כל דבר כו' הג"ה אם לא נכתב כ' הב"ש ועיין במרדכי כו' וז"ל מהרי"ק שורש ך"ו וגדולה מזה רצה רבינו אביגדור כהן ז"ל לומר בשעת הדחק אין לפסלו באיסור דרבנן ואע"ג דפשיטא דאין לעשות כן וחלילה שהרי נחלק עליו רבינו מאיר וג' נראה שר"א עצמו לא רצה לעשות מעשה אם לא הי' רבים מסכימים עמו מ"מ למדנו כמה יש לחוש לתקנות עיגון גם ר"מ לא נחלק על ר"א אלא בדבר שפסול מדרבנן אבל בדבר שאין בו משום פיסול לא ד"ת ולא דרבנן ואינו אלא מנהג חומרא בעלמא פשיטא דבתקנות עגון יש להקל:

כל שהיא ס"מ כו' ולענין ירושת הבעל ע' סימן צ':

כל גט שהוא בטל וכו' כ' הה"מ שסמך בזה על הסוגי' דריש כה"ג דמסקינן כולן אין פוסלין וע"ש פירש"י ז"ל שכ' ול"ד למגורשת מאישה ולא התירה לכל אדם דההוא לההוא מילתא מיהו לשמו ולשמה נכתב משמע דאין ללמוד מזה אלא הנזכרים שם דלא נכתבו לשמה כלל הוא דלא הוי ריח הגט הא שאר פסולי דאוריי' כמחובר וכדומה דנכתב לשמה והפיסול ממקום אחר י"ל דדומה שפיר לגרושה מאישה דנמי בטל ד"ת ומ"מ הוא ריח הגט וצ"ע והראב"ד כ' לא הכל שוין בדבר זה שיש מקומו' הרבה שאין מוכיח לפסול הגט ויאמרו גרושה הותרה לכהן ז"ל הרשב"א בתשו' שבב"י סי' י"ג וכל שלא היתה צריכה גט ממנו אפי' נתן לה גט אותו גט א"פ לכהונה שזו לא נתגרשה אלא מאיש שאינו אישה וכאותה ששנינו פ' הא"ר כו' וכאותן גיטין שבר"פ כה"ג ואין חוששין משום רואים דכל שהגט אינו גט חספא הוא וע' רי"ש סי' ו' בהג"ה שנמי מתשו' הרשב"א וא"כ הכא נמי צ"ע לע"ד.

חוץ כו' כ' ב"ש וה"ה אם אמר חוץ לפלוני ואם התנה תנאי שעומדת בתנאי כל ימיה א"פ לכהונה כמ"ש סי' קמ"ז ס"ק ו'. ושם כ' כמ"ש ברמ' דכ' בי' אינו גט והיינו דא"פ לכהונה כמ"ש פ"י והאמת שבפ"ח ה"י כ' על גט ע"ת כל ימי חייה אינו גט שאין זה כריתות ואף ששם ה"ה כ' נמי המגרש ואמר הרי את מותרת לכ"א חוץ מפלוני אינו גט שהרי שייר בגט ואין זה כריתות וכבר כתב הב"ש הכא דבחוץ פוסל סובר דזה יוצא מן הכלל של הרמ' פ"י במה שכ' שם חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה וכו' ה"ז פסולה ונשמע במכ"ש תנאי חוץ דאין שייר אלא באחד דפוסל אבל תנאי כל ימיה נשאר על הכלל דא"פ זהו דעתו ומלבד שהסברה תמוה שניהם מטעם אחד דלא חשוב כריתות וזה שהוא שיור בשתית יין או זולתו מן הדברי' לא יפסול וזה שהוא שיור באישות יפסול נוסף יש לתמוה הא הרמ' פ"ח ה' י"ב סובר נמי תנאי ע"מ שלא תנשא לפלוני אינו גט דומי' לאומר ע"מ שלא תשתי יין לעולם א"כ להב"ש אינו פוסל ותנאי חוץ שכ' אינו גט ע"כ היינו אפי' בקוצב זמן נמי אינו גט כמבוא' בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ך"ח דמדלהרמ' הסוגי' דע"מ שלא תנשא איירי אך בקוצב ש"מ הא חוץ אפילו בקוצב אינו גט וא"כ הגע עצמך בע"מ שלא תנשא לפלוני יהי' בקוצב זמן מגורשת גמורה ובחוץ אף בקוצב הגט בטל ובלעולם יהי' איפכא בע"מ לא יפסול ובחוץ אפילו לעולם דומי' דאי את מותרת לכל אדם יפסול הא אין הדעת סובל זה. לכן לע"ד הברור שזה ליתא אלא שהרמ' סמך להוציא מן הכלל הזה בק"ו כל הפסולים הנזכרים מטעם אין כריתות שפוסלים שהרי דין זה דהרי את מגורשת ואי את מותרת לכ"א שבודאי הוא היותר שאין בו כריתות ופוסל ומכ"ש כל הנהו שמטעם זה הם פסולים ולכן ביאר וכ' הטעם שאין זה כריתות ובחנם השיג סי' קמ"ז על הב"י ודיוקו שם מלשון הרמ' אינו כדאי לבנו' עליו יסוד. שאע"פי שאין כאן גט כלל כתב הב"ש וגיטן הללו א"פ ליבום וכן משמעות התו' דף פ"ב דמדפשוט להו דר"א מודה באי את מותרת לכל אדם דודאי אינו גט ה"ה שמותרת להתיבם וכן מוכח ביבמות דף נ"ב דקרו לי' גט דלא מהני וניירא בעלמא ש"מ שאין בו אלא ריח הגט לפסול לכהונה ולא להתירה מזיקת יבם ומה שכתב בתשו' מ"ל סי' קך"ג בשם מהר"מ יפה ז"ל פי' בדברי תו' אלו שלא על הכונה זו א"צ להשיב עליהם כי האמת שהיו בהעלמת עין ממנו והמציא דין שאין באפשרות ואח"כ עשה סנגרין לדבריו ע"ש ושרי לי' מרא ומה שתלה דבריו בפי"רשי יבמות שכ' לא נתגרשה אלא מאישה כגון שכתב לה גט ואמר לה ה"א מגורשת ממני וא"א מותרת לכ"א שלא נתגרשה זו לגמרי אלא מאישה נפרדה פסולה לכהונה אם מת והותרה לינשא והיינו ריח הגט. והדברים פשוטו' ואיירי כשמת והניח בנים ובא אך לאפוקי שלא הותרה בגט זה לעלמא ומשמיענו דלא נימא דדוקא אם המגרש זה כהן הוא דאסרי' לי' משום דאיהו אחשבה לגרושה (יל' הרי"ף קצת משמע הכי) קמ"ל דלכל הכהנים אסירא ומשום דא"כ שני אבל לגבי יבם אינה כלל גרושה ומותרת לו כמבואר בתו'. וע"ש מה שהפ"י מקשה על דבריהם ויש לדחוק בפשוט מדלא מצינן בשום מקום לחלוקת ר"א בזה ש"מ דלא ס"ד למימר הכי: