הבעל שאמר גרשתי כו' וחוששין לדבריו ותהיה ס"מ מדכ' בתר הכי ואפילו כו' משמע דזה איירי במכחשת וק' א"כ למה תהא ס"מ ולא תתיבם הא בחזקת היתר ליבם עומדת ואי משום הספק דדילמא נאמן הואיל וכו' הא ניחא במודית דסתמא מרוצה לקבל גט אבל במכחשת הא אין בידו לגרשה בע"כ כדאי' בגיטין דף מ"ב ע"ב וכ"ת זרק לי' גיטא ופסול לי' שבק לי' וערק לעלמא ואולי י"ל מפני שכבר היה מסור בידו לגרשה בע"כ בעוד שהיתה אצלו יש לו נאמנות לחומרא מצד עצמותו אף דאפשר עתה ל"ל מגו דהואיל וע' בש"ע י"ד סי' קך"ז סעיף א' והב"ש מחליט וכ' הא דחוששין לדבריו והיא ס"מ היינו דוקא כשיש לו מגו. ולהכי מוכרח לומר דהרמ' והטור פסקו כמ"ד פלגינן דיבורי' וק' הרי קי"ל עדים שאמרו אנוסים היינו מ"מ אינם נאמנים וע' תו' סנהדרין דף י' ע"ב ד"ה ואין אדם כתבו דהיינו כמ"ד בב"ב דבחד גופא ל"פ (אך ביבמות ך"ה ע"ב משני בע"א) ולהנ"ל אפשר דס"ל דאף דל"פ מ"מ יש לחוש לדבריו לחומרא וצ"ע. ס"ב כ' הב"ש אבל א"י לאסור עליו אם הוא כהן וא"י מה טעמא לא יהא נאמן לשוי' אנפשיה חד"א. ואפי' בזמן הזה דאית לן חרם ר"ג מ"מ אין דינו כאשה האומר' טמאה אני לך כי ע' שם בהר"ן בנדרים והרי זה כדין דסימן קט"ו סעיף ז' דמשמע מסוף הגהות רמ"א דסי' קע"ח סעיף ט' דאף האידנא נהג. ואולי ט"ס הוא וצ"ל אבל אינה יכולה ליחזור אליו אם הוא כהן ואפי' הודית ע' ב"ש וע' סי' י"ז:

ק' אומרים כו' אם נשאת לאחד מעדים ל"ת אבל אם נשאת לאחר הואיל והדבר אצלו ספק וכן אם אמרה א"י תצא והולד ס"מ מבואר דבנשאת לאחר אף שהיא יודעת ואומרת ברי מ"מ הולד ס"מ וע"כ שאינו דומה לטענתה ברי לכשר נבעלתי שנאמנת למכשיר הולד ואף בר"פ אצלה כמבואר סי' ד' סעיף ך"ו וקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כי לא שייך ההוא כללא אלא במידי דתלו בדידיה וליכא דידע בר מינה. וגם העיקר משום החזקה דכשרות שיש לה אבל במידי דלא בדידה תלוי כגון הגרושין והדבר ידוע לאחרים כמותה ובפרט נגד עדים וגם חזקה דכשרות ודאי ל"ל אינו בכלל זה ואינה נאמנת ולפ"ז צ"ע בנשאת לאחד מעדים ואומרת ברי לי דמשמע ברור מהרמ"ה וטור וש"ע דלא תצא והבנים כשרים מאין יבא כשרותם נהי דהוא והיא אינם באשם מדאומרים אנו יודעים אבל הבנים להכשיר לעלמא שהם בספק תרי ותרי הא ס"מ הם. ולפ"ר משמע הכי מיבמות דף צ"ג ע"ב היכי דמי אילימא תרי ותרי מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד ממזר ס"מ הוא וכתבו תו' אע"ג דתרי ותרי ספק דרבנן ואיכא לאוקמה בחזקת איסור ליבם אמר ר"י היכי דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אניסת לא' מעדיה וק' א"כ קושית הגמרא דועוד ממ"נ איך מתפרשה אי ועוד אפילו באינם אומרים ברי ממזר ס"מ ואמאי הא מכח החזקה ממזר ודאי ואי ועוד באומרים ברי ממזר ס"מ הוא הרי משמע דאף באומרים ברי הבנים ס"מ. אבל דעת הפוסקים מבואר כנ"ל וע"כ דס"ל דזה אין סברה כלל דליהוי הולדות ס"מ דא"כ בודאי ראוי דתצא שלא להרבות ס"מ ונראה דלהכי הוסיף הרמ' בטעמו שהרי היא ובעלה יודעי' וחזקה הוא שאין מקלקלים עצמם הרי דנקיט החזקה אף בדידיה ובמה יהיה קלקולו אם לא בהולדות שע"י צירף חזקה זו דתרווייהו נעשה הספק אף לנו בודאי להכשיר הולדות וקושית הגמרא אזלה בפשוט ועוד אפי' באין אומרים ברי מ"מ ק' ממזר דמשמע מותר בממזרת ס"מ הוא ומדרבנן אסור אף בממזרת וע' בכתו' דף ך"ו ע"ב מפרשו התוס' בעצם הכי וכתבו נמי משום דדייקה במה שנשאת מגרע החזקה:

אם יש עדים כ' ב"ש ואם קול יוצא וכו' היינו קודם שנתארסה אבל אח"כ ע' סי' מ"ו. אבל חוששין ע' ב"ש וע' סי' י"ז סעיף ב' ומה שמביא הכא לחולק על הטור דעת הר"ן ומצטרף נמי דעת הרשב"א בתשו' סימן תקס"ח לדעת הר"ן בשם הרמב"ן אמת שבתשובה זו קצת משמע הכי אבל בתשו' סי' אלף קנ"ג שבב"י הכא פוסק להדיא כדעת הש"ע שם ואלף ת"ג שמביא לא מצאתי מפני שאינה כהנה לרבות במספרה:

הג"ה באו עדים כו' מחזקתה ז"ל ד"מ סי' ד' ס"ק ו' כ' בא"ז אשה נשואה ואח"כ היתה בחזקת מגורשת מבעלה וגם בחזקת שמת אך אין עדים מעידים שראו לא הגרושין ולא המיתה אלא קול הברה בעלמא שהיתה בחזקת פנוי בחזקת מותרת והחמי' ר"י הלבן על בנה בחשש ממזר ור"ח כהן כ' דאין לחוש ויצא הדבר בהיתר והתירוה וע"ש שהאריך במס' יבמות בתשו' ארוכה בזה עכ"ל:

בא הבעל וכו' נפל אינו נאמן כו' או פקדון יתקיים בחותמיו הרי דנפל א"נ אף במגו דמזויף ובח"מ סי' נ' פסקינן דנאמן נפל במגו. וז"ל הה"מ פי"ב ה"ב ומ"ש כאן שנפל א"נ וג"כ א"צ לקיימו הוציא הרב ז"ל ממה שיתבאר בפ' זה שביוצא מיד ש"ק שא"נ לומר לפקדון נתתי בידו וכר"ח דאמר הכי פ' התקבל וכ"ש ביוצא מת"י שא"נ נפל ולא חיישינן לנפילה לפי שאין האסורין כדיני ממונת וכו' הרי שכ' שאין ללמוד מד"מ אלא שצ"ע מנ"ל ומה שהה"מ כ' שהוא מדר"ח שהשליש נאמן על טענת פקדון מכ"ש היא לטענת נפיל' יותר ק' דנימ' די לבא מן הדין כמו בפקדון נאמן במגו דמזויף כן בנפיל'. ונלע"ד דיצא לו מדכ' הרשב"א הביאו הה"מ ה"ה שאם אמר ממני נפל ד"ה א"נ דלנפילה לא חיישינן וזה גופא צ"ע דמנ"ל הא לר"ה דילמא נהי דלנפילה ל"ח מ"מ כשהוא ביד שליש דיש סברת ר"ה אם איתא וכו' שפיר ס"ל דנאמן ונראה דלמד מקושי' הגמרא בסוגיא זו עלי דר"ח מהמתני' דצריכה שני כתי עדים וניהמני' לשליש וק' דילמא צריכה לעדים מהחשש שיבא ויאמר דנפל ממנו דאז לא שייך סברת המני' שהרי לדבריו מעולם לא המני' א"ו נשמע עכ"פ דלר"ח בלא המני' ל"ח לנפילה וממילא דאף ר"ה מודה דהא מבואר דעד כאן לא פליג ר"ח עלי' דר"ה אלא דר"ה סובר שאני ממון וכו' אבל באיסור אמרינן אם איתא כו' וסברת ר"ח אף דיש סברות אם איתא והשליח משקר מ"מ המני' וגמר לגרושין אם יאמר לגרושין וא"כ הדר ק' מנ"ל להקשות אף לר"ח דכיון דר"ח מודה לסברת א"א אלא דס"ל דהמני' אף אם ישקר וזה ניחא בפקדון אבל בנפל מא"ל ודילמא צריכה לעדים מיראת טענת נפילה אלא ש"מ דסתם גמרא סובר דלנפילה ל"ח והיא טענה גרועה כ"כ דאף סברת אם איתא אינה מכריעה ולא מהימן כלל וא"כ מ"ש ר"ה ומ"ש ר"ח ושפיר כ' הרשב"א לכ"ע א"נ וא"כ דנפיל' ט"ג כ"כ דסברת א"א אינ' מכריע' למד הרמ' דאף במגו אינו נאמן בה משא"כ פקדון נהי דפסק כר"ח היינו מטעם המני' אבל זולת זה הא ס"ל לר"ה דאמרי' אם אית' ה"ה דבמיגו דמזויף נאמן אמנם המהריב"ל סי' ב' ס' ה' הוציא מתשו' הרי"ף שמביא הה"מ דאף פקדון א"נ אף במגו דמזויף דז"ל אשה עשת' שליח לקבל גט ולהביאו לה ונתנו לה בע"מ והגט יוצא מת"י אלא שלא נתקיים ובא הבעל ואמר מזויף הוא והשליח אמר אני הייתי ש"ק והבעל מסרו ע"ד כן והשיב הגט בטל כל שלא נתקיים שאין שליח נאמן אלא כשהבעל מודה שכתבו אלא בתורת פקדון נתנו לה אבל כפר בגט ואמר לא כתבתיו אין מתקיים אלא בע"ח או בע"מ שהקבלן ידו כיד האשה וכשם שהאשה אינה נאמנה בלא ע"ח או מוסירה אם טען מזויף כדאמרינן אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקן העולם כך שליח א"נ. וכשם שאם הודה הבעל בכתיבת הגט אלא שטען שלא נתנו לה אין הבעל נאמן כן שלוחה וכו' דקי"ל כר"ח ומדמסיים וכשם שאם הודה בכתיבת הגט אלא שטעון שלא נתנו לה וע"כ היינו בטעון פקדון דאלו נפילה מה כ' כך שלוחה וכו' דקיי"ל כר"ח הא בנפילה אף ר"ה מודה כדכ' הרשב"א הנ"ל אלא משמע דמשוה לגמרי האשה עם ש"ק אבל הרמ' ז"ל פליג ומחלק בינייהי כדבארתי סי' קמ"א סעיף נ"ה ע"ש ובמה דפליג וודאי ההלכה כותי' כדקי"ל הלכתה כבתראי:

יתקיים בחותמיו כ' ב"ש ואם ב' מערערים ואומרים מזויף ס"ל הטור דמהני קיום ע' ביש"ש פ"ק סימן ה' ר"ל דאם נתקיים ע"י עדים שהכירו החתימות אז הגט בטל ואם העידו שבפניהם נחתם מ"מ הוי כתרי ותרי וזה ממש דעת העיטור שבטור:

אשה וכו' ע' ס"ס קמ"ב ובב"י: