Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ע' בטור מקשה על הרמ' דשביק רבנן ופ' כר"ש ותו דרבא מסיק דאיירי בגירו' ותי' הב"י דפו' כר"ש מדמסתמ' דגמ' כוותי' וסובר נמי דמסקנת רבא לא אזלה לר"ש דאליביה אית למימר דלא אסרה תורה אלא משום לא יסיר וזה ל"ש בגירות וי"ל הא היכא דמפר' טעמא אף רבנן דרשו ואין בין רבנן לר"ש אלא היכי דלא מפרש כדאיתא ב"מ קט"ו וקדו' ס"ח ברש"י וא"כ אין מספיק לומר מש"ה לא אזיל לרבא אלא לרבנן ולע"ד נ' שהרמ' הכריח דעתו ע"פ דברי תו' בע"ז ד"ה כי יסיר כתבו ע"כ הך דרשה לא קיימא אלא אבתו לא תקח דסליק מני' דאלו שאר אומות בגירותן שרי וכדכתבו יבמות ך"ג ע"ב דמדאסר גר עמוני מכלל דשאר גרים שרו והיינו דק' להרמ' דאם רבא לר"ש הא ר"ש ע"כ דורש כי יסיר לרבות כל המסירי' ואי בגירו' ובכל המסירי' ואפילו שאר אומו' א"א מדאיצטריך עמוני ובדוחק התו' דכי יסיר קאי על לא תקח ולא על לא תתחתן לא ניחא לו כדכתב הב"י והוכיח דלמסקנה לא אזיל אלא לרבנן אך על רבא גופי' ק' כיון דמוד' דלר"ש ע"כ קאי בגיות מנ"ל להוכיח דלרבנן דוקא בגירו' וי"ל דהא בקידו' דף הנ"ל איתא דר"ה למד דלא תפשו קידו' בא"י מדאמר קרא לא תתחתן בם ובפירש"י לא יהא בהם תורת חיתון ומקשה ההוא בז"א וכו' אמר קרא כי יסיר וכו' הניחא לר"ש וכו' אמר קרא ואח"כ תבא וכו' ומדלא נאמר אלא א"ק משמע דלר"ש באמת יש ללמוד מל"ת דלא תפשו בם קדו' וא"כ פשיט' דל"ק מה דק' לרבא בגיותן ל"ל חתנות ואיך כתו' לאו בל' זה דהא בזה מורה דל"ל חתנות ויוכל להיות דר"ש ל"ל כלל דרשה דרבנן דל"ת קדו' מפסוק ואח"כ אבל במסקנה דרבא לא קאי אלא לרבנן ולרבנן הא מוכח דלא דרשו ל"ת דלא יהא בהם ת"ח דהא מוכרחים לדרוש שאר אומו' מן פ' ואח"כ. ושפיר מקשה דללאו נמי לא אתא אפי' רק בז"א דבגיותן ל"ל חתנות ממקו' אחר אלא דבגירו' איירי אליבייהו ובל"ז בע"כ דרבא סמך על מסקנה דקדו' דאל"ה ק' מה אמר דאי בגיותן וכו' הא רבא גופיה סובר תמורה ד' כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכו' וא"כ אדרבא מדאמר רחמנא לא תתחתן נשמע דלא מהני ולא תפשו א"ו דזה ל"ש אלא היכי דלא נשמע ממקום אחר דלא מהני חוץ ע"י המניעה דאסר רחמנא שפיר כ' הלאו אבל אם ממקו' אחר נשמע דל"מ לא נראה לו דהקרא אתא אך למלקות אם עבר כיון דהמעשה בל"ז א"א להתקיים. ועדיין הרבה לתמוה הלח"מ על דפ' הכא כר"ש ובפ"ג מה' מלוה פ' כר"י דלא דרש טעם דקרא וע"ש כי בתוך הדברים כ' ואם באנו להסכים הסוגיא י"ל ע"ד הדוחק דהנך וכו' וכר"ש ודוחק ולע"ד דבריו תמוהים שבודאי להרמ' יש תנא ג' דלא דרש טעם כלל כמבואר סנהדרין פ"ב משנה ד' ע"ש בר"ע מברט' דהת"ק ע"כ לא דרש טד"ק אפי' מפורש והרמ' פ' כותי' וא"כ יותר תימא לדברי הכ"מ דטעמא דרמ' דלא פ' כמסקנת רבא משום דל"ש הסרה ל"ש בגירות הא אינו פו' כלל כותי' לא בה' מלכים ולא בה' מלוה. ולהנ"ל ניחא ע"פ דברי תו' יבמות ך"ג ד"ה ההוא בז"א ואע"ג דלא תחנם מוקמינן בע"ז וכו' הכא לא מוקמינן בז"א אלא משום דכתיב כי יסיר וכו' וע"ש וא"א מוכרח דכל הסוגיא דמקשו ההוא בז"א לא אזלו אלא לר"י אבל להת"ק דסנהדרין דלא דרש טד"ק אף במפורש בפשוט איירי בכל אומות כמו לא תחנם וממילא נמי דליכא למוקי' בגירו' מדאיצט' עמוני והכל ניחא אף בה' מלוה דפי' כהת"ק. ואולם התו' במס' מ"ק ך"ד ד"ה עצרת פירשו בהדי' דלא כהרמ' אלא דר"י ור"ש פליגו אליבא דהת"ק אבל הרמ' לשיטתי' שפיר בכל הלכותיו:
כ' הב"ש בא"ד מיהו יש להביא ראיה וכו' ש"מ למ"ד יש ממזר בח"ל שפיר דהולד ממזר משום דיש לאו בעבד וא"י ול"מ שום לאו רק לא יהיה קדש עכ"ל ותימא תינח עבד א"י מא"ל דהא ליכא למ"ד דלא יהיה קדש עלי' קאי ול' נכרי הבא הא ודאי משמע באקראי ולא בדרך אישות וזה ליכא למ"ד דהוא ד"ת וכבר הקשו תוספת יבמות י"ו ע"כ ד"ה קסבר קושי' זו על ממזר מא"י ובעבד ניחא להו לשטתם ותירצו דממזר דרבנן הוא ובע"כ דהכי קאמר ל"מ למ"ד דיש ממזר ד"ת מח"ל די"ל דה"ה מא"י דיש לאו דרבנן הוא ממזר דרבנן אלא אפי' למ"ד אין ממזר מ"מ מא"י דל"ת קידו' דומי' דעריות הוה ממזר דרבנן דומי' דעריות וא"כ על הרמ' מעבד נמי לק"מ והנה המ"ל פ"ג מה"ע מביא בשם הרשד"מ דלהרמ' שפחה מד"ת מותרת ומתמי' דא"כ כשאסרו חכמים שפחה למה לא אסרוה גם לע"ע וזה אפשר לדחוק דמשום הפסד האדון שמצאו לו סמך במקרא כי משנה שכר שכיר לא העמידו דבריהם תו הקשה מקידו' ך"א כהן מהו שימסור לו רבו שפחה חדוש הוא לא שנא כהנים א"ד שני כהני' ואי דשפחה ד"ת שרי' מה חידוש דעבד וא"ל וכו' דהיכי מדמו איסור דדבריהם לאיסור תורה שהשפחה לכהן אסורה משום זונה וקרא לא התיר אלא לישראל משום דאין בו איסור. ותו דהיכי יליף רבינו דשפחה מותרת לישראל מד"ת משום שהתיר שפחה לע"ע וא"ל שבשביל שנמכר יצא מכלל ישראל שהרי אף לכהן התיר כשהוא עבד אף שהיא זונה וע"כ שבשביל שנמכר יצא מכלל הכהונה ה"נ י"ל אחרי שנמכר יצא מכלל ישראל באופן שדברי הרשד"מ שכ' דלרבינו השפחה מותרת מד"ת צ"ע עכ"ל ואני אומר לשיטתי' המבוארת דשפחה אסורה לכהן משום זונה אף בלא הרשד"מ נהי דנימא דאסורה מד"ת ותינח לפ"ז הקושי' ראשונה דחדוש הוא מ"מ ק' סוגיא זו להרמ' דס"ל עכ"פ לאו ודאי אינו בשפחה א"כ מה להגמ' לומר א"ד ש"כ וכו' בפשוט יכול לומר א"ד ש"כ דאסורה בלאו דזונה ואפי' להתרגום ק' דהי' יכול למיבעי א"ד ש"כ דהיו תרי לאוין וחד לאו הותר ולא ב'. אמנם מה דפשוט למ"ל מיבעי לי טובא בדעת הרמ' שהרי למה שפ' פ' י"ז מהא"ב בכל איסורי כהונה בעל ולא קידש אינו לוקה וביאר הה"מ טעמו הואיל ולא נאמר הלאו אלא בלא יקח ולאו דלא יחלל לא נאמר אלא בכ"ג ואין למדין הלאו בג"ש א"כ שפחה דאינה בת קידו' מאין יבא הלאו לא יחלל לא נאמר גבה ולא יקח ל"ש גבה אלא שכבר ביאר דעתו פ' הנ"ל ה"ו שאף בא"י שייך לאו דזונה ע"פ מימרא דרבא מס' תמורה כמבואר בהה"מ פ' י"ב אף דנמי אינה בת קדו' וי"ל ה"ה שפחה אך זה גופא ק' לשיטתיה איך לומד רבא זונה א"י מזונה ישראלית כיון דזונה ישראלית עצמה אינה בלאו אלא ע"י קדושין וזה ל"ש בא"י אך מדברי הריטב"א קידו' ע"א יש לדחוק בהכי הילפותא הואיל ומפי השמועה למדין דשם זונה כולל אף כותית וילפינן מהדדי שהיא בלאו ולא יקח הנאמר היכי דשייך קידו' דוקא עי"ק והיכי דל"ש על הביאה נאמר כמו דלא יקח דגבי עריות דנמי לא תפסו קידושי' וע"ש בהריט' ואם כן ה"ה שפחה אך אכתי קשה הא הה"מ פי"ב מהל' א"ב ביאר הרמ' שלמד שאין לאו בשפחה מדחזינן דבעל שפחה חרופה אינו לוקה וכ"ש אינה חרופה ואם כן קשה כהן יוכיח דהא ודאי ל"מ בשום מקום חילוק לגבי ש"ח בין כהן לישראל וא"כ כהן הבא על שפחה א"ח במלקות משום זונה ובחרופה פטור ומשום זה עלה על רעיוני אחרי שדקדקתי בלשונות הרמ' ול"מ בהדי' שהשפחה בכלל זונה כמו שמבאר בב' מקומות שא"י זונה פ' י"ב ופ' י"ז ובפ' י"ב גבי שפחה סתם ותני ולא חילק לגבה בין ישראל לכהן כדחילק בא"י אך בפ' י"ח כ' דמשוחררת זונה היא עכ"ז אפשר סובר הואיל ורבא אינו יליף א"י אלא במה מצינן ע"צ הדוחק דוקא א"י יליף דל"מ בתורה הפוכו משא"כ שפחה הואיל ומצינן שאף כהן אינו אלא באשם בש"ח וגם ע"ע כהן מותר בה ש"מ דלאו בכלל זונה היא זולת משוחררת דשייך גבה לא יקח בקדו' ואל תתמה שהרי עד"ז שטת התו' גבי א"י כדאי' בשמם בב"ש ס"ק ג' אלא דל' הרמ' ריש פ' י"ח דוחקני שכלל ואמר שהזונה היא כל שאינה בת ישראל משמע כהמ"ל אם לא שנדחק שרק לענין איסור כללה וצ"ע וא"כ היה אפשר לדחוק וליישב שטות הרשד"מ ומשמע נמי כוותי' ל' הרמ' פ' ט"ו הובא בב"ש סי' ל"ד ס"ק ל"א ע"ש ודוק ומה שהקשה המ"ל דא"כ מה חידושים דע"ע די"ל היינו מה שיכול רבו לכופו לעבודה מכוערת כזו להוליד לו עבדים המוסרים מאת ה' והאיבעי' נמי אך על האדון אם יכול לכוף לכהן דשמא ש"כ הואיל וריבה וכו' חלול זרעו חמור משל ישראל ואסור לכופו אמנם קושיית המ"ל מפ' המניח ודאי קשה ששם מוכח דד"ת אסורה ואף קשה אף למה שדחקתי דמה פריך על שמואל דאם כן ת"ל דבעינן אהבתי וכו' וליכא הא משכחת לה בשנשאה מרצונו ומה שמיצ' להעבד עליה בשיוציא היינו מה שהאדון יקחנה ממנו דבלאו הכי אי מותר' ד"ת ע"כ הפסוק עד"ז מתפרש לכן ודאי מכח קושי' מסתביר דלא כהרשד"מ אלא שאף להרמ' אסורה היא מד"ת מטעם שגורם לזרע קודש להתחלל ולהיותם עבדים והוא בכלל והתקדשתם וכן מדויק שכ' אל יהא עון זה קל בעיניך וכו' אע"פ שאין במלקו' ולא כ' חידוש יותר אע"פ שמותר מד"ת וכנ"ל הה"מ מורה שמלקו' אין בו אבל אסורה היא מד"ת ואיסור זה דוהתקדשתם ע"י שגורם לזרע קודש וכו' סובר דל"ש בממזר שזרעו מחולל ועומד לכן גבי ממזר הוא דלא הי' אלא דרבנן ומיושב לשונו פ' ט"ו שהבאתי בשם הב"ש:
הרי שתיהן ע' ב"ש ולמה שהביא סי' א' בשם התוס' דמ"מ מצווה על שבת אעפ"כ אין כופין משום דאינה בת כפי' לישא חיישינן דלא תנשא בתר השחרור תוספת גיטין מ"א תו כ' זרע שפחה וכו' ומותרת בקרוביו תי' למה העתק סתם נגד הגהו' רמ"א סימן ט"ו סעיף י' ומה שכתב שם קושי' בשם הלבוש י"ל דודאי קאי על בתר שנתגייר ואי משום דכקטן שנולד דמי י"ל כי היכי דלענין קורבה הוא מדרבנן זרעו כן מדרבנן הוא כישראל מעיקרא לענין זה וע' סי' קנ"ו: