Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 162
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה עליו וכו' ומבואר בהטור דלהכי קדו' תופסין בה ואין הולד ממנו ממזר ומשמע ברור דאפילו נשאת לאיש וגרשה וחזר ובא עליה החלוץ נמי הולד כשר מדאינה עליו אלא בלאו. ובמס' גיטן דף פ' איתא הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו שהיא איילונית תצא מזה ומזה ובגמרא נשאת אין זינו לא וכו' ופי"רשי זינו לא אינה אסורה להתיבם דנשאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר וכנסה משנתגרשה והוי' לי' נושא חליצתו דקים לי' בלא יבנה וכ' המהרש"ל לא אוכל להבין זה דהא אשת אח ממש וחייב כרת ולא אמרינן שקם בלא יבנה אלא היכא שלא נשאת אחר החליצה שלא יכול שוב ליבמה אבל היכא שנשאה אח"כ דהו' לי' כגרושת אחיו ממש ונראה בעיני ט"ס היא שהרי התו' ג"כ לא הביאו ומה מאוד תמוהי' דבריו בזה וכי ס"ד למימ' הכי דקוד' שנשאת כבר חלף ועבר האיסור אשת אח וכשנשאת ונתגרש' יחזור האיסור אשת אח למקומו ותיהוי גרושת אחיו וע' סי' קנ"ט וקס"א והמהר"א הרגיש קצת וכ' שא"י מהיכן יצא לו ד"ז אלא שלשונו תו מ"ש ואי משום וכו' לא הבנתי כל עיקר:
החולץ ליבמתו אסור מדרבנן בקרובותיה הנה בש"ע לא מצאתי מבואר למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים אם אז כל אחים אסורים בקרובותיה ובתו' דף ך"ו ע"ב ד"ה דנפול בזה אח"ז כתבו דסברת הר"א מבורגיל דהאחים השניים שחולצים אך מפני חיזור מותרים בקרובותיה והתו' דחו ראייתו ומ"מ לא חלקו עליו לדינא אלא אדרבא דף ך"ז ד"ה שמואל תפשו סברתו לעיקר וישבו בה הסוגי' בהתי' של ועוד אומר ר"י ומשמע משם נמי דה"ה בשתי נשים שנפלו מבית אחד ונתן גט לאחת דקי"ל דבחליצתה לא נפטרה וצריכה אף היא חליצה מ"מ י"ל דלא נאסר מקרובות הצרה מפני שעיקר הזיקה נפקעת ע"י החליצה דבעלת הגט ולא נשאר בהצרה אלא זיקה מועטת דכמו שכתבו דשתי אחיות שנפלו לפניו עם צרות דלאחר שחלץ לצרת לאה אף דהוא חליצה פסולה מדיש זיקה ואסר בצרת אחות זקוקתו וצריכה נמי לאה חליצה ממנו לאוקימתא זו מ"מ לא נאסר ע"י חליצה לאה באחותה רחל מפני שחליצת לאה לא היתה אלא משום זיקה מועטת שנשאר עליה אחר חליצת צרתה וה"ה באופן הנ"ל. אך יש לספק מדכתבו כיון דלא נשתייר בלאה אלא זיקה מועטת שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי י"ל דוקא אופן זה מדהיתה חליצת הצרה חשובה ולהכי י"ל דדיקו וכתבו כעין שפי' הר"א ולעולם שאינן מודים נמי אף לדינא בח"פ לכל אחים בשוה וס"ל דכולם אסורים בקרובות החלוצה כדמשמע מדבריהם ד"ה דנפול דלית להו סברתו ואך הכא מפני שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי הוא דס"ל הכי כעין שסבר הר"א אף בח"פ השוה. אך צ"ע קצת הא בההוא תירוצא לא ס"ל סברת רב אשי והוו סברו דצרת אחות אשה בזיקה שוה עם האחות בזיקה. אמנם דף ך"ז ע"ב בד"ה איתיבי בתי' הריב"ן שתופס הרא"ש לעיקר ונסתייע ממנו הלכה כמבואר סי' ק"ע סעיף ה' בהג"ה מוכח להדי' דלא ס"ל כהר"א הנ"ל וכן מוכח דעת ח"ר שם שבחר יותר להניח הקו' שממנה תוצאת סברת הר"א בצ"ע ולא ניחא לו אף בדחיות התו' ומ"מ לא רצה לתרצה ע"פ סברת הר"א ש"מ דלא ס"ל וכן דף ך"ז מביא תי' הריב"ן הנ"ל בשם יש מי שכ' ודחאו מכח קושי' אחרת ש"מ הא לדינא קאי בשטת הריב"ן דלא כהר"א וכן משמעות סתימות הפוסקים החולץ ליבמתו וכו' משמע בכל אופן (ואך לפ"ז צ"ע על הטור וש"ע שבסי' ק"ע מביאים הפלוגתא בדין ח"פ אם צריכה חיזור ובסי' קע"ה סתמו כל' הרמ' וע"ש ב"ש ס"ק ג' והרמ' ודאי צודק שאיהו פוסק א"צ חיזור כדמבואר פ"ה הלכה ט"ו שכתוב ואחד מהן חולץ). ועדיין נסתפקתי לומר דעד כאן לא חלקו על סברת הר"א אלא בתר דחלץ אבל מקמא דחלץ מודי כ"ע דמותרי' אותן האחים בקרובות הזקוקה בתר דחלץ האחד ח"פ ופרחה מהם הזיקה דאורייתא ולא נשאר עליהם אלא זיקה מועטת של חיזור וטעם יש לחלק דדוקא אחר החליצה שעשה מעשה נראית כגרושתו כדאיתא דף מ"א הך דאזלת בהדה וכו' ע"ש פי' התו' משא"כ קודם החליצה י"ל כע"מ שלא אסרו חכמים אחות זקוקה אלא בזיקה דאוריי' וקצת משמע הכי בתו' דבור הנ"ל המתחיל שמואל כתבו ואפילו אי חלץ ללאה ברישא קודם רחל ור"ל ל"מ טרם שחלץ ללאה מקרי חליצת רחל ודאי חליצה כשירה ואינה אסורה לו להתייבם מטעם אחות זקוקה כיון שכבר נפקע הזיקה דלאה ד"ת ואינה זקוקה אלא משום חיזור אלא אפילו כבר חלץ ללאה משמע אז בתר החליצה הוא דמוכרחים לבא לסברה כעין סברה דהרא"ש ע"ש ודוק. אמנם ע"כ אף זה אינו דא"כ דיש סברה זו לחלק להאמת הא הכל קשי' על הר"א גופי' מנ"ל להוכיח דינו מן קושייתו דאף בתר החליצה של חיזור מותר בקרובות הא קושייתן דחידוש זה יוכל רב להשמיענו בשתי אחיות מתורצת כדתי' ע"פ סברתו בזיקה לחוד דמיד שאמרינן שמותר אדם באחות זקוקה של חיזור משכחת לה שמתייבמת אחת דכשחלץ לשניי' הוי הראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להתירה לאח השני ואע"ג דגם השני צריך לחלוץ לשנייה משום דח"פ היא מ"מ אינה אסורה לו הראשונה משום אחות זקוקה טרם שחלץ לשני' כנ"ל ולכשייבם הראשונה פשיטא דהשנייה לא תצטרך תו לחליצה ממנו ע"י חיזור דהא תצא משום אחות אשה וא"כ שהקושי' מתורץ בדין זה לחוד מנ"ל להוכיח דאף אם קידם וחלץ לשנייה דמותר בהראשונה אלא ש"מ דבאמת אין חילוק והדינן שוים וכן מוכח מתי' הריב"ן הנ"ל דא"כ אף לרב מצי פריך ליקו חד מנייהו לחלוץ לה לשנייה ותיהוי ראשונה יבמה שהותרה וכנ"ל שייבם הראשונה טרם שיחלוץ להשני' החליצה שעליו משום חזור וכנ"ל א"ו אין שום חילוק וכמו שאסור בקרובות חלוצה שע"י חיזור כן אסור בקרובות זקוקה שע"י חיזור וכן מור' סתימות הלשון שבסי' קצ"ט:
אך למעשה צ"ע אם לא יש לדון ס"ס כיון שגוף הדין ח"פ דצריכה חיזור הוא במחלוקת כבסי' ק"ע ודוק:
אסור לישא צרת קרובת חלוצתו סתימות ל' זה משמע על דרך פי"רשי ז"ל אפילו בנשואת לנכרי אבל חדוש גדול הוא שהרי הרמ' בחדא שיטה עם פי' תו' ז"ל דז"ל פ"ו הלכה ך' אבל החולץ ליבמתו והלכה אחות חלוצתו או אמה ונשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפניו כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו כך צרתה אסורה ופירשו הה"מ כתו' ומבואר שם נמי שאפי' החליצה עצמה שנשאת לאחר צרתה מותרת וצ"ע: