Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 164
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הרי זו נפטרה ואין צריכה כלום כן נמי מסקו תו' ריש החולץ סוף ד"ה ונמצאת כתבו ועוד דדיעבד אם חלץ אפי' מדרבנן א"צ חליצה אחרת דאמר לקמן יבמה שחלץ לה אחון בתוך שלשה צריכה להמתין שלשה חדשים משמע דלא בעי עכ"ל דאלו בעי חליצה בתר ג' פשיטא דצריכה להמתין מכח הזיקה ולהי"א שבהג"ה צ"ע ראי' זו וראיות היש אומרים מן הירושלמי ולגירסת תלמודן דגרסו קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה דהקיש אשה לאיש ד"ת אין ראיה כלל משם עיין דף ק"ה ע"ב בתו' וכתב הג"מ דגיטן וא"ת אמאי לא חשוב לי' עם שארי פסולין דחליצתה פסולה י"ל דלא חשוב אלא פסולין באין מחמת חליצה גופה כגון בשמאל ובלילה אבל פסול הבא מחמת דבר אחר כגון זה לא חשוב ור"ל דזה אין פסולו מחמת עצמו אלא מחמת שאינה עולה לייבם והוא דוחק. ומה שכ' תו ותדע דהא לא חשוב בהדי' החולץ ליבמתו וחזר וקדשה דקי"ל צריכה לחזור על כל אחין אין בידי לפרש וע"כ ס"ס היא. ויראה לע"ד אף לשטה זו שהח"פ אף דיעבד מ"מ אם רוצה להוציאה ע"י ביאה של תוך ג' ולא היתה מעוברת יוצאה בגט לחודי' כמו ביאת חייבי לאוין שקונה ויוצאה בגט ואין צריכה חליצה וא"ד לסעיף ה' בהג"ה בביאת מעוברת כי שם הביאה לא קני' והעיקר בהחליט אבל זו קני' הביאה לכ"ע וגם א"ד לביאה שאחר הגט שבסי' ק"ע סעיף י' כי שם מה דאינה יוצאה בגט לחודי' הטעם דגזרינן ביאה שאחר גט משום ביאה אחר חליצה משא"כ זו לא גרעה מביאת ח"ל וע' בתו' פ' חרש דף קי"א ד"ה הויא לה וכן משמע סעי' ו' ע' ודוק. וא"כ צ"ע שטה זו החליצה כל גריעותא דילה משום דאינה עולה ליבום והיבם יפטור בדיעבד והחליצה אף דיעבד לא תועיל:
החולץ כ' ב"ש פי' התו' אפילו חלץ תוך ג"ח ונמצא מעוברת וילדה ולד של קיימא מ"מ לא הוי חליצה לחומרא וה"ה אם ניכר שהוא מעוברת והפילה נמי הוי חליצה לחומרא כצ"ל תו כתבו והא קי"ל חליצת מעוברת לא הוי חליצה היינו לקולא כו' וכ' הנ"י אם נשאת לכהן מוציאין ממנו א"כ מכ"ש אם נשאת להיבם דמוציאין ואף שבהדי' תנן הכי במתני' אם אין הולד ש"ק הוא אסור בקרובותיה ופוסלה מן הכהונה מ"מ ר"ל פירשה מדרבנן ולחומרא בעלמא ולדברי הנ"י הנהו תיבו' ולחומר' בעלמא למותר ומשמעי' אך לחומרא בעלמא לכתחילה וצ"ע ראיות הנ"י מהיכן וע' סי' א' בש"ות ול' הרמ' כל' הש"ע אלא שמסיים שחליצת מעוברת אינה חליצה ודקדק הל"ח שהרי פ"ד הל' ך"ו כ' כל מקום שאמרנו אינה חליצה הרי היא כאלו לא נחלצה ולא נפסלה מן הכהונה ובהדי' אמרו דנפסלה מן הכהונה י"ל דהרי כאן ביאר דבריו דאמר חוזר וחולץ לה ומדקאמר חולץ ולא או חולץ או מייבם משמע דנאסרה עליו ומ"ש דאינה חליצה ר"ל מד"ת ועדיין ק"ק דהיה לו לבאר אף הדיעבד ומשמע קצת דעתו דלא כהנ"י וכ"מ מדלא חשיב חליצת מעוברת בהדי שאר ח"פ משמע דשם פוסלה לקרובים וכהונה אף דיעבד להוציא מה שא"כ בזו אם לא שנדחק כדתי' המרד' שבסעיף א' (ואפשר תלו בזה השני דעות שבש"ע אם הוא גופיה מצי חלץ תו חליצה כשירה דאם לא מפקינן מניה אלו נסיב בתר חליצת מעוברת תו אינו דומה לנתן גט שמדמה הרא"ש בהאי נמי בתרא דשם נקלשה הזיקה כל כך דאלו נסיב בתר הכי חייב להוציא) עכ"ז ל"מ חולק בהדיא על הנ"י כי מה דאיתא בהב"י וכ"כ ר"י בשם הרמ"ה וכ' עוד שאם כנס אין מוציאין מידו ומשמע לפ"ר דקאי על החולץ מעוברת והפילה שאם כנסה היבם שאין מוציאין אבל ליתא כי אגב ריהטא הובאו הדברים במקום הזה ואין שם מקומם אלא בסוף הסימן בענין הכונס מעוברת וילד' ומת הולד תוך ל' שם מקומ' לשטת הרמ"ה כמבואר בר"י עצמו:
לפיכך וכו' ע' דף ל"ו בסוגיא ול' לפיכך דחוק וי"ל דאלו ושמה ביאה ושמה חליצה אז היה לה היתר להנשא צרתה ע"י ביאה או חליצה זו אחר שהפילה משא"כ עתה אין לה מציאת היתר מכח ביאה או חליצה זו כלל כי אם או אחר שתלד ואם תפיל אגודה היא עד שתחזור ותבעל או תחלוץ מחדש:
ואם עבר ויבם בעת נדותה קנאה אף דאמר רבא במס' תמורה דף ד' כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ ע' בשו"ת סימן ד':
הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישים יראה לע"ד דהיינו דוקא כנס לאחר ג' אבל תוך ג' חדשים מיד מחויב בהפרשה דילמא מעוברת היא ואפילו אינה מעוברת הא אסורה מדרבנן ואפי' אם יבא אלי' ויאמר דלא מיעברה וי"א ע' סי' י"ג סעיף י"ב ואם רצה להוציאה צ"ג וחליצה כן כ' הב"י בשם הר"י לרמ"ה וק' הא בהסוגי' איתא דר"ל תי' מה יקיים יחזור ויבעל ויקיים דלא סגי ואלו אפשר להוציאה בגט וחליצה אמאי לא סגי וכן נר' מפירש"י שכ' דלא סגי בלא"ה דלא מיפטר' בלא ביאה לאחר שהפילה דאל"ה יחזו' ויבעל לא מצי למיפטר' בגט דאין אדם יכול להוציא את יבמתו בגט אא"כ כונסה תחילה וביאת מעוברת לא שמי' ביאה ובחליצה נמי לא אפשר למפטרה הואיל ומ"מ בא עליה ומשמעות לשונו דמה"ט לא סגי בלא"ה ואפי' בגט וחליצה נמי לא יכול למפטרה וא"ל איך אפשר דשניהם יחד לא ליפקו ומ"ש מביאה אחר גט דמבואר במתני' דר"ג דמהני גט וחליצה די"ל ש"ה דמד"ת לחודיה סגי דהא מד"ת הגט לאו מידי והביאה קנתה והחליצה אך לחומרא ושפיר משא"כ הכא דהביאה לר"ל ד"ת לאו מידי הוא וממילא הגט נמי ד"ת אינו והעיקר של ד"ת היא החליצה והואיל ומ"מ בא עליה היא חליצה גרועה ואינה מועלת להפקיע זיקה דאורייתא אולי י"ל דעת הפוסקים הכי שהרי הרשב"א תמה על תי' ר"ל מי מכריחו לסיים דלא סגי הא קושית ר"י מתורצת בזה לחוד מה יקיים יחזור ויקיים (ור"ל דקושית אך היה על ל' יקיים לחודיה דמשמע דהיבם יש לו קיום משא"כ אם אמרה יחזור ויקיים תו לק"מ) ותי' דאה"נ אין הכרח אלא לאלומי קושייתו דבתר הכי על ר"י הוא דאמר הכי ובדף ל"ו ע"ב אמר ר' אליעזר אף אם אין הולד ש"ק יוציא בגט ופירש"י ז"ל דקנסינן ליה ואע"ג דהשתא איגלי דייבם מעלייתא הוה ומיהו בגט בלא חליצה סגי וזה אינו עולה אלא לר"י דלא כהלכתא והפוסקים מפרשים דר"א אף להלכה כר"ל והביאה לאו מידי היא והחליצה דצריכה ד"ת לא הוצרך להשמיענו אלא חומר הגט נמי הוא דמשמיענו ופוסקים כותי' דר"א ולא כר"ל בזה דס"ל דלא סגי בלא"ה כי אין זה מוכרח משיטתי' כנ"ל בשם הרשב"א א"נ כי היכי דלא ליקשי עליו דר"ל מר"א דחקיה לפרש אף מה דאמר לא סגי ל"ד ול' הריבט"א שבהנ"י שכ' דאע"ג דלית הלכתא כר"א ילפינן מניה שאם לא רצה לקיימה לגמרי שאומרים לו שיוציא בגט אחר שיוחזור ויבעל אין מובנים לו וצ"ע:
ולד שלא נודע ע' סי' קנ"ו ודוק: אם הלכה ונתקדשה זה ל' תה"ד סי' רי"ו וההוא דמת ביום ל' דמסיק אם אשת כהן אינה חולצת מסתמא לא איירי במזיד דידע דצריכה חליצה ועבר ונשא וכו' ולע"ד ל' הגמרא ועמדה ונתקדשה ול' הפוסקים הלכה ונתקדשה לא משמע אלא מזידה ולחלק בין היא להוא שהוא צריך להיות שוגג קשה עלי לומר וגם סתימת ל' הרמ' שאין אוסרין על זה אשתו מפני ספק דדברים לא משמע כלל לחלק וצ"ע: