שאם בא להוציאה כו' כתב ר"ע מברטנורה פ"ג משנה ה' וברישא יהיב לה גיטא והדר חלץ לה והוא מפי' משניו' להרמ' שכ' והנכון יותר שיתן הגט תחילה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט וחליצה ואפשר הטעם להידור מצוה ע"ד שאמרו אין המצוה נקראת אלא על מי שגמרה הרי שהגמר העיקר ואחרי שהגט וחליצה באים להתירה ביחד ראוי להיות גמר המצוה בהחליצה שהיא מן התורה. ובזה ניחא מה דבסעיף י"ז ל"מ הכי שהרי שם כתבו גדול שעשה מאמר כו' ולה צרה כו' אבל חליצת הצרה פוטרה כו' ולבעלת המאמר וצריכה עוד גט למאמרה דמשמע דאין קפידה להיות גיטה קודם חליצת הצרה והיינו מפני שהצרה נתרת בחליצה זו לבד והיא גמר מצותה תו אין קפידה:

כיצד כו' נאסר בקרובות שתיהן כ' ב"ש ולי"מש שהביא בסעי' ה' בשתי יבמות נפטרה הצרה בח"פ כזו שנתן גט לראשונה וצריך לחלוץ אף לשניה א"כ ממילא אסור בקרובו' שתיהן אפי' לא תפס הגט בשנייה וצ"ע מה אירי' להימ"ש לא נפטרה הצרה דהא אף לשטת ראשונה שבסעי' ה' נמי ק' דהא טעם דעה ראשונ' משום דשתיהן שוות לכן נפטרה הצרה בחליצת אידך וזה ניחא אם יש גט אחר גט אבל אם אין גא"ג ולא תפס בשנייה הוה כנתן גט וחלץ לה דלכ"ע למ"ד יש זיקה דלא נפטרה צרה כדשמואל חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרה וכמבוא' פרק י"ג דמש"ה מוכרח הסוגי' למוקים ר"ג דאמר מדאין גט אחר גט דיש די לחליצה לאחת מהן כמ"ד אין זיקה מבואר הא למ"ד יש זיקה אף כי לא תפס גט אחר גט מ"מ צריכה השניה נמי חליצה. והנה קו' זו אך קשיא להפוסקים שהבאתי סי' קס"ב סעיף ג' החולקים עם הר"א מברגוייל וס"ל דאפי' בקרובת חלוצה שע"י חיזור נמי אסור וכבר העלתי שם דלדעת אלו אין חילוק ואף קודם שיחלוץ חליצה זו אסור בהקרובות מפני הזיק' שעדיין עליו מחמת חיזור וע"ש וא"כ תי' הב"ש שכ' אלא נ"מ אף אם לא חלץ לשנים צ"ע כונתו דא"כ באיזה אופן הותרה הזיקה ממנו שהי' מותר בהקרבו' לולא תפיסת הגט ואין לומר דהניח ג' נשים וחלץ לשלישת זה ניחא להדעה ראשונה שבסעי' ה' שאז אלו לא תפס הגט בשני' נמצא הי' חליצתה שוה לגריעות עם השלישית והיתה נפטרה בחליצתה ושפיר הי' מותר בקרבותיה לולא תפיסת הגט אבל להימ"ש דס"ל דאף בחליצת גרועות השוות נמי צריך לחלוץ לשתיהן נמצא אף אלו לא נתן גט אלא לאחת נהי דבחליצת הצרה נפטרה בעלת הגט מפני שהיא חשובה אבל אותן שלא קיבלו הגט לא נפטרה אחת בחליצת חבירתה א"כ עדיין ק' אף אלו לא תפס הגט בשני' בהכרח צריך לחלוץ לה אף כי יש עוד מאה נשים כולן צריך לחלוץ וממילא הוא אסור בקרובות' וע"כ להימ"ש דאיירי ביש עוד אח שלא נתן גט שאז חליצתו משובחת ואין צריכה חליצה מבעל הגט ולולא תפיסת הגט הי' מותר בה כדכ' ס"ק ה' וס"ק י"ד ע"ש ודוק. ואם להכי כיון שלא הקש' אלא לישמ"ש מפני שלדעה ראשונה אפשר לתי' ע"י עוד אשה שלישת קיצר מאוד במקום שהי' לו להאריך. אמנם לולא דבריו הי' נלע"ד נהי דהבריי' דף נ"א לשון החכמים נתן גט לזו וגט לזו אסור בקרובו' שתיהן וחליצה לאחת מהן דמשמע דאיסור הקרובו' נתלה ביש גט אחר גט להימ"ש ניחא דהיינו מפני שאף החכמים דבריי' אין זיקה ס"ל אשר להכי פסקו וחלצה לאחת מהן לא כפירש"י ז"ל שכ' ומדרבנן ליכא לאותבי כו' ע"ש ונמצא שפיר שאז נתלה איסור הקרובו' בתפיסת הגט. לולא כן אף אם היה הראשונה לבד בעלת הגט לא היתה צריכה השניה חליצה ונפטרת בחליצת בעלת הגט דהא אין זיקה ס"ל ודלא כשמואל אבל המתני' דמפרשו למ"ד יש זיקה ושאפי' בחליצה פסולה השוות שתיהן צריכות חליצה באמת אין שום נ"מ בתפיסת הגט אחר גט לענין הקרובו' אלא דנ"מ אם מת היבם ופרחה הזיקה במיתתו מ"מ אף השניה אסיר' לכהונ' מחמת תפיסת הגט ואדרבא אך לשטת רש"י ההיכרח לדחוק כנ"ל וגם בל' הש"ע ובפרט בבבא דשני יבמין שנתנו שניהן גט ליבמה אחת נאסרו בקרובותיה דבזו אין שום נ"מ אלא ע"י שיש עוד אח או צרה ע' ודוק:

ויש מ"ש דה"ה ביבם אחד ושתי יבמות משמע אבל בשני יבמים ובשתי יבמות לכ"ע אין צריך חיזור והיינו זה שנתן גט בזו חולץ האחרת שקיבלה גט מאחיו או חליצתו משובחת בזו שלא נתן לה גט והוי כחלץ לצרה שנפטרה בעלת הגט לכ"ע כן נפטרה הכא אף זו שקיבלה הגט ממנו וע' ב"ש ס"ק ה' וי"ד ודוק. ולזה הסכים הרא"ש ז"ל ע"ש שהכריע הכי מתוך פי' ריב"ן שבתוספת דף ך"ז ע"ב ד"ה איתבי' ושם מבואר יותר שכתבו ואף דרב דאמר צריכה לחזור היינו למ"ד יש זיקה ולי' לא ס"ל מ"מ מצינן למימר דרב מוקי לה כמ"ד יש זיקה ומסיים הרא"ש והאי שינויא דסמכא הוא כי א"א לתירץ באופן אחר ואף שח"ר שם כתב על תי' זה ואינו נראה לי דא"כ ליקשו לי' מסיפא דמתני' דאפילו נפלה חמות לבסוף מ"מ ליקום חתן ולייבם לראשונה ותהוי חמות לגבי אידך יבמה שנאסרה וחזרה והותרה דשריא לרב נראה דהרא"ש לא חש לזה כי ודאי לפי' ר"ח בד"ה אבל שכ' דרב לטעמ' דס"ל אין זיקה הא למ"ד יש זיקה ראוי לאסור משום שנאסרה עליו שעה אחת פשיטא דל"ק דהא כיון דרב מוקים למתני' כמ"ד יש זיקה תו מודה דאם נפל דאינה חמות ברישא והחמות נאסרה משעה ראשונה דשוב לא הותרה ושייך תי' ר"פ על הסיפא לרב כמו לר"י וא"ל א"כ דאף לתי' ריב"ן ההוכרח לבא לפי' ר"ח איך כ' הרא"ש שא"א לתי' באופן אחר הא כתבו תו' נמי ולפ"רח ניחא בלא תי' הריב"ן כי בעניותי תמוהים לי דבריהם שכתבו ולר"ח נמי וכו' אתי שפיר נמי דלא פריך לרב דמוקים למתני' כמ"ד יש זיקה ומה בכך הא רב ודאי דלא פליג על סברת ר"י דאם מתה שני' דמותר בראשונה כמבואר דף מ"א דרב ס"ל דאפילו כנס אחות זקוקתו ומתה אשתו דמותר בראשונה מטעם יבמה שהותרה ונאסרה שחוזרה להתירה ומה התם שנאסרה מאחות אשה ד"ת מכ"ש הכא שלא נאסרה אלא מחמת זיקה דרבנן ופשיטא דמודה לר"י אף למ"ד יש זיקה ור"ח לא פירש אלא למ"ד יש זיקה מודה רב שראוי לאסור משום שנאסרה עליו שעה אחת היינו שעה ראשונה של שעת נפילה דהיינו במתה ראשונה שאסור בשניה אבל במתה השניה פשיטא דמתיר הראשונה אף למ"ד יש זיקה ואל תתמה על ל' שעה אחת הנאמר בפי' ר"ח שיהא פירושו דוקא שעה ראשונה כי ל' זה עצמו נאמר בהמשנה דף ל' וא"כ פשיטא דהי' יכול ריב"ח להקשות לרב קושי' זו עצמה שהקשה לר"י אף כי מוקי לה כמ"ד יש זיקה לולא פי' הריב"ן אלא דמוכרחי' לבא לפי' ר"ח משום קושי' הרשב"א מן הסיפא ועכ"ז אחרי שהרשב"א מסכים לתי' ר"י שבתו' על קושי' זו צ"ע למה הכריח הרא"ש ע"פ תי' הריב"ן דר"י ס"ל כשמואל ע' ודוק:

וזה תקנתם וכו' עשה מאמר בזו ונתן גט לזו נותן לבעלת המאמר והוא או אחיו חולצים לאחת מהן צ"ע אחרי שהוא לבדו עשה המאמר והגט ואחיו לא עביד מידי הא חליצת אחיו משובחת ולמה תהא הברירה לחלוץ הוא וע' ב"ש ס"ק י"ד. אמנם בהטור הגירס' עשה מאמר בזו ונתן הוא או אחיו גט לזו נותן גט לבעלת המאמר והוא או אחיו חולצין לאחת מהן וי"ל מה דקאמר או אחיו קאי על הבבא שעשה מאמר בזו ואחיו נתן גט לזו ויוכל אף אחיו לחלוץ אחת וראיתי הבאר הגולה אפשר הירגש נמי:

עשה מאמר בזו ובעל כו' וצריך לחלוץ אחת מהן כן נמי ל' המשנה מאמר בזו ובעל את זו צריכים ב"ג וחליצה וצ"ע מה יענו התו' בזה לשטתם דמפרשו כל המתני' למ"ד יש זיקה צריכים ב' חליצות והא דנקיט ל' יחיד איידי דגט והרי בזה תנן צריכות ב"ג ולמה לא נאמר נמי וב"ח והנלע"ד דס"ל דעד כאן לא אמרינן ח"פ צריכה חיזור אלא היכי דבחליצה באנו להפקיע זיקה דאורייתא אז אמרינן אלימא זיקה ולא אתיא ח"פ דרבנן ומפקע לגמרי זיקה דאורייתא אבל הכא ע"י הביאה הא ד"ת הופקע כולה זיקה ואך מדרבנן הוא דזקוקה לחליצה לא שייך לה אתי' ח"פ ומפקע זיקה דכולהו אחי או דכולהו נשי כי כמו דחליצה מעולה דאורייתא חדא מפקעת זיקה דאורייתא דכולהו ולכולהו אחי כן חליצה דרבנן מפקעת זיקה דרבנן דכולהו אחי ומודו בזו כ"ע דבחליצת חדא סגי והיינו נמי טעמא דש"ע:

וכן כו' לאיסור' בקרובותיה קצת משמע הא לכהונה נפסלה ועיין ריש קס"א ויותר נראה דל"ד וה"ה לכהונה דלא נפסלה כמבואר שם:

חולץ לשניה ע' ב"ש הסכים דעת החולקים בש"ע ע"פ דברי ה"המ עם שטות התוספת שבפרק ד"א וכ"כ היש"ש ולע"ד צ"ע שהרי לה"המ בשם בה"ג הדבר תולה אם האיסור הי' מהתחלתה ר"ל בשעת נפילה זה לא נקרא ח"פ ולהתו' משמע לי שלא נתלה בהכי אלא אם הוא דומה לדבר שפטור מחליצה ויבום אז נקרא ח"פ דאל"ה אלא כמו שחולק הה"מ דכל שבא האיסור יבום בתר הנפילה מקרי ח"פ א"כ קושית דדהו מקושי' הגמרא אלא חליצה דלאה תפטר עדיין במקומה דהא זה לא הי' מתחלת נפילה ותו מדהתו' לא הביאו להוכחה לדעתם התוספתא שמביא ה"המ (והיש"ש הירגש ודחק מאוד) משמע דלדבריהם מודים בשניה שאסורה משום לתא דערוה שפטורה מהחליצה ויבום דנקראת ח"פ וצ"ע ומה שכ' הב"ש בסוף דבריו גם על הרמ"א ק' שכתב ריש סימן זה בענין ח"פ דוקא שהיתה זקוקה ונפסלה והיינו כדעה ראשונה ושם בריש סימן קע"ד לא הגיה כלום ור"ל מה שכ' הרמ"א סעיף ה' בהג"ה. וראיתי בהד"מ שדבריו נעתקים מן הא"ז וצ"ע בגוף הספר כי כאשר ראיתי בת"הד סי' קך"ה כ' כדפסק הא"ז דהיכי דטעו בחליצה שאינה חליצה כלל כה"ג לא איקליש זיקא ואין צריכה חיזור וא"כ אפשר לפרש נמי ע"צ דוחק אף כונת הרמ"א הכי אבל ח"פ מעיקרא ר"ל שחלצה פעם חליצה שלא הי' כלום ולא פסלה על האחים נמצא שלא נקלש הזיקה על ידה ולכן כשחלצה אח"כ אין צריכה חיזור ואז ל"ק עליו מידי:

וצריכה כ"א מהן ע' ב"ש ודוק היטב. ולגירסות ה"המ שבש"ע ע"כ הרמ' סובר מהיפך להיפך כדדייק הטור מרש"י וע' ב"ש ס"ק ג' שהרי בפרק זה ה' ט"ו כ' להדי' בשני יבמין שנתנו גט ליבמה אחת אחד מהן חולץ ע"כ דס"ל ח"פ א"צ חיזור למפטר נפשה ואלו למפטר צרתה אף בשוות צריכות שתיהן חליצה לגירסה זו ומה שכ' הב"ש ס"קג וגם למה שכתבתי בסעיף י"ט אף להרמ' ס"ל כן צ"ע כונתו ודוק: