ביאת אחת מהן כ' ב"ש כלומר בקטנות וחרשות אין פוטרת צרות בחליצה אפילו הצרה שוה לה אבל בביאה פוטרת כששוה לה וא"י מה רוצה מן הקטנות דבהדי' תנן מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ביאתו או חליצתה של אחת פוטרת צרתה ופירש"י או חליצתה לאחר שתגדיל אלא משום דכלל חרשת דלאו בת חליצה היא אפי' לפטור נפשה נקיט ביאה וה"ה חליצה כל דפוטר נפשה פוטרת צרתה ונראה מרש"י ותו' שם ומל' הר וש"ע דאף קטנה יתומה שאין זיקתה אלא מדרבנן מ"מ לא נפטרה מזיקה זו ע"י חליצה בעודה קטנה וע' תשו' רי"ט חלק ב' סי' מ"א לא"ע כ' בהיחלט ועוד אי תקינו ליה רבנן קידושי קטן ה"ה דמגרש בעודו קטן דהשתא ומה אשה שאינה יוצאה לרצונה נתקדשה בקטנותה ממאנת והולכת ק"ו לההוא שהוא מוציא לרצונו אינו דין שיגרש כשם שכנס בתקנתא דרבנן כך הוא מוציא בתקנתא דרבנן ולע"ד מהכא מוכח דעת כה"פ דליתא לההיא סברה אלא כמו דלגבי חרשת איתותב רבא ולא מחלקינן בי' חרשת מעיקרא ה"ה לגבי קטנה אין חילוק בין נתקדשה ע"י אביה או ע"י אחיו והק"ו שדן ע' סי' קי"ז הבאתי תשובת הרא"ש שלמד ממשנה דמס' ידים שאין למדין דברי סופרים זה מזה:

ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה וה"ה אין חליצה הקטנה משתגדיל פוטרת הגדולה:

לא פסל את הקטנה ע' לח"מ הקשה קושיא על גירסא זו ע"ש כי עדיין צ"ע:

ויוצא החרשת בגט הב"ש ס"ק ד' כ' סברה לחלק בין זו שאסור לקיימ' אף אחרי מיאן הקטנה והיא הקושיא שהניח הרש"בא בצ"ע על הרמ' כמבואר בב"י ובאמת עדיין צ"ע כי סברת הב"ש אין די עולה אף שכ' נמי הכי הלח"מ:

והפקרת בגט וחליצה כ' ה"המ מפני שהיא פסולה צריכה נמי חליצה וע' בגמרא דף קי"א בתו' ד"ה הוי לה וע"כ דבזה נמי יש חשש מה וצ"ע: