Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בטור אבל כהן וכו' הד"מ פי' דא"צ לרחק' שכ' היינו היודע מן התערובות א"צ לגלות אלא לצנועי' אבל היודע מן התערובות אסור לישא מהן וכדבריו ס"ס ז' וק' לי לישנא דאבל כהן לא ישא דמשמע דקאי על הרוצ' לישא תו ק' למה נקיט דוקא שנתערב בה ס' חלל דשייך ס"ס דבשלמא אי קאי על הנושא שפיר וע' ב"ש ס"ק ט"ז אבל אי קאי על המגל' משמע מהר"ן וכל המפרשים דאפי' נתערב ודאי ולא ידעינן מי הוא נמי א"צ לגלות כמו שאלי' אין עתיד לגלות ואולי לכל זה כיון הב"ש שכ' שהאריך בביאור הטור:
בחזקת כשרות כ' הב"ש בשם הרמ"א וכו' כי חיישינן שמא ממזר או עבד הוא בהטור לא נזכר כ"א החשש דעבד ואפשר סובר דלממזר ליכא למיח' דמכירים ישראל ממזרים שביניהם משא"כ לעבד הוכיח מקושי' הגמ' כתו' כ"ח ודלמא עבד כהן הוא דאיכא למיח' וע' ח"מ סי' ג' ולכן מוכרח להביא ראי' שאמו ישראלית שבזה יוצא מחשש עבד ועכו"ם ועל אביו באמת א"צ לראי' כי ל"ח לממזר וניחא בזה יבמות מ"ה זיל גלי כי לא יבדקו כ"א על אמו כדאי' בתו' שם מ"ז ד"ה במוחזק וא"כ יש ללמד זכות על מנהגינו שאין בודקין כלל היינו ע"פ דברי רש"י ז"ל יבמות מ"ז ע"א ד"ה צרך להביא ראי' שמא גבעוני מהול הוא משמע אבל אי לאו הכי הי' המיל' סי' גירות וידוע האידנא גבעונים אינם מצוין. וישמעאלים אינם פרועים ועבדים מהולים נמי אינם מצוים כבח"מ ס"ק הנ"ל לכן לא חיישינן:
תו כ' והב"י וב"ח מחולקים בפי' דבריהם ביאר דבריו כי ז"ל תו' בשם ר"ת כתו' כ"ד לשמש ע"ג המזבח צריך ראי' ר"ל איהו עצמו וגם אינו נאמן להכשיר בתו לכהן אף אם ישא אשה בדוקה משמע דבתו אסור' לכל כהן מחשש שמא חלל' היא אבל הרא"ש וטור וב"י העתיקו ל' ר"ת בסגנון זה ואין בתו כשיר' לכהן המשמש ע"ג המזבח משמע אבל כהן פשוט א"צ ליזהר מחשש שמא הוא חלל ובתו חלל' ואסור' לו. ובזה מחולקים הב"י וב"ח בפי' הטור אלא דלפ"ז א"י לפרש מה שכ' והמגיד כ' לתי' ב' דהרמ' ס"ל אפי' לישא לכהן חיישינן שמא חלל' היא ולא די שאין זה במשמע אלא דלע"ד איפכא מפורש שז"ל יש מן המפרשים שכתבו אלא שאינו נאמן ליוחסי' שכל כהן שהוא בודק (ר"ל לע"ד לשמש ע"ג מזבח) אינו נושא בתו מבואר כמו שמסיים אבל אם אינו רוצ' לבדוק (ר"ל כהן פשט שאינו רוצ' לבדוק כדי לשמש) הרי הוא נושא בתו וכמו כן משפח' בדוק' מיוחסת לא יבדקו בו מההוא טעמא דבתו לא בדוק לענינים המיוחסים משמע אבל מחשש איסור כהונ' פשוט בתו כשיר' אמנם קושיתו נכונ' והיא בהב"ח על הבנת ב"י בהטור אליבא דרמ' והעיקר לע"ד כהתי' ב':
ואולם לע"ד יש ללמוד מהרמ' פ' כ' ה' י"ב שחוש' אפי' בזמן הזה ובתרומ' לחש' חלל ואינו ידוע שהרי כ' אין מעלין אותו לכהונ' שמא חלל הוא וע"ש בהה"מ מבאר אפי' בלא יצא עליו קול ערער וכן מבוארים דבריו בה' ט"ו והמה מועתקים בטור סי' ג' וא"כ אף ק"ו הוא דהא לישא כהן בתו יש חשש איסור תור' ושם איירי בכהני זמן ובתרומ' דרבנן ולפ"ר צ"ע להבנתי כבהה"מ. אבל אחר העיון ל"ק דהא שם בה' ה' איירי במי שאביו מעיד עליו כדין שהוא כהן ונאמן להאכילו בת"ד ולנ"כ ולא חיישי' לחלל אף דנ"כ נמי א"ד ונאמן בזה ע"א כי א"צ ב"ע אלא ליוחסים גמורים ומה שמצריך ב"ע לתרומ' דאוריי' היינו משום דמעלים ממנה ליוחסין גמורים וה"ה דלישא בתו לכהן פשוט נמי ודאי דאביו נאמן עליו משא"כ בה' י"ב דאיירי בבא ממדה"י ולא העיד עליו כדין שהוא כהן העד א' בזה צרכינן לחוש לאיסור חלל לענין כהונ' ואפי' בתרומ' דרבנן ומכ"ש לאיסור חלל אפי' בכהני הזמן אך לפ"ז דחוק מאוד ל' נאמן להאכילו בתרומ' וא"כ להשיאו אשה דבשלמא לפי' הב"ח בר"ת דאף מחשש איסור כהונ' לא צרכינן לשום עדות שפיר וא"כ להשיאו אשה בדוק' להכשיר בתו לכהן משמש ואי להשיאו אשה להכשיר בתו לכהן פשוט לזה א"צ לנאמנותו אבל למה שהוכחתי מהרמ' ולהבנתי בתי' ב' דהה"מ מה שייך וא"נ להשיאו דנהי דא"נ להשיאו בדוק' מהני להשיאו פשוט' להכשיר בתו לכ"פ ואולי כיון דהמשיא אין מדקדק בזה כ"כ לא שייך בזה נאמנות המעיד. לפ"ז יוצא לנו בדעת הרמ' דבאינו ידוע' משפחתו בתו אסור' לכהן מחש' חלל'. אמנם ירא' לע"ד שזה אינו אלא במי שמחזיק עצמו לכהן ואין משפחתו ידוע דומי' דמי שחלק עם אחיו כהנים דעכ"פ ידוע שהוא בן כהן ויש לחו' שמא מא"כ נולד או בגוונא דבריי' דאני כהן וחברי כהן. אבל בזר הבא לפנינו ודאי אין לחו' לכהן לישא בתו דלמא בן כהן וחלל הוא ובתו חלל' דיש לצרף רובא דזרים והרב' ספיקות ובזה יש ליישב הל' וא"נ להשיאו אשה בדוק' דאלו לנשיאות בתו לכ"פ בלא עדותו והי' בחזקת זר נמי בתו כשיר' לכל כהן ועדיין צ"ע דע' הר"מ שהרי תו כ' הב"ש ובסי' אחר זה מבואר וכו' ורומז לס"ק ה' שם והוכחתו מדהעתיק הש"ע ל' הר"מ מבית הספר והרמ"א לא הגי' ותחל' אבאר מה שיש לדקדק בדבריו שכ' ואף למ"ש הטור שהלכ' כמתני' הנושא אשה צריך בדיק' היינו לישא אשה או לתרומ' ד"ת אבל לת"ד א"ח שמא עבד הוא ולפ"ר ק' שהרי כ"ח ע"ב מוקמי' המתניתין רק לת"ד הוא דמהני העדות ומ"מ מקש' ודלמא עבד כהן הוא ומייתי מזה סייעתא לריב"ל תו כ' דמהרמ' וש"ע מביאים מב"ה ש"מ דס"ל דחוששין באינו ידוע לממזר ועבד ולע"ד אף לדעתו אין מזה ראי' להבנת הב"י בהרמ' וטור ולהבנתו בהה"מ בתי' ב' ולמה שהוכחתי מר"מ דלאיסור כהונ' חוששין אף לחלל משום מעל' דיחו' כהונ' ל"א כ"י בחזקת כשרות ואפי' לת"ד א"כ אין ראי' לחשש ממזר ועבד בכל עולם וכפי תי' א' דהה"מ והכא לתרומ' דרבנן שהוא יחו' כהונ' שפיר מקש' ודלמא עבד ויפ' העתיקו אלא דא"כ על הטור ק' שלא העתיק ממ"נ להב"ח בדעתו דאפי' לחלל לא חיישי' משום דכ"י בח"כ ומכ"ש לת"ד לא מקש' הגמ' ולהב"י לדעתו הי' לו להעתיק והב"י כ' שלכן לא העתיק בדין מסל"ת מב"ה דסובר ל"ד הי' וע"כ שמחלק בדעת הטור כחילוק הב"ש בין חשש חלל שהיא א"ד חיישי' משום י"כ ובין ת"ד דל"ח ונשאר לבאר הקושי' ודלמא וכו' שמוקים בת"ד וצ"ל דהקו' לר"מ דס"ל דל"א כ"י בח"כ או מדסתם מתני' ר"מ וכדגם בפ' י' יוחסין סתם כר"מ וא"נ דהעיקר סמך לאתויי סייעתא לריב"ל ממתני' דקתני ב"ה ולא שייך לשנוי עובדא הכי הי' ונקיט בל' קושיא ודילמא וכו' כדי לבאר המתני' ולהביא הסייעתא ואולי להכי כיון הב"ש וקוצר והב"י ז"ל דחק בעובדא דמסל"ת להעמיד להלכה כרבנן וק' דהא ע"כ מוקמינן מתני' זו כר"י דהוא בר פלוגתא דר"מ ותו הקושי' ב' שמקשה ודילמא וכו' לא אזלה לפי' זה אמנם במחילת כ"ת רבינו ב"י לע"ד דוחק גדול לפרש מב"ה דמתני' דוקא ודר"ח ל"ד וכמבואר בתו' והב"ח מתי' השמטת הטור ע"פ דברי תו' ודילמא ודחק בקושי' הגמ' ולע"ד דברי התו' פשוטים דנהי דא"צ לחוש מההוא טעמא לחלוק לעבד מטעם קלקל דל"ש שיבוא על ידו מ"מ לקיים עדות ולהעמיד יסוד דאלו עבד הי' לא מחציף נפשו פן יחקרו עליו פשיטא דמוכרחים לחוש בעדות ובמה שעבר אף לחצוף ובפרט שסומך על העד וגם מי לא אירי' נמי במעיד על קטן שאין לו דעת לחוש לקלקולו. וע' בפ"י מתי' הטור ומוקי' הקושי' ביש עליו עוררים ולע"ד תמו' דביש עליו עוררים צריך ב"ע כמבואר בהלכה הקודמת וכבר כתבו שם תו' ד"ה והוא שיש דבעדות זה בחד סגי משום דמוקים בתרומה דרבנן נלע"ד אומר שכבר הרגישו התו' בקושי' זו לשטתם דלהל' אמרינן בכ"י שהוא בח"כ ומשמעותו הפשט אף לייחוס כהונה פשוטה ולהכי כתבו ד"ה ודלמא פי' ועכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין ולא אמרו ועכשיו יאכל תרומה א"ו דסברו לענין איסור כ"י בחזקת משוחררים כמו לענין איסור נשואין אלא בתרומה שנוגע מעדו' זה היזק לכהנים ונהי דלא חשיבו מוחזקים נגדו להצריך ב"ע מ"מ ראיה ברורה בעי דאל"ה חשיבו הכהנים ודאים והוא ס' ואין ס' מוציא מידי ודאי ולהכי הוא דצריך נמי להעיד מב"ה וכבר הירגש הפ"י בסברה זו אלא שלא נחית להסתייע מהתו' וא"כ י"ל הטור שעיקר דבריו על המצוי ותרומה בזה"ז אינה מצוי' ואין נ"כ כ"א לנ"ג ולקרות בתורה שהוא עניני איסור דומי' דנשיאת אשה אמרינן כ"י בח"כ וא"כ ראיה מהש"ע ומכ"ש מהר"מ שהעתיקו מב"ה משום תרומה אבל חלילה לע"ד להעלות על הדעת שהש"ע מכריע בהעתקה זו מה שההלכה רופפת בידינו והולכי' בה אחר המנהג והר"ן העיד בפירש שמעשה בכ"י שנושאין נשים אף מי שאינו ידוע כלל ואלו רצה להכריע נגד המנהג לא היה סותם דכל המשפחות בח"כ שעל זה בנו המנהג ויסמוך בהכרעתו על דקדק העתקה שלא דיברו ממנו הראשונים ולפ"ז אף מהרמ' ה' י"ב הנ"ל אין ראי' ברורה בכהן אין ידוע לחוש לבתו לחללה די"ל דלא חייש לחלל כ"א לתרומה כדחייש הסוגי' לעבד מטעם התו' של הנטילה שלא כדין וצ"ע וכבר כ' נמי הב"ח בי"ד סי' רס"ח דנוהגין האידנא להשיא נשים לאורחי' הבאים ואומרים ישראלים אנו ואפי' בזה"ז שרובי' עכו"ם ודוקא במי שאומר נתגיירתי הוא דא"נ האידנא במגו לדעתו והיינו כתי' ב' דהה"מ הכא ע' ודוק ושם נאמר דלהתו' נאמן במגו בכל מקום ואף הרמ' פי' המגו בא"י בזמן שהיה רוב ישראל וק' מה מגו היא זו דילמא ניחא לו בכשרות ופסולות שהגר מותר ואילו ישראל הא אסור בפסולות ותו' יבמות אפשר שכתבו אך לפרש הברייתא שנזכר בה ר"י דס"ל קהל גרים אקרי קהל אבל להלכה ק' ואולי זה דעת הראב"ד שלא נחת למגו זו ובע"כ אף להר"מ מה דנאמן היינו לישא כשירה ובממזר' אסור דהיא אסורה בין לעכו' ובין לישראל ומה"ת להאמינו וצ"ע סתימות הפוסקים וע' סי' ז' ב"ש ס"ק ט"ו וע' סי' קנ"ו סעיף ו' דברי הרמב"ן מס' ב"ב מבואר דאין אומרים מגו לחצאין וע' סי' ס"ז סעיף ב'. ואחרי שפה פלוגתת הרמ"ה אדבר נמי על מה דאיתא בסמ"ע סי' רע"ט ס"ק ט' וצ"ל דוקא וכו' ומסיים ועמ"ש עוד מזה בסמוך ור"ל ס"ק ו' כנראה אינו נוח לו במה דשם כ' דאיירי שאומר בני הוא משפחה אלא אפילו חזר ואמר לאו בני הוא אלא עבד ולכן כ' מה שכ' וק' ממ"נ אי להפוסקים דכ"י בח"כ פשיטא דאפילו בכה"ג שנתגדל בביתו ולא ידעינן מי הוא דא"נ שהוא עבד דחד סהדא הוא ואי להרמ"ה בכה"ג שלא ידעינן מי הוא אפילו אמר בני הוא וכשר א"נ להשיאו אשה ומה לי ולנאמנותו שאומר עבד וגם כשאינו על בית המכס איך א"נ ולע"ד מעיקר י"ל דודאי לדידן באמת א"נ לפסלו אלא כיון דאיירי בשלא הי' להבן חזקת ירושה רק במה שאמר בני הוא והתורה האמינתו ביכיר לכן ברישא כי חזר ואמר עבדי א"נ ויורש משא"כ על בית המכס ודאי אי לא חזר ואמר עבדי נמי היה יורש ע"י אמירתו בני אך במה שחזר ואמר עבדי נאמן להחליף דבורו א' ונשאר כלא אמר כלום וממילא אינו יורש ולענין יחוס לרוב הפוסקים כשר ולהרמ"ה בל"ז ס' תדע דהא הרמ"ה מוקום דינא דבית המכס בלא אתחזיק אמו בבת ישראל ות"ל לענין יחוס מה צורך לנאמנותו בל"ז אין משיאין לו אשה שמא אמו שפחה א"ו דכל עיקרה היינו שנאמן להחליף מה שאמר בני ואינו יורשו משא"כ באתחזיק אמו אך אביו לא ידעינן ואמר פעם בני אף שהיה בבית החכם מ"מ כיון שא"א להאמן דבריו האחרונים דלאו כ"כ לאחזוקה שפחה הם בטלים והו' כלא אמר מידי ודבריו הא' קיימים (ובזה מיושב קו' הב"ח על הרמ"ה ע"ש שתירוצו לא הבנתי לפ"ר ולהנ"ל ניחא דש"ה כיון שדבריו ב' א"א להתקיים והוי כלא היו יורש ע"פ דבורו א' משא"כ כשאמר על מוחזק בנו שאינו בנו דלא אתחזק מעולם על פיו אלא חזקה בעלמא והתורה האמינתו ביכיר לאפוקי מחזקה לירושה נאמן אף שא"נ ליחוס ואה"נ לע"ד אם הוחזק ע"י אמירתו בני שא"צ שוב לומר אינו בני אלא ממזר כמבואר סי' ד' בהג"ה סעיף כ"ט לענין יחוס וה"ה לענין ירושה שכיון שפעם הכירו בפיו א"נ לומר אינו בני אף לירושה וע' סי' רע"ז סעיף י"ב בהג"ה) משא"כ היכי דלא אתחזיק אמו שדבריו הב' הן אפשריות לא תפסינן דבריו הא' משום דיש אמתלא לדבריו כדי וכו' אך להפוסקים דכ"י בח"ב א"כ מה בכך דלא אתחזיק אמו הא לא אתחזיק להרמ"ה כאתחזק ובפרט באופן הסמ"ע שאומר אינו בני כלל אלא עבד דעלמא נימא הואיל ולא כ"כ לאחזוקי' בעבד דבריו הב' בטלים ודבריו הא' קיימים ואולי זה כונת הטור שדקדק ליכתוב והרמ"ה כתב בל' פלוגתא וע' פרישה משום דהרמ"ה דהכא ואפשר לו לומר והנ"מ וכו' משא"כ להטור דיש לו מ"מ חזקה דכ"י ומ"מ נאמן לחזור ה"ה אף דאתחזיק אמו נאמן לירושה אך לפ"ז ק"ק על הש"ע שהעתיק דברי הרמ"ה שם והכא סתם להנ"ל דכ"י בח"כ. ולהנ"ל שההוא דינא עיקרו אך לירושה בעניותי מסופק אני בגוף הדין שכתב הסמ"ע ס"ק ו' ס"ק י"א דמשמע שנאמן האב על המוחזק בבנו שהוא בנו משפחה והוא עבד דלע"ד י"ל דאפילו בכה"ג א"נ דאף להפוסקים דנאמן בממזר בלא צד בכורה היינו משום דמ"מ מודה שהוא בנו והקרא האמין להאב על בנו או כשאומר ממזר ע"י ממילא דלאו בנו נמי בכלל יכיר הוא משא"כ כשאומר בני משפחה דמיד שאומר עבד הוא לאו בכלל בבנו דבנו משפחה אינו בנו ובמה שאמר לאו בנו משום זה עדיין לאו ממילא עבד הוא ולא הו' בכלל נאמנות דיכיר ומה שנאמר בההוא דינא דנאמן היינו לירושה וצ"ע:
הג"ה וי"א דוקא משפחה שנתערב בה ע' ב"ש ומה שמשיג על הח"מ אף בהטור משמע כהח"מ מדכ' והוא הוא משמע אבל שאר משפחה כשרה מ"מ ל' הרמ"א מבואר כהב"ש שאינו מועיל שתיקתו להכשיר המשפחה ומה דמשני וכ' דר"י אמר דבריו על דברי ר' יהושע כן יש נמי בחדושי רא"ה ומה שדחק למצוא נ"מ למה דפסיקנן כר"ג לחומרא בשתיקותי' דזה עיקר קושי' האחרונים לע"ד י"ל דודאי הר"מ שמפרש במשפחה המוחזקת בכשרות ולהצריכ' בדיקה ע"י השתיק' כמשפחה שהי' עלי' ערער הא הוצרך הה"מ לדחוק אליבי' דמה יועיל הבדיקה הא שתיקה כהודאה והודאו' בע"ד וכו' וכתב ומפרש רבינו שהוא כמו משפחה שקרא עלי' ערער דבבדיק' סגי לה ור"ל דלא חשבינן ההיא שתיקה כהודא' ממש כ"א להצריכ' בדיקה מספק משא"כ להר"י שהוא י"א דרמ"א לדעתו משפחה שידעינן ע"י ערער שנתערב בה וצריכה בדיקה ואלמנה הנשאת בלא בדיקה פסולה השתוק עושה לה כודאי כדכ' הרא"ה והוי יודע דכל שתוקי לא מקרי לעולם ס' אלא לדברי הפוסל פוסל ודאי ולדברי המכשיר מכשיר ודאי עכ"ל וא"כ לא מהני כל בדיקות מטע' הודאת בע"ד והנ"מ פשוט לענין בדיקה ומה שמסיימו תו' סוף ד"ה מסתיי' ולא נאמן דשתיקה כהודא' ע"כ י"ל דלא נאמר שתיקה כהודא' בלי טעם אלא מטמעא מדחזינן דמתיירא פן יודע פסולו בבירר ש"מ דאמת הוא והוי' הודאה דאל"כ הא רש"י פי' בהת"ק הטעם משום הודאה ולא מקשו עליו וע"ש מהרש"א ואולם אף נ"מ דב"ש נכון שאם נשאת תצא והיינו משום דלא מהני בדיקה ואלו הי' מועיל בדיקה עדיין הוא ס"ס ול"ת:
אסורה לכהן כתב ב"ש בש"ס וכו' אבל אם אומרת ברי וכו' ואף דהתי"ט סוף עדיות כתב נמי הכי בל' זה אבל אם אומרת ברי אפילו בחד סי' מכשיר ר"ג מ"מ נלע"ד דלהמסקנה דלא הו' טעם ר"י משום חזקה דבודקת ונשאת הדרינן לגמרי וסברינן דלא שייך בדין זה טענות ברי דאי על גוף הגרושין כבר פירש"י ז"ל כי היכי דלדידן מספקא לדידה נמי א"א למיקם עלה דמילתא ואי בטוענת ידוע לי שאינו מן התערובות אמרינן לה ברר דבריך למי נשאת ובן מי הי' עד שיתברר ולכן סתמו הפוסקים תו כתב מיהו ק' לשטת הב"י ולע"ד י"ל דמ"מ מקשה מסברות הפוכו' דגבי ראוי' שנבעל' מקיל ר"ג ואפי' ל"ש בודק' ואפי' ברו' פסולי' וגבי אלמנ' עיס' מחמי' מר"י לכתחיל' אף דשייך בודקת ומדויק בזה דלא מקשה דר"ג אדר"ג עד דמשני רומי' דר"י תו כ' א"כ מה מקשה וכו' דהא בס' חלל ל"ש ב' רובא ר"ל אף דרוב המשפח' כשרים וי"ל ע"י הס"ס וחד רוב חשוב כב' רובא דליתא כיון שנשאת האשה הדר' לניחותא לבית בעלה והוי לה בעלה קבוע ואף דלא מינכר ולא הו' קיבוע דאורייתא מ"מ לא גרע מכל חשיבות דבעל חי דלא בטל וחשיב במקום קבועות מע"מ וע' נזיר י"ב ובתו' ולאפוקי ממה שהחליט הפ"י בתשו' ש"י חלק י"ד סי' מ"ח באלמנות עיסה דהו' רובא וע' בהמלחמות סוף פ"ק דכתו' במה שמשיג על בעל המאור שר"ל דלר"ג באינה טוענת בחד רוב נמי מכשיר מההי' דאלמנת עיסה הוצרך לדחוק לאשכוחי רוב בשפי' אחד למקום אחר ונשא שם:
הג"ה אבל בתה תצא כן דקדק הב"י מהרמ' ואפשר משום דחזינן דר"י בעדותו נקיט אלמנה למידק דבבת מודה כדאי' בתו' אבל לדידן דקי"ל כר"ג אלו אין חילוק בין הבת לאלמנה הי' לו למנקט כל אשה מהן כדנקיט בסיפא ומדייק דס"ל דבת כיון דלא הי' בכלל עדות דר"י אף אם נ"ת אף דהיא ס"ס כיון דל"ל ח"כ ומשום מעלת יוחסין ואולם הי"א בשם ר"ת והב"י והב"ש הראו מקום בד"ה ת"ר ע' ב"ח לפירוש ותי' ר"ת דבקדושין איירי באלמנה ובת שלא באו לכלל שיטהרו עצמם בצויח' או בשתיקה ודכתו' איירי בשבא העיסה לכלל זה אין מדבריו ראיה בענין אלמנה ובת של קידושין ואפשר כיון שאין ההיתר אלא מכח ס"ס בלא חזקה אפילו נ"ת ומכ"ש לפי' מ"ש לר"ת ע"ש שלע"ד הוא המחור נמי אין ראיה כלל ומי יתן ואדע כונת הב"י ורמ"א וב"ש שהוציאו מר"ת הכי ברור ואדרבא בהדיא כ' אבל במקום שמזכיר אלמנת דוקא אלמנה ולא בת הרי דנמי מחלק אמנם פשטות הל' כל שאי אתה נושא בתו וכו' משמע דשוים והדקדק מהרמ' ע' ח"מ. וכ' הב"ש מיהו י"ל דתצא מטעם אחר משום דלא הוי ס"ס גמור וכו' קושי' זו איתא נמי תשוב' ש"י סי' מ"ח בשם הפ"י וניחא לו בתי' הב"ש הכא שכתב גם אם כהן בא לישא אלמנה וכו' י"ל כיון דיש לה ח"כ ור"ל בהצטרף חזקה אמרינן ס"ס גרוע וע"ז הקשה הש"י דא"כ מה מקשו תו' מן הבת ותי' הפ"י דתו' קאי בשטת ר"ת ודברים אלו תפס לעיקר הכרו"פ סי' ק"י ס"ק ל' כ' ומה שהקשה הב"ש בא"ע וכן מפורסים בשם הגאון מו' הילמן מהא דאלמנת עיסה דמתיר ר"י וכו' צ"ל שהאלמנה יש לה ח"כ ובתה באמת פסולה ואע"ג דתו' כתבו כתו' י"ד ד"ה א"ע דבתה פסולה לא מדינא רק מעלה זהו כתבו לר"ת דמכשיר כל הנהו ס"ס אבל לר"י דחולק הבת מדינא פסול. ובעניותי אחרי רואי כל הגדולים תפשו האלמנה ובת לס' אחד בגוף וא' בתערובות זחלתי ואירא מלחות דעתי ומ"מ עצר במילין מי יוכל הא מבואר ש"ך י"ד סי' ק"י סי' ד' מדיני ס"ס דאם היה בחצר תרנגולת ס' טריפ' ותרנגולת כשירה ונמצא ביצה שרי מטעם ס"ס ס' א' אם הטילה הס' ואת"ל הטילה שמא כשירה ובזה לא נחלק אדם זולת הש"כ באריכות דיניו כ' דין זה דוקא בשלא ניכרים התרנגולת אבל בניכרים אסור והפר"ח סובר מהיפך להיפך דבלא ניכרים הי' תערובות חד בחד דלא ניחשב ס' לומר שמא הכשירה הטילה דאף הכשר ניחשב לטריפה והש"ך בקיצורים כנראה שחזר במקצת ס"ק ה' ולא הקפיד בניכר אם לא ובנדון שלפנינו ל"מ להש"ך דהו' ס"ס באופן המועיל האלמנה והבת דהא לא צרכינן לדון על התערובות כ"א על האלמנה ובתה הבאים מכח התערובות ואין הבדל ביניהם לבין הביצ' והבת היינו הביצה ממש ובשעה א' חלו הב' ס"ס אם החלל בעל אותה ואת"ל בעל שמא הוא כשר והוו ב' ספיקות בענין א' וגוף א' אף לר"י ואפילו להפר"ח ע"כ לא אמר דבאינם נכרים הביצה אסור אלא חד בחד שלא ניחשב ס' אבל הכא דרוב המשפחה כשרים אלא מטעם דאדם חשוב הוי ק"ד ומד"ת בטל דהא אינו ניכר זה בלי ס' אף דחשוב מע"מ מדרבנן מ"מ מידי ס' לא נפיק לענין ס"ס ולבי אומר לי שהאו"ה הוציא כלל זה מהכא והספר אין אתי ואם שאף הרשב"א בתשו' כ' נמי הכי ושמח בהן הפ"י ז"ל אי מש"ה ל"א כלל שהרי שם אזל בהמחשב' דלהר"י אין היתר ס"ס זולת ע"י ב' תערובות ואפילו שני הספיקות בגוף נמי לא ותדע שהרי מקשה שם נמי מסוגי' דפ"פ משא"כ למה דנקטינן ע"פ דבריו שבת"ה לק"מ. שוב אחר כמה שנים מצאתי שקדמני בזה המ"י כלל מ"ג ס"ק ך"ד. תו כ' הב"ש וקושי' זו וכו' אבל ישראל וכו' ובאיסור דרבנן קיל ר"ל דס' ממזר קל מס' חלל דזה ד"ת שרי משא"כ שאר איסורין דאזיל בשט' הפוסקים דס' דאור' ד"ת להחמיר וע' פר"ח י"ד סי' ק"י ס"ק מ"ו תראה דבריו בלתי מתקיימי' לשטתו עם הסכמת הט"ז ע' ודוק ובל"ז ק' ממה שבעצמו כ' דלא ניחא לו בטעמו בהאלמנ' דאמרינן מגו גרוע מפני החזקה וכ' ויש לדחות מס' טריפה וכו' כן יש להקשות על ס' ממזר מזה דגבי ס"ט נמי הס"א ד"ת שרי בס' שקול ומ"מ לא מכשרינן בס"א בגוף וא' בתערובות אך ע' בדק הבית שם גבי פלוגתא דר"י ור"ת ולדברי' הנ"ל הכל ניחא בע"ה:
וה"ה אם נתערב זה דלא כפי הראב"ד מס' עדיות פ"ה משנה ג' אלא כפי' הרמ' שם וכ' ב"ש נשמע מזה אם הי' כה"ג חשש לישראל וכו' אי משום דקדק זה אפשר לדחות כיון דל"ש איסור אלמנה אלא בכהן ולהחזק' דכשרות ואפ"ה עשו מעלה נקיט ל' זה שלא שייך להחמיר כה"ג אלא משום מ"כ אבל בישראל אלו הי' באפשריות להמצא נמי לגבייהו ס"ס בהדי חזקה לא הוי מחמירים ולעולם י"ל דבבת דל"ל ח"כ אף לישראל משום מעלת יחוס ישראל נמי החמירו בס"ס עכ"פ לכתחילה ואפשר אף דיעבד ומה שהשוה הר"מ ס' ממזר לס' חלל בזה ודאי פי' הב"ש מוכרח דקאי על אלמנתו כמבו' סוף ל' הרמ' וע' סי' ד' סעיף ך"ו:
לא ישא אדם אשה כ' בית הלל דהאיד' נוהגין שלא לישא ב' נשים אין נ"מ גדלה בדין זה ואמת של' ההגמ' והר"מ לא ישא אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת משמע דוקא כנושא על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה והטעם י"ל משום דאז על הרוב מוליך בניו הקטנים עמו ואין למיחש ומשום מילתא דל"ש שמניחם אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו: