והנבעלת לו כ' הח"מ וכן זרעה הם ס' חללים וכן כ' הה"מ והקשה המ"ל הא ע"כ מה דהוא לוקה היינו במחזק עצמו לכהן ל' יום וא"כ מהראוי בניו להיות כמותו וע"ש ויש לדחוק דהדין והנבעלת לו סתמא איירי אפילו בשעדיין לא החזיק ל' וע"ז כ' בהבני' שהם ס' ובמקום דלוקה באמת הבני' כמותו:

ולא חיישינן לגומלין הרמ' הכא ובפ' י"ב מה' מעשר אינו מביא האוקימתא בשכלי אומנתו בידו וכו' הכ"מ בה"מ להמסקנא וא"א במעלין מתרומה ליוחסין ל"צ בשכלי וכו' ומתמו התי"ט ופ"י ע"פ תו' ד"ה וא"א. והר"ן מקשה מנ"ל דכל הסוגי' פלוגא דר"מ ורבנן איירי אך בתרומה דרבנן הא הברייתא משמע אפילו תרומה ד"ת ולע"ד י"ל. התו' ד"ה וכן ב' אנשים כתבו ומיהו למה דמוקמינן פלוגתיי' במעלין ניחא וכו' וירא' לי דע"כ הכא התו' אזלי ופי' רש"י בשכלי וכי' דאלו לפי ר"ח ק' לפ"ז מדרבנן דמק' דרבנן אדרבנן ומתי' בשכלי וכו' דהיינו דרבנן חיישו לגומלין אך בכהן משום דכלי בידו ל"ח א"כ למה ל"ח בשבוי' וכ"ת שבוי' הקילו ת"ל דכהן לתרומה קיל משבוי' כהוכחות תו' ממסיח לפ"ת כיון דלרבנן אין מעלין וע"כ דאף לאוקימתא זו צ"ל דאיירי בתרומה ד"ת ורבי איירי בת"ד א"ו הכא סברו פירש"י ולזה מורה הל' פי' ר"ח ולדידהו לא ס"ל וא"כ לפי' ר"ח דמה דמשני בשכלי וכו' הוא דל"ח הא ל"ה חיישינן וק' ת"ל שבוי' ל"ח וכ"ת שבוי' הקילו הא תרומה קיל משבוי' צ"ל דת"ד קיל ובאמת לת"ד א"צ כלי והחילוק בין ת"ד לחמרין שזה עיקרו דאוריי' וזה עיקרו דרבנן ואך בתרומה ד"ת הוא דצריך לכלי וא"כ ק' מנ"ל להקשות דרבנן אדרבנן דילמא נאמן להאכילו איירי בדרבנן אמנם זה אינו דלאוקימתא דטעמא דר"י משום גולין ק' משבוי' ומוכרח דאיירי בדאורייתא וכדברי תו' ושפיר מק' משא"כ לתי' הא"א סובר הרמ' דאיירי הברייתא אך בדרבנן ול"ק מחמרים כמו דל"ק משבוי' וא"צ לכלי אומנתו ומיושב בזה קו' הר"ן דסובר הרמ' סתומות לשון וא"א משמע דמספיק מבלעדי בשכלי וכו' וכנ"ל ואלו נאמר דאף מדאורייתא אין מעלין רק דמ"מ איירי בדרבנן דבדאורייתא מטעם אחר א"נ משום גומלין הי' להש"ס עכ"פ לומר דרבנן אדרבנן ל"ק ולתי' הכא במ"ע בת"ד א"ו משמע לי' דפשוט להש"ס דלאוקמתא דמעלין ממילא ע"כ לא איירי אלא בדרבנן דבדאורייתא מה"ת אין מעלין.

סוף סימן זה ע' בהטור מעתיק דין דמתני' פ' י' יוחסין מי שיצ' וע"ש בהסוגי' והעתיקו בל' הרמ' או אפי' קטנים וכרוכי' אחרי', והיו לו ב' נשים צריך להביא ראיה וכו' וזה דלא כפי' רש"י שפיר' אבל בב' נשים ואחת מתה במדה"י וכנראה הוקש' להם על פירושו למה לא יהא האב נאמן שהכרוכי' הם מן האשה זאת במגו דאי בעי שתק ולא אמר שהי' לו ומתה ופירשו שבא עם ב' נשים ומ"מ אין הכריכה סימן די"ל הבנים של אחרת כרוכי' אחרי המיוחסת ולרש"י ז"ל נראה דוחק חשש זה וצ"ל לפירושו דאיירי שכבר יצא קול שמתה אשתו ול"ל מגו. והש"ע מדהשמיט ד"ז משמע דפי' דלא כהרמ"ה ולנשיאות אשה כ"י בח"כ. ולתרומ' דרבנן קי"ל האב נאמן בני זה כהן וע"ש בתוספת ואין נ"מ דאלו להרמ"ה סי' ב' הברייתא כפשטה וא"נ להשיאו אשה אף בד"ז נ"מ לדידן דצריך ראיה ליוחסין דילמא בני שפחה נינהו וע' ב"ש ס"ק ה':