Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 29
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אינה מקודשת כ' הב"ש כ' תשו' רש"ך וכו' ובש"ג כ' כשמקנה לה ע"י סודר מנה להתקדש בה לא הוו קדו' ובסמוך אכתוב עוד מזה ור"ל ס"ק י' כ' בשם הש"ג בלשון זה והא דס"ל אם מקנה לה טבע' ע"י ק"ס לא הו' קדו' כמ"ש בסמוך ולע"ד בב' המקומות לא העתיקו כהוגן דהכא שכ' כשמקנה לה ע"י סודר מנה דמשמע מנה בעין זה א"א להתקיים דאין מטבע נקנה בחליפין ומה שכ' בשמו ס"ק י' ועשה פלוגתא עם רש"ך זה לא מצאתי כלל וזה ל' הש"ג כאשר מצאתי אני לא אמרו שאין האשה נקנית בחליפין אלא כשדעתה להתקדש במנה ונותן לה קנין כדי לקיים הקידושין והוא יתחייב לה המנה וע' תו' רי"ד תמצא שיטה זו מבוארת ובאמת זה ענין חליפין גמור הנהוג בכל עניני מכירה שהמוכר מחויב ע"י זה בקיום המקח והלוקח נתחייב בהדמים דרך חיוב ולא במנה בעין ולפ"ז נמי לא יפה כ' בשמו ס"ק י' אלא משום דנעשה עי"ס ודומה לחליפין אלא זה חליפין גמור ואולם זה ברור שפי' זה אינו אלא לשיטת הראב"ד שבס"ק י' דאלו להרמב"ן ק' כיון דעיקר דעתה להתקדש בעד המנה שנתחייב ת"ל דעיקר הקידוש' אגיד גבי' ומינה דלפ"ז מ"ש שהש"ג חולק על רש"ך לע"ד אינו דשני דין דש"ג דעיקר קיום הקדוש' ע"י הק"ס שהוא חליפין ממש משא"כ דין דרש"ך שמקנה לה חפץ בעין ע"י ק"ס ודעתה להתקדש בעד החפץ שתיקנה ע"י הק"ס והברור בעיני אף שתשו' רש"ך אינה לפני ר"ל שהקנה לה הטבעת ע"י סודר שלה כדין בכלי' של קונה וא"כ מ"ש שקנתה הטבע' בהגבהתה ומ"ש ע"י ק"ס ואין זה דומה כלל לחליפין ומכ"ש לדין הש"ג שהוא גוף חליפין בכליו של הבעל שהוא הקונה אותה (אך צ"ע בש"ג אולי ימצאו אף דבריו כי לא ראינו וכו') וגם מה שכ' ס"ק י' דרש"ך אתי' כהראב"ד ולהרשב"א לא הוי קדו' כיון דאגיד גבי' זה נמי לע"ד להנ"ל ליתא דע"כ ל"א הרשב"א אלא במנה שנתחייב שאין כאן דבר שנקנה בעין אלא שעבוד דאית לה עלי' ודומה למקדש במלוה כיון דלהוצאה ניתן כמבואר בח"ר ופ"י אבל טבעת בעין שמיד שמקניהו אינו אלא פקדון גבי' וכל היכא דאיתא ברשותה איתא מה זה ענין למלוה:
הג"ה אמרה לו הלוה מנה כו' כל האחרונים תפשו על הרשב"א וז"ל הב"ש אע"ג הערב לא נשתעבד מ"מ בקדו' מה שהרויח זמן ללוה על פיה הוי כאלו נותן פרוטה לפלוני בשבילה עכ"ל נמצא לדבריהם הוי כאלו קיבלה פרוטה זו דאל"ה במה מתקדשת ואולי י"ל הרשב"א דהא קי"ל ערב אחר מתן מעות נשתעבד ע"י קנין ולפ"ד י"ל דה"ה אם המלוה נותן לערב פרוטה שבשכר זה ישתעבד נקנה לשעבודו בפרוטה זו אף לאחר מ"מ כמו אשה ועבד עברי שנקנים בכסף ואף ק"ו הוא מאשה דלא נקנית בחליפין וכן משמע במס' ב"מ דף מ"ח דבמידי דלא מחוסר משיכה נקנה ונשתעבד בכסף ע"ש בתו' ד"ה בלן אמת שלא מצאתי דין זה מבואר מ"מ לפ"ר הכי מסתביר אך צ"ע כי י"ל שערב מפני שדומה לאסמכתא אף על ידי כסף לא משתעבד כי היכי דלא מהני כסף באסמכתא. וקודם מתן מעות שאני כפי' הרשב"ם בבא בתרא דף קע"ג ע"ב ד"ה גמר ומשתעבד בלב שלם ושליחותא דערב קא עביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה אך הא ניחא לשיט' הרמ' שאף ע"י שטר לא נשתעבד אחר מ"מ אבל לשטת הרשב"א שע"י שטר נשתעבד כדאי בח"מ סי' קך"ט בב"י בשמו י"ל דה"ה עי"כ וא"כ אלו נאמר דהנאה זו תהא גבי האשה ש"פ הכל ק' אף אחר מ"מ יהא ערב משתעבד ונימא הנאה זו המגיע לו שעל פיו הרויח המלוה זמן ללוה תהא כאלו קיבל ש"פ בשכר שיהי' ערב אלא ש"מ דהחכמי' עמדו על סוף דעתן דב"א דהנאה כזו שאינו מוציא ממון מידו אינה נחשב פרוטה לגבי אינש אחרינא ודוקא לגבי הלוה עצמו הנאת הרווחת זמן שוה פרוטה אבל הערב לדידי' לית לי' הנאה זו ומה שע"פ נעשה לא נעשה הוצאות ממון והיינו שלא על אמונתו הלווה להכי אינה אצלו הנאה של כלום ואינו נשתעבד על ידה וה"ה אשה דלא מקני' בו:
אמר לה הילך דינר משלי או שלא עשאו שליח ואמר לה אותו פ' התקדשי וכו' משמע דוקא שאמר לה אבל ברצוי למעשיו לחוד לא מהני וכן איתא בבח"ר דף ז' שחולק על העיטור שכ' אע"ג דלא ארצי' אלא בתר דקדשה לה אודעי' לההוא גברא ואירצי בעדי' מקוד' לא נראו דבריו ומיהו תמיה לי למה לן לא רצוי' מעיקר' והא זכין לאדם שלא בפניו וכו' ואפשר דהכא חובתו היא דשמא באחרת ניחא לי' וכל כמה דאגיד כו' ובתר הכי מביא ל' הרמ' דהכא או שלא עשאו וכו' ואמר לה אותו פ' וא"כ בע"כ לחלק בין אם הפ' אמר לה הכי דכ"ע מודים דעדיף מרצוי למעש' המקדש ומשום אלו בהרצוי צריכי' הקדו' לחול בשעה שקבלה מטעם זכין וכו' ואפשר חוב היה לו בשעה זו כדכ' הרשב"א אבל באמר לה משעת אמירה ואילך מתקדשת וא"כ אם נתאכלו המעות בין הנתינה לאמירה צ"ע וע' סי' ל"ז דין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ושוב נתרצה גם ריש סי' מ' גם צ"ע הרי סי' ל"ז מביא הב"ש ס"ק י"ח בשם הר"ן טעם למה שרצוי האב מהני למפרע משום דזכי' הוא לו וכ' נמי דאם לא נתרצה לא הוה קדו' משו' דלאו זכות גמור הוא ומ"מ מהני רצוי והנה אף כי שיטת בע"ה כנראה היא דחויה מכה"פ מ"מ אמינא שבדעתו י"ל מה(א) דק' מה הוצרך ללמוד הילך מנה מעבד כנעני ולא מקדו' ממש דהיינו קדושי יעוד שהאב מייעדה לבנו כדאי' ברמ' הלכו' עבדים פ"ד וכיצד מייעדה אם היה בנו גדול ונותן רשות לאביו הרי האב אומר לה בפני ב' ה"א מקוד' לבני וידוע בין לת"ק בין לר"י בר יהודה האב הוא שנחס' דלת"ק מעות ראשונות לקדו' נתנו והוא כמו שמקדש בת קטנה עם אותן המעות ולר"י ב"י הא מקדשה בהנאת מחילת שעבודו שעליה ולגבי האב הוה כאלו אמר לה צאי וקבלי קדושיך ומה שתקבל יהא כאלו התקבלתי עכ"פ האב נחסר ולא הבן ובדף י"ט לומד דין קדושי' מיעוד לענין אמירות צאי וה"ה דיש ללמוד דין הילך מנה והתקדשי לפ' ומה שדוקא הבן קם תחת אביו היינו משום שאביה לא התרצה במכירתה אלא להאדון או לבנו ולבע"ה ניחא דאילו ביעוד מצריך הרמ' רשו' הבן ונלמד מן הברי' מדעתו משמע הא אם יעדה לו בלא דעתו ושוב נתרצה אינה מקוד' ואלו בעבד פסק הרמ' פ"ה וא"צ דעת העבד שזכות הוא לו וביארו המפרשים דמ"מ בעל כרחו לא מבואר עכ"פ שברצוי בתר מעשה נמי די וי"ל דלהכי מדמיהו לע"כ כדי להשוותו אף בזה אך ע"כ פשיטא ק' ומה אם האב לגבי בן צריך דעתו תחילה לקדו' יעוד ולקדו' פשוטי' אפי' באחר נימא דיהני רצוי ויש מדהיתה אמה שאני וע' סי' ל"ה סעיף ד' בדין אב שקיד' לבנו ואח"כ נתרצה הבן ולהרשב"א דלשם ע"כ דקדו' יעוד גרועים או דלא ס"ל כמשמעות הרמ' ודוק:
הג"ה ותזכה בגוף המשכון כ' ב"ש ולכאור' נראה וכו' כן כ' נמי הריט' אמר רבא אמר ר"נ כו' י"מ אותה אפילו שזכ' לה במשכון מנה שאמר לה זכה בו לשעבוד מנה וקנתה אותו אין כאן משכון דהא לא מטי וכו' וע"ש וא"כ יש לתמוה על הרמ"א ז"ל שסתם כהר"י ואף הב"י סימן ך"ח מביאו בסתם ואולי הר"י איירי באופן זה שנתן לה משכן בשעבוד אפותוקי שלא יהא לה פרעון אלא מזה ושלא תוכל לתבעו בפרעון זוזא אלא שתזכה בגוף המשכן בדינר כעין אפותיקי שבח"מ סי' ר"ז ע"ש בטור סעיף י"ג ובב"י שכ' בשם הרא"ש אע"ג דמצי לסלוקי' בזוזי מ"מ לא חשיב דאי כיון שהמלוה א"י לתבוע פרעון ממקום אחר חשוב כקנוי בידו אפי' בלא מעכשיו דבאופן זה ליכא למימר דעתה אמנה וזה אגוד גבי' דהא אינה יכול' לתבוע זוזא ועכ"פ דעתה נמי על המשכון וממנו קנתה שעור מנה או דינר ויוכל להיות נמי דאיירי דבאופן המוזכר שם בשם רש"י דאף המלוה אינו יכול לסלקו במעות ע"ש וצ"ע בגוף הספר תו כ' הב"ש ואם ל"א תזכה וכו' מהני לענין מתנה ולא לענין קדו' ר"ל אלא אמר אל תחזיר וכנראה מפרש שטת התו' ע"ד שפירשם הפ"י בסוף דבריו ע"ש ולשטתם זה דעת ג' דלא כהרמב"ן ורשב"א דהטעם משום דאגיד גביה דא"כ אף זכי לא מהני וגם דלא כהראב"ד (דלדידיה כל דמהני במתנה ה"ה בקדו' ואלו לתו' באל תחזור מהני מתנה ולא בקדו' והטעם אף דנשתעבד מ"מ מנה זו מלוה היא ובהמשכון אין לה זכו' קנין משא"כ במשכן דאחר כל זכות שיש לו בגוף המשכון נותן לה) ומה שלמדים מתו' דזכי מהני ע"כ היינו מדכתבו וודאי אי אמר והמשכן יהא שלך ואם לא נפרש דבריהם ע"ד פירש"י שבפ' א"נ הנ"ל באופן שאף המלוה א"י לסלק בזוזא א"י לפרש במה יהא עדיפו' בל' זכי בגוף המשכן לענין שיהא המשכן נשא' בידה שע"ז נראה שסמכו וכתבו בפשיטות דמקוד' היפך שכתבו קודם כיון שלא ישאר ביד האשה וע' ספר ע"י:
הג"ה וה"ה אם חסר דינר כ' הב"ש משמע וכו' ואם לא קיבל לא הוי קדו' ולרמב"ן אפי' לא קיבל וכן מדויק כו' ר"ל משום דרש"י ור"ן פירשו אוקימתא זו כגון דאמר לה התקדשי לי במנה ונתן מנה חסר דינר וקיבלו עליו במלוה ש"מ דס"ל דבזה כע"מ דיש חילוק בין מנה חסר דינר לבין נתן לה רק דינר אף דשניהם במנה סת' דבנתן אך דינר סתמא הוה כקידשה על תנאי שישלים משא"כ בנתן צ"ט אינה מקודש' אף למ"ד לא כסיפא לה עד שיקבל עליו במלוה דאל"ה לא הו' סתמא על תנאי משא"כ הרמב"ן דסמך ליפסק דמקוד' על הבריי' דקתני מנה זה והיה חסר אינה מקוד' נשמע הא מנה סתם אפי' חסר דינר מקוד' ומה דאמר ר"א התקדשי לי במנה ונתן דינר ל"א דה"ה בנתן צ"ט נמי מקודש' וישלים ש"מ דס"ל תמיד תנאי הו' ואפי' לא קיבל עליו בפירוש וכן משמ' מהרמ' מדכתב ונתן אפי' דינר א' ומשמע ומכ"ש נתן צ"ט: