Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 31
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מקודשת ע' ב"ש כ' אבל אם מקדש באבנים טובות מבואר ברש"י ותו' כן הבין הר"ן מפירש"י ומה שכ' מתו' ר"ל מבלעדי מה שהעתיקו ל' רש"י מוכח הכי מקושייתם מן שמין את הנייר וע"ש ולע"ד ק' מרש"י דף נ"ג ע"ב שמפרש ללישנא קמא אם קדשה במעשר שני אין הקדו' חלים עד שתגיע לירושלי' ששם שוים פרוטה אבל בגבולין אינם ש"פ וא"א שיחולו והשתא ומה התם שודאי לא סמכה דעתה בשע' קידו' דהא מטעם זה אינם חלים מעתה לפי' זה וגם מחוסר הליכה למקום ששוו וס' אם תגיע לשם מ"מ מקוד' משעה שנעשו ש"פ מכ"ש הכא דבש"ק היו ש"פ אלא שלא סמכה דעתה למה לא תתקדש משעה שסמכה. ובתו' שם משמע דלולא הקושי' מבכורו' היו מודים ואלולא דמסתפינא מכבודו דהר"ן ז"ל הייתי אומר דרש"י נמי כהרמ' ס"ל דאם לא חזרה קודם השומא מקוד' מכאן ולהבא אפי' לר"י ומה שפיר' צריך שומא וכיון שלא שמאום תחילה א"מ ר"ל אם חזרה בה ומוכרח לפרש הכי משום דאיירי בדאמר חמשין ושוה חמשין הרי דע"כ בעובדא דא כשבא המעשה לפניהם כבר שמאוהו וחזו דשוו חמשין מה צ"ש דאמר ר"י ואי לנ"מ דתהא מקוד' למפרע זה שייך לפלוגת' דדינא אבל בהעובדא מה דהו' הו' להכי פי' דאיירי שחזרה ואמר ר"י דצ"ש מקודם ואם לאו א"מ כיון שחזרה ומקושי' תוספת נמי אין ראיה כ"כ שהרי מ"מ שפיר הקשו משמין את הנייר דמוכח דעל למפרע דנין דאי על מכאן ולהבא מה שייך ליפלג אי דעתה על הנייר מה בכך שאנו דנים דעתה על הנייר אם היא אומרת שלא היה דעתה עליה ואי משום דאנן סהדא מ"מ לא גרע אמירתה מאלו חזרה בה ורשאה היא בכך ואם גם היא אומרת שמרוצה בהנייר מה בכך שבשע' קידו' לא הי' דעתה עלי' הא דעתו לקדש' בהכל ואם היא מרוצה והנייר ש"פ למה לא תתקדש מעכשיו אלא ש"מ דלרבנן למפרע מקוד' ושפיר מקשים ומתרצים כלומר אם שמאוהו אזי מקודשת למפר' וכו' ע"ש עכ"פ אין סתירה מוכרחת מרש"י ותו' לדברי ריטב"א ויותר מתפרשי' רש"י ותו' ע"ד הרמ' ממה שדחק עצמו בשם הב"ח לפרש הרמ' ע"ד רש"י ותו' תו הקשה על הרשב"א וכ' אפשר כו' ולע"ד זה א"א דהא הר"ן הוציא דבריו מעובדא דציפתא דהוא ממש כנדון הרשב"א שקיבלה לש"ק ודברי הרשב"א צ"ע ואולי מפני שבנידן דידי' בל"ז פסק שהיא ודאי מקוד' ואך לצאת ידי ס' יחזיר ויקדשנה בזה סובר דלא גרע משידך דהא א"א לומר מה דשתקה סברה מה איכפת לי דהא יודעת כבר דאגיד' בי' משא"כ בעובדא דציפתא דידעה כיון שאין בו ש"פ א"מ כלל שפיר י"ל שתיקה דבתר הכי סברה מה איכפת לי:
שמא ש"פ במדי ע' קושי' ב"ש ותירוצו קצת דחוק דבשלמא כל ס' שפיר דאם צד החמור אמת כבר ראו עדים שהיא מקוד' אבל הכא אף דש"פ במדי לעיניהם הוא פמש"פ אמנם י"ל הא הקושי' אינה אלא להרמ' דאלו לתוספו' מעיקר' לק"מ דאינם אלא דרבנן מגזירה ואפשר דסובר כשטת התו' פ' מרובה דף ע' דאם ראו עדים מה דאפשר להם לראות מקרי עדות שלם וא"כ אם הוא ש"פ במדי בלי ס' הרבה עדים ימצאו שם להעיד ששוה שם חפץ זה פרוטה ואין זה מקרי כלל עדים בצד אסתן והכא ראו העדים שנתקדשה בחפץ זה וע"י צירוף נתקדשה בפ"ע ולפ"ז מה שכ' תו ונראה דאיירי דהעדי' יודעים וכו' אינו מוכרח ומה שכתב תו ונראה אף וכו' צ"ל הטעם דהוה כאלו אמרה הר"ן כ' טעם זה לעצמו אבל להרמ' לא שייך דא"כ אין לחלק בין דברי' מתקיימי' ודע דלשטת מהר"מ שבסי' ל' סעיף ה' אף דס"ל בס' דמציאה מוקמינן אחזק' פנוי' מ"מ אין מוכרח דפליג הכא אהרמ' כי י"ל דס' העומד להתברר לא מוקמינן אחזקה:
צריכה קדו' אחרים כ' ב"ש מיהו וכו' כמו קדו' קטן דאינו אלא דרבנן וצ"ל קטנה כי קדו' קטן ע' סי' ס"ח סעי' ז':
הג"ה וכשם שאסורה כו' כ' הב"ש שם במהרי"ק שורש נ' ע' ס"ס י"ז תו כ' ול"ד לתרי ותרי דשאני ב' וב' מספיקא דדינא וז"ל המהרי"ק שם דף ר"ו אמנם היכי שהס' תלוי בדין עצמו כגון דמיבעי וסלקא בתיקו יש להחמיר יותר כיון שהס' בא מחמת חסרון ידיעה וכמו שאמרו דבס' ששים ל"א ס"ד לקולא ומ"מ וכו' יבין מדברי רבינו משה שיש לחלק בין ס' קדו' לס' גירושין מדלא כלל גבי ס"ק דכ"מ שאמר מקוד' מס' שאם נשאת תצא והולד ספק ממזר כדכלל בספק גרושין א"ו פשיט' דבס"ק ל"ש למימר שתצא והולד ממזר וע"כ מה שמסיים פשיטא דבס"ק ל"ש וכו' ר"ל דיש מיני ס"ק כגון התלוין במעשה דבהנהי ל"ש להחמיר דתצא והולד ספק ממזר ולהכי לא כלל בקדו' משום דלאו בחדא מחתא איכא למחתינהו הרי דאף בסד"ד מחמיר וכן מוכח מב' התירוצים שבפ' המדיר דף ע"ג ע"ב דאלו כל ס"ק ד"ת מוקמינן אחזקת פנוי' מה איכא בין רבא לרבה ור"ח והרמ' פו' כרבא אלא משמע כיון דהתנא ספוקי מספקא לי' צ"ג מס' משום דל"מ ס' גמור וע' פר"ח י"ד סי' ק"י כלל א' ד"ה וא"ת לא כ' כן וצ"ע ובזה מה שהקש' הגהו' מ"ל פט"ו מה' א"ב ה"י על המהרי"ק ודחק ליכתו' דבר תימה לחלק בהולד בין שנשאת לאחר לבא עליה בזנות מעיקר' לק"מ כי מודה המהרי"ק דלפעמי' יש בס"ק נמי חומר דתצא והולד ספק ממזר כגון בסד"ד ומכ"ש ספק שע"י בו"ב ולהכי לא שם המהרי"ק לבו ליישב דברי הרמ' אלו שהביא שם בעצמו דף ר"ו ע"ב דז"ל ועוד הביא דברי רבינו משה דג' ממזרים יש וכו' והפליגו בדברים ובלי ס' להלכה הנ"ל רימז המתווכח עמו א"ו שמשם לק"מ עליו ומה שכ' תו הב"ש וצ"ל ספק זה של ש"פ ג"כ לא דמי לס"ק ואינו מבא' במה לא דמי ולא מהיכי מוכח שאינו דומה והיינו דמהרי"ק עצמו שורש פ"ד פסק בזה מל' הרמ"ה שבטור שאם נשאת תצא וי"ל הטעם דל"ד משום דהס' עומד להתברר ולהתי' בל"ז ל"ד שהם קדו' ודאי דרבנן הולד כשר כ' הב"ש גם נראה אפי' וכו' אזיל בזה לשטתו ס"ק ו' ולמה שכתבתי שם היכי דידוע שש"פ במדי י"ל שהיא מקוד' ד"ת אפי' העדים אינם יודעי' וכן היכי שאינו ידוע ויש חשש שיודע ע"י צירוף העדים: