Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 39
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויש מי שאומר ע' ח"מ וב"ש כ' אף שאין כונתה לקלקל רק לשם מצוה א"י מה סברה היא זו דליכא מצוה להתיר נדרה תקלקל עצמה ותהא באיסור א"א והעיקר כח"מ:
כ' ב"ש וע' בש"ג כ' וכו' וא"י וכו' לפ"ר רציתי לומר דעת הש"ג הכי דלמה דמספקינן כרבא ממילא לדידן דקי"ל הוא נתן אצבע בין שניה אף באינה חשובה יש לספוק דהא ק' לרבא דבא' חשובה דאומר אי אפשי בנדרנית וידוע דזה ל"ש אלא בנדרי עינוי נפש וע' מהרש"ל שפי' דעיקר טעמו דיש לחוש שתדר תחתיו ע"ש שהוכיח שפיר ומקשית הגמ' ודלא כפ"י וא"כ מה בכך שתדור עוד הא יוכל להפיר וע"כ שחושש שתדיר ומתוך כעס יחרש לה ויהא מוכרח לגרש ולא ניחא לו באיסור קרובות וק' דת"ל לפ"ז אף באינה חשובה ליטען דלא ניחא לו למיהב לה כתובה וע"כ כמו דדחק למוקים בחד תנא לא כר"מ ולא כר"א דחק נמי למוקים כחד מ"ד דסובר היא נתנה ומוקים בב' טעמים חדא בחשובה וחדא בא"ח נמצא לסברת רבא לדידן דקי"ל הוא נתן אף בא"ח נמי הם ק"ס אמנם זה אינו דא"כ לכ"ע ק' אפי' באינה חשובה ואפי' הוא נותן מ"מ לטען דלא ניחא לו בקדו' מחמת דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה דהיינו סעודת נשואין א"ו סברת רבא לבטל הקדושין אינה אלא באשה חשובה מפני הפסד קרובות ולא משום הפסד ממון לכן הפשט יותר כדפי' הב"ש:
הרי ראה ונתפייס כ' ב"ש מיהו לדעת המרד' והגה"א כו' לכן נ"ל להחמיר אפי' מומין שבגלוי ור"ל שאם פשטה ידה וקיבלה קדו' מאחר צ"ג והמע' במרד' והגהת הרא"ש יראה להדיא איפכא דשימא על הפדחת סובר דאפילו ר"מ מודה דאמרינן ראה ונתפייס וכנראה כ' לתי' קושית תו' ד"ה וחכמים דילמ' הבריי' ר"מ היא וכן נראה דעת הטור להב"י שנראה גורס בהטור אין מומין שבגלוי ולא שאין דמשמע דוקא במומין שבגלוי מחלק בין דרכם לצאת ביום ובין אין דרכם כולי אף שבגלוי מבטלין מה שאין כן בשומא על הפדחת תמיד מקודשת משום דודאי ראה ושוב מדנראה להמרד' דשומא במקום דזמני מתחזי' היא בכלל שבגלוי הוקשה לו מה משני א"נ בעומדת ת"כ מ"מ לרבנן ק' הא הוי מום שבגלוי ולהכי ניידו תו' מזה וע' בפ"י ודחק לי' למוקי' למסקנה אך כר"מ וכ' ופירש ר"י דדוקא אחר נשואין וכו' ואפשר נמי דמצד הסברה כ' הכי ומ"מ מוכח דמוקים הבריי' דתנא הוסיפו שומא בשטוען בעודה ארוסה דאלו אחר נשואין הרי לרבנן אינו יכול לטען משום דקרי לזה מום שבגלוי ומסתמא הבריי' למסקנת רוב הפוסקים דארוסה ל"ל כתובה לעינן ביטל קדו' נאמרה וכמבואר במרד' שכ' אינה מקודשת אפי' יש מרחץ בעיר ומדדחק לשנוי בעומדה ת"כ ש"מ אבל על הפדחת מקוד' ודאי משום דודאי ראה ונתפייס ובל"ז מוכח מקושי' דראה ונתפייס דמקוד' ודאי דאל"ה אלא מכח זה יהיו ק"ס לא מקשה מידי דמ"מ הוצרך למתני הוסיפו שומא קטנה בשעומדת על הפדחת כדי שלא יהי' קדו' וודאי מכ"ז מוכח מתי' דעת המרד' נמי בעומדת על הפדחת להדיא מקודש' ודאי היא ואפילו בטוען ועודה ארוסה ואין מקום להחמיר לדעתי אמנם פשט לשון הרמ' משמע דאפי' עומדה על הפדחת להדי' נמי דאי אינה מקוד' שהרי התחיל וכ' ומה הן כו' ושומא על הפדחת ואפי' קרובה לשער ראשה דהיינו עומדת ת"כ ומשמע ומכ"ש רחוק מן השער שא"מ וכבר הניחו הר"ן בצ"ע וכן הה"מ תמה אלא שכ' מפני שסמך על שיתבאר פרק כ"ה שאם היה יודע המומן שאינו יכול לטעון טענת מומין וכשאמרו והא ראה ונפייס הוא לענין כתובה זה נראה לדעתו ז"ל עכ"ל והב"י תמה על הה"מ מי דחקו לזה ונימא דמכתו' נלמד לקדו' שאם הוא במקום שנוהגים הנשים כו' ראה ונפייס ואם הוא במקום שדרך להטמין אפי' אם השומא בפנים אינה מקודשת אלא שבבה"ב חזר וגמגם על שטת הטור ולמד מהרמ' דבקדו' אין לחלק ותפס הב"ש דברי הבה"ב עיקר וקירבם עם דעת הה"מ ולמד משניהם להחמיר אפי' במום שבגלוי ומדאמר דבריו הכי נראית דעתו דה"ה בשומא שעל הפדחת להדיא דינא הכי וכבר תמה הלח"מ על ל' הה"מ איך נראה סותר דברי עצמו ודחק בדברים שאין הדעת סובלם ואולם על הבנת הב"י בהר"מ וגם על הבנת ב"י ולח"מ וב"ש בהה"מ לע"ד יש לתמוה דבה"ב כ' מדלא חילק הרמ' בה"א נראה דעתו דסובר לענין קדו' אף שבגלוי מבטלים כמו שכ' שאין דברים הללו אמורים כ"א לענין אם תצא בל"כ אבל לא לענין ביטל קדו' וכן נראה מהרמ' שלא חילק ואם כן כונת הרמ' הרי לדעתו תמיד אף שבגלוי מבטלים הקדוש' ומותרת לעלמא שהרי כ' קדשה ע"מ ונמצא בה מומין א"מ ולא חילק ואיך אפשר לענין ממון נימא ראה ונפייס ומחויב בכתובה והיא תהא מותרת בלא גט אדרבא מצינן להיפך גבי גט דאיסורא לחומרא ולגבי ממון לקולא אלא שהלח"מ תי' דדוקא לענין כתו' קאי המשנה לכל הפחות על קדשה ע"ת וכנסה סתם בזה דאמרינן לרב דאחיל התנאי לענין הקדו' ולענין ממון עומד בתנאי בזה י"ל דעל מה שראה נפייס משא"כ לענין ביטל קדו' דל"ש אלא בקידשה ע"מ ונמצא יש לה בזה אין לחלק כדמחלק' התו' אלא כקושית התו' דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל דכיון שבהדיא התנה אף מומן שבגלוי מבטלין וא"כ שפיר יש להחמיר כהרמ' אף בעומדת על הפדחת כיון דאליבי' ודאי א"מ כיון שהתנה אך מ"מ ק' לפ"ז מנ"ל להגמ' להוכיח דאף בעומדת בכיפה הוה מום דילמא הבריי' לא איירי אלא לענין ביטל קדו' היכי דקידש ע"ת ויש לדחוק חדא מדתנא הוסיפו עליהן משמע דקאי על הנאמר במשנה אחרי דקתני תצא בל"כ כל המומים הפוסלים בכהנים דמשמע דאף על דין כתובה נאמר ע"ז נמי קאי מה שהוסיפו ותו מדכייל לשומא עם זהומא ואינך משמע דבחדא גוונא איירי ומ"מ לעד"נ דע' הב"י ז"ל בהש"ע מדהשמיט ולא חילוק כלל בין שבגלוי לבסתם שסובר כשטת הרמ' דכיון דהתנה אפי' שבגלוי מבטלין ומכח קשיתי הנ"ל מקו' הגמ' אפשר שסובר לחלק דעומדת על הפדחת להדי' יש לה עדיפו' משארי שבגלוי דודאי ראה ונפייס ואף שהתנה לא עליהן התנה כתי' תוספת והיא מקוד' ודאי וזה כשטת המרד' דנתן לשומא על הפדחת עדיפות לשארי שבגלוי ואך בזה מחולק דאלו המרד' נתן לעומדת על הכיפה דין שבגלוי ופ' דאחר נשואין שבגלוי אין מבטלין ומשמע אפי' היכי ששייך ביטל אף אחר נשואין כגון בקידש וכנס ע"ת מוכח דסובר אחר נשואין כיון דדרך לבודקה אמרי' כתי' תו' דלא עלייהו התנה והש"ע מדסתם דבעומדת ת"כ א"מ משמע דאינו מחלק ותמיד אפילו כל שבגלוי מבטלים היכי ששייך ואפי' אחר נשואין בזה יש מקו' לחוש לדעת המרד' לומ' דאח' נשואין ראה ונפייס אפי' בעומד' ת"כ דזמנין מתחזי' אבל לחוש לדעת הרמ' בעומדת על הפדחת להדי' מאחר דחזינן שהש"ע אף דהקיל ולא חילק בין שבגלוי ומשמע מיני' שסובר דאפילו בגלוי מבטלים כיון שהשתנה ואעפ"כ בעומדת על הפדחת פסק דראה ונפייס דלא כהרמ' אף אנו לע"ד אין לחוש חוץ ממנו להחמיר דתהא אך מקוד' מספק ודוק הנה בהטור איתא דברישא היכי דעל האב הראיה אם אינו מביא צריך להחזיר הכסף קדושין והרמ' והש"ע השמיטוהו ובדעת הרמ' אפשר מטע' שמביא הב"ש שאין דינין אלו שייכים לסי' זה וכו' אלא צ"ג ולהכי נמי אינה מחזרת כסף הקדו' כדי שלא יאמרו אבל הש"ע שפוסק סי' נ' וכן בק"ס וע"ש בח"מ ק' ואם נאמר דס"ל דהאי דינא לא נאמר אלא בלישנא קמא דרב יהודא דעל בעל החמור הראי' ותנא תונא כלה בבית אביה אזי צ"ל ולקדו' כתי' הגמ' משא"כ למסקנה דכי אתא ר"מ אמר כל שנולד ספק ברשותו אזי ותנא תונא כלה בבית חמיה וכפי' התו' וא"כ אצ"ל כלה בבת אביה ולקדו' מ"מ ק' דהא בחה"מ סימן רך"ד פו' כהרמ' דאף במסקנה על בעל החמור הראיה וביאר הר"ן לשיטתו ע"כ ותנא תונא כלה בבית אביה ולקדו' ואולי יש לומר דהרמ' וש"ע לשטתייהו שבפ"ז מה"א ה"ח כ' המקדש אשה סתם ונמצא עליה אחד מן המומין ה"ז מקוד' מס' והיינו שחשש לתי' רבא דאמר תנא ספוקי מספקא וגבי ממון לקולא פ' רש"י דמוציא מחבירו ע"ה וגבי איסור לחומרא וסובר דה"ה בקדשה סתם לחוד נמי דינא הכי וא"כ יש להקשו' למה דמסקינן כל הנולד ס' ברשותו ע"ה ותנא תונא כלה בבית אביה ולקדו' בשלמא הס' אימת הי' המום מברר החזקה דכאן נמצא משא"כ הס' אם סתם בני אדם מקפידים במומין מאן מוכח ונימא קולא לנתבע דהיינו המוחזק עתה בכסף קדו' שהוא האב בשלמא לישנא דעל בעל החמור הראיה מטעם חזקת מ"ק דבעל הפרה כדביארו התו' מטעם דבעל החמור טוען שמא ודכותה כלה בבית אביה ולקדו' הטעם דהבעל יש לו חזקה מ"ק וע"כ דאיירי נמי בטוענת שמא או כדפירשו תו' דהו' מנה לאחר בידך או כמבואר בהר"ן בשם הרז"ה הואיל שנולד הס' בממונו משא"כ להמסקנה דעיקר הטעם משום כאן נמצא ק' וע"כ דמוקים להמתני' בקידש ע"ת ואפשר דלהכי מיאנו התו' לפירושם ומסקו ד"ה ותנא תונא היינו כלה בבית חמיה דנראה להם דוחק לאוקמה דווקא בפירש ע"מ כנראה דעתם ד"ה אבל במומין וכתבו היינו כלה בבית חמיה כדי לייתר מלאוקים ולקדו' וע"ש מהרש"א אבל להרמ' ע"כ כנ"ל והמדקדק בל' הרמ' וש"ע יראה שהעמידו ההיא דינו דנמצא בה מומין על המקדש סתם ושפיר שהשמיטו חזרה דכ"ק כיון דפסקינן כרבא דאף בארוסין לחוד יש ס' משא"כ לענין הכתובה מדאמרינן כאן נמצא וקודם ארוסין היו בה ואין מעמידין הגוף על חזקתו שום מס' דילמא נתפייס לא אפשר דתוציא ממון אבל הכ"ק דהוי' כתופס ברשו' דלכ"ע אזלינן בתר חזקה דהשתא ואי משום החזקה דאין אדם מפייס במומין היא אינה אלומה לאפוקי ממונא משא"כ הטור שהעמיד הדין בקדש ע"ת שפיר כותב נמי דאף כ"ק חייב להחזיר אמנם מה שכ' הב"ש דהטור ס"ל דאף גט א"צ ומסיים אבל אין להביא ראיה כו' דהכא אמרינן כאן נמצא וכו' ומוכח דמשקרת לע"ד דבר תימא דיבר דהא בדיבורה נאמנת על עצמה יותר ממאה עדים לשוי' נפשה חד"א ומכח החזקה נימא דמשקרת וכי עדיפה מאשה שהיא בחזקת פנוי' גמורה ואם אומרת קדשתני צ"ג ולע"ד אף אלו חוזרת בה אחר שנפסק שתצא בל"כ ונותנת אמתלא שמא שטענה היא אך להוציא כתו' עדיין צ"ע וע' סי' ו' וראייתו מהוצאו' ממון נמי תמו' דשם העיקר משום חזקת מ"ק לפי אותה ה"א דעל בעל החמור הראי' כמבואר בתו' ואם הראי' מקדו' נמי מההוא טעמא ודוקא בשמא ע"ש ודוק וזה נמי טעם תו' לע"ד שמסקו ותנא תונא כלה בבית חמיה דלא מסתבר להו למסקנה למיקום המתני' דוקא בשמא ובטוענת ברי לא מסתבר להו לאפוקי כסף קדו' וע"ש תו' ד"ה על בעל החמור והטור שכתב דברי' אפי' האב טוען ברי באמת צ"ע אבל לומר מש"ה דמשקרת אף באינו חוזרת ותצא בלא גט חלילה לע"ד האף ששוב מצאתי בחידושי הרא"ה ממש כדעתו מ"מ כבר נדחה פירושי זה מפומא דכולהו הראשונים וע"ש פ"י ואפילו בשמא ושמא לע"ד צ"ג מדבריהם ולא מס' קרוב לו או לה דהיא בחזק' פנוי' ומ"מ צ"ג וברש"י משמע אפילו דכאן נמצא ל"ש כ"א לאיתרע חזק' הגוף ומכ"ש בטוענת משנתארסו נולדו דלע"ד פשיטא לכ"א דצ"ג ואי משום הקשי' על הטור דא"כ איך תחזיר הכ"ק ע' סי' נ':
הג"ה שאין הבנות הולכו' כ' הח"מ ומיירי שקידש' ע"י שליח והיינו מדק' לו מה בכך שהולכת בסתר הא בשע' קדו' ראה ואי מש"ה לע"ד ל"א דכבר ביאר המרדכי דמום דומי' דשומא העומדת ת"כ דזמנין מתחיז' נמי בכלל שבגלוי ומכ"ש למשול על היד דמקרי שבגלוי ואפשר לחקור ע"י השכנים אם אינה הולכת בסתר ומ"מ ודאי ליכא לאקשוי על כגון זה הרי ראה בשע' קדו' ונפייס כדמקשה על שבפדחת שזה בלתי אפשר דלא מתחזי' בשע' קדו' ואולם דינו ברור ואפילו בשעל הפדחת כשקידש ע"י שליח ואמר ע"מ שאין בה מום מה בכך שהשליח ראה ופשיטא דא"מ וא"כ צ"ע מה מקשה הגמ' הרי ראה דילמא הנ"מ בשקידשה ע"י שליח ולפ"ר הי' עולה ברעיוני להמציא מכח זה למה שנאמר בחה"מ סי' רל"ב כל שהסכימו בני מדינה דהוי מום הוא דמבטל מקח זה לא איירי בשליח וכמו דקי"ל שם סי' רך"ז דאם נתאנ' בכל שהוא דבטל המקח משום דיוכל לומר לתקוני שדרתיך וכו' ה"ה בקונה דבר שיש בו מום כל דהו:
וה"ה דכותי' לע"ק ושפיר מקש' הרי ראה דאי לנ"מ דשליח א"צ למה דהוסיפו דאפי' מום כל שהיא מבטל הקדו' שעי"ש אבל רואה אני דזה אינו ממה דתנן והובא במס' קדו' מ"א ע"ב פיחת י' או הוסיף י' תרומתו תרומה וכתבו התו' ז"ל אבל הכא דיש הרבה בני אדם דדרכן לתרום בעין יפה מצי למימר להכי אמדתיך ובטלת דעתך אצל דעתי למה שאמדתיך עכ"ל הרי שבמה שדרכן של בני אדם שלא להקפיד אינו יוכל לומר לתקוני וכו' ומכ"ש במומין שהסכימו חז"ל שבטילה דעתו דאינו יוכל לטעון לתקונו וכו' ואינו דומה לאונאה פחות משתות דאדרבא כל אדם אינו מוותר מדעתו אפי' כ"ש זולת בשנתאנה אמרו חכמים שבדיעבד מוחל ועל מעש' שליח א"צ למחול וההבדל קל ומבואר וקושייתי ע"כ לדחוק כדדחקתי לעיל בדע' הרמ' ודין שדוכין יש ללמוד מהכא וע' ב"ש סס"ק י"א ודו"ק: