הג"ה אבל אם מת כו' וי"ח לפ"ר רציתי להביא ראי' מתלמודן דלא כהירושלמי והיא שיטת הרא"ש דהא הר"ן מבאר דין דאם קדשה הראשון מהיום ולאחר ל' ובא שני וקדשה מהיום ולאחר מ' לרב א"צ גט משני ומבואר דהיינו לשיטתיה שפו' כאביי דליכא לספוקי פעם בתנאי ופעם בחזרה וק' א"כ ל"ל לאביי להאריך כדי להוציא מדע' זו ע"י ג' מקדשיה הי' לו למשמיעני חידש זה ע"י דינא דהר"ן בב' מקדשים והי' נמי נשמע ממה דהי' אומר דמב' א"צ גט דליכא לספוקי פעם בכה ופעם בכה א"ו דדינא דהר"ן לא נאמר אלא למה דפו' כהירושלמי נמצא במה שהקבלת תוך ל' קדו' משני אינה חזר' לחלוטין ושפיר קאמר דמשני א"צ גט דאפי' אם נאמר חזרה הו' מ"מ קדושי ראשון חלין לאחר ל' ושל שני ככלות מ' אין מוצאין מקום לחול משא"כ לשיטת הרא"ש והרשב"א אפי' לאביי אליבא דרב אם קידשה ראשון מעכשיו ולאחר ל' ושני מעכשיו ולאחר מ' צ"ג משניהם מראשון דלמא תנאי הוא ומשני דלמא חזרה הי' ואז הא ברשותה לחזור כל ל' ובמה שקבלה משני מעכשיו ולאחר מ' תוך ל' דראשון זה גופה חזרה היא ומכיון שחזרה בהן נתבטלו לעולם ושוב לאחר מ' שפיר חלו קדושי שני וצ"ג ובזה מוכח דאביי בשיטת הרשב"א והרא"ש. אבל שוב ראיתי דאף הר"ן לא לחלוטין פו' כהירושלמי אלא דחש לחומרא ולהנ"ל הי' ק' איך פו' בזה לקולא ע"פ הירושלמי א"ו צ"ל דס"ל דאף להרשב"א לא הוו קבלת קדו' משני חזרה לחלוטין אלא כשקיבלה משני קדו' גמורים אבל מהיום ולאחר מ' ואם חזרה הוו הא בדעתה נמי תלוי ויכולה כל המ' לחזור בהם אלו לא הוי חזר מראשון וככלות ל' קדושי ראשון שפיר חלים ונמצא דינו אזיל אף להרשב"א ויצא לנו לפ"ז אם קיבלה קדו' מראשון לאחר ל' ומשני לאחר ך' ומת השני תוך ך' אז היא מקוד' ודאי לראשון לאחר ל' דהא אז קדושין שני ודאי לא הו' חזרה אפי' להחולקים על הירושלמי כיון דעד ך' הי' הברירה בידה לחזור אבל הקושי' על אביי שהי' לו לקצר עדיין צ"ע:

האומר לאשה כו' תימא לי הא הרשב"א כ' וא"ת דהא כל תכ"ד כדבור דמי חוץ מע"ז וקדו' וי"ל דלאו חזרה ממש קאמר אלא כעין וכו' ואינו נכון כלל ומסתברא דהכא באומר קודם נתינות המעות ולא נגמרה נתינתן עד שאמר כלשון זה ויכול הוא לחזור בו ואפילו קידשה בפקדון שיש לו בידה ואמר הא"מ לי מעכשיו ולאחר ל' בפקדון שיש לי בידך הרי לא נגמרו הקדו' עד לאחר גמר דבריו שאו' בפקדון כו' והתם בשנתן הקדו' ואח"כ חזר בו תכ"ד והלכך מכיון שנגמר שוב אינו יכול לבטלן עכ"ל וא"כ מהראוי לחלק בזה שהיכי שנתן הפרוטה קודם שאמר מעכשיו ולאחר ל' מקוד' לראשון ואולי לזה רימז הרמ' ז"ל שבהלכה י' כ' הא"מ לי בזוזים אלו לאחר ל' ובה' י"ב כ' האומר הא"מ לי מעכשיו ולאחר ל' בדינר זה הרי דבהלכה י' כ' בזוזים אלו קודם התנאי מדאין נ"מ ובה' י"ב כ' בדיני זה אחר התנאי אבל הש"ע שמקדים בפרוטה זה צ"ע שהי' לו לבאר דזה דוקא בשלא נתנו עד לאחר גמר דבריו. ואפשר יש ליישב בזה קושי' הב"י על הרא"ש במה נ"מ אי פסקינן כרב או כר"י כיון דחיישינן שלא כאביי ופסקינן דאף מאמצעי צ"ג וע' בט"ז ס"ס זה כ' דנ"מ היכי שאמר בפי' מעכשיו ובתנאי ולע"ד ליתא דבזה אף ר"י מודה דתנאי הו' ולא חזרה ולהנ"ל נ"מ טובא היכי שנתן הפרוטה קודם האמירה דאליביה מקוד' לראשון ולא לשני ואליבא דר"י מקוד' לשניהם וע' בטור ריש סי' ל"ח מחלוקת הטור בפי' מעשה קודם לתנאי כ' אפשר שייך קצת להכא:

אמר לה וכו' וצ"ג מכ"א הח"ר מביא בשם פירוש משניות להרמ' דמהראשון ואחרון צ"ג מס' דאורייתא ומן האמצעים מדרבנן משום דנראת כא"א ואף בזה לא הונח לו כ' הב"ש בא"ד ס"ק ח' והנה לכמה פוסקים הלכתא כר"י דאמר רווחא שביק וכו' ומ"מ בכה"ג לא הוי שיור דלא שייר אלא עד ל' יום כמ"ש בר"ן עוד נ"מ דיכול לגרש כ"א מיד דהא הקידו' חלין מיד ולהני פוסקי' כו' כ"כ הרשב"א בהיות חתני החריף מהו' יודא נרו' בביתי פה ק"ק ש"ל קיבל מיכתב מכבוד חבירו המופלא חריף ושנון מהו' עקיבא איגר מק"ק ליסא וכ' אליו בל' זה ולע"ד במחכ"ה ארכבי' אתרי ריכשי דאף דהרשב"א כ"כ דלמ"ד תנאי א"י לגרש תוך זמן קודם שיתקיי' תנאי ולר"י דאמר שיורא יכול לגרש מיד היינו לשטתו שם שכתב בשו"ת וכ"כ בחידושיו לקדו' דשיור הוי היינו שמיד היא מקדש' בקידו' גמורים רק שמשייר שגם חבירו יכול לקדש וכאלו אמר חוץ מפלוני ומש"ה ס"ל דלר"י יכול לגרש אבל הב"ש דנקט בדבריו פי' תו' ור"ן דשיור היינו שיתחילו האידנא ויגמרו לאחר ל' פשיטא דלא מהני גם לר"י הגט תוך ל' כמו למ"ד תנאי הוי דהא בין כך ובין כך לא נגמרו וצ"ע על הב"ש עכ"ל ויפה כיון דלהנחות תשו' רשב"א דכל שלא נגמרו הקדו' א"א לגרש שוב אף לר"י לשטת תו' ור"ן א"א לגרש קודם הזמן והרשב"א לא כ' הנ"מ כ"א לשיטתי' ובל"ז נמי נראה שהב"ש ז"ל אגב שיטפי' לא ע' כל הצורך בתשו' זו והבינם בפשוט ע"ד שהבינם נמי המ"ל פ"ו מה' גרושין וזה נראה מדכ' וי"ל הטעם הוא דאמרינן ממ"נ ואלה הדברים נאמרי' בהתשו' שם בשם השואל אלא שהרשב"א ז"ל נסיב שטה לנפשי' דבאומר מהיו' ולאחר ל' אף למ"ד תנאי הוא ע"ז האופן אם ימות לא יהא כלל ואם יחי' לסוף ל' מעכשיו יתחילו ולא יגמרו עד לאחר ל' ולהכי גומר אומר דלמ"ד תנאי א"א לגרש קודם הגמר ולא שייך הממ"נ אמנם האמת אגיד כי כל דעתו הרמה בזה נפלאה ממני דק' לי מנ"ל הא דלמקצת קדו' ל"ש גט עד דוקא שיגמרו ומה ענין זה ללמד בהיקדש דהאומר לכשאכנסנה אגרשנה דשם בשע' כתיבות הגט אין שום שייכו' לגרושין אבל למקצת קדו' מה"ת דלא ואם יש כח בגט לכרות קדו' גמורים מכ"ש למקצתם וממילא שוב בהגיע סוף ל' שיחול הגמר מכיון שכבר נכרת התחלה אין מקום להגמר וגוף פירושו בתנאי הי' הוא תמו' והסוגי' לא אזלה כלל אליבי' ע' ודוק אם לא בדוחק גדול וכל זה אין כדאי להמציא מכח דקדוקו שנתקשה בדברי שמואל וכדומה לי שבעצמו חזר בו ולכן אינו מזכירו כלל בחידושיו ואף לא הנ"מ כי באמת לכ"ע יוכל לגרש תוך הזמן ודוק:

לאחר שתשתחרר א"מ בהסוגי' איתא אף שאומר לשפחתו הא"מ לי לאחר שאשחריך אף דבידו לשחררה מ"מ א"מ מטעם דמעיקרא בהמ' והשתא דע' אחרת והפוסקי' השמיטו דנלמד מדין דסעי' ז' האומר לאשתו הא"מ לאחר שאגרשיך דא"מ מטע' נהי דבידו לגרשה אין בידו לקדש' וה"ה בזו בלא טעם הנ"ל כדאי' בתו' א"מ כ' הב"ש וצריכה לחזור ולא אמרינן המעות מתנה כמו במקד' אחותו ונ"ל הטעם שדומה למוכר בזמן שיובל נוהג דמודה שמואל דהמעו' חוזרין ומפני דל"ש אדם יודע מפני דעתי' דרב דאמ' מכורין וה"ה הכא ל"ש אדם יודע מפני דעתי' דר"מ וע' גיטן מ"ה תו' ד"ה מידי דהוה:

הח"מ וב"ש מקשים הש"ע אהדדי מחה"מ ותי' הב"ש דהכא חייש משום חומרא דא"א וכ' שהרמ' לא ס"ל כהטור בח"מ מדלא זכר עובר שם ש"מ דס"ל דהמוכ' עובר קני ולע"ד זה אינו כי בפי' המשניות כ' ומה שמתחזיק אצלי שצריך שיקדש אותה אחר שנולדה ואז מותר לבא עליה לפי שמן העקרים שבידינו אין אדם מקנה דשלב"ל ואמנם אמרנו דבריו קיימים להחמיר שהיא נעשת כא"א הרי שבעצמו חשיב עובר דשלב"ל וכן סתימות ל' הרמ'(א) תנו מה שתלד בהמה זו לא קני משמע אפילו הוכר עוברה אלא להחמיר אמר דבריו קיימים אמנם הפ"י ז"ל בתו' ד"ה ור"ח מקשה על ראיות התו' שאין הל' כראב"י ממה דקי"ל כר"י המזכה לעוב' ל"ק דאי טעמא דר"י משום דעובר חשוב לא בא לעולם קשיא דר"י אדר"י מתמורה פ"ק דס"ל המקדיש עובר קדוש וקי"ל בכולה תלמודן אין אדם מקדיש דשלב"ל ומכח זה נקיט שיטה לנפשיה דטעם דמזכה לעובר ל"ק הוא מטעם אחר ע"ש כי האריך ועכ"ז הקושי' עצומה על כל הראשונים דס"ל דאין אדם יוכל להקנות עובר ממה דקי"ל שם דאפי' תם במעי בעל מום קדוש וכדפ' הרמ' פט"י מה' מע"ק וע"כ כדדחק דקדושת הגוף שני דחל אף על דשלב"ל ואף דשם מוכח דאפילו קדושת דמים נמי קדוש צ"ל דאף ק"ד חמור מקדושת בה"ב ודוקא בה"ב הוא דלא חל על דשלב"ל וכן מצינו בכורות י"ד ע"א דיש הבדל בין ק"ד לבה"ב וא"ל ממה דאי' במס' ערוכין דף ך' ע"ב על הקדש דמי' והא אין אדם מקדיש דשלב"ל דש"ה דקא על האומר לכשיבאו דמיו יקדשו ולא הקדיש גוף הבהמה לדמיה ע' ודוק וכן מדויק ל' הרמ' פ' ך"ב מה' מכירה שכ' הל' ט"ו שאלו אמר כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבה"ב אעפ"י שאינו מתקדש מבואר אבל למזבח מקדיש אפילו מה שתלד ואפי' אינה מעוברת וכן מבוארת דעתו בי"ד סי' רל"ד בב"י בדין אשה שאמרה קונם מה שאני עושה לפיך ומזה ראיה דלא כפ"י הנ"ל דהא צ"ע מנ"ל דלמזבח מקדיש דשלב"ל ואי מתמורה הא משם לא נשמע אלא עובר א"ו דהוכיח מכח קושית הפ"י דהא ר"י עצמו ס"ל המזכה לעובר ל"ק מוכח דס"ל דעובר נמי הוא דשלב"ל ואפ"ה מתקדש למזבח ש"מ דהכלל דא"א מקדיש דשלב"ל אינו אלא בקדשי בה"ב (אך ע' בב"י סי' רל"ד בי"ד) אלא דשוב הקשה על התו' דאם כ"ז קדו' דמדמה הגמ' דף מ"ז גבי האומר חציך מקודשת לי לקדושי קדושת הגוף לרגל זה עולה א"כ ה"נ נימא דדמי לחול על דשלב"ל והקושי' צ"ע אלא שר"ל דה"ט דהרמ' בקדו' שלענין איסור לכ"ע כהקדש דמי ע"ש וק' לי נמי על זה דא"כ למה שהוצאתי מל' הרמ' דבקדושת הגוף אף דבר שלב"ל ממש נמי חייב א"כ אף באומר אם תלד אשתך קודם שהוכר העובר נמי תיקדש ובל"ז מ"מ ק' הא גבי מקדיש עובר לא נזכר כלל החילוק בין הוכר ללא הוכר ותו ק' מנ"ל להגמ' דר"ח דאמר ל"ש איירי דוקא בהוכר כדי שידמה לדראב"י הא בקדו' טעם אחר דדמי' להקדש לכן לע"ד הפשוט בהרמ' כמבוארי' דבריו בפירו' משניות הנ"ל מצד חומרא דא"א ואי מה דק' לו הא מדמה הגמ' קדושי אשה לקדושת הגוף לע"ד מעולם לא ס"ד דש"ס לדמוי אשה לקדושת הגוף דהא גרעה מבהמה בעלת מום שאינה ראוי כלל למזבח ואי תימא דהמכוון תהא כהקדש כאלו נתקדשת לדמי' למזבח הא אדרבא בזה מבואר בהרמ' פ"ה מה' ערוכין ה' י"ז באם אמר אפי' ראשי למזבח אינו חייב אלא בדמי ראשו וע"ש בהסוגי' א"ו שבהקדש בה"ב מתפיסה שהוא סתם הקדש שבזה מבואר שם שבדבר שהנשמה תלוי' בו כולו הקדש והסוגיא מביאה אך הבריי' דרגל כדי לסיים ואפי' למ"ד וכו' מודה וכו' שבזה קדושת הגוף וקדושת בה"ב שוים ודוק ואפשר דס"ל דכל דברי התנאי הנאמרים שם בענין דשלב"ל דבריו קיימים אך לחומרא נקטו דוק ותשכח כי יש ויש וקדושת הגוף ודאי שני עם דשם אף לקולא לענין הבאת חולין לעזרה. וע' סוף הלכות בכורות בי"ד פו' נמי הש"ע דא"א למכור עובר וע' מ"ל פך"ב מה"מ הל' י"ד מביא תשו' הפוסקים דאפשר למכרו וע' בהגהות רמ"א ח"מ סי' ר"ט ב' דעות באם אומר לכשתלד ובב"י ח"מ סי' רל"ב מסופק הב"י בפי' התוספתא והמ"ל מביאו נמי ובדיעבד לענין בכור למעשה צ"ע.