שיתן כתובה לכ"א כ' הב"ש וא"י למה לא ישבע כאן כל אח' ואולי יש לדחוק דהא שבועה זו אינה מבוארת בהש"ס אלא שהפוסקים המציאו אותה ע' בב"י סי' שס"ה וי"ל דה"ט שהשמיטוה הכא משום דלא פסיקא להו דהא ע"כ הקדוש' בפני עדים היו אלא או דמתו או שהלכו למדה"י אבל אילו היו לפנינו סתמא יודעים את מי קידש ואם הלכו למדה"י דאיכא למיחש שיבאו ויתברר כי נשבעת לשקר אין מוסרין אותה לשבועה כדאי' ח"מ סי' פ"ז סעיף ל"ג ומ"ש בסמ"ע והנכון לע"ד שאף שמסיים בשם הע"ש ולא יביאם אח"כ לפוסלם אין כוונתם ע"ד פירש"י ז"ל שהתקנה לטובת הלוה שלא יפסלנו אלא ע"פ פי' תו' ור"ן פ' שבועות הדיינים שהוא מפני חלול השם כמבואר בתו' ורי"ף פ' הנ"ל (דהא ל' התו' דנראה כמו שבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר אח"כ וע"כ לפירושם באופן שלא יהא יוכל לטעון שנתקלקל וכדהוכיחו מקושייתם על רש"י מדפריך כי משתבע מלוה נמי ניטרח לוה ולייתי ולדידיה מי ניחא אדרבא משום כך יהא המלוה נשבע באמת דא"י איך כ' הש"ך ז"ל שם דלרש"י הפי' באמת מה דסתרו התו' בטוב טעם) דהיינו באם יש לחוש שיבאו ויעידו באופן פיסולו חיישינן לחלול השם ומתקנים שלא יבא לידי כך ולכן על התובע לפסול עדיו. ומ"מ אין שום נ"מ לדינא בין פי' ר"ח והרי"ף לפירש"י ותימה לי על הש"ך שם ובסימן ע"ה שכ' ולא משכחת לדינא שכ' המחבר וכו' אלא בגוונא דאפילו יצאו עדים לא יופסל וכו' דא"כ מאין הוציאו הש"ע הא לא העתיקו בב"י אלא מתו' פ' המפקיד ור"ן פ' ש"ה ושם לא נאמר אלא בגוונא דע"י העדות יתחלל השם אבל באופן הש"ך מה ח"ה יהיה לכן לע"ד דברי הסמ"ע שרירן ואין להקשות תינח דעבדי חכמים תקנה היכי דאפשר דהיינו שישבע המלוה תחילה אבל מנא להו היכי שהלוה פרט עדיו דצריך מקודם לפוסלם דיש ללמוד מאוקומתית יתר האמוראים דרצו לפרש דאף דהשבועה גבי לוה מהפכינן מה"ט לגבי המלוה ור"א לא פליגי בסברה כ"א בפ' הבריי' ומכ"ש הכא דעיקרו קנס יש לדחוק שראו לקונסו נמי בזה שיטלו בלא שבועה ולא יתחלל השם אם יש לחוש וק"ל: