Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 66
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסור כו' קודם שיכתוב לה כתובה במס' ב"ב קס"ז ע"ב תנן אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדע' שניהם ופירשב"ם ז"ל נשואין כתובה ויש לתמוה למה אינו מועתק בטו' וש"ע וע' סי' ק"י והבעל נותן שכר הסופר איתא בד"מ בשם מהרי"ל באחת שאמרה לסופר תהא הכתובה אצלך עד שישלם לך הבעל שכר הסופר דאסו' לשהות אצלה הואיל ואין הכתוב' בידה וצ"ע בדברי הח"מ שבס"ק ה' או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו ע' ח"מ וע' נמי בח"מ ס"ק י"א קושי' הר"ן ותי' משום מצוה מותר א"נ מבע"י איירי וכו' ולתי' א"נ צ"ל דלא הי' שהות מבע"י ליחד עדים אף לקנין דאל"כ פשיטא דקנין עדיף לשטה זו שהוא היתר בלי דוחק ולתי' א' צ"ל דקנין דצ"ל בעדים הוי כמילי דפרהסיא שלא רצו להתיר בשבת וכ"ז קצת דוחק ואולם הריטב"א שבמ"א ס"ק ט"ו כ' שאני התפסה זו שאינה כ"א שתסמוך דעתה ואינו משכן גמור וכו' א"כ פשוט דקנין אסור והתפסת מטלטלים שרי אך לפ"ר הי' נראה דהריט' בשטת תו' וסמ"ג דהבעל צריך לקבל עליו כל האחריו' ולהכי לא הו' דומי' דמשכן והר"ן בשטת הרי"ף ורמ' שכ' הב"ש ס"ק ח' דא"צ לקבל אחריו' ומשמע דאפי' כל האחריות עליה נמי שרי וגרע ממשכון וממש דומי' דמכירה ומוכרח לתירוצו וא"כ להה"מ וב"י הנ"ל ע"כ לדחוק כנ"ל:
הג"ה ע' בחה"מ סי' ס' אם יוכל לשעבד כו' ושם מבואר כמעט הסכמת כה"פ דבדרך חיוב יוכל לחייב את עצמו אף בדבר שלא בא לעולם ועיקר ילפותא המציא רבינו אליהו ריש אע"פ מדקתני מתנ' ש"ח להיו' כשואל ומשני שמואל בשקנו מידו וכ' הרא"ש ומשמע דאיירי בכל ענין ואפי' אין לו נכסים עכשיו וגם אינו חייב לו כלום עד שיבא האונס ומשעבד עצמו לכשיתחייב ומזה למדו לקיים המנהג דיוכל לחייב בתשלומין כתובה לכשתתאלמן או תתגרש אף שאין לו נמי עכשיו ור"ל דאלו ממתני' דאעפ"י שאין עיקרה להורות דרך החיוב איך ישתעבד אלא להשמיענו דלא חיישינן לכיסופא י"ל דאיירי בשיש לו משא"כ מתני' דב"מ דעיקרה אך לחדוש חלות התנאי משמע להו דאיירי בכל ענין דאל"ה איך קתני סתם תינח יש לו אין לו מה איכא למימר וזה לע"ד כונת הרא"ש וע' בספר מ"ש ופ"י דחקו בתו' ואפשר אף דברי תו' לכוין הכי (ואולם דברי הרא"ש צ"ע כי משמע שמחולק עם התו' כמבואר במ"ש דלהתו' החקירה על הרוצה להתחייב במה שאינו חייב ע"י קנין אפילו מיד אם אין לו ואלו בהרא"ש משמע דלא חקרו כ"א בכתובה שאין החיוב אלא לכשתתאלמן אבל מיד פשוט דיכול לשעבד גופו ע"י קנין אפי' אין לו ולמד ר"א מש"ח דנמי אין משעבד כי אם לכשיאנוס וק' לפ"ר איך נימא דכתו' לא נשתעבד מיד הא גובה ממשועבדי' שמכר בחייו ש"מ דשעבודו מיד אלא דזמן הפרעון הוגבל לכשתתאלמן וכו' אך בכתובות דף נ"ג משמע דאינו משעבד מיד דאל"ה הי' נקרא יורש ע"ש ודוק וי"ל נמי דלעולם השעבוד הוא מיד על תנאי אם תתאלמן ואולם אף להרא"ש שהשעבד אינו חל עד שתתאלמן מ"מ ל"ק מגביות משועבדים כי ע' בחה"מ סי' ס"א סעי' זה וסי' ס"ו סעי' ל"ה אך על הכל ק"ק מה שכתבו תו' פ' הנזקין טעם למה חשוב שבח אינם כתובין אף שכותב ואנא אוקים ואשפי כו' מ"מ כיון דבשעת כתיבה וכו' ואפשר לדחוק ולחלק ואין כאן מקומו זהו ק' לי אף על הראי' מש"ח ומסיי' הרא"ש ומשמע וכו' וגם אינו חייב לו כלום עד שיבא האונס ומשעבד עצמו לכשיתחייב ונהי דהכי מסיק ר"פ פ' א"נ דף ל"ד היינו בסתם שאילה אבל ש"ח לשמואל שע"י קנין יתחייב בלא חקירתם מצד מקנה דשלב"ל ע"כ שהקנין חל מעכשיו דאל"כ הדר סודר למרי' כדאיתא בחה"מ סי' קצ"ה סעיף ה' ואף דאפשר זה בכלל דברי הרא"ש שמסיים אבל הכא הוא משעבד עצמו לחוב גמור מעכשיו דר"ל דאף במתנה ש"ח כל שע"י קנין מתחיל השעבוד מעכשיו ולכשיאניס מ"מ צ"ע) והיוצא מדבריהם שנשמע ממתני' הפועלים דיוכל לחייב בדשלב"ל ואפי' בדבר שאפשר שלא יבא לכלל שעבוד והי"מ שבפ' אע"פ שדחקו מטעם הודאת בעל דין כנראה לא ס"ל הכי וראיות ר"א אפשר דסברו ש"ה דכבר מחויב כש"ח וכדמחלק הה"מ אליבא דר"י ע' סמ"ע סי' ס"ו וסי' ש"א ועל הסכמת הפוסקי' קשה מגיטן מ"ג ע"א דאיתא שם ואי ס"ד עבד שמכרו רבו לקנס מכור מי איכא עבד דלא מזדבין לקנסא וק' הא אף את"ל דלא מזדבין לקנסא מפני שהוא לכ"א דשלב"ל הא אפשר למכרו לקנס ע"י שיחייב עצמו ליתן הקנס להקונה אם יוגח ואפשר דהכההיא גונא לא קנו אינשא וע"ש בתו' דהא אפשר לו למחול קודם שיגבנו וגריעה מכירה זו ממכירו' שט"ח דאמרינן פ"ק דקדו' אשה לא סמכה דעתה אך מ"מ ק' דהא יוכל ליקח ממון על מנת שאם יוגח תכף שיתחייב בעל השור בהקנס יתחייב היא בהל' סלעים להקונה נמצא משעה שיוגח יש על בעל השור שעבודא דר' נתן מן הקונה ואז אינו יוכל למחול כדאי' בחה"מ סימן פ"ה ריש הסימן ואפשר מ"מ לדחוק ועוד י"ל דע"י מכירה זו לא חשוב העבד שוה מידי הואיל וא"א להקנות הקנס ע"י קניות גוף העבד ודוק:
ודוקא שכתבה לו וכו' עיין בהטור וכ' הח"מ ומ"מ צריך לדקדק כו' והב"ש כ' שיצא לו מלישנא דאע"פ שמודה ר"י בסוף ביאה דאינה מוחלת בעל פה ואף שלישנא דא"ד ר"י פליג על הכל מ"מ א"א להפסיד אותה כשמחלה בע"פ דיד הנמחל על התחתונה כעת שכ' בחה"מ סימן ס"ה ור"ל להמבואר שם סעיף ך"ג בהג"ה וע"ש בש"ך שהניח דברי המהרד"ך בצ"ע (וע' ב"י א"ע סי' צ"ג מבואר כהרד"ך בתשו' רשב"א) ולע"ד אף שם אינו אלא באומר שטר אחד מחול דאמרינן אין בלשון זה כ"א הקטן ומכ"ש אם טוען ברי לא נתכוונתי אלא להקטן והנמחל הא אינו יודע דודאי חייב דהוה נתחייבתי וא"י אם פרעתי אבל בסד"ד אם המחילה טוב הרי פסקינן כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי ופשי' דאמרינן לגבי האשה המ"מ ע"ה (וע' סי' ק"ו סעי' א') ואיני דומה לנתחייבתי וא"י אם פרעתי הואיל ושניהם טועני' ספק וכדמוכח מראיו' הש"ך בשובר דכמו דשם בברי וברי כן בסד"ד דהוה שמא ושמא דלא גרע מתוקף ברשו' ומ"ש ספק זנתה לב"ה מספק מחילתה ואף שהתו' פ' החובל הקשו נמי אין ראי' שהם מקשים לההיא לישנא איך יתורץ הבריי' דפגיעת' רעה שאינה מתורצת כ"א ע"י מחילה דמהני לכן לע"ד עדיין צ"ע תו כ' על קושי' הח"מ מסי' ק"ה וצ"ל דוקא כאן וכו' וכן כ' המגיד והר"ן לפי שטת הרמ' ובעניותי מלבד שקשה עלי תירוצם על הרמ' הוסיף לבאר הטור בזה וכבר כ' שם הטור בלשון זה אבל המוחלת אעפ"י שאסורה לישב תחתיו מ"מ מחילתה מחילה דמשמע לשונו שלא גירשה מיד אלא שאסור' לישב תחתיו ואנן כופין או לגרש או ליכתוב אחרת אבל כבר דר באיסור עמה ואפ"ה מחילתה מחילה ולפירושם ל"מ מחילה אלא כדביאר בעצמו ותו מוכח הכי שם בהטור מדפליג על הרמ' בדין אם אבדה המזונו' בחייו ואילו ל"מ מחילה אלא בשגירשה מיד מה שייכות לפלוגתא זו כשמגרשה פשיט' אין לה מזונות וכשמחזירה עם כתו' פשיט' דיש לה הכל וזה נמי מה שק' לפירושם הכי ולהרמ' והרמ' דקדק שאבדה אף מזונו' ממנה וזה ל"ש אלא במעכבת ואינה מגרשה מיד ודוחק דמחילתה קיימת בשפירש ממנה ומעכבה בגרושין ומכ"ש בל' הטור בודאי דחוק מאוד וע' נמי סי' קס"ח סע' ח' והוא מהרמ' תו כ' אלא ק' על הרמ' מסוגי' דפ' החובל וכו' ודוחק לומר וכו' א"י מה הדוחק כבר מבואר ממש דעת הרמ' עם תי' זה בתו' שם שכתבו ועי"ל אפי' את"ל שא"י למחול בעודה תחתיו אכתי יעשו קנוני' ויגרשנה ותמחול לו ויחזירנה ובל"ז א"י מה ק' לשטת הר"ן דבשלמה למה דס"ד דכ"ש תחתיו א"י למחות שפיר הקשו אבל להר"ן דכל שנתאלמנה מיד מועיל המחילה ואפי' בעודה תחתיו מעיקרא לק"מ דכל לגבי בעלה ודאי מחלה וכשתראה בעלה גוסס תמחול ודברים אלו לע"ד יותר מספיקי' דאלו לתו' שיגרשנה ותמחול ויחזירנה הא תהא מחויבת לשלם כל הכותב לר"מ מדיני דגרמי למאן דלא ס"ל כר"ת מן הכתו' שנייה לכשתתאלמן וע"ש בתו' כי כל מה שדחקו ל"ש לתי' הועוד תו כ' ולולא דברי הר"ן וכו' חילוק זה לפ"ר נכון דבמחילה מעצמ' אחר הנשואין ל"ש מתנה על מה שכתוב בתורה כיון שאינו בתנאי ממנו ויש לו נמי פנים בהלכה די"ל הרמ' סמך בזה דלר"מ אפי' כתובה לא מהני ע"י תנאי' על סוגי' דפ' נערה דף נ"א וע"ש בתו' ופ"י וכל הסוגיא דנשמעין דיכולה למחול היינו בתר נשואין והסוגי' דפ' אע"פ ב' הלשונו' של ר"י וריב"ל הרי"ף והרא"ש השמיטוהו ש"מ דלא נראה להם להלכה ודוק בפ"י שם כי באמת צ"ע אבל מה שכ' בדעת הרמ"א מדלא הגיה ס"ט שס"ל לחלק דע"י תנאי אפי' כתובה ל"ל וע"י מחילה דבתר נשואין לחלק בין ע"י כתיבה דמהני ועל פה דל"מ וכן העלה לשטת הטור זה ודאי צ"ע ליישב הסוגי':
הג"ה בכתובת גרושה כו' כ' הב"ש ואם היא בעולה כותבין בעולתא ע' נ"ש העלה שלא לכתוב בעולה וכן נלע"ד כי גדולה בושה והמלבין וכו' וע' סי' ס"ה א' ואין לכתוב אלא פלונית ארוסה ודי בזה לסימן הג"ה ג' ויש מקומות כו' ע' ב"ש ס"ק ך"ג בסופו מביא בשם הפרישה דעל שכ' בד"מ דאין כותבין אגב כו' (וכן הוא בהגהות ש"ע סי' ק"ב סעיף ג') אבל בנדוני' למה תגרע משאר ב"ח ועכשיו נתפשט ע"פ תקון שטרות דנ"ש דאף בשטר ת"כ דעיקרא נדוני' שלא ליכתוב אגב ונלע"ד דטעמייהו דבשלמא חוב עומד להתפרע ואז יהא הלוה יוכל למכור כחפצו משא"כ נדוני' אלו יכתב אגב כל ימיו לא יהא בידו למכור מה מחפציו ומ"ש בש"ע סי' ק' סעיף א' ועכשיו נוהגי' וכו' הוא ע"פ נוסח הרמ' פ"ד מה' יבום ועיין בנ"ש מסיג על הש"ע דל"ש תקנות השוק בהכתו' דהלוקח יודע שיש עליו כתובה ואין דבריו מוכרחי' די"ל מטלטלי מזדבנא במתא אחריתא נינהו ותמיד יהא מוכריח להוליך אשתו עמו אם ירצה למכור דבר מה ואין תקה"ש גדול מזה ותו וכ' תמיד ידע הלוקח כמה כתו' דילה שידע ליזהר וכבר האריך להשיגו ספר באר יעקב סי' ק' אבל המרד' שבד"מ הנ"ל אם נאמר שאינו חולק על דין הרא"ש דתקנו' השוק משמע שמחלק בין כתו' לשאר ב"ח דאל"כ יכתבו ומ"מ לא יועיל אמנם שמסיי' הפרישה אבל בנדוני' וכו' ק' לו יהא דינא כב"ח מה תועיל הכתיבה אחרי שאנו נוהגין כהרא"ש דאינו מועיל מפני תה"ש אף בב"ח ואולי מפני הנפקותות שיש מ"מ בהכתיבה כמבואר בח"מ סימן ס' הקפיד בנודני' אך א"כ ק"ק הא בסי' ק' אינו משיג על דברי הש"ע ומשמע שמסכים דבכתו' נמי שייך תה"ש א"כ היו לו להקפיד שיוכתב אף בגוף הכתו' משום הנפקותת ואי משום שיהא הבעל יוכל למכור הא אף כי כתב מכל מקום יוכל למכור כבכל השטרות: