Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 67
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתובתה מאתים איתא כתובות דף י' ע"ב טעם שנקראת אלמנה ע"ש מנה דכתבה תורה ע"ש עתיד (ובזה תמו' לו תמורה ד' פירש"י ז"ל דלהכי נקראת תרומה דמע מפני שמדמעת וכתבו תו' ואין נראה דז"א כ"א מדרבנן ומה כולה האי הא י"ל ע"ש עתיד) ומקשה אלמנה מן הארוסין מה א"ל ומשני איידי ואיתא ביבמות נ"ט ת"ר אלמנה ל"י בין אלמנה מן הארוסין ובין מן הנשואין פשיטא מה"ד לילף אלמנה מתמר מה להלן מן הנשואין אף כאן מן הנשואין קמ"ל ואימא ה"נ דומיא דגרושה וק' דתינח בתר דיש היקש אלמנה לגרושה ע"כ דנקראת אלמנה איידי דנשואה אבל בל"ז מה"ת לומר איידי ומה מקשה פשיטא הא אלמנה אינו מורה כי אם על נשואה ע"ש עתיד וצ"ע והנושא מפותת עצמה כמה כתובתה ע' סי' קע"ז:
אפילו מנה אין לה ע' ח"מ מסיים ומ"מ לקמן כו' כתבתי טוב טעם וראיה וע"ש כי ראייתו ממה דבעולה לית לה חבת חופה תמוה לי דא"כ אלמנה אף שכ' לה תוספות ונכנסה לחופה לא נבעלה לא תזכה בתוס' מדלית לה חבת חופה ולא נזכר מעולם חילק זה בסי' ס"א וכבר הבאתי שם הסכמ' כה"פ דאף לאלמנה יש חופה אלא שהיא חלוק מחופת בתולה אבל הנלע"ד דהראי' היא מכתוב' דף ל"ו דקתני החרשת והשוטה יש להם ט"ב דהיינו לר"י ואנן לא קיל"ן כוי' וע' ב"ש ס"ק ז' ביאר דע"כ בדכ' לה איירי דהא מתקנ' בי"ד אין לה א"כ כל כתוב' אינה אלא מתנ' כתוספו' ומ"מ לר"י יש לה ט"ב ש"מ ה"ה אף לתוספת אך ע' מ"ל פי"ט מה"א סוף אריכות הדברים כ' והנני יוצא לידון בדבר חדש והוא דכיון דאשכחנ' פתרא שהוא לאוקמי להני חרשת ושוטה בשיש להן קדו' מן התור' פשיטא דהני אית להו כתו' וא"כ כה"פ שסמכו ולא כתבו דמיירי בשכ' וכמ"ש הרמב"ן אפשר דס"ל דמיירי בשיש להו קדו' תורה ואית להו כתובה מן הדין עכ"ל דמה דפשיט ליה מיבעי' לי' טובא ולע"ד תליא בפלוגתא דהיינו שוטה שנתקדש' ונשתטית תלי' אי ארוסה אית לה כתובה א"כ ודאי יש להא דהא זכת' אבל להסכמת רה"פ דארוסה ל"א א"כ כשנשאת והיא שוטה מה בכך שמקוד' ד"ת כיון דנשואין לית לה אף כתוב' אין לה ונתקדשה ונשאת ע"י אביה בשטותה תליא בפלוגתא אי כתוב' דאוריית' אז ודאי אית לה אבל אם דרבנן מטעם שלא תהא קלה להוציא הא שוטה אין בידו לגרשה ולית לה ואי משום דשמא תבריא לכשתבריא ותהיה בת גרושין אז תחול תקנתא דרבנן ולא מקודם כ"ז שאינה בת גרושין כמו אנוסה כמבואר סי' קע"ז ואפילו ר"י בר' יהודה דפליג בכתובת ל"ט מודה בשוטה דטעמו ל"ש משא"כ אי כתובה דאורייתא אינה דומה לאנוסה דכתובתה ודאי דרבנן וע"ש בתו' וחרשת שנתקדשה בבריאות ונשאת בחרשת תליא נמי בפלוגתא אי ארוסה אית לה כתו' אם לאו דאם ל"ל אימת תזכה בשנשאת ואז שייך והטעם דא"כ ימנע ולא ישאנה אלא יגרשנה דהא חרשת אפילו בקדו' פקחת יוכל לגר' דלא בעינן דעתה ואם נתקדש' ונשאת ע"י אביה בחרשות' תלי' בפלוגתה אי כתובה דאוריי' או דרבנן דאם דאוריי' שפיר י"ל דיש לה דע"כ ל"א דל"ל משו' דילמ' מימנעי אלא בשנשואיה דרבנן דנמצא מד"ת אין לה כ"א מדרבנן הוא דמקשה דיהיה לה כמו קטנה ומשני שפיר דילמא מימנעי הניחוה על ד"ת אבל כשהיא נשואה דאוריי' וכתובתה מן התורה מה"ת לומר דמחשש דילמא הפקיעו ממונ' אבל אם כל עיקר כתו' דרבנן פשיט' אף נשואיה ד"ת מ"מ לגבי חרשת לא התקינו חכמים משום דילמא וכו' וא"כ הרמב"ן לשיטתו שפוסק נמי דארוסה ל"ל כתו' כמבואר בב"י סי' נ"ה ומסתמא אזיל בשטת כה"פ זולת ר"ת דכתו' דרבנן כמבואר סי' ס"ו ושפיר דסתם דהסוגיא דחו"ש לא איירי אלא בדכ' לה ולהכי נמי סתמו כה"פ דחו"ש לית להו כתו' והראיה נכונה ומבוארת והרמ' שהוא ל' הש"ע ריש סי' ס"ח שכלל וכל שכתובתה מאה או שלא תקנו לה חכמים כתו' אין להם ט"ב הם כדברי המ"ל שכ' וכוונת דבריו היא כגון חו"ש שאין להם כתו' מן הדין דאפילו אם כ' לה אין להם ט"ב והוציא רבינו ד"ז מהסוגיא דפ' א"נ והרמ' ז"ל כ' וכ' רבינו או שלא תקנו כו' ופשוט הוא שאין ט"ב אלא להפסידה ממה שהוא תנאי ב"ד ע' ודבריו תמוהים מכח סוגיא דפ' א"נ עכ"ל המ"ל ד"ה והנה רבינו ולבסוף ד"ה והנני יוצא לידן כ' ולפ"ז א"ל דברי הה"מ דרבינו ז"ל איירי בדלית לה כתו' מדינא וכ' לה מדעתו וע"ז כ' הה"מ דזה פשוט אלא דלפ"ז וכו' ולע"ד עיקר סברת הה"מ צ"ע אחרי שמבואר סי' ס"ח סעיף ח' מהרמ' דאף התוס' מפסידה אם ידוע שהיתה בעולה א"כ היכי פסוק ותני שאין ט"ב אלא להפסידה ממה שהוא תנאי ב"ד דמ"ש חו"ש במה דכ' לה מתוספו' ולע"ד העיקר כדפירשו נמי המ"ל בדכ' לה וע"ש בלח"מ:
השיטה ע' ב"ש שמסיים א"ו כל הני א"צ קדו' אחרים ול"ד לקדו' טעות דצריך לקדשה מחדש כמ"ש סי' ל"א דכאן ליכא שום טעות וכן כ' הב"ח בל' זה אבל רבינו כ' דפקח שנשא שוטה ונשתפית שוה לפקח שנשא חרשת ונתפקחה דכיון שלקח בחופה וקדו' ולא הוי' בעילתו ב"ז א"צ לחזור ולקדשה אלא צריך לכתוב כתו' בלבד. ולע"ד דבריהם תמוהים דקטן ושוטה או שוטה שאין להם ריח קדו' ידורו אח"כ בלי קדו' ואיתא בהגהות מרד' דקדו' תשובת רש"י ז"ל בל' זה באחד שקידש ונמצא אחד מעדי קדו' קרוב או פסול או לא היה ש"פ והשיב אעפ"י שצריך לקדש פעם אחרת א"צ חופה וברכה ואעפ"י שנמצא היתה החופה קודם הקדו' מה בכך הרי קטנה שהשיאוה אחיה אין הקדו' קדו' עד שיגדלו ויבעלו ואמרינן פ' הכותב קטן שהשיאו אביו כתובתו קיימת שע"מ כן קיימה ואמר ר"ה ל"ש אלא מנה מאתיים כו' נמצאת חופתו קודמת לקדו' הרי להדי' דקטן שהגדיל צריך לקדש ואם כונתו שא"צ לקדש מחדש בכסף כ"א בביאה יתכוין לש"ק א"י מה פעל בזה דמ"ש ק"ב מק"כ בין כך הם קדו' חדשים ופשיטא דכתו' יש לה וגם בעיקר ד"ז אף שכ' נמי הכי סי' ל"א ס"ק ז' בל' זה מיהו י"ל דא"צ קדו' אחרי' כמו קדו' קטן דאינו אלא מדרבנן וא"צ קדו' אחרים אלא בביאה מכוין לש"ק מ"מ לע"ד אינו אלא דקטן שהגדיל נהי דבדיעבד אם בעל אחר שהגדיל בפ"ע או ע"י יחוד בפ"ע א"צ קדו' אחרים ואמרינן א"א עושה בעילתו ב"ז כמבואר סימן ל"א סעיף ט' כשבא לשאול טרם שבא עליה אין ספק אצלי שמורינן ליה לקדש בק"כ ולא בק"ב דרב מנגיד כדאיתא סי' מ"ט וכן יש לדייק מל' הטור סי' מ"ג שגבי קדו' קטן כ' אינו כלום ס"א בשבעל לאחר שיגדיל ובקטנה כ' אבל לאחר שתגדיל חלי' הקדו' וא"צ קדו' אחרים וביאר הב"י דהיינו בשלא בא עליה הרי דדוקא קטנה שהיו קדו' דרבנן א"צ קדו' אחרים ומותר לכתחיל' לבא עליה לשם קדו' דאוריי' אבל קטן דוקא שנתיחד עמה בפ"ע בדיעב' צ"ג וממילא הותרה בדיעב' ע"י קדו' ביאה אבל לכתחי' הברור דצריך לקדשה מחדש ומה"ת להורות לכתחילה בביאה ולא בכסף ומה שמסיים ולא דמי וכו' א"י לפר' דבסי' ל"א שפיר מחלק הרמ"א בדיעב' אם בעל אז בשידע שאינה מקוד' ודאי בעל לש"ק ובשלא ידע מהטעות אדרבא הרי כ' דצריך קדו' אחרים ולא אמרינן שיתכוין מאז לשם ק"ב וה"ה הכא פשיטא דצריך לקדש בכסף ובדיעבד אם בעל לאחר שנשתפה נהי דאפשר כמו קטן אמרינן ודאי בעל לש"ק מ"מ כבר כתבתי שבזה נמי פשיטא דכתו' יש לה שהרי קדשה מחדש ודברי הה"מ ברורים ומהטור וש"ע שהוסיפו משנה שא"צ לע"ד אין להמציא דין שאינו ומה שמקשה משוטה המוזכר בגמ' ורמב' לק"מ דהא לא נזכר בבבא בפ"ע ותמיד נזכר שוטה בהדי חרש לחברותא ומה שמקשה מדין קטן שהזכיר הרמ' אפילו ריח קושי' אין בזה שהרי מוכרח להזכירו לחדושו דכתובה ר' ודע שמה שהבאתי דברי הב"ש דסימן ל"א ס"ק ז' בלא כל הנ"ל ע"כ ט"ס וצ"ל קטנה במקום קטן דהא ודאי לא טעה דקדו' קטן דרבנן: