Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 69
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הג"ה וא"י לחזור בה ע' ב"ש כ' ולכאורה נראה כו' והר"ן אזיל לשיטתו דס"ל כסות ג"כ תחת מ"י מ"ה ס"ל דא"י וא"י א"כ מה אירי' שא"י לומר לזמן קצוב אפילו לעולם נמי לא תהא תוכל לומר אחר שלבשה מדידי' כ"א טרם שהוציא עליה מאומה בכסות א"ו לע"ד לא תלי' בזה וצ"ע:
אבל הבעל שאמר כו' א"ש לו ומסיימו הרמ' והטור שמא לא יספיקו לה וע"ז כ' הד"מ כבהג"ה בשם הר"ן ודברים לקוחים מפ' המדיר שמשני בשאמר לה צאי וכו' ש"מ מדאז חל הנדר דמצי אמר לה בע"כ והכי מבואר פ"ק דגטין האומ' שלא לזון את אשתו אינו רשאי ואמרי' דכותה גבי אשה דאמ' לה צאי אמאי א"י בדלא ספקה משמע הא ספק' אפי' בע"כ דאי מדעתה בדלא ספקה נמי וראיה זו היא במרד' והגהות הרא"ש שמביא הב"ש ס"ק ד' וא"כ ע"כ דברי הרמ' והטור מתפרשים שהבעל א"י לומר כן היכי שרוצים לילך מכאן אף שעתה מספיקין אולי יבא זמן שלא יספיקן א"כ בשרוצה לפטור מהחיוב לעולם בזה אין שומעין לו מטע' שמא יבא הזמן שלא יספיקו אבל בזמן שהוא בעיר ומ"י מספיקן או שרוצה למלאות החסרון בודאי יוכל לומר בע"כ ומה שהוציא הב"ש משמעות מהרמ' והטור סי' ע' מדכתבו שהי' לה לתבוע או לומר וכו' יש נמי לפרש שאם בזמן שאמר לה היתה ספקה מ"מ הי' לתבעו על העתיד או לומר לו אם כבר אז לא היו מספיקן ומה שהוציאו המרד' והגהות רא"ש מל' רש"י ז"ל ור"ל מדכ' על חיישינן שמא אמר לה וקבלה עלה המעיין בתו' שם ד"ה חיישינן אין ממנו ראי' של כלום כי כונתו ע"ד פי' התו' ע"ש וכן היא להדי' בהר"ן ריש ב' דייני גזירות כ' וכן נראה לי מדברי רש"י ז"ל שכ' שמא אמר לה צאי וקבלה עלה וכו' א"ו בחד מהנהו ב' גוונא דכתיבנא מיירי דהיינו כדכ' מקודם דמה דנאמר קטנה וספקה היינו כשאמר לה ספקה ועכשיו לא ספקה וכו' ע"ש ולהבנת הגהות דאפילו בדספקה א"י לומר אלא מדעתה ע"כ דמחלק בין הלך למדה"י שאז אף בדספקה א"י אלא מרצונו משא"כ כשהוא אצלה הלא גמרה ערוכה בפ"ק דגטין ובהמדיר כנ"ל ובזה תמו' לי הב"ש שמסיק דלא כהר"ן ומסיים ומסתמא כשהוא בכאן וכו' ובסימן ע' ס"ק י"ב כ' היינו שאומר מרצונה צאי וכו' וכצ"ל לדעת רש"י שכתב להדי' וכבר נתבאר שאפי' משמעות אין מרש"י ופירושו תמוה דהא משני הגמרא נעשה כמ"ש צאי והא הנדר ודאי לאו ברצונה נעשה ואיך חל ע"י שנעשה וכו' וגם נשאר א"ה פרנס למה ומה משני בדלא ספקה ת"ל דאם ברצונה אין לה טענה אף בלא ספקה כמבואר סי' ע' סעיף ט' ובגיטן לא זכר כלל ליישב לכן לע"ד כל זמן שהבעל כאן ליכ' מאן דפליג אך ע' סי' ע' בש"ע מוקדם לזה לפיכך אם אמרה איני נזונית וא"ע שומעין לה כ' הב"ה מל' זה וכ' ע"ש ולע"ד שפיר עבדו הפוסקים שלא חילקו בזה דאלו כן לא מקשה ריש המדיר ואם איתא לדר"ה ע"ש וק"ל:
ואלו הן עונתה כ' הב"ה ודוקא בתנאי בל"ק אבל בקנין אין אחר קנין כלו' סמ"ע סי' ך"ב ס"ק ט"ו בעונה ל"ש קנין וגרע מקנין דברי' ובכתובה ביאת זנות היא ובירושה עיי' בח"מ ס"ק י"ב לא כ' הכי אלא כ' ואפילו קנו מידו כמו בירושת אביו אך ע' תשובת רשב"א שבב"י סי' קי"ח קרוב לסופו משמע שאלו קנו מידו ליורשיה ליתן להם מה שהכניסה אם תמות בחייו מועיל אף אחר נשואין דזה כמחייב עצמו ליתן ואין זה תלוי בדין ירוש' כלל אמנם בזה לשטתו אזיל דס"ל קנין אתן מועיל כמבואר בשמו בב"י חה"מ סי' קצ"ה וע"ש סימן רמ"ה ולדידן צריך להיות הקנין בלשון חיוב אבל סילוק מירושה ברור דאף בקנין אינו מועיל אחר נשואין ועיקר כתו' כ' הב"ש אע"ג כו' כשל תורה והר"ן כ' ובזה מיושב ר"ל אבל להמגיד ק' ומסיים וע' סימן צ"ב ור"ל דשם מקשה אף להר"ן מהכא סעיף ז' שפסקינן אבל במתנה ועודה ארוסה מהני וע"פ הרי"ף שכ' אין הלכה כרב שפוסק כרשב"ג ומשום דרב סובר מתנה ע"מ שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו בטל ולהכי אף דירושת הבעל דרבנן צסובר חכמים עשו חיזוק כש"ת ואלו אנן קי"ל בשאר וכסות ת"ק ואפי' הם ד"ת דכל שבממון ת"ק ולהכי תנאו קיי' נמי בירושה והקשה דלדידן נמי נימא עשו חיזוק יותר משל תורה כבעיקר כתובה הכא וז"ל הרמ' התנה עמה לפחות מעיקר כתו' או שכ' לה ר' או מאה וכתבה לו שנתקבלה מהן כך וכך והיא לא נתקבלה תנאו בעל שכל הפיחת וכו' הרי בעילהו ב"ז וכב' הלח"מ וקשה דכיון שפו' כר"י דדבר שבממון ת"ק אפילו שיעשו חיזק כש"ת כדכ' הה"מ הא אפילו שיהא כתוב' מן התורה דבר שבממון ת"ק וכו' וע"ק במה שאמר שכל הפוחת דאיך תלה טעם ביטל התנאי מפני שכל הפוחת ונ"ל דרבינו סובר דכיון דכל הפוחת ב"ז מדרבנן חשבינן לי' להך בעילה ב"ז כאלו הו' דאוריי' שעשו חיזוק כש"ת והשתא הוי מילתא דאיסורא וכו' ובדבריו מיושב קושי' הב"ש דודאי כהה"מ שלא עשו חיזוק יותר מש"ת ולהכי ירושת הבעל אף שהוא דרבנן מ"מ בש"ת נמי בממון ת"ק וכתו' שאני משום דהוא מילתא דאיסורא: