הג"ה וי"א דאם היו ע' ב"ש כי לע"ד דבריו צ"ע כ' אף שהי' במקומו א"י לכופו שיעקור משם וילך למדינתה מלת אף אין לי מובן דהא דוקא באופן זה א"י תו כ' ומשמע אם הוא מיהוד' והיא מגליל והנשואין הי' בגליל א"י לכופו וק' הא זה עיקר דינו דר"ת כדהתחיל וכ' שבמקום נשואין מחויבים לדור תו כ' וכן אם אחד מגליל וא' מיהוד' והנשואין היו במד"א א"י לכופו שילך למדינה שלו ומהראוי יותר הי' לו לכתוב א"י לכופו לילך למדינתה והאמת כי כל עיקר ד"ז לא נזכר בדברי ר"ת וא"י מנ"ל והוא צ"ע:

הג"ה אבל קודם הנשואין כ' הב"ש ומה שהביא ראיה מן התוספו' וכו' תימה וכו' לע"ד אין תימה דהא הריב"ש פו' כהרי"ף ורמ' כמבואר בח"מ ס"ק ב' ולדידהו יפה משני הדקדוק ואף סברת טעמו נכון כמבואר בח"מ בשמו:

אבל נ"מ ע' ח"מ שיפה תמה דלדעת מהר"מ שנתן עליה דין מורדת דדינא דמתיבתא אין נכון שאם הפסיד צ"ב שא"צ לשלם אלא שהב"ש כ' בשם מהר"ח שאף בדינא דמתיבתא פ' מהר"מ הכי שאינו מחויב אלא בשנגבו או נאבדו ולא כשהפסידן והכי פ' הב"ש סי' ע"ז סס"ק ך"ז וכן בקצוריו ולא די שמצד הסברה יפה תמה הח"מ אף גם הל' המועתק שם בהש"ע א"א לפרש הכי שהרי ז"ל ואם אינם ראוים למלאכתם הראשונה וכ"ש אם נגנבו א"נ צריך וכו' ופי' הב"ש דאיירי מה שכלה מחמת שלא שמר כראוי וא"כ זה פשיעה ומה תו וכ"ש א"נ או נאבד אף דבנגנב כלה לגמרי מ"מ שמר יותר ואינו כ"ש א"ו ואם אינם ראוים היינו שבלו מחמת שמוש הרי להדי' דלא כפירושו והמע' במרד' יראה שמעולם לא כיון לדבריו אלא שתי' דדינא דמורדת מה דפטרו בנ"מ היינו בנגנב א"נ ולאופקי אם כלה בפשיעה שלא כדין דהיינו שכילה הקרן שבזה לשטתו אף בנ"מ חייב ואיילונית איירי בשכילה שלא כדין שאז דינה איפכא כי בנ"מ הוי שלא כדין וחייב משא"כ צ"ב הכל ברשות אבל דינא דמתיבתא דחייב בנגנב א"נ מכ"ש דחייב בפשיעה אלו הי' שייך אלא דלא שייך דהכל ברשות ומ"מ מחויב והיינו דנקטו כולם תחילה ואם אינם ראוים למלאכתן ומכ"ש וכו' וכן מוכח במרד' להדי' דמסיק על המורדת דדינא דמתיבתא ותקנו לכל הפחות דשקלה צ"ב ועשו אותה בנכסיה כאלו מוציאה מדעתו ור"ל ע"ד שפרשתי סי' ע"ז דדינא דמתיבתא הי' ע"פ פסק הגאוני' סי' פ"ח דאף במוציא מדעתו א"צ לשלם הפחת אם ראוים למלאכתן וא"כ תו לא נשאר ספק דאף דינא דמתיבתא היינו באינם ראוים באיזה אופן שיהי' מחויב: