Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 81
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ל' הטור המקדיש מ"י אשתו אין ההקדש חל ל"מ על עיקר מ"י שא"ח שהרי אינו ברשותו שאם תרצה לא תעשה ולא תיזון אלא אפילו על המותר שהוא שלו על כרחה כדפריש' (ר"ל סי' פ' בשם ר"י) א"ח שאין אדם מקדיש דשלב"ל עכ"ל והוא צ"ע דהיינו הל' ל"מ דמשמע עיקר מ"י אינו יכול להקדיש אפי' הו' ס"ל אדם מקדיש דשלב"ל ומטעם שאם תרצה וכו' דמה בכך הא מ"מ חל כשיבא דעולם דהיינו מה שעושה בעוד שאינה אומרת א"נ וא"ע וגם אפילו אומרת מ"מ לאחר מותה שיבאו לעולם דהיינו לידו שירשנה יהי' קדוש הנותר אם לא מטעם דא"א מקדיש דשלב"ל (ואולי יש לדחו' דמפני שאינו ברשותו הוא יותר קרוב להקרא דבר שלב"ל) וכנראה להכי כ' הב"ח ומפרש רבינו דעל עיקר מ"י פשיטי דאין ההיקדש חל אפילו אמר יקדשו ידיך לעושיהן שהרי אינו ברשותו וכו' ר"ל דלהכי נקיט ה"ט להורות שמטעם זה אפילו אמר יקדשו ידיך נמי אין עיקר מ"י קדוש ולאפוקי מהרמ' אך הקשה שא"כ הי' לבאר דאם הקדיש המותר ע"י אמירות יקדשו שהוא קדוש לשטתו שפו' כר"י שהם שלו על כרחה ומה שתי' ע' בסוגי' תראה דאינו דהא ר"ל אמר הכי ומה"ת דלמסקנה לאו הכי אמנם למה שכתבתי סי' פ' סעיף א' דהפוסקי' לא סברו סברת הרא"ה שיכול לכופה על עשיות המותר ומפרשי' לדר"ל כדכתבתי שם ניחא דנהי דלר"י יוכל ליקח המותר ע"כ היינו בתר דעבדה אבל מ"מ אין לו שיעבוד ידים לענין המותר כלל וכקושית הרא"ה וא"כ ל"ש הקדישו לגבי המותר כ"א על המ"י וזה דשלב"ל ועל עיקר מ"י שפיר הי' שייך הקדש ידים לולא שיכולה לומ' א"נ וא"ע ולהכא נקטו לבאר דלא כהרמ' והנה הש"ע פו' כר"מ ויפה עשה כי הר"ן אף שמקשה עליו מ"מ פ' כמותו בהתשו' כמבואר בב"ח אך קושי' הר"ן ודאי צ"ע דהא ר"ל עצמו לולא שס"ל שיכול לכופ' על מ"י משמע דהו' ס"ל דאפי' ביקדשו ידיך אינו מועיל מטעם דהידי' אינם משועבדי' ונלע"ד דודאי לפי' התו' דמפרש ר"ל במעלה מה שכנגד המותר דהיינו מזונות יש לדייק מדהוצרך למתוך ש"מ הא לר"ה דיכולה לומר א"נ אף במעלה מה שכנגד המותר אין לו שייכו' בהידים משא"כ לפי' הרא"ה הנ"ל בסי' פ' וע"ש כי נכון דבר וכלל דבריו דר"ל איירי באינו מעלה לא מזונות ולא מ"כ אין מר"ל שום קושי' די"ל ע"כ לא הוצריך לבא למתוך אלא באינו מעלה אבל במעלה ומקבלת י"ל סברת הרמ' דאז הידים משועבד' לו ויש לו שייכו' בגווייהו ול"מ דשלב"ל עכ"פ כ"ז שאינה מפקעת השעבוד באמירת א"נ ודוק גם י"ל דלמד זה מקושי' הגמ' דף נ"ט מי דמי התם וכו' הכא אין בידה לגרש את עצמה ובפי' התו' לא ניחא לו אלא דמפרש דאמירו' א"נ לא מקרי בידה די"ל דסובר אם אמרה נתבטל תקנתה וע' סי' ס"ט וא"כ יריאה אולי לא יספיקו לה מ"י משא"כ ביכולה לגרש עצמה דתלקח לאחר ולפ"ז מדחזינן דבגמרא מדמה אשה הנזונ' לשדה מכורה כבר על הידים ממילא כל כמה שאינה אומרת אלים שעבודו וכקנוי לו דמו הידים וחל הקדישו עליהם וא"ל איך אפשר שהרמ' סובר דאם אמרה פעם א"נ נתבטל תקנתה הא הבאתי סי' ע' סעיף ט' בשמו דאין מחילה לדבר שאינו קצוב די"ל שאני הכא דמיד שאומרת א"א בתקנות חכמים עקרה תקנת נשואיה וכלא נתחייב הבעל מעולם דמי והנה הח"מ כ' אבל באינו נותן לה או בהיא אומרת וכו' א"י להקדיש דבר שאינו שלו ומשמע אפי' באומרת אחר שהקדיש זמן רב נמי בטל מאז והלאה אבל הב"ש כ' אבל כשנזוני' ממנו אע"ג וכו' וא"י תו לומר א"נ וא"י מאין פשוט לו ומה שכתב וע' תו' ד"ה מ"ל ומשם נשמע לדידן כו' נראה מדק' לו מה האי דקאמרו לא כשהוא זן אותה קאמר דהא קתני הרי זו עושה ואוכלת דמשמע דאוכלת מ"י ולא משלו מפרש הכי לא כשהוא זן אותה בשעה שהקדיש קתני במתני' דעושה ואוכלת ע"י שתאמר א"נ דא"כ לא יועיל אמירתה תו אלא בנזונית קאמר כלום שחפץ לזנה והיא אינה רוצה מיד ואומרת א"נ וכן נראית כונתו יותר מבואר סס"ק ד' ותימ' לי דאיך אפשר להעלות בדעת תו' במקדיש מ"י דלר"מ חל על דשלב"ל וכל אימת דבאים לעולם חל ההקדש מאז ולא מקודם ומשום שבשעה שהקדיש היתה נזוני' שוב לא יועיל אימרתה טרם שבאים לעולם ופי' תו' לע"ד פשוט לא כשהוא זן אותה ר"ל לא על מ"י שעשתה בשעה שהיא בחזקת נזונית ועדיין לא אמרה א"נ וכו' קאמר דעושה ואוכלת מן הסתם בלא אמירה דא"כ יקדשו כי כ"ז שלא הפקיעה שעבודו באמירה להדי' לא נפקע וכל מה שעושה מיד חל ההקדש עליו ואסורה אלא בנזונית קאמר כלומר שחפץ לזונה והיא אומרת א"נ מאז ה"ז עושה ואוכלת:
או שנדרה כו' ע' ח"מ וב"ש מביאים החולקים דס"ל דאף בקונם א"י לאסור דשלב"ל דהיינו מ"י וק' א"כ הא דתנן המדיר את אשתו מליהנות עד ל' יום יעמיד פרנס יתר מכאן יוציא ונהי דחל נדרו על שיש לו בעולם הא על מעשי ידיו שאינם בעולם לא חייל והא יכול לזונה מהם וא"ל דאיירי בשאמר אף יקדשו ידי דא"כ מה מקשה ומי מצי מדיר לה דילמא איירי בעני שאין לו כלום יותר ממעשי ידיו שבכל יום ובשאמר יקדשו ידי דבזה ל"ש דקמשעבדו לה דהא ק"ל סי' ס"ו כר"ת דאינו משועבד להשכיר הפועל ושפיר חל נדרא וגם סתימו' הטור סי' ע"ב ל"מ הכי ואין לדחוק דאם מדירה ממה שהוא בעולם אף דמותרת במ"י ורוצה לזונה מהן מ"מ מחויב לגרש מפני שהפקיע שעבודה ושוב אינה נזונית כ"א ממ"י דאי בעי לא עביד דהא משמע לולא דיש טענה על הפרנס דזילא בה מילתא אף לאחר ל' לא הי' חייב לגרש אם אפשר בפרנס אף דנמי שעבודה מופקע והיא נזוני' בחסד ויש לדחוק וליישב: