Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 83
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והצער שלה כ' הח"מ לא נתבאר וכו' ואין להוכיח מדמקש' בסנהדרין דף ע"א מה שקנתה אשה קנה בעלה ואלו לגמרי שלה יש במציאות ע"י צער די"ל דרוצה למוקים במידי דשכיח ותדע דבל"ז יש לאשכוחי ואפילו לשטת תו' שבש"ע סי' פ"ה סעיף ז' דאפילו בנותן מתנ' לאשתו מ"מ אוכל פירי פירות היינו בנותן קרקע דאז הפירות היוצאים מהשד' חשוב לשטת תוספת כאלו נפלו לה ממקום אחר והם נ"מ אבל בנותן לה דמי' ודאי לגמרי הם שלה ורשאה להוציאם במה שתרצה ועיין שם וכן אם מכרה כתובתה בטובת הנאה הדמי' לגמרי שלה אלא דנקטו השכיח יותר ומ"מ מסתבר קצת דאף שבא לה מחמת צער לא עדיף מבושת ופגם אלא שהב"ש כ' משמע מדהשמיט הש"ע וכו' ואין הכרע כ"כ:
ולא על חלקה ואם מחלה אינה מחילה וק' למה דאיתא סימן צ' סעיף ט' בהג"ה דאשה המכר' נ"מ אם נתאלמנה או נתגרשה נקנה להלוקח ה"נ ליהני מחילתה לענין זה דלאחר מיתת הבעל או לכי תתגרש יוחזר להחובל מה שנקנה בעד הדמי' שמחלה לו וע"ש בב"ש ס"ק ל"ט שר"ל דלהרא"ש באמת אף לכתתאלמן אין מכור דהו' דומי' דהקדש וכונתו מבוארת שם ס"ק מ"ו דדוקא כי מכרה בטובת הנאה דהיינו בפי' שלא יזכה עד שתתאלמן יכולה למכור אבל סתם אמרינן מי איכא מידי והירושלמי שמדמה לאב שמכר כתב דאזיל בשטת הרמ' א"כ אפשר דהרא"ש שפסק דין דהכא לשטתי' אבל לע"ד דבריו תמוהים דהא למה שמדמה להקושי' ומי איכא הרי בהסוגי' מקשה נמי הכי על התירץ באומרה לכי תתגרש וא"כ אפי' בפירש נמי נימא דאין מכור ומשום ומי איכא מידי וזה בעצמו מוכרח להודו' ס"ק מ"ו דמהני כקושית הגמרא ב"ק דף פ"ט ולטעמיך נהי דאיתא לתקנו' אושא תזבין בט"ה וגם ל' התקנה מוכח דאפי' בסתם נמי מכור לכשתתאלמן שהרי היא בל' זה האשה שמכרה בנ"מ דהיינו סתם ומתה הבעל מוציא טעמא דמתה הא מת הוא קנה וראי' זו מוזכרת בהה"מ וגם מה שהמציא פלוגתא בין הירושלמי והרא"ש ליתא שהרי הר"ן פ' נ"ש מבי' הירושלמי להלכה אף שפו' שם נמי כהרא"ש ולהכי דחק בלשונו הבעל מוציא דהיינו בלא דמים והטעם דאפילו להרא"ש שמוציא מיד אף הגוף היינו משום השעבוד שלו על הגוף להפירות אבל מ"מ הגוף שלה מעכשיו ולא דמי כלל למוכר דבר שאינו ברשותו שבסי' רי"א בח"מ ומה דק' לו מהיקדש שלה כבר הרגישו תו' בכתו' דף נ"ט ע"ב ד"ה שדה זו בסופו ודחקו לחלק בין הקדש ידים לקרקע ומטלטלים או בין הקדש לקונה ע"ש ודוק ולהכי פסק נמי התה"ד שבהג"ה סי' הנ"ל דדין הקדש נ"מ כדין מכר ממש דלכי תתאלמן חל אבל דנימא דמכירה בנ"מ סתם יהי' בטל אף לכשתתאלמן ליכא למ"ד ואין חולק על הירושלמי ובקושייתו פה וכן ריש סי' צ"א דמשמע נמי דאינו מחול אף לכשתתאלמן אפשר דדוקא במכירות נ"מ שהגוף שלה ולהבעל אך שעבוד שפיר משא"כ ביש לה חוב נ"מ כגון דמי החבלה דאף לדידה אין גוף כ"א שעבד על החובל א"א להפריד בהמחילה ומיד שמוחלת שעבודה נמחל כולו ומפני שלהבעל חלק בהשעבד אינו מועיל כלום והנה בבא חתני החריף מו' יודא שי' למחיצתי כאן ק"ק ש"ל הראה לי שבס' או"ת סי' ס"ו ס"ק ק"ו כ' באמת דמהני לכשתתאלמן ואף הביא ראיה מדעת הראב"ד הלכות נערה בתולה ה' ט"ו וע"ש במ"ל שסוב' דמפותה אף דבשעת מעשה לא הועיל מחילתה מ"מ במות האב חזר מחילתה למקומה וה"ה באשה הנ"ל ואמר נמי דמדעת הרמ' אין ראיה לדעתי כי ש"ה דבשעת מעשה לא היה לה שום זכייה בהממון והכל היה של האב משא"כ הכא דמיד בשעת המחילה היה הגוף שלה ואני השבתי לו דמ"מ על משמרתי אעמוד' ונוח לי יותר ללמוד מסתימות הראשונים מפירושן של אחרונים ואיפכא מסתברא דאפילו הראב"ד מודה הכא דע"כ לא אמר דמועיל אלא משום דבשעה שנשתעב' הבועל הא לא נשתעבד לגבי דידה במידי שהרי מדעתה עבדה ולא היתה חפצה כלל שישתעבד נגדה אלא שע"פ חוקי התורה נתעבד לגבי דאבוה ומיד שמת ונפקע שעבודים ממילא היא אינה זוכה במאומה משא"כ במשועבד לאשה שרשות בעלה עליה ומחלה ידוע שמילת מחילה אינו מבאר אלא שיחזיק המשועבד במה שבידו ומה שמשועבד להוציא יהא מחול מיד שרשות בעלה עליה ודבורה בהמחילה שלא להוציא לאו כלום והוא מוכרח ולהוציא ולפרע ובזה נפטר משעבודו וגוף הממון ממילא שלה במה שוב יזכה אחרי מות הבעל בממונה הא מעולם לא זיכתה לו בשלה כלום ואינו דומה למכירה ומתנה שהוא דיבר המזכה לאחרים ושפיר דנהי דכ"ז שהבעל חי א"א לזכות במות' הוא זוכה:
ותו דבמכירה היא מקנה כל זכות שיש לה מעכשיו ולכשיבא לרשותה משא"כ מחילה שאינו אלא מחילתו שעבד שיש על גוף הלוה וכיון שא"א שיופקע שעבודו עכשיו שוב אינו נפקע לאחר זמן לכן נלע"ד הכא כע"מ דאינה כלום ומ"מ א"י לתבוע חלקה אלא בהרשאתה הח"מ כ' על הב"ה שאין דבריו מוכרחים והב"ש תפסו להלכה דלא כהב"י וכבר כ' הח"מ לע' תשוב' הרא"ש וכל מע' שם יראה דתחילה דן אם יש להבעל כלל חלק ושוב העלה שגלל כן דיש לו אינה רשאה למחול חלקו ודאי ובתר הכי דן דאף חלקה א"י למחול ושוב חזר ודן דמ"מ הרשאתה צריך הרי דעל היכי שבודאי עדיין לא גבה כ' דמ"מ צריך הרשאתה ואי משום קושית הב"ח דז"ל כ' הב"י פשיטא דהיינו בחלק שלה אבל דידיה מצי תבע בלא הרשאה וק' וכי גרע חלקו מפירי דארעא דאמרינן מגו דנחות לפירא נחית אגופא וכדלמקן סי' פ"ה ס"ד לע"ד ש"ה שהרמ' מסיים שאם אין קרקע אין פירות משא"כ בענינים נפרדים אלא דמצינן בחה"מ סי' קך"ב סעיף ה' דאם כ' וכו' צריך הנתבע לדון על הכל וביאר הסמ"ע דהיינו אפילו מקנה לו שליש החוב אמנם גם משם לק"מ דש"ה שמ"מ מרשה לו לדון על הכל ומועיל רשותו בלא קנין מדיש לו חלק אבל הכא איירי בשמיחתה כדהארכתי סי' פ"ה ע"ש לכן א"ל אגב זולת בדאיכא פירא ממש בארעא לפנינו שבזה עשאוהו כבעל דבר על הגוף נמי ואפשר משום שלעולמים לו זכות בהקרקע לפירות אבל הכא אין שייכות כלל החלקים זה לזה וגם א"ד לבחה"מ סי' ע"ז סעיף ט' דב' שהלוו לאחד דאף חלקו א"י לתבוע דשם אפשר כולו דאידך משא"כ הכא דין הבעל בדומה דשם בהג"ה מי שהפקי' וכו' ודומיא דהכי בנ"ד נמי אם האשה בעיר סתמא יוכל לתובע הכל אבל באינה בעיר ומכ"ש כשמיחתה שפיר דן הב"י דהרא"ש לא דיבר כ"א מחלקה דחשיב לליכא פירא בארעא אבל חלקו יוכל לתובע וקושי' הב"ש דמעו' מקרי פירא בארעא ע' סי' פ"ה: