Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 86
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם קבל יחזור לאשה ע' ב"ש מביא בשם הה"מ בשם הרשב"א לדע' הרמב"ן כו' קמ"ל דרשאי להחזיר או לאיש או לאשה ואף שאינו מבואר מ"מ משמע הכי ולע"ד הב"י ז"ל בכיון השמיט וסמך על דברי הרמב"ן עצמם בחידושיו דז"ל יחזיר לאשה פי' שהדין כך הוא למקום שנטל יחזיר שהרי לא הפסידו הבעלים בקבלתו משמע שהדין כך שאינו רשאי להחזיר להאיש אף שבחזקתו הם לנ"מ מ"מ למקום שנטל יחזיר שהרי וכו' (ובאמת זה דלא' כסברת תו') וכן משמעות הריב"ש סי' נ' שפסק נמי אף בנו"נ להחזיר לה מההוא טעמא ולע"ד מחולקים הרמ' ורמב"ן וריב"ש בזה עם תו' ורא"ש שסוברים דהיכי שזוכה בצוויחתו אין ראוי להחזיר לה מבלי הודעו' הבעל ואלו הם סוברים שמ"מ יחזיר לה שהרי לא הפסידו בחזרה זו מאלו מתחילה לא נטלו דמי איכא למ"ד שמחויב להיות הולך רכיל מגלה סוד אשה לבעלה אמנם האמת שלשט' תו' דהיינו הי"א שבסי' פ"ה פשיטא דבנו"נ מחויב להודיע לבעל כדמוכח מדבריהם ברור אלא שהריב"ש פסק בסברה זו כהרמ' ודעמי' והרמ"א ז"ל אף שבסי' פ"ה מביא הי"א דבמעו' גלוים נאמנת היינו משום שיכולה לומר ק"ל אבל במחלוקת זו של חזרת השליש בלי הודאתו אפי' במקום שזוכה במחאתו לכל הדעו' דהיינו בנו"נ פו' כהרמ' משום שיכול השליש לומר ק"ל איפכא וגם משום דמסתבר טעמייהו להריב"ש ופסק כותייהו ובל"ס בפלוגתא דסי' פ"ה אף הריב"ש הי' חושש לסברת תו' שלא להוציא מידה והב"ש סס"ק ג' כ' אלא ע"כ אע"ג דמחזירים לידה א"ל מגו ליתן לאחר כי מודיעי' לבעלה וכו' וכ"מ בריב"ש וע"ש כי לא משמע מידי וע"פ דברים אלו כ' א"כ ה"ק לדוכתא ור"ל דה"ה מה דנאמר לשט' הרמ' דמחזירים לידה אף שא"נ לומר לגמרי שלי היינו שמודיעין לבעל אח"כ ולכן הוקשה לו מנ"ל לשיטת הרמ' דאם אמרה של פלוני נאמנת דהא ל"ל מגו וא"י דאיך אפשר דמה דקתני יחזיר לאשה יתפרש דהיינו ויודיע לבעל אח"כ וכה"פ יסתמו ולא יפרשו העיקר לכן נלע"ד כהנ"ל דהרמ' ודעמי' לא חשו כלל להפסידו מטעם סברת הרמב"ן הנ"ל וא"כ פשיטא דהכא ל"ק על הרמ"א במה שפסק ואם אמרה של פלוני נאמנ' מטעם המגו וכדפי' הח"מ וב"ש גופי' דמאחר שהיא בריאה וכו' ומה שסותם בנו"נ דא"נ והקשה דלמה שפס' יחזיר לאשה הא נמי יש לה מגו לע"ד לק"מ כי היש מי שאומר שבש"ע קאי על הרישא ואם אמרה בשע' מיתתה אם נאמנת לו וכו' וכמו שאבאר וכבר מבואר בתוספת דבשעת מיתה אזלה המגו ושפיר סתם כדעת הש"ע אם נאמנת לו יעשה כדבריה לשטת הש"ע סי' פ"ה סעיף י"ב דא"נ להפקיע מהבעל הפירות והירושה צ"ע מה הועיל שנאמנת לו ומי עדיף מאלו בידה אך כבר ק' כזה אף לשטת תו' דהיינו הי"א שם שהרי איתא בש"ך ח"מ סימן ס"ב ס"ק ה' דלשטתם גרוע טענת של פלוני דצריכה מגו והוציא זה מריש דברי תו' וכן מבוא הכא בהטור דלאמירו' ש"פ מצריך מגו ואם טוענת שלי הוא פוסק דיחזיר לאשה ואפילו הבעל עומד וצווח ופשיטא דל"ל שוב מגו דלמפרע לא אמרינן והרי התו' ביארו דמה דמפליג בדביתהו דרבה בין מהימנא בין ל"מ הנ"מ בשעת מיתתן דל"ל מגו וכו' וע"כ דבריהם ל"ד וה"ה הברייתא דקתני וא"ל יעשה פירש נמי בדל"ל מגו וכדמפורש בהטור אלא משום דיש פירושי' בהברייתא כדאי' ברשב"ם נקטו העובדא וא"כ ברישא אמאי יעשה כפירושן דהיינו במהימנא ומה עדיף השליש מעצמה דהיכי דל"ל מגו א"נ לומר ש"פ ואדרבא לשטת הרמב"ן י"ל דמה דקתני יעשה כפירושן היינו אך שא"צ להודיע לבעל ומשום שהדין כך אם נאמנת לו מחויב לעשות כאשר תצוה והוא בכלל למקום שנטל יחזיר ומ"מ י"ל אם נודע לבעל וצווח זוכה אבל להתו' דס"ל דכ"מ שזוכה בצוויחה אף השליש אסור מבלי שיודיעו קשה ואולם בהתו' י"ל אף דס"ל כנ"ל היינו באם השליש מסופק בדבריה אבל אם נאמנת לו מודו להרמב"ן דיעשה כפירושה בלא הודאות הבעל ודוקא מה דקתני רישא יחזיר לאשה ומדלא מפליג משמע אפילו באינה נאמנת לו הכריחו מדרשאי להחזיר ש"מ דאפילו צווח נאמנת וא"כ י"ל באמת אף להתוספת אם נודע לבעל ומוחה דלא מהני מה שנאמנת לו אחרי שא"ל מגו מה יוסיף הנאמנות להשליש אם אינה נאמנת להבעל אך בהטור ז"ל איתא להדי' אף זה אפילו אם הבעל מוחה בידו ולפ"ר ע"כ לומר דשליש עדיף מפני שאין הדבר נוגע אליו ובש"ע איתא ויש מי שכ' שאם היא נו"נ כו' והברור שמשמעותו על ואם אמרה בשע' מיתתה וכו' דאפי' נאמנת לו ל"י כדבריה ודעה זו לא נזכרת בפי' זולת בתו' ורא"ש וטור והם לא איירו בשלי' שנאמנ' לו אלא באשה עצמה שאמרה על מה שבידה שהם שלה לגמרי או של פלוני דלשטתם נאמנת ובנו"נ א"נ (ואף אי איירו נמי מנפקד היינו בא"נ לו) לא לומר שלי ולא ש"פ והוכיחו כן מהנאמר בח"מ סי' ס"ב דא"נ על שטרות היוצאים על שמה ואלו נאמר דנאמנת לומר ש"פ ליהמנא במגו ע"ש וא"כ להטור דמחלק בין בריאה דנאמנת לומר ש"פ דוקא ע"י מגו ובחולה דל"ל מגו אז בא"נ יחזיר לבעל זולת בנאמנת יעשה כדבריה ואפילו הבעל צווח ש"מ כנ"ל דשליש עדיף דאפילו בלא מגו אם נאמנת לו יוכל להחזיר י"ל אפי' בנו"נ אם נאמנת לו יעשה כדברי' ואפי' הבעל צוח ומאונו' ושטרות אין ראי' דשליש דעדיף דשם אף דהממון ביד אחרים אין להם דין שליש דהא השט"ח עליהם וכה"ג לשטת הרמב"ן ולמה שרציתי להסכים דעת התוספת בזה דמה דקתני אם נאמנת לו יעשה כדבריה היינו שרשאי או שהדין כך די"כ בלא רשת הבעל אבל אם נודע לו וצווח אה"נ שיוכל לעכב אפשר דבזה שוה נו"נ לשאר נשים וצ"ע מאן י"א אלו ובחדושי רמב"ן בתר שהוכי' שאין האשה נאמנת לומר מתנ' נותן לי ע"מ כ' וא"ת אי אמידן למה נאמנת מפורש בירושלמי בפ' הגוזל משום שאין אדם עשוי לשקר בשעת מיתה וכו' ומדלא הקשה על הבריי' דקתני וכולן וכו' יעשה שפירושן דאיירי בנאמנת לו כדהתחלתי להקשות נראה דל"ק לי' כ"א על העובדא דדביתהו להא"ד הכי א"ל אי אמידה לך וע"כ או כדפרשתי דאיירי כ"ז שאין הבעל מוחה או כדדחקתי להטור דשליש עדיף משא"כ בהעובדא דאיירי שהכיפי בידו הוא דק' לו אבל הש"ע עדיין צריך לי עיון והנלע"ד שבל"ז מה דדחקתי דשליש עדיף אינו נוח לי דהא הבעל לא עשאו שליש גם צ"ע למה באמת להתו' גרוע טענת ש"פ דלא ליהמני בלא מגו ונתן לי בע"מ תהא נאמנת בל"מ ובש"ך הנ"ל כ' ולהתו' והרשב"א אפילו ראו עתה בידה נאמנת ניתן לי ע"מ ומה שכתבו דאם אמרה תן לפלוני שהוא שלו נאמנת במגו ומשמע דאי ל"ל מגו א"נ דווקא של אחרים דכיון שהוא תחת ידה לא מצי למימר של אחרים הוא דא"כ למה הוא ת"י אלא במגו דיהבי' ניהלי' דהשתא אעפ"י שהוא ת"י הרי הוא כמו ביד האחרים אבל וכו' ודבריו לע"ד דחוקים דמ"ש אם להתו' אפשר דניתן לה בע"מ ה"ה דאפשר הופקד בידה ובפרט לשטתו במה שנגד החזקה לא מהני מגו ואם ש"פ הוא נגד החזקה אף במגו לא תהימן ונראה דכן כ' אלא במגו דיהבית ניהלי' וכ' והשתא וכו' הרי הוא וכו' וכן פסק בקצוריו סעי' ג' דנאמנת ניתן לי בע"מ אפילו ראו בידה ול"ל מגו ושל פלוני א"נ זולת בלא ראו דהיתה יכולה ליתן לפלוני מבואר הא או אף דיש לה מגו דיכולה לומר שלי הוא וליתן לפלוני אח"כ אימתי שתרצה מ"מ א"נ וכל זה רחוק בעיני ותו ק' לדבריו דתו' בתחלת דבריהם מוכח כדבריו דטענת ש"פ גרוע מניתן בע"מ ולבסף מסקו ואם נו"נ א"נ לא שלי ולא ש"פ כדאמר לקמן וכו' ולא מהימנינן לה במגו שהיא נפקדת ועל הוכחה זו יש לטעון דזה מיגו גרועה כיון שאינה מזכרת מי המפקיד ע"ד הרוצה לשקר ולמה לא הוכיחו בפשוט דמדאינה נאמנת שלי מכ"ש דא"נ בש"פ דהוא גרוע משום דמה בעי של אחרים בידה לכן הנלע"ד דלתו' כמו שנאמנת במה שת"י ניתן לי בע"מ בל"מ ה"נ נאמנת ש"פ והיינו דוקא במה שת"י וטוענת ברי וה"ה בש"פ וטוענת ברי אני המחזיק בעד פלוני כי הוא נתן בידי וידי כידו ולהכי נאמנת משא"כ כשהוא ביד אחר דוקא אם טוענת שלי כיון שמידה בא לידו חשוב כאלו היא תפסה ואפי' הבעל צוח מהימנא משא"כ אם אמרה ש"פ הרי היא כבר מסולקת והמשפט בין הפלוני להבעל לא חשוב תפיסת הנפקד תפיס' לגבי הבעל והנפקד כין שאין האש' נאמנ' לו אינו יכול לומ' ברי לי שהוא ש"פ ומה"ת דיחזיר לפלוני ואף לא להבעל כיון שזה עומד וצוח שלי כמו זה ומהראוי לפסוק יחלוקו ע"י זה ישבע וזה ישבע משא"כ ע"י המגו דאי בעיא שקלה מיניה ויהבה לי' דאלו היתה אומרת שלי היה מחויב ליהדר לה ואפילו הבעל צוח ובתר הכי היתה יכולה ליתן לפלוני ע"י מגו זו יחזיר מיד להפלוני ואפילו הבעל צוח לפ"ז כל שהצריכו תו' למגו בש"פ היינו דוקא במה שביד אחר ולבסוף שדנו על הנו"נ שדברו על טענתה במה שת"י שאז תפיסתה בעד הפלוני כמו תפיסתה בשלה ס"ד דתו' די"ל ש"פ יהא עדיף מדלית לחושדה כל כך כמו בשלי וגם אפשר דיותר מצוי פקדון ממתנה לזה הוכיחו דא"כ אף שלי תהימן במגו דשל אחר נמצא לפ"ז דעל שת"י נאמנת בש"פ בל"מ ודוקא במה שביד אחר מחלק הטור בין בריאה לחולה ודוקא בשא"נ לו אבל בנאמנת לו כיון שהפקדון לא בא לידו מידה יש לו כל כח שלה וכמו שהיא בתפיסתה נאמנת בל"מ אף בש"פ כן בנאמנת לו הוי כמי שהוא טוען ברי ש"פ ויחזיר לפלוני ואפילו הבעל צוח אבל היכי שהיא גופא א"נ בתפיסתה כגון נו"נ פשיטא דהנפקד אף דנאמנת לו לא עדיף ממנה ושפיר העתיק הש"ע וימ"ש על דין דנאמנת לו ודע דהטור ז"ל הוציא זה דבנאמנת לו די"כ אפילו הבעל מוחה ממה שיסדו התו' והרא"ש דכל היכי שהבעל זוכה במחאה אף הנפקד מחויב להודיעו ולא מסתבר לו לחלק כדחלקתי לעיל לדעת התו' בין נאמנת ולכן הש"ע הפו' בסי' פ"ה כהרמ' דא"נ בל"מ במה שת"י שלי במתנה ע"מ השמיט נמי הכא האפי' דהבעל מוחה אלא כוונתו דאם נאמנת לו י"כ (וזה בלא זה צ"ע על הטור שבסי' פ"ה סתם כהרמ' והכא כהתו' ורא"ש) כדפרשתי דהיינו טרם שיודיע לבעל אבל אם נודע לו ומעכב פשיטא דלדידהו ל"מ מה שנאמנת לו ובאמת לשטתם אפשר דאף בנו"נ נמי אלא כיון דאפשר בנו"נ כע"מ דאף בנאמנת לא יעשה כדבריה ליתן לפלוני בלא ידיעת הבעל משום דמן הסתם הוא של הבעל ולהטור ודאי מוכרח דהא לשיטתי' כל מה שזוכה במחאה אסור לעשות כדבריה ואפילו בנאמנת לו והראי' שמכח זה כתב אפילו הבעל מוחה העתיק בסתם בשם ימ"ש וא"ל לדברי לשטת תו' במה שת"י נאמנת בש"פ בל"מ א"כ העובדא דרבה מה הועילו התו' שפירשו דשם לא היו מגו הא איהי גופה היה תופס דז"א דהא רבה לאחר מותה בא לשאול שכבר היו איהו התוקף ואפשר דדבר טמון הי' ואף דלא טעון ברי מ"מ הי' שלו ליורשה כיון דמ"מ איהי שוב לא מקרי תופס משא"כ אלו בשעת דיבורה היה לה מגו מאז היתה נאמנת ודוק:
הג"ה וע' בחה"מ סי' ס"ב ע"ש בש"ך כי דברי הב"ש ס"ק ט"ז לקוחים מדבריו ס"ק י"א גם ע"ש ס"ק ז' כי הם לדברי הטור ס"ס זה אבל אם דרכה כ' הב"ש בשם ב"ה ה"ה שותף שמכר אחד בלי ידיעת חבירו כו' רק זה השותף חייב מה שהפסיד במכרו קודם הזמן הנה חידוש זה שיהא המכר קיים במכר קודם הזמן ושלא יהא כשליח שעבר על דעת משלחו דהמקח בטל כדאיתא בח"מ קפ"ב סעיף ב' ודאי א"א ללמדו מהכא אלא שהב"ה למדו ממה דאיתא בח"מ קע"ו סעיף י"ד בהג"ה אבל אם מכרה קודם זמנה חייב לשלם חבירו חלקו מזה כ' א"כ נראה שהלוקח אינו חייב להחזיר להמוכר ואין השותף מעכב הואיל שדרכו בכך למכור סחורות השותפות כמו שהדין כאן גבי אשה מה שעשתה עשוי אם דרכה בכך עכ"ל והטעם דיהיב דלהכי אינו מעכב הואיל ודרכו אינו מספיק כלל די"ל דלא עדיף משליח להדיא למכור דודאי דרכו בהכי ומ"מ אם עבר ע"ד משלח בטל ולהכא ודאי א"ד כלל דהיכי נשמע הכא דאם מכרה בפשיעה שלא כדרך עולם שמקחה קיים והראיה מח"מ יש לדחות דאיירי שמכר למקום שא"א למיהדר אמנם אף הש"ך ח"מ ע"ז ס"ק י"ח כ' דהא בלא"ה יש חילוק בין שליח לשותף דהשליח שטעה קי"ל סי' קפ"ב סעי' ג' אפילו בכ"ש המקח בטל ובשותפין ל"ש לתקוני שדרתיך כדלקמן סי' קע"ו א"כ וכו' ומסיק א"נ י"ל כו' דהוה כאלו התנה בין לתקון לגבי אחרים ולא לגבי שותף חברי' הרי מסביר מפני מה שותף עדיף משליח דאל"כ אין מי שיהי' לו עסק עם שותף עד שיתרצה השני ואולם מה שפשטותו משמע דאף בשותף שנתאנה בפחות משתות שיהא חייב לשלם לחבירו ההפסיד בל"ס לא כן כוונתו ותדע ממקום שבא להחליט דבשותפין ל"ש לתקוני כדלקמן סי' קע"ז לא נמצא כ"א מה שבהג"ה וכל מה שאינו משנה או פושע יעשה בשל חבירו כמו בשלו וסובר דאונאה פחות משתות אינה פושע או משנה הואיל והוא דרך התגרים וא"כ פשיטא נמי דא"צ לתקן מה שעיוות אך א"כ צ"ע מאין למד לגבי שותף שמחל די"ל הואיל דודאי פושע הוא לית ליה רשות והוי כנוכראה דמחיל ומנ"ל דהמסתמא כהתנה לגבי אחרינא בין לעיוות דל' זה מהני לגבי מחילה כדאי' סי' קך"ג וע"כ נמי מראיות הב"ה מדהמקח מתקיים במכר קודם זמנו ונראה לו דוחק להעמיד בדא"א למיהדר א"כ משם בפשוט יוכל להוכיח דלגבי אחרינא הוה כהתנה בין לעוות ולא לגבי שותף דשם מבואר דצריך לשלם מה דפשע ולע"ד נמי מוכח חילוק זה ממה דאיתא שם סימן קע"ו סעיף י"א בשותף שנתן מעות לקנות חטי' וכו' דאם פיחתו פחתו לו ולא חילקו בין הודיעו שהיא שותף ללא הודיעו ש"מ דאפי' הודיעו וזה ודאי דאם פיחתו ומעביר ע"ד המשתתף הוא וכדדייק רש"י ז"ל בהסוגי' ואמאי פיחתו כו' נימא דהמקח בטל אלא דלגבי אחרינא חשוב כהתנה בין לעוות ולגבי' נפשי' לא והבריי' ודאי דוחק להעמיד בדא"א למיהדר וע"ש בתו' והארכתי שם ואין כאן מקומו ועכ"ז לע"ד מה שהשיג הש"ך על הרמ"א אינ' השג' די"ל דוקא בשינ' זו או במכר באשראי או ק"ז כיון דאי אתא לידי' רוחא ניחא לי' י"ל דהוי מעיקרא כהתנ' בין לעיוות דאל"כ לא יתעסק אדם עמו משא"כ במחילות חוב ותו דאפילו נימא דאף בשותפין אם מחל מעסק השותפות דמחילתו מחילה והוא חייב לשלם היינו בשותפין בכל עסקיהם אבל שני בני אדם שאין להם שותפות זולת בהלוואה אחת שנשתתפו בה מה"ת לומר במה שמוסר לו השטר לגבותו שיהא הסתם כפירש בין לעיוות כדי שיהני מחילתו ושפיר הוי כנוכראה דלאו מידי הוא וק"ל: