Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 92
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קיים הברור דהיינו מהשתא שאינו אוכל פירות ואינו יורשם ועיין בהרא"ש ר"ן מדהקשו ת"ל בנפלו מן הארוסין בלא כתיבה קיים מוכח דלא ניחא להו דאתא לאשמענין שקיימת לאפוקי מתקנו' אושא שהוכיחו בכתו' ע"ח ע"ב ד"ה לימא שהית' אפי' בנפלו מארוסין ומשום דא"כ יקשה לימא תנינו לתק"א א"ו דהמתני' לא דיברה כ"א על מכירת' בחייה ולפירות (ודלא כמשמעות המהרש"א ז"ל דף כ') וע' בתו' הנ"ל מוכח דשתי תקנות הוו דהיינו הנאמר רבותינו חזרו ונמנו זה היה אך לפירות ועדיין אם מכרה הגוף מעכשיו ופירת לאחר מותה קיים לולא התק"א דאל"ה אלא דרבותינו היינו תק"א לא היינו מוכרחים לבקש עצה מרחוק להוכיח דתק"א היה אפילו נפלו בארוסין ומוכח נמי דתק"א אין לה שייכות לדרבותינו אלא דאף לתק"א הי' אפשר לה למכור בחייה ולפירו' דאל"ה מה הוצרך הגמרא לשנוי על רב ושמואל אינהו דאמרו כרבותינו אלא אינהו דאמרו כתק"א ובפרט שמואל ס"ל פ' החובל דף פ"ח כתק"א א"ו דתק"א לא היתה כ"א על אחר מיתה כדדייק הל' ומתה וע"י רבותינו קי"ל דבחייה לפירו' נמי בטילה וא"כ צ"ע מנ"ל שאם אמר דו"ד אין לי דקיימת לעולם אף בתר תק"א דילמא לא תפסינן בל' זה אלא או דקיימת בחייה לפי' או לאחר מיתה הפקע' הירושה כי ממתני' לא שמעינן מידי שמדברת בלא תק"א שבל"ז לא"מ קיימת ולא כ' כ"א לקיי' בחיה אבל לדידן לאביי דמשני יד בעל השטר על התחתונה י"ל דיותר שכיח מכירה לא"מ ומהא סילק אמנם לר"א דמשני בנכסייך ולא בפירותיהן בנכסייך ולא לא"מ ופירש"י ובעודן שלה קאמר דהא בנכסייך קאמר ולא לא"מ שבטל שמה מעליהן ור"ל דזכות יורשה שבא לו לא"מ בזמן ששוב אין שמה עליהן אינו נכלל במלת בנכסייך י"ל הא תק"א מבוארת סוף י"נ שהיא ע"י מחיים שעבודו עליה נמצא סילוק זכות זה נכלל שפיר במלת בנכסייך ומה דלא קאמר א"כ בין אביי לר"א בתר תק"א אפשר משום דקאי אמתני' שאינ' מדברת מתק"א וא"כ י"ל דלהכי סתמו הפוסקי' דמבואר בהר"ן שתופס תי' ר"א וכ"ת הא משמע מתו' ד"ה ר"א דלא ס"ל לר"א יד בעה"ש על התחתונה וא"כ משמע דהלכה כאביי מדפסקינן בהח"מ סימן מ"ב יד בעה"ש על התחתונה ז"א דנראה מהפוסקים דאף ר"א מודה דיד בעה"ש על התחתונ' אלא דלא ניחא לו לחלק בין שכיח לל"ש (ולפי' הפ"י לתו' לדמוי לשובר מפני שאין להאש' טענת ברי כמו בשובר) גם י"ל דאף אביי מודה לר"א דבמלת בנכסייך ליכא לספוקי בכל מיני זכו' מכירה יען שהן בגוף הנכסי' ובחייה אלא דס"ל דאף פירות וירוש' אפשר לכלול לולא דיד בעה"ש על התחתונ' ובע"כ הכי הוא דהרי להנ"ל ק' מה מקשה ואימ' מפירא ופי' רש"י ז"ל אבל אם תמכור כו' ואלו המשנה איירי בלא תק"א הא בלא הכתו' מכירתה קיימת לא"מ שאינו יורש והכתי' אינה פועלת אלא שקיימת בחייה אף לפי' ואיך אפשר דמפירות סליק טרם שתמכר ואם תמכר לא תועיל א"ו נהי דבדף ע"ח דחק לפרש המתני' דלא לישתמע מינה תק"א וכה"ג הרא"ש ור"ן הנ"ל מ"מ פשיט להסוגיא דהדין דהכותב שאם שמכרה ונתנה קיים ע"כ מתפרשה נמי אף לתק"א כי היכי דלא ליקשי איפכא נימא דלא כתק"א דאלו לתק"א ק' ואימא מפירא וא"כ ע"כ מוכרח דאף לאביי מ"מ בנכסייך כולל כל התועליות של מכיר' ודוק ולהנ"ל צ"ע מה ק' להתו' ז"ל בכתו' דף נ' ובהחובל לר"י דס"ל קנין פירות כקנין הגוף למה לי תק"א הא עד כאן לא חשוב לר"י ק"פ כקנין הגוף גבי נ"מ אלא בשנפלו משנשאת או אפילו קודם שנשאת לרבותינו שנמנו שאם מכרה בטל ושפיר הוי ק"פ כקנין הגוף דהא הבעל בנכסי אשה והאב שוים בקה"פ כמו דאם מכר הבן לפירות אינם מכורי' כן אם מכרה האשה לפי' א"מ וע"ש בהחובל אבל ר"י דלמא ס"ל דלא כרבותינו דאם נפלו מאירוסין ונשאת מכרה קיים בחייה ולפי' ואין דומה לבן בחיי אביו ולהכי לא משום כלל קה"פ ולולא תק"א אף מכירתה קיימת לא"מ וצריך לתק"א וע"כ לידחוק או דלא ניחא להו למוקי' תק"א אך לדנפלו מארוסין א"נ דעיקר קושיתם על ר"י בר אבא פרק החובל דמשמע שפס' בעובדא דאמרי' דר"ש בר אבא דכתבינהו לניכסה שהי' לה קודם שנשאת והכניסתם בנ"מ דק"פ כקנין הגוף וע"כ דסובר כרבותינו ולדידי' ודאי יקשה למה לי תק"א (ומ"מ צ"ע הא תק"א קדומה בזמן ואפשר היתה טרם שרבותינו חזרו ונמנו) ומשני בכתו' א"נ בשכ' דו"ד אין בפירות נכסייך וע"כ דאזלו בשטת הרא"ש דאם סילק מפירו' שוב אף לר' יודא דקי"ל כותי' דמ"מ אוכל פירי פירות דוקא בדשיירה ולא כרמ' וש"ע דלקמן ולהכי לא חשוב ק"פ ואפשר נכון בזה גירסו' מהרש"ל ז"ל דהתו' אומרים בקיצר אבל א"ל דכ' לה דו"ד אין לי בנכסייך (דאז מבואר שם דאם מכרה ונתנה קיים דהיינו לפיר' כל ימיה דנהי דאוכל הפירות כ"ז שלא מכרה מ"מ שוב אינו נקרא ק"פ שהוא כקנין הגוף כדכתבתי דאין ענין לק"פ מה שסיפוק בידה להפקיעם וממילא נמי אחר מיתה היה מועיל לולא התק"א) דהא תנן דאם מכרה ונתנה קיים ור"ל דמזה מוכח דמסלק נפשו מן הגוף וכנ"ל לדידן וממילא אף תק"א אינו מועיל אמנם דבריהם בהחובל שכתבו וי"ל דאיצטריך אינם מובני' אלא כהבנת ב"י בדעת הטור וע' ב"ש ס"ק י"ב דהיכי דאמר בנכסייך ובפירותיהן א"מ אמירו' בנכסייך מידי ע"ש ודוק ואף בזה סברתם הפוכה מה שכתבו בהחובל ומיהו אם לא כ' אלא דו"ד אין לי בנכסייך ובפי' לא סגי בהכי דאכתי בפי' עצמן ילקח קרקע וכו' דע"כ דקאי בשט' הרמ' דלקמן ודוק ואם כ' לה כן אחר נשואין צריך ליקנות מידו צ"ע למה הושמט דעת רש"י והרא"ש כל עיקר דמדדחקו לפרש האיבעי' דוקא בשותפין משמע הא בנשואה פשיט' להו דלא מהני קנין וכן כ' הסמ"ע בשם הרא"ש סי' קמ"ט ס"ק ט' וכבר ביאר המ"ל טעם דמדמו לבן בנכסי האב דמשום דידו כידה לא מהני סילוק וקנין לא שייך משום דמ"מ לי' ליה זכיי' כי כ' ולכאורה נראה דהדבר תמו' וכו' אלא נראה דאדרבא היא הנותנת משום דהקנין עושה דל' דו"ד הוי סלוק כאלו הוא ל' מתנה ובשדה המשותפת מועיל קנין ולישנא דדו"ד חשוב כל' מתנה אבל בנשואה לא חשוב כאלו זכה לגמרי שיועיל קנין וחשוב כזכה לענין שלא יועיל סילוק והר"ן ז"ל שכ' על פירש"י וה"ה לנשואה ק' לי מאוד דא"כ מה דוחקי' לפרש האיבעי' בשותפין דאז מהראוי מקומ' במס' ב"ב וביותר לפירושו של רש"י ז"ל ההכרח לידחוק מה דתי' בב"ב בשקנו או שקאי למסקנא דר"נ דהכא וכדמשמע מהר"ן או דשם הפי' בשקנו על לשון מתנה ממש ועיין סמ"ע ריש סימן ל"ז כדצרכינן לפר' לפי' הר"י בתו' וכן משמע קצת מדאיירי שם בשקיבל אחריות ועל ל' דו"ד אינו נופל קבלת אחריו' עכ"פ נשמע מהטור ז"ל שהבין מאביו דלא כהר"ן אף שהב"י פקפק במעט עיון יראה שלנכון כיון דלא בחנם מסיים הרא"ש פירש"י ז"ל עיקר ואף שלכאורה מוכח דלא כהטור שהרי הרא"ש מסכים שסילק בארוסין מועיל אף לנכסים שיפלו אח"כ ומפרש הירושלמי על אחר נשואין וק' דמה מיבעי' לי' ות"ל דאפילו בנכסי' שכבר הי' לו נמי אינו מועיל אלא משמע דאיירי בקנין שמועיל אף אחר נשואין על שיש לה ומיבעי' לי' על שיפלו הרי מוכח דלא ס"ל כמשמעות רש"י ז"ל וכן משמע מהב"ש ס"ק ו' אבל ז"א דהפי' בירושלמי פשוט בלא קנין ומסופק אם לא יהא עדיף מה דלא נפל עדיין דהוי דומי' דארוסה ויועיל ל' סילק ופשט דאינו מועיל משום דמ"מ ידו כבר כידה למה שיפול וכבר דחק המ"ל במשמעות הל' לפי' זה ומ"מ הוא עיקר דלא כמשמעות הב"ש ולכן צ"ע כנ"ל ועכ"ז דין הב"ש נכון דלאחר נשואין לנכסים שיפלו אף קנין לא מהני דאחרי שפשט הירושלמי דלשון סילק לא מהני אף קנין לא מעלה ומוריד לדבר שאין ברשותו כלל ואפשר אף הב"ש להכי כיון:
הג"ה ולא מהני סלוקו אלא אחר ארוסין כתב הח"מ וע' במרד' ולפ"ר משמע דחולקין אבל ע' סמ"ע סי' ר"ט ס"ק ך' כ' דשאני דקאי אאדם שיש לו שעבוד וכו' ור"ל דלהכי דומה לארוסה ובתשובת חות יאיר סימן נ"א כ' דסברה קלישא היא וכבר כתבו תו' בכתו' דף צ"ה דאחר שקנה הלוקח מדאינו יכול למוכרה חשוב כנשואה כן י"ל בהמלוה שיש לו שעבוד אם יקנם הלוה חשוב כארוסה ובתשובת ב"ח סי' קך"ד פליג להדי' על הר"ן וכמדומה לי שסבר' הר"ן יחיד הוא וכבר גם הרשב"א בתשובה הכי ס"ל ומבואר נמי בתשובת ח"י סי' נ"א דאף דבפי' הכותב אפשר לדחוק דיוק הר"ן דנקיט ועודה ארוסה מדקאי על המתני' הכותב לאשתו מ"מ בפ' חזקת דקתני ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו דמשני נמי בכו' ועודה ארוסה ולא בפשט בכות' טרם שנשאת מוכח כהר"ן וכן מדויק לע"ד ל' הרמ' ריש פ' ך"ג מה"א שכתב האשה שהתנה על בעלה לבטל זכות מדברים שזוכה בהן אם כ' ועודה ארוסה קודם הנשואין דאם לאו דוקא ארוסה למה כפל דבריו ואגב מה דנשמע בח"י הנ"ל סי' כ' דעת המשיב דדעתו שיורש מצי מחיל על ירושתו לע"ד הם דברי' מותמהי' כמבואר בכל המפרשי' ופוסקים דברי רב כהנא דוקא בנחלה הבאה לו ממקום אחר ע' ודוק וגם לשון מחילה אין שייך כ"א במי שיש לו שעבוד אבל יורש מה שעבוד יש לו על המוריש שיהא נופל ל' מחילה וגם בעל בנכסי אשתו נשואה כולם שוים לטובה דאין שום ענין המועיל להפקעת ירושה (ובספר נ"ש ראיתי שטר סילוק אחר נשואין אף לענין ירושה ואינו כמבואר הכא וצ"ע) תו כ' שם פי' בדברי הר"ן שהם דברי הש"ע ע"ש ד"ה אבל במשודכת והוא תמו' ולא כלום) ומכ"ש בן בנכסי והוא ברור ופשוט וע' פה במ"ל:
אינו אוכל פירות בחייה כ' הב"ש ומכרה קיים וכו' אלא כשאמר דו"ד א"ל בפירות אז מכרה בטל כ"כ תו' היינו מצד תק"א מכרה בטל כשתמות אבל מכירה לפירות כל ימי חייה תלי' בפלוגתת הרמ' והרא"ש דלהרמ' הוא עדיין בתקנות רבותינו כיון שהפירות משועבדים לקנות בהן קרקע ולהרא"ש כמו שיכולה ליתן הפירות כן פשיט' שמכירתה קיימת בהקרקע לפירות כל ימיה ואם אמר דו"ד א"ל בפירות ובפ"פ ע"ע לכ"ע מכירתה קיימת כ"י חייה ולא"מ מוציא בכח תק"א ודוק הג"ה וי"א דאין כופין אותה היא דעת רא"ש ור"ן והוכיח הרא"ש מתלמודן שחולק על הירושלמי שמביא בל' זה ר' זעירא ור"י בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אין לו אכילות פירות (והגריסא שלפנינו אינו מוכר הפירות) אמר ר' מתנה מתני' לא אמרה כן אלו הן פירי פירות מוכר פירות וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות לא ככותב שדה מתנה לאשתו הוא ואת אמרת א"ל לא פירות ולא פ"פ ר' אסי בעי אלו אחר כתב לה יש לו אכילות פירות הוא לא כ"ש וכתב נראה דהירושלמי פליג אתלמודן דבפי' חזקת פליגי וכו' ומודו דאם נתן לה מתנה דאינו אוכל פירו' הלכך לפום תלמודן ל"א מוכר פירות ולוקח בהן קרקע אא"כ שיירה ולקחה בהן קרקע עכ"ל וכנראה גירסה שלפנינו מדויקת מדמסיים ואת אמרת א"ל לא פירות ולא פ"פ דזה לא נשמע אלא מדאמר אינו מוכר הפירות דהיינו וילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות דהיינו פ"פ אבל לגירסת הרא"ש לא נשמע זה כלל וא"כ לפ"ר צ"ע למה דמסיק הרא"ש והוא בסימן פ"ה דכותב שדה מתנה הפירות ימכרו וילקח בהן קרקע משום דאף שגדלים על קרקע שנתן לה בעין יפה לא עדיפו הפירות מאלו נפלו בירושה שהם נ"מ הא זה ממש דעת ר' זעירא בשם רב לגרסתו ונהי דר' אמי שרוצה לדון מאלו אחר כ' שאף בבעל הכותב יהי' לו אכילות פירות ממש דהיינו שהשדה יהי' נ"מ שפיר כ' דתלמודן פליג אבל כדעת ר"ז הא ממש פו' כותי' ועכ"פ מדחזינין שהירושלמי מדמה דין דהכא לכו' שדה מתנה נימא הכא נמי דאם כ' א"ל בנכסיין לחוד הא הפירות כל זמן שלא מכרה לגמרי שלו עתה שכ' ופירותיך גילה בזה שנותן השדה במתנה גמורה ושלא יהי' לו כח נ"מ בהשדה ומ"מ הפירות הגדלי' נימא דלא עדיפו מבאו ממקום אחר ויהיו נ"מ כפסק הרמ' וע"כ שדעתו ז"ל שיש חילוק מדהכא מוכרח להזכיר ובפירותיך דנינן כאלו נתן הפירות גופם במתנה וכל הנותן בע"י נותן ואינו נותן הפירות שיהי' נ"מ אלא לגמרי משא"כ נותן במתנה אזי הפירות שלא זכר באים לה ממילא לא מכח הנותן ולהכי הם נ"מ והכי דן וכ' דלפו' תלמודן כו' היינו כמו הנותן מתנה נותן לגמרי ולא לנ"מ ה"ה הכא הפירות שנותן לגמרי נותנם ולא אמרינן מוכר וכו' ונלע"ד דעיקר סמיכתו על מסקנת הגמרא אלא בדשיירה אך משום דבירושלמי משמע להיפך ויש לדחו' בגמרא דדלמא לדחוי בעלמא איתמר כדכ' המפרש להירושלמי מוכרח לבאר דין הירושלמי אין ראיה דפליג על תלמודן ועיין בח"מ כ' אבל אם רוצה היא כו' כופין אותה וקצת משמע הכי בהטור ורמ"א ז"ל שכתבו אלא כו' ימכרם אבל ל' הרא"ש גופי' אא"כ שיירה ולקחה משמע דאף הלקיחה הברירה בידה ונראה שתקנו בזה הקושיא שהקשתי בסימן פ"ז סעיף ט"ז דלדינו אין פירושו בפי' הבריי' דאלו הן פ"פ עולה מה דקתני מכר פירות ולקח מכרה ולקחה מיבעי משא"כ להח"מ מתוקן קצת דבדשיירה יוכל למכור וליקח בעל כורחה אבל לע"ד הדין בעצמותו חידוש גדול דאם רשות בידה ליתנם איך שייך למוכרם בע"כ אם ירצה לכופה תתנם לאחר וגם הטעם צ"ע קצת: