Bekhor Shor, Deuteronomy
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. מכאן שאין השביעית משמטת אלא בסופה [ערכין כח, ב ובספרי כאן–קי"א]:
וזה דבר השמיטה אפילו דיבור משמטת שאם חייב אדם לחבירו שבועה, שביעית משמטת [משנה שבועות מה סע"ב וגמ' מט, א]:
ואשר יהיה לך את אחיך. פרט למוסר שטרותיו לב"ד שאין לו על אחיו כלום אלא לב"ד, ופרט למלוה שיש לו משכון, ואף לא קרינן ביה "לא יגוש" (ספרי קיג, גטין לז, א. ושביעית י, ב) אבל את הנכרי תגוש. שהנכרי זורע וקוצר ובוצר ויכול למכרו לשלם ולפרוע, אבל אחיך לא חרש ולא זרע ולא קצר, במה ישלם?, כי קרא אחיך שמיטה לשדותיו לה' לשם שמים, ואין לו במה יפרע:
אפס כי לא יהיה בך אביון. אם תשמרו שמיטות ויובלות, כי העניים המוכרים עצמם ואת בנותיהם חוזרים בשמיטה, ואם יש עליו חוב משמיטים אותו, וביובל חוזרין נחלותיו וממכריו, ונמצא שאינו יכול להיות אביון:
However, there should be no needy among you. If you observe the shemitah (Sabbatical year) and yovel (Jubilee year), for the needy who have sold themselves and their daughters would return in the shemitah year, and if they have a debt, it is remitted. In the yovel year, their inheritances and properties they had sold return to them, so it turns out that they cannot remain needy.
כי ברך יברכך. אלא ברך יברכך ה' ואלעיל קאי, דקאמר: לא יהיה בך אביון כלומר: לא הלוה ולא המלוה, הלוה כדפירשתי, והמלוה: אף ע"פ שהוא משמט הלואותיו כי ברך יברכך ולא תפסיד בכך כלום:
For the Lord will bless you. Rather, "the Lord will bless you" refers back to the previous statement, which says: "There should be no needy among you," meaning neither a borrower nor a lender. The borrower, as I have explained, and the lender: even though he remits his loans, for the Lord will bless you and you will not lose anything by it.
בארץ אשר ד' אלהיך נותן לך. לכל אחד ואחד לרשתה. כי לא תחלט ביד אחרים, אם תשמרו – השמיטה, כדמפ' ואזיל:
In the land that the Lord your God is giving you to each and every one to possess it. For it will not permanently pass into the possession of others, if you observe the shemitah, as he goes on to explain.
רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור ולעשות את כל המצוה הזאת. השמיטה כהלכתה וכתקנה:
כי יהיה בך אביון אם יהיה בך אביון, **כי־**זה כמו־אם, אם יארע שיהיה בך אביון, כי אין־לך כלל, שאין לך יוצאים מן הכלל, ולכך אמרו רבותינו (קדושין לד, א, עירובין כז, א) אין למדין מן הכללות ואפילו נאמר בו "חוץ", [ואמר הכתוב] מה שאמרתי לך "לא יהיה בך אביון" לא ימצא הוא, ואם יהיה לא תאמץ את לבבך שלא תאמר זה שהוא־אביון מפני שאינו הגון והקב"ה שונאו, ולא אתן לו מאומה, כדרך שאמר טורנוסרופוס הרשע אל רבי־עקיבא [ב"ב י, א] אלא עשה מה שעליך, וגמול חסד לאחיך, והקב"ה מה שיחפוץ יעשה, כי שמא מה שהקב"ה מדקדקו בעניות, מפני שהוא אוהבו, כדכתיב (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ומנקהו כדי לזכותו לחיי העולם־הבא, כי הקב"ה הרבה פעמים משפיע טוב לשונאיו כדי לטורדם דכתיב (תהלים צב, ז. ח) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי־עד, והוא הדין שמדכה אוהביו בעניות כדי שיזכנו, ולכך "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך כלומר: לא תקפוץ מה שבידך שלא ליתנו לעני:
כי פתח תפתח את ידך לו. כדי שיקח מה שבתוכה:
והעבט תעביטנו די מחסורו. אם יש לך משכון ממנו על הלוואתך, השב לו העבוט אותו שהוא חסר ממנו, כמו [להלן כד, יג] השב תשיב לו את העבוט:
השמר לך פן יהיה דבר. שני לאווין בדבר, "השמר" "פן":
עם לבבך בליעל. השמר פן יהיה דבר על לבך ובליעל על מחשבותיך שלא תתן לו, שלא תשיב לו את העבוט, שתאמר מלוה שיש עליה משכון אינה משמטת [כנ"ל] ולכך לא תחזור לו את המשכון, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. כמו (שמות כב, כו) במה ישכב, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:
כי בגלל הדבר הזה. כמו [להלן כד, יג] ושכב בשלמתו וברכך, ורבותינו דרשו (כתובות סח, א) כי המעלים עיניו מן הצדקה כעובד ע"ז כתיב הכא: "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וכתיב התם [לעיל יג, יד] יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו:
כי לא יחדל האביון. "כי" – זה כמו – "דילמא" שמא לא יחדל האביון מקרב הארץ, שלא תכשירו מעשיכם ככל הצורך, ולכך אנכי מצוך את הדבר הזה, שתרחם אביונים, ותפתח ידך לאחיך לעני. שהוא אחיך, שהוא קודם לשאר עניים, "לענייך" בני־עירך שהם קודמים לבני עיר אחרת, ולאביונך בארצך "אביון" מדוקדק יותר מעני" שהוא תאב לכל [דבר] ומתוך עניו גולה מעירו לבקש בעיר אחרת:
בארצך. אלו הגרים שבאים לגור בארצך:
לא תשלחנו ריקם. שהרי במכרוהו בית־דין הכתוב מדבר ואין לו כלום ובמה יתפרנס, לכך צריך הענקה מן־אילו שלשה מינים "צאן" "גורן" "ויקב" בשר לחם ויין ורבותינו נתנו שיעור בדבר, דילפו "ריקם" "ריקם" משלשים של עבד, כדאיתא בקידושין [יז, א] אבל במוכר עצמו שקיבל מעות־המכירה לא כתיב הענקה, ומיהו איכא רבנן דילפו "שכיר" "שכיר" ואמרי שכאן וכאן איכא הענקה:
ויפדך ה' אלהיך. ברכוש־גדול ובהענקה־גדולה, על כן אנכי מצוך לעשות כן:
ונתת באזנו ובדלת. שהדלת של עץ וטוב לנקוב כנגד העץ יותר מכנגד האבן:
כי משנה שכר שכיר. כי שכר שכיר שלש שנים כדכתיב (ישעיה טז, יד) בשלש שנים כשני־שכיר ונקלה כבוד מואב, ושני־עבדות שש הרי העבדות משנה שכר־שכיר; ונראה שלכך הרגילו שלש שנים שכיר, שאם ישכיר עצמו לשנה־אחת פעמים תתעבר ופעמים לא תתעבר ויפסיד השוכר או הנשכר, אבל ברוב השנים עיבור אחד לשלש שנים, לא יפסיד לא זה ולא זה:
וברכך ה' אלהיך. בכל מקום שהקב"ה אומר לישראל שיותירו משלהם לשום־מצוה מבטיח להם שלא יחסרו כל כך, כי יברכם במעשה ידיהם:
**** הזכר תקדיש. תנהג בו מנהג קודש, שלא תעבוד בו, שאינו שלך לעשות בו מלאכתך, ולא ליקח גיזה שלו:
**** אלא לאכול לפני הקב"ה, לאחר זריקת־דמו והקטרת אימורים יזכו בו כהנים משלחן־גבוה:
על הארץ תשפכנו כמים. משום שהוקש לאיל וצבי הייתי סבור שיהא טעון כיסוי־הדם קא־משמע־לן דלא: