Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב. ברכות (ס"ב) שלא כפרש"י:
ואל ישהה נקביו. שבת (לג.) גיטין (ע.). חולין (קלג.) ע"ש בהרי"ף ובפרש"י שם. ולהך דשבת א"ש תרווייהו ע"ש:
ולא יאכל עד שיבדוק עצמו. ברכות (כג:) שבת (מא.):
לא יאכל עד שילך. שבת שם:
ולא ישן ביום. סוכה (כו:). וע"ל פ"ז ה"ג מס"ת ודו"ק. אולם רבינו לא כ"כ מה שהוא ע"פ ההלכה רק מה שהוא ע"פ הרפואה. וכבר נודע גם בזמנינו שהשינה ביום לא טוב לבריאות:
ולחם שעורים. קדושין (סב.) שהוא כחרבות לגוף ועי' פסחים (מב.): והבצלים. ערובין (כט.) קדושין (סב.): והדלועים. ע"ז (יא. כט.) ונדרים (מ"ט):
והתמרים. עי' פסחים (פו:) וכתובות (י:):
ואדם שהוא חכם כו' הרי זה גבור. אבות רפ"ד:
יערב המים ביין או דבש. עי' שבת (קמ.) ובמש"ש הרש"ל. שזהו כוונת הראב"ד בהשגותיו פ"ז מנדרים ה"י. שכ' חיי נפש. וחידוש שהכסף משנה לא ירד לזה. וע' ברכות (מב:) וספ"ד מברכות. בשעה שיוצא מבית המדרש:
לא יבעול אדם והוא שבע כו' ויבדוק נקביו. גיטין (ע.). ומש"כ ולא ביום יציאתו לדרך. ע' באחרונים באו"ח סי' ר"מ ובאהע"ז סי' כ' ומה שהקשו עמ"ש ולא ביום שיכנס למרחץ. עמש"ל סוף ה' שבת בס"ד [יש לנו להאריך בפ' זה. אך לאשר נדפס אח"כ ס' ארץ חמדה להגאון רמ"ל מלבים זצ"ל ובסופו קונטרס עלים לתרופה. בבקיאות עצום בביאור דברי רבינו בפ' הזה. ע"כ משכתי את ידי מלכתוב עוד בזה]: