זמן הנחת תפילין. ע' ש"א ושעה"מ ובמה"פ על הירושלמי ברכות פ"ג ובשו"ת שבס"ס מפה"י. וגם אתנו דברים נכבדים בזה. ואכ"מ. ומה של"כ רבינו לברך בעת סילוק התפילין כמו לבני מערבא אפשר דב"מ ס"ל כר"א דהוא בעשה. ע' מנחות ל"ו ב'. משא"כ לפ"מ דקי"ל כריו"ח דבלאו הרי אין מברכין על לאו. ויותר נראה דכיון דכשהן עליו אין איסור אפילו כל הלילה ואף לכתחלה מותר כן א"כ ל"ש כלל ברכה ע"ז. (ודע דד"ז הוא חידוש גדול וכמדומני שלא נמצא דוגמתו בכהת"כ דאם כבר עודן עדן עליו ליכא שום איסור ובודאי גם מצוה איכא. ולהניחן לכתחלה הוא לאו גמור וקצת ילה"ע מזה לענין הנודע אם שייך בדאורייתא לכתחילה ודיעבד. ומה שאין לוקין ע"ז עי' שעה"מ וש"א וארצה"ח):

וכל המניח תפילין כו'. נסתפקתי אם גם בתפלה אחת עובר בלאו זה. או דשניהם נכללים ביחד במש"כ את החוקה הזאת. או דמ"מ הרי אין מעכבים זא"ז. וכ"נ לכאורה:

כל הפטור מק"ש פטור מתפילין. האי כללא הוא ל"ד וכמ"ש כאאמו"ר הגז"ל בגליון. ועמש"ל פ"ו ה"י מתפלה בס"ד וה"נ לתפילין ע"ש:

חולי מעיים וכל מי שא"י כו'. לפה"נ דס"ל דטעמא דחו"מ פטור הוא משום שמצטער. וי"ל בזה קו' התוס' כתובות ק"ד א'. וע' סוכה כ"ה ב'. וע' באורי הגר"א ז"ל סי' ל"ח. שכ' דהא דכ' רבינו דמצטער פטור הוא. מהא דריו"ח דהוה הדיק רישיה ולא הניח תפלין כמ"ש בירושלמי פ"ב דברכו'. ויש להשיב ע"ז קצת. לולי ד"ק ז"ל. שו"מ שכבר כ"כ הכ"מ בשם הר"מ. אך הרחיק עדותו לד' המדרש מה שהוא בירושלמי. המובא בכל הראשונים ז"ל:

כהנים כו'. סתם רבינו שפטורים לגמרי ועי' זבחים י"ט א'. וערכין ג' ב'. ושו"ת בית הלוי להגאון דבריסק שליט"א [ז"ל]:

שקדושתם גדולה מקדושת הציץ כו'. לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ"י מכלי המקדש ה"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש"כ במקום אחר אגב גררא. וכה"ג עמש"כ בס"ד פ"ה מביאת מקדש לענין קיו"ר. וע' בש"א שפלפל מנ"ל להני תנאי וכדקיי"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא"צ ילפותא כלל דהרי ה"נ קיי"ל דהה"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה"נ בתרומה וא"כ ה"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר"ה לשיטתיה דאיהו ס"ל כמ"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק"ו. ע' מנחות ל"ז ב'. משא"כ מ"ד טו"ד בציבור יסבור כמ"ד דבחוה"ת מדבר. וא"ש אלא דמלבד שעדיין ילה"ק לאיזה תנאים. בל"ז י"ל דל"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ"ז אפ"ל דלזה מהני ק"ו דידי' לכ"ע. ובמק"א כ' בס"ד. די"ל דגם במצה נימא שפסול הה"ד. ואכ"מ:

ולא ילבש כו' ערותו. מקורו מהלכה שלפניה. ואולי טעם הדבר דאסור לעמוד לפני השם ערום כמש"ל פ"ו מיסה"ת ה"ו וע' שבת כ"ח ב' ס"ב א':

קדושת התפילין גדולה מאוד. ע' ברכות ל"ב ובד' תהר"י שם: אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הק' כו' עמש"ל פ"ב ה"ד מדעות בס"ד. ועי' יומא פ"ז א'. אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וריו"ח א' כגון דמסגינא ד"א בל"ת. וכבר תמהו בזה דריו"ח היה מניח תפלין מפסחא לפסחא כמ"ש בירושלמי המובא ברא"ש ה' קטנות וע' בירושלמי שלפנינו פ"ב דברכות. ולכן אפשר שרבינו היה גורס ביומא שם להיפוך. ד' רב לד' ריו"ח. וע' חולין פ"ד א'. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. וריו"ח א' כגון אנו לוים ואוכלים. וא"כ י"ל שפיר דלכן נקט כ"א מה שהיה חה"ש לפי מנהגו. וא"ש שזהו מקור דברי רבינו פה:

אע"פ שמצותם כל היום. פשטות הדברים מ' כד' אא"ז הלבוש ז"ל בא"ח סל"ז. דמצוה ללובשן כל היום ואינו משום הידור מצוה. וע"ל הט"ז לפה"נ ראיה משם ויש לדחות. וע' בהלכה הקודמת ובחוקות החיים הארכתי בס"ד. להדר פני זקנים מהבאים אחריו:

אמרו חכמים כל הקורא ק"ש בלא תפילין. לא כ' רבינו כאילו הקריב עולה בל"מ. ואולי לחומרא עמש"ל פ"ב מק"ש ה"ז בס"ד: