אין כבוד אלא תורה כו'. רבינו גרס במאמר הזה כגי' הע"י ע"ש. אולם הך דאין כבוד א"ת היא ג"כ באבות פ"ו:

ואם כעס כו'. עי' ברכות (ס"ב.) חגיגה (ה:):

לפיכך אין ראוי לרב לנהוג ק"ר כו' ולא לאכול ולשתות עמהם כו'. עמש"ל פ"ב ה"ד מדיעות בס"ד. ואולי ילפ' בזה מש"א בסוטה (ה.) ת"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כי סאסא לשבלתא והיינו שיהא נפרד מהעם בכיו"ב שחשב רבינו למען תהי' אימתו עליהם ויקבלו דבריו וע"ש בפרש"י ובסנהדרין (נב.) למה ת"ח דומה בפני ע"ה כו':

אין שואלין מעומד. יעוי' בחי' הרשב"א ור"ן רפ"ג דמגילה ובש"ך יו"ד סרמ"ו סקי"א ובק"ג מגילה שם. ומה שהקשה מהא דעמד השואל ושאל שבברכות (כז:) ובכורות (לו.) והרי אז כבר היו לומדים מיושב ומ"מ השואל עמד לא על רבינו תלונתו. שהרי דבריו הם מהתוספתא פ"ו דסנהדרין (כמש"כ הכ"מ). ולא משמע לומר שהתוספתא מיירי קודם שלמדו בישיבה: אמנם גם זולת זה א"ש. דהשואל בברכות הי' רשב"י כמש"ש (כח.) והוא הי' תלמיד קטן אז והתלמידים הקטנים לא היו יושבים בבהמ"ד גם אחר שבטל כבוד התורה ולמדו מיושב. כדא' בחולין (נד.) כל אותן הימים ששימש רב לרבי בישיבה שימש אותו ריו"ח בעמידה. וכ"ה ג"כ בירושלמי שבת פ"י ה"ה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת יושבות. וכה"ג א' שם רפ"ג דחגיגה [והק"ע בתוספותיו לא העיר לפרש ד' הירושלמי עם הך דחולין שם ע"ש] וא"כ א"ש הך דברכות. אך מבכורות שהי' השואל ר' צדוק מגדולי הדור אז שפיר הקשה. ולי"מ ה"א עפ"ד הירושלמי ספ"י דנדרים דהשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד. ע"ש והביאוהו תוס' בכורות שם. דהטעם דאין שואלין מעומד הוא רק כשבא לשאול להקשות ולהשיב ע"ד הדורש הוא שא"ש מעומד שבנקל יבואו לריב ולקנטר ולחלוק איש על רעהו אם יעמודו. לא כן כשישאל בישיבה הוא מדבר בקרירות רוח וכאשר נראה בחוש ד"ז. משא"כ כששואל הלכה לבד. וכ"ש אגדה. דאינו שואל רק כדי לדעת טיב השאלה. ודאי צריך לעמוד. ומדוייק מאוד מה שבבכורות הביאו התוס' ד' הירושלמי הזה ולא בברכות דבברכות עיקר הקושיא א"ל מקום משום דרשב"י הי' מקטני התלמידים ושפיר הי' צריך לעמוד משא"כ בבכורות הוצרכו ליישב בדברי הירושלמי. אחז"ר מצאתי שכוונתי בעה"י לדברי הצל"ח בברכות שם וששתי מאוד. אחז"ר מצאתי לאאמו"ר הגז"ל בחידושיו לשבת (פח.) ברש"י ד"ה עלי' דר"ח העיר משם (ל.) דהל"ל דמה"ט הוא שהי' צריך לעמוד לפי שהי' שואל ומוכח דלס"ל לרש"י כהרמ"א אלא כהש"ך סקי"א. והאריך הרבה בהטעות שיש בהש"ך שם ואכ"מ. ולבסוף ציין לכתובות (ס"א:) קם כו' הוא סבר לשאל בשמעתי' קא בעי כו'. ושפת"י:

אין שואלין את הרב אלא בענין "שהם קורין בו". ג' תיבות אלו הם הוספת רבינו ע"ד התוספתא פ"ו מסנהדרין דשם תני סתם א"ש אוב"ע ובא לשלול שלא נפרש כענין. היינו בהלכות החג עי' ב"מ (צז.) ובא"ח סתכ"ט. לכן אמר דשואלים דהכא הוא להקשות עי' שבת (ג:)כמ"ש הכ"מ וע"ל ה"ו:

אין משיחין בבהמ"ד. ע"ל פי"א מתפלה ה"ו ושם נקט לה לענין קדושת בהכנ"ס. וכאן לענין ביטול תורה. ומה"ט נקט הכא רק בהמד"ר שבימיהם היו לומדים רק בבהמ"ד ולא בבהכנ"ס: