מ"ד שיש בה אחד מעשרים וארבעה. פי' שאם אותה הרובע היא סאה והיינו א' מכ"ד:

מ"ד שנפל לתוכה משמע שהי' סאה בלא"ה ונפל לתוכה רובע ממין אחר והיינו א' מכ"ה:

בין כמ"ד שנפל לתוכה א' מעשרים וארבעה. וה"פ שנפל לתוכה רובע ובין כולם היא סאה):

ר' יעקב בר אחי. צ"ל דא"ר יעקב בר אחא כו':

אילו יהבתינן ליה. פי' קודם שלקטת אותה הרבע:

אלא בשנתערב דרך מכנסו צ"ל למעלה קודם מכר לו חטים יפות:

האיך עבידא. הראשון מיותר:

עד היכן. פי' הא דקתני לר"ש דאין שני מינין מצטרפין לאסור היינו ברובע אבל ביתר מרובע פי' לכשיצרפו יהיו יותר מרובע אוסר וע"ז בעי עד היכן פי' כמה אוסר:

ומפרש עד רובה של סאה. פי' אם כשיצרפו יהיו רובה של סאה אז אוסר:

כן הוא אומר הכא. תי' הכא מיותר:

אפי' כן אין שני מינין. תי' אפי' כן מיותר:

ותני עלה ותני עלה. צ"ל תני תני:

כגון שלשה קבין כו'. פי' הא דקתני במתני' דתבואה בתבואה משערין ברובע היינו כגון שלשה קבין וארבעה קבין פי' אפי' תבואה דקה שאינו נזרע מהם לבית סאה אלא שלשה קבין דהוי הרובע א' מי"ב אינו אוסר עד רובע:

הא קביים אחד מעשרים וארבע. פי' אם היה תבואה דקה כל כך שאינו נזרע בתוך בית סאה אלא קביים אז אין משערין ברובע אלא א' מכ"ד. ותני כגון קב וחצי כו'. פי' הא דקתני במתני' דבזרעוני גינה אין משערין ברובע אלא א' מכ"ד בנופל ומפרש בברייתא דהיינו דוקא באותן דקים שאינו נופל מהם לתוך בית סאה אלא קב וחצי:

הא קביים. פי' אם היו גסים שנופל מהן לתוך בית סאה שני קבין אז משערין ברובע:

הכא את אמרת כו'. פי' אינה קושיא אלא הוא מסיק למילתיה הכא את אמרת פי' גבי תבואה אם היו דקים כ"כ שנופל מהם לתוך בית סאה שני קבין משערין בנופל וגבי זרעוני גינה אם נופל מהם שני קבין לתוך בית סאה משערין ברובע:

עד תשעה קבין. פי' אם היו גסים כ"כ שנופל לתוך בית סאה תשעה קבין משערין ברובע יתר מכאן משערין בא' מכ"ד:

וחורנה אמר עד שמונה. פי' דאף בתשעה משערין בא' מכ"ד:

תשעה ועשרה מהו שיצטרפו. פי' אם נפל מין שנופל ממנו תשעה לתוך בית סאה לתוך מין שנופל ממנו עשרה לתוך בית סאה דבתשעה משערין ברובע ובעשרה משערין בא' מעשרים וארבע והשתא מיבעיא לן אם אזלינן בתר המין הנופל או בתר מין הנזרע ולשון מצטרפין היינו כמו אוסרין משום שנצטרפו ונעשו עירוב. ופשיט מהא תשעה ושלשה מצטרפין פי' אם נפל מין מאותו שנופל שלשה לתוך בית סאה למין שנופל תשעה לתוך ב"ס בודאי מצטרפין לאסור ברובע דהא בשניהם השיעור כן ולענין מדידת הרובע לא מספקא ליה דודאי משערין באותו המין שנפל אם יש ממנו בית רובע אוסר תשעה ועשרה מיבעי דמצטרפין לרובע דהא קרובין זה מזה יותר מתשעה ושלשה וכיון ששם נעשה עירוב באם נפל רובע מין תשעה לתוך מין שלשה כ"ש הכא שנעשה עירוב אם נפל רובע מין תשעה לתוך עשרה:

סאה חולקת ביניהון כו'. פי' דפליג על מאי דפשיטא ליה דתשעה ועשרה מצטרפין לאסור ברובע מפני ששיעורן שוה ברובע ע"ז פליג ואמר דזה לא מיבעיא לי דתשעה ושלשה ודאי אין מצטרפין לאסור ברובע דאפי' אם נפל מין חמשה לתוך מין שבעה נמי אין מצטרפין דסאה חולקות ביניהן כדמפרש אח"ז:

רובע סאה אסור בתשעה קבין. פי' רובע ממין הנופל סאה אם נפל לתוך תשעה קבין אוסר וכן להיפך אבל אם נפל מין חמשה לתוך שבעה שהסאה באמצע אינו אוסר ברובע אלא באחד מכ"ד והשתא הא דאמרינן בגמ' לעיל כגון שלשה קבין וארבעה קבין פי' דמשערין ברובע היינו אם נפל לתוכו ממין הנופל סאה לתוך בית סאה או להיפך וכן הא דאמר עד תשעה קבין היינו אם נפל לתוכן ממין הנופל סאה לתוך בית סאה או להיפך:

שלשה רבעי פשתן כו'. פי' קאי על מתני' דקתני הפשתן אחד מעשרים וארבע לבית סאה ומפרש הגמ' דהיינו שלשה רבעין פשתן כו' ומפרש הטעם:

דאתר דזרע רובע חיטין כו'. פי' וא"כ בתוך בית סאה נופל מפשתן שלשה סאין ולהכי אחד מכ"ד ג' רביעין:

האיך עבידא מיותר וצ"ל קודם שלשה רבעי פשתן:

עד כמה מזרעת. צ"ל מתלעת:

אבל לא במקום הגריד. תי' לא מיותר:

ותני כן מקצת היום ככולו במקום הטינא ט"ס וכצ"ל תני מקצת היום ככולו. פי' דאינו צריך להתלעה ג' ימים שלמים:

אבא שאול אומר. ראשון מיותר דההיא ברייתא אתיא כרבנן דאמרי כתלמי הרביעה:

כיון שהתחיל ברובע דיו. פי' כיון שהתחיל למעט את הרובע אינו צריך לגמור את כולה:

מה אבא שאול כרבנן דרבי יוסי כו'. דרבנן דר"י אמרי לעיל דא"צ אלא למעט את הרובע ואבא שאול נמי אמר מכיון שהתחיל ברובע דיו ומוחק תיבות כר' יוסי:

ולר' יוסי. פי' דאמר לעיל יבור את כולה ולא סגי מה שממעט מרובע א"כ גם הכא צריך להשלים את כל הרובע:

הוא דרבנן עד אבא שאול. מיותר:

בצד גפנים יבשות. ט"ס וכצ"ל בצידו זרעים . אפי' גפן הצמר. צ"ל אפי' צמר גפן:

ואם צמחו. פי' הגפנים:

מן דזרע צמחון. פי' הגפנים:

א"ל פוק חצוד. דס"ל אסורות לעתיד לבא:

מן דחצד ארטבון. פי' בתר שקצר התחילו לרקוב מחמת הגשמים:

א"ל פוק סמך. פי' תחת הגפנים שסומכין עומרין בצד גפנים:

שהוא אמר לדעת גמורה. פי' הא דהתירו לזרוע בצד גפנים יבשות אפשר דהיינו דוקא ר"ש בן יהודה שבודאי כשאמר לזרוע כבר נגמרה בדעתו שאם יתחיל להצמיח יקצור אותם אבל שאר בנ"א אפשר שאסור לזרוע דאיכא למיחש שמא תצמיח דהא אסורות הן לע"ל:

ופשיט דאפי' ר"ש בן יהודה עצמו שאסר לקצור אינו אוסר אלא משום מראית עין. שיתירו כלאים בכרם אבל באמת אפי' התחילו להצמיח אינן אסירין ולכך ודאי לא גזרינן שמא לא יקצור:

חוץ משדה תלתן. פי' דשם עשבים חשובות ובודאי לא מפקרי:

בשזרעה לעמיר. בשביל קשין דגם הקשין אוכל הם ולהן עשבים יפים אבל אם זרע לזרע של תלתן אז אין העשבים יפין לה ובודאי מפקיר ליה:

ומקשי והתנינן וכן תלתן כו'. אין מחייבין אותו לנכש. משום דידעי אינשי דודאי לא זרע הוא שהרי הם רעים לתלתן אלמא שאינן חשובות ואמאי אין מלקטין ממנו עשבים:

ומשני בשהעלן לזרען ולזרע אינן חשובות ולכך לא הוי כלאים:

ומקשי ר' יוסי וכי לא בא כו'. פי' כיון דאת אמר בשהעלן לעמיר הן חשובות וא"כ הוי כלאים עם התלתן ואמאי אין מלקטין ממנו עשבים:

וכי האיך אפשר לומר דעבר עבירה אסור משום גזל לא עבר עבירה מותר משום גזל. פי' הא ודאי לא קשיא ליה אמאי מותר משום גזל כיון שלא עבר עבירה דאיכא למימר דמשו"ה מותר משום גזל כיון דרעים הם אצל תלתן מסתמא מפקיר לי' לכך מותרין משום גזל. והא נמי בפשיטות לא קשיא ליה אמאי כשהעלן לעמיר אסור משום גזל הלא עבר עבירה דכיון דאינו מפקיר אפשר אפי' עבר עבירה אסור משום גזל דאל"כ אלא דפשיטא ליה כיון דעבר עבירה ודאי מותר משום גזל א"כ אף לר' יוסי דאמר אף בזרען לזרע שהן רעים אצל תלתן דמשו"ה אין מחייבין אותו לנכש רוצה הוא בהן ולכך אסור משום גזל תקשי בסמוך דמקשי מעתה כלאי הכרם יהא אסורין משום גזל פי' הלא רוצה בהן ואמאי הלא עבר עבירה אלא ודאי אם היה דבר האסור משום גזל בכ"מ אף כשעבר עבירה לא קנסו שיתירו משום גזל אבל הכא מקשי שפיר כיון דבכל עשבים היה תנאי יהושע שמותר משום גזל ואף בתלתן כשזרען לזרע שאין מחייבין אותו לנכש נמי מותר משום גזל ולא אסרו משום גזל אלא באותו צד שעבר עבירה דהיינו תלתן שזרען לעמיר:

וע"ז משני ר' יוסי הוי לא שנייא כו'. פי' דאף בשזרען לזרע שאין מחייבין אותו לנכש משום שמוכחא מילתא שבודאי לא זרע שם שהרי רעים הם אצל תלתן אפ"ה אסור משום גזל:

שהוא רוצה בהן כאלו כו'. פי' שבפני עצמן הם חשובין וא"כ אפי' אינו רוצה שיגדלו שם מ"מ אינו מפקיר להו שסובר שיתלוש אותם שהרי הם חשובות בעיניו כשאר עשבי תלתן העקורין ומונחים לפניו. וע"ז מקשי מעתה כלאי הכרם יהא אסורין משום גזל [ נ"ב בכי"ק של הגר"א ז"ל בעצמו. פי' לעוקרן אפילו להניח לבע"ה. הגהת כי"ק:

] פי' אפי' לא ניחא ליה שיגדלו כאן שבשבילם יתקדש הכרם מ"מ אותן המינים בפ"ע הן חשובין והוא רוצה בהן כשאר אותן המינים העקורין ומונחים לפניו:

ומשני ר"י לא אמר כך אלא שבסוף רוצה בהן כאלו עקורין ומונחים לפניו. פי' הא ודאי אלו היו העשבים לתלתן רעים כ"כ שידעו בודאי שאינו רוצה שיגדלו כאן כלל אע"פ שהמין בפ"ע חשוב הוא אצלו אמרינן מסתמא ניחא ליה שיתלוש אחר ויטול אותן ובלבד שלא יהיה כאן אבל גבי תלתן לא אמרינן הכי אלא אמרינן מחמת שהם רעים מעט אצל תלתן אמרינן שבודאי ניכר שהוא לא זרע כאן שאילו היה רוצה לזרוע לא היה זורע אצלו תלתן שהרי הם רעים מעט אבל בסיף שגדלו מעצמן הוא רוצה בהן שיגדלו כאן אף שהם רעים מעט אצל תלתן מ"מ יצא הפסדן בשכרן שהרי העשבים חשובים מאוד [נ"ב בכי"ק של הגר"א ז"ל בעצמו ועוד שכבר הפסידו ועתה לא יפסידו יותר. ע"כ הגהות כי"ק] ולכן אסור משום גזל אבל בכלאי הכרם שבודאי לא ניחא ליה שיגדלו כאן אף לאחר שעלו מעצמן שהרי לכשיתוספו מאתים יתקדש הכרם א"כ אמרינן דודאי ניחא לי' שיתלוש אחר אף שיטול לעצמו ובלבד שלא יהיו כאן ולכך מותרין משום גזל גבי כלאי הכרם:

ואח"כ מקשי מעתה כלאי זרעים יהא אסור משום גזל שהרי ניחא לי' שיגדלנו כאן לאחר שעלו מעצמן כיון שאותו המין חשוב בעיניו דאף לכשיתוסף מאתים לא יהא אסור באכילה:

ומשני כאן יש לו עם מי להכנס כו'. פי' לעולם בין שזרען לזרע בין שזרען לעמיר אינו אסור משום כלאים שהרי ניכר שלא זרע הוא שם שהרי רעים הם אצל תלתן ומה שאסור משום גזל היינו משום שבסוף הוא רוצה בהן פי' לאחר שעלו מעצמן הוא רוצה בהן שיגדלו מחמת שיש לו עם מי להכנס שהרי בתלתן אף הקשין ראוי לאכילת אדם וא"כ מכניס גם הקשין לבית ויכניס אף העשבים עם הקשים אבל גבי שאר מינין אין לו במה להכנס ולכך מותר משום גזל וכן גבי כלאי הכרם או כלאי זרעים מותרים שהרי אין לו במה להכנס:

ר' יוסי לא אמר כן. צ"ל ר' יונה לא אמר כן:

כלאי כרם השני. צ"ל כלאי זרעים:

ה"ג מילתין דרבנן פליגין על ר' יוסי דאמר כו'. פי' על ר' יוסי דאמר לעיל לא שניא בין שזרעה לזרע בין שזרעה לעמיר פי' דבשניהם אין מחייבין אותו לנכש מפני שניכר שבודאי הוא לא זרע שהרי אינו יפה הוא אצל תלתן:

מהא דאמר ר' זריקן כו' כל הספיחין מותרין (צ"ל אסורין). דחיישינן לשמא נזרעו בשביעית:

חוץ משדה בור כו':

ואמר חוץ משדה תלתן (צ"ל ויאמר). פי' שניכרין שודאי לא נזרעו אלא עלו מאליהן שהרי רעים הם אצל תלתן בשלמא לר' יעקב בר אחא פי' דמחלק בין שזרען לזרע בין שזרע לעמיר פי' דאם זרעו לזרע ודאי לא זרע הוא שהרי הם רעים אצל תלתן אבל בשזרען לעמיר יפין הן ולכך אסורין משום גזל ליכא לאקשויי ויאמר חוץ משדה תלתן שזרען לזרע דאיכא למימר כיון דכשזרען לעמיר אז שדה תלתן אסור הספיחין לא פסיקא ליה למיתני חוץ משדה תלתן כיון דאיכא תלתן שאסור בהן הספיחין אבל לר' יוסי דאמר בין שזרע לזרע בין שזרע לעמיר אין מחייבין אותו לנכש משום דמינכר מילתא דודאי לא זרע הוא א"כ קשה ליתני חוץ משדה תלתן סתם:

א"ר יוסי מילתא דר' יוחנן מסייעא לי. פי' דאף דאין מחייבין אותו לנכש משום דאמרי' מסתמא לא זרע אסור משום גזל:

מעשה בא' שלקח ירקה של גינה מן הגוי. פי' שהגינה יהיה של גוי והירק יהיה שלו וירקות בגינה הוי כלאים בכרם:

אתא ושאל לר' יוחנן. פי' אם מותר להשהות שם עד שיגדלו עוד:

א"ל צא ולקוט ולפי השוק מכור. פי' שאסור להמתין עד שיגדלו אלא שצריך ללקוט בפעם אחת:

ומקשי והא תנינן וכן מקום הגרנות שעלו בו מינין הרבה. פי' שאין מחייבין אותו לנכש משום כלאים משום דמינכר מילתא שודאי לא זרע וה"נ מינכר מילתא שודאי הישראל לא זרע שהרי אין הגינה שלו:

ומשני א"ל מקומו מוכיח עליה שאינו רוצה בקיומו. פי' התם המקום גופא מוכיח על עצמו שאינו רוצה שיהיו העשבים כאן אבל התם מי שא"י שהגינה של גוי ורואה שהישראל לוקט קצת ומניח קצת יסבור שהגינה של ישראל והישראל מקיים כלאים בגינתו ולכך אמר לו שילקוט תיכף:

ויתיביניה כאן אסור משום גזל כו'. פי' לר' יעקב בר אחא דסבר בשזרען לעמיר שהתלתן יפין עם העשבים מחייבין אותו לנכש ואסור משום גזל ובשזרען לזרע דאין מחייבין אותו לנכש מותר משום גזל א"כ לפי זה תליא הא בהא כל שאסור משום גזל מחייבין אותו לנכש וכל שאין אסור משום גזל אין מחייבין אותו לנכש וא"כ מאי מקשי מירק מן הגינה שצוה ר' יוחנן ללקט הרי שם ג"כ אסור משום גזל ולכך מחייבין אותו לנכש אבל לר' יוסי דאמר דאף בתלתן שהעלה מיני עשבין אסור משום גזל ואפ"ה אין מחייבין אותו לנכש משום דמוכח מילתא שבודאי לא זרע שם וא"כ מקשי שפיר:

ומשני דבאמת מצי לתרץ הכי כאן אסור משום משום גזל כו' והא דלא תירץ:

ייבא כהדא דא"ר אמי א"ר נסא עשיר היה בתשובות כאינש דאית ליה וכו':

כהדא דא"ר אמי עד כאינש ט"ס וכצ"ל ייבא כהדא דא"ר אמי א"ר נסא עשיר הי' בתשובות כאינש דאית ליה כו':

א"ר יונה עד ואתיא כי דא"ר ינאי מיותר כאן וצ"ל תיכף אחר המשנה וכצ"ל א"ר יונה הדא דתימר בעשויין משריין. פי' אז מותר לב"ש בג' תלמים של פתיח ולב"ה כו':

אבל בעשוי מרובע לא בדא. פי' צריך שיעור אחר דהיינו תבואה בתבואה בית רובע:

אף בשתי שדות. צ"ל שורות:

אף בינו לבין חבירו מותר. צ"ל כן והכל מיבעי ליה אם מותר:

א"ר יוחנן צ"ל ר"י אמר: היו לו שדות צ"ל שתי שדות:

ולזרע אחת חטה ואחת שעורה מפני שהחטה כו'. פי' דקס"ד דודאי ראש תור בתוך ראש תור לא הוי אמרינן והא דמותר לזרע הכא היינו משום דלאחד אמרינן דהוי ראש תור והוי כסוף שדה וא"כ אפי' השניה אינה נחשבת לסוף שדה מותר לזרוע כדאמר ר"ל הכא דאותו כ"ש כו' ולכך מקשי לר"י:

ומשני אליבא דר"י דשני ראש תור אמרינן כר"א בן יעקב:

שעורה אחר שעורה הנכנסת לתוך של שעורין צ"ל לתוך של חטין שעורה . אבל אם היתה כו'. אם במתכוין לבדוק אפי' באמצע שדהו מותר. פי' דהוי כמו זורע לקנים:

אבל באינו מתכוין לבדוק. פי' אלא לזרוע:

למה לי זרע פשתן אפי' שאר כל המינים. ט"ס וכצ"ל אפי' לסוך אסור ומשני במתכוין לבדוק. והא דאסור באמצע מפני מראית עין:

דר"ש היא עד רב אמר הראשון ט"ס וכצ"ל:

ר"ש כדעתיה דרב אמר אין כו'. פי' הא דקתני במתני' אליבא דר"ש בשלו חטין ושל חביריו מין אחר שמותר לסמוך בין פשתן בין שאר כל המינין ע"ז אמר דר"ש כדעתיה פי' דסבר אין אדם חובש דבר שאינו שלו:

אמר ר' יונה צ"ל ואמר ר' יונה:

להחיות. צ"ל לחסיות:

דר"י אמר ראש תור הבא בחורבה אסור. ט"ס וכצ"ל אינו זורע לתוכו אלא מין אחד פי':

(כ"ה בכ"י ולא נכתב יותר):

גריד מותר לזרע כו'. פי' הוא קרקע קשה והוי הפסק:

ובלבד שיעשה ג'. פי' שיזרע מהן ג"ט אז מותר ליזרע כל מין שירצה אע"ג דכבר נזרע סמוך לגריד מין אחר:

בתוך ששה שהן סמוכין לגדר. פי' אז הוי הגריד מקום בפ"ע להפסיק:

ושלשה שהן. תי' ושלשה מיותר:

כגריד. מיותר:

היו ג' בתוך ששה כו' פי' אם היו נזרעים ג' טפחים בתוך ששה הסמוכין לגדר:

ואחד חוץ לששה מאחר שהוצלו אלו כו'. פי' אף דאין הגריד חשוב להפסיק אלא בתוך ששה הסמוכין לגדר הכא כיון שניצלו אותן השלשה שבתוך ששה אף אותו שחוץ לששה ניצול:

משורה גדר ושורה חוץ לגדר חובשין את השורה של גדר כו'. תי' גבי ותי' בשדות מיותר:

תורבבינה. צ"ל שירצה:

וגדר צ"ל גדר יש בו:

גדר מהו שיציל. צ"ל גדר זרוע מהו שיציל:

הא לח אסור הדא אמרה שגדר זרוע אינו מציל את הזרעים:

ר"י שמע לה מן הדא כו' ולגדר שהוא גבוה מעשרה טפחים ולאילן שהוא מיסך על הארץ. פי' דהוי כמו גדר זרוע:

הדא אמרה שגדר זרוע כו':

אפי' תימא עד ר' יודן ט"ס וכנ"ל אפי' תימא אין גדר זרוע מציל את הזרעים שניא היא תמן אילן. פי' ולכך הוי כמו גדר:

ברם הכא גדר זרוע הוא ואין זרעים מציל את הזרעים. פי' ולכך איכא למימר דאינו מציל:

אינו צריך גריד עד מותר לסמוך. מיותר:

גריד ומשך מהו שיצטרפו כו'. על רוחב ששה מותר לסמוך משתי רוחותיו עשה גריד מכאן. פי' והשלימה שיהיה הרוחב ג"כ עשר מותר לסמוך מארבע רוחותיו:

ר' יונתן בן יוסי. צ"ל בן יוסף:

על ראשה. פי' דס"ד הא דאמרו חכמים תשע קרחות מותרות היינו לענין חרדל דאמר ר"מ דשלש אסור קאמרי חכמים דאף תשע מותר קמ"ל ר' ייסא דעל ראשה קאי והיינו דסברי חכמים דמבית סאה אין לו לעשות רק תשעה קרחות אבל עשרה אסור. פי' דתשעה מותר אפי' יהי' ח' מהם רק בית רובע ועשר אסורות אפי' יהיה כל א' יותר מבית רובע וזה אליבא דר"מ דאמר אפי' חבושות ואפי' סמוכות וא"כ לפ"ז אין לנו לחוש אלא רק שלא יהא יותר מתשע:

ובלבד שלא יהיו חבושות ולא סמוכות. פי' הא דאמרי חכמים תשע מותרות היינו שאין לו לזרוע מבית סאה רק תשעה קרחות של בית רובע דצריך שלא יהיו חבושות מד' צדדין אפי' בהרחקה ולא סמוכות אפי' מצד אחד:

אוכלת הגפן. צ"ל אכילת הגפן:

והרי קבר עד עבודת הגפן מיותר. וכצ"ל והרי עבודת הגפן כו':

כי אנן אמרין כו'. היינו כמו לפי זה כלומר כמו שאנו אומרים פי' דצריך שלא יהא חבושה:

הדא בקעת סימוניא כו'. פי' דהיא חבושה:

מתיב ר"א עד כהדא דתני ט"ס וכצ"ל: ר"א רובה מדרבנן. פי' כמו אדרבה כלומר מה שזה מקיל זה מחמיר ומה שזה מקיל זה מחמיר:

והדר מפרש לר"א קל במרובע. פי' שהוא מקיל במרובע לומר דאינו צריך ירק בתבואה רק ששה טפחים:

וחומר בשורה, פי' שהוא מחמיר בשורה כדמפרש לקמן:

שורה אורך מיותר. פי' דהשתא מפרש מה דקתני לעיל קל בשורה כו' דהכא תנא בברייתא צריך שיהא השורה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה וליכא מאן דפליג עליה וא"כ ר"א דמקיל במרובע גבי ירק בתבואה ששה טפחים מחמיר הוא בשורה יותר מבמרובע דבשורה מצריך עשר אמות כו' ולרבנן דמחמרי במרובע שיהי' דוקא בית רובע דהיינו שיהי' עשר אמות ומחצה על רוחב עשר אמות א"כ (הוא מקיל) [הם מקילין] בשורה יותר דבשורה די על רוחב ששה:

ה"ג ומחצה על רוחב ששה חזקי' אמר מי שיש לו ערוגה של ששה טפחים וכל שהוא אותו כל שהוא זורע לתוכו כל מין שירצה:

ר' יוחנן אמר אינו זורע כו':

מן מה דמר ר' זעירא עד נטע ט"ס וכצ"ל תמן מתיבין על מה דא"ר זעירא על דר' יוחנן נטע חצי שורה כו' אומרים לו עקור את השורה או מלא את השורה. פי' דצריך למלאות את כולו:

ר' יודן אמר איתפלגון כו' חד אמר אפי' ג' לתוך ששה. פי' דאינו צריך למלאות את כולה אלא אפי' לא זרע אלא ג' לתוך ששה מותר להתחיל שורה אחרת:

וחורנה אמר אפי' אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע. פי' דאינו צריך שיהיו אותן השלשה סמוכין זה לזה:

ולא ידעין כו' מן הא דא"ר יוסי ור' חייא בר בא בשם ר' יוחנן ובלבד שלא יהא שם חורבה הוי כו'. אלמא דקסבר ר"י דצריך שלא יהא שם חורבה אלא צריך שיהא הג' סמוכין. והכא א"ר זעירא דא"צ לזרוע כ"א טפח באותו הערוגה וחמשה יהיו פנויים:

אם היו הצדדין רבה על החורבה מותר. פי' קאי על ר' יוחנן דאמר צריך שיהיו הג' סמוכין זה לזה ע"ז אמר אבל אם היו הצדדין רבה על החורבה מותר דהיינו טפח ומחצה ועוד מכאן וטפח ומחצה ועוד מכאן מותר:

מהו רואה אני את דבריהם מדברי. פי' מ"ט קאמר רבי דהסברא נוטה כדבריהם:

ומשני אם דלעת מצרי אמרת מותר קישות כו'. פי' דהא בהא לא פליג רבי על רבנן דרבנן אינו אלא דלעת יונית ורבי א' אף קישות ופול המצרי אבל על דלעת מצרי לא פליג ומסתמא גם הוא סובר דאין הסיכוך אוסר בדלעת מצרי ולהכי קאמר רואה אני את דבריהם פי' דאף לפי סברתו דסבר דדלעת מצרי מותר לסכך ע"ג זרעים מוכח כדבריהם דכ"ש קישות ופול המצרי שמותר לסכך:

אמר ר' אבא לא כך הוי ר' מנא אומר כו'. פי' מנא לך דרבי מודה בדלעת מצרי דמותר לסכך דילמא ר' סבר דאף בדלעת מצרי אין לסכך והא דלא אמר אלא אף קישות ופול המצרי ולא אמר דלעת מצרי משום דלא צריך דכיון דאמר קישות ופול המצרי אף דלעת בכלל כדאמר ר' אבא:

הדרן עלך פרק כל סאה