זרועיה מיעוט זרעים שנים מיותר:

משנים אתה למד ארבעה. פי' ממה דאמרינן לעיל שמותר לזרוע שני מינין בבית רובע דהיינו לעשות כמו משרין אתה למד ארבעה דמתני' שמותר ג"כ לעשות כן:

והדר מפרש מה שנים אתה נותן בתחלה. פי' כשאתה רוצה לזרוע משרין דצריך שיהי' בכל אחד שתי אמות אין אתה צריך ליתן זה השיעור אלא בתחלה אבל לבסוף הוא מצר והולך אפי' כ"ש אף ארבע דמתניתין ג"כ מותר לעשות שא"צ ליתן אלא בתחילה ששה אבל לבסוף הוא מצר והולך וא"כ אתה יכול לעשות כן בארבע צדדין ובאמצע מין א' והיינו חמשה דמתני' ומשני עבודה פוגע בעבודה כו'. פי' דמשנים ליכא למילף דהתם שורה והכא מרובע וקל הוא בשורה מבמרובע והא דקתני במתני' ארבע בארבע רוחות הערוגה היינו היכא דאינו אלא עבודה פוגע בעבודה דמה שנזרע באמצע לא איכפת לן דהרי יש שם ששה על ששה כדין ערוגה ואותן משהויין שבצדדין אינן אלא עבודה שפוגע בעבודה דאפי' למשהו ירק צריך ליתן עבודה ששה טפחים כמו שצריך ליתן לתבואה בית רובע וא"כ אותן (שנים) [ששה] שצריך ליתן לזו פוגע באותן ששה שצריך ליתן לצד השני אבל אם אתה זורע כמו שאמרת הרי מין פוגע בחבירו לחובשו:

רבי יהושע בן וכר' יהודה דאמר ששה. מפיק ליה מקרא הכי זרעה זרעיה. פי' דהו"ל למכתב זרעה בלא יו"ד וכתב זרעיה ביו"ד הרי תרי וכתב זרועיה אף בוא"ו הרי תלתא ותלתא כתיבי בקרא דהיינו תוציא צמחה תצמיח הרי תלתא הרי ששה:

רבי חגי אמר זרעיה חמשה. דאין לדרוש מקרא אלא חמשה דזרעי' כתיב בלא ו' וכל היכא דכתיב וא"ו ט"ס ואנא מחיק ליה כך הי' מקובל בידו:

אשתאלית כו': כולהון בתוך ששה. פי' דגם הגבולין מקצתן בתוך ששה והא דקתני ד' בד' רוחות הערוגה היינו בצד הגבולין:

כהנא בשם ר"ל כולהון חוץ לששה. פי' דהגבולין הם חוץ לששה:

ומקשי אם כולהון חוץ לששה ומשני כיני בערוגה שבערוגות היא מתניתא. פי' ולכך אסור לזרוע תשעה דהמשהו של מטה עם אותו שנזרע בצד השני חובש את הנזרע על הגבול אבל כי אינו זורע אלא על הגבול תו ליכא למימר דהערוגה שבצד זו והערוגה השני' חובש את האמצעי כיון דהערוגה רחבה ששה אינן חובשין:

נתני ששה באמצע צ"ל נתני חמשה באמצע דקס"ד דאיירי שהגבולין חוץ לששה ולא שמיע ליה מאי דשקלינן וטרינן לעיל ולפיכך מקשי נתני חמשה באמצע דהיינו משהו מכל צדדין למטה:

ומשני בשהגבולין ממעטין ששה. פי' דהיינו שהם בתוך ששה:

ומקשי בדה תנינן רי"א ששה באמצע. דהא ודאי טעמא דר' יהודה דאמר בשדה ירק א"צ אלא אורך ששה טפחים ורוחב טפח ואם הגבולין ממעטין ששה א"כ לא יהיה לכל אחד רוחב טפח. וע"ז לא הוה אמר ר' יהודה ששה באמצע:

ומשני על ראשה. פי' הא דאר"י ששה באמצע לא קאי על היה לה גבול גבוה טפח דהתם הגבולין ממעטין ששה אלא קאי על ראשה דאין לה גבול כלל דהתם הערוגה רחבה ששה. ע"ז א"ר יהודה ששה באמצע. והא ליכא לאקשויי על ת"ק כיון דאין הגבולין ממעטין ששה אמאי נקט זורעין בתוכה חמשה זרעונים נתני תשעה דהיינו ד' על הגבולין וד' בד' רוחות הערוגה וא' באמצע דאיכא למימר דס"ל להאי תנא כיון דאין הגבול גבוה טפח אותו משהו שעל הגבול ואותו שלמטה נעשה עירוב או כדמתרץ הגמ' בערוגות שבערוגות כדפי' לעיל כו' אבל אם הגבול גבוה טפח אינו חובש המשהו שבצד זה והמשהו שבצד השני את שעל הגבול:

ומקשי אין על ראשה בדה תנינן רי"א שמונה עשר. פי' אי ר"י לא קאי אלא על ראשה דאין הגבול גבוה טפח האיך תנינן שמונה עשר אלא ודאי על סיפא קאי ואין הגבולין ממעטין ששה וא"כ קשה נתני חמשה באמצע:

מה אם ששה שלוקין עליו דבר תורה. פי' בשום מקום דהיינו גבי תבואה כדאמרי' לעיל באיסור בית רובע ללקות ו' על ו' וא"כ הוי ודאי יותר עירוב:

ואת אמרת מותר. פי' לזרוע בתוכו חמשה מינין:

כאן כו':

מהו להקריח בתחלה ששה להיות מיצר והולך. פי' ולזרוע אחד מכאן וא' מכאן דממישר ליכא למילף דהתם שורה והכא מרובע וקל הוא בשורה מבמרובע:

ופשיט ליה ממתני' מה בשעה שעבודה פוגעת בעבודה. דהיינו כי מתני' שזורע בד' רוחות משהויין ולכל משהו צריך עבודה ששה טפחים וכאן אינו רחוק אחד מחבירו רק ששה טפחים וא"כ הרי עבודה של זו פוגע בעבודה של זה ואפ"ה אמרת מותר כ"ש הכא כשאתה נותן בתחלה ששה הרי כל העבודה ומה שמיצר והולך אינו אלא כמו סוף שדה וא"כ אין עבודה פוגעת בעבודה שמותר:

זרע בגו מוסין משכו בכמה. פי' הא דקתני במתני' וא' באמצע מבעיא ליה משך של האחד בכמה אם צריך שיזרע כל ששה או לא:

ופשיט מן מה כו':

הדא אמרת אפי' (פרח) פרח מכאן. פי' פחות מכאן דהיינו שאינו צריך לזרוע כל הששה:

ואח"כ מיבעי עד היכן. פי' כמה השיעור שלא יפחות מהן:

ופשיט מהא דקתני גוממיות שהן עמוקין טפח ורחבן טפח זורעין כו' הדה אמרה שעד טפח. מותר לפחות דהוי דבר חשוב אבל טפי לא:

בנוטים לחורבה שנו. פי' הא דקתני במתני' דאם היה גבול גבוה טפח שזורעין לתוכה י"ג זרעונין היינו דוקא בנוטים לחורבה אבל בין הערוגות הערוגות חובשן אפי' הגבול גבוה טפח ופליג אמאי דאמר לעיל דאין הערוגות חובשין:

וכן הוא צ"ל וכיני הוא:

התיב ר' בון בר חייא (חסר כאן בכ"י):

מהו שיציל בראש גובל צ"ל מהו שיהא ניצל בראש גובל:

בי"ב אמות ומחצה צ"ל עשר אמות ומחצה:

הא עבר וזרע הא מיותר. פי' בעודן בו הזרעים שבתחילה:

מאחר כו':

ניחא נעקרו משנים תיבת ניחא מיותר:

הא גדר הא גדר תיבת הא מיותר:

ששה מיני זרעונין צ"ל שלשה מיני זרעונין:

למטה למטה צ"ל למעלה:

אם את אומר שסומכין לגבול יזרע למעלן כמה שורות. פי' דהא ודאי אין חילוק בין אם היה גבול גבוה טפח או עמוק טפח ולא ס"ל להגמ' הא דאמר לעיל דהאי א' מכאן וא' מכאן אלמעלה קאי אבל בתוכו אי אפשר לזרוע דצד שבכאן וצד שבכאן חובש את האמצעי אלא דס"ל שאין זורעין אלא א' מכאן בתוכו וא' מכאן ולפיכך מוכיח שפיר אם את אומר סומכין לגבול יזרע למעלה כו':

אינו זורע לתוכו אלא מין א' כו'. פי' לתוך אותו התלם הנכנסת:

מה אמר ר' ישמעאל ברוחב. פי' דבאורך שמעינן לר' ישמעאל דבעינן שיהא התלם מפולש אבל ברוחב לא שמעינן ליה שיעור:

ופשיט ליה מדר"ע מה אין ר"ע חובש בשלש שורות. פי' דהא אינו צריך מפולש וא"כ מקיפו משלש צדדין:

אית ליה רוחב מלואו. פי' כמו שהיא אפי' כ"ש:

ר' ישמעאל שהוא חובש בשתי שורות. פי' לר"י אינו חובש אלא בשתי שורות דבעינן מפולש:

לא כ"ש. דאפי' כל שהוא מותר:

מה א"ר ישמעאל בשורה של ירק בשדה תבואה. פי' אם בעינן מפולש או לא:

ופשיט מדר"ע דמה ר"ע דמקיל הכא. פי' דאינו צריך אלא אורך ששה:

מחמיר תמן. ומצריך אורך עשר אמות והתם איירי כר"ע משום דסתם מתני' כר"ע:

ר' ישמעאל דהוא מחמיר הכא. פי' דמצריך מפולש:

לא כ"ש דיחמיר תמן. פי' שמצריך שיהא מפולש:

מה דאמר ר' ישמעאל צ"ל מה אמר ר"י תמן ברוחב. פי' דר"ע אמר תמן רוחב ששה טפחים ומיבעיא ליה אם ר' ישמעאל נמי סובר כן ברוחב או לא:

ומשני כמה דאמרי הכא היא ר"י היא ר"ע ברוחב. פי' דברוחב לא פליגי:

אוף תמן לא שניא היא ר' ישמעאל היא ר"ע ברוחב. פי' גם התם לא פליגי כלל ברוחב:

לא שנו אלא שורה אחת. פי' הא דקתני במתני' דמותר ליטע בתוכו שורה של ירק אחר היינו דוקא א' אבל שתים אסור דהוי ערבוב:

ר"ל אמר כו'. פי' דאפי' שתים מותר:

רשב"ל אמר מותר להבקיע ד' שורות בבקעה. פי' בבקעה שיש בה שאר מינין מותר לזרוע ד' שורות של מין אחר פי' באופן שמפרש ר' יוחנן דהיינו שיהא שתי שורות החיצונות שסמוכות לבקעה הראויה לחבוש נידונית כערוגה פי' שיהא רחבה ששה טפחים אז לא נחבשה אף האמצעית שאינה רחבה ששה:

וא"ר זעירא ובלבד ג' בתוך ששה. פי' דצריך שיהא זרוע ג' בתוך אותן הששה החיצוניות אז נחשבת כערוגה ואינה נחבשת:

טעמא דר' יהודה. פי' דמצריך מלא רוחב פרסה היינו משום דכתיב והשקית ברגליך כגן הירק אלמא דפחות מכאן שא"א להשקותה ברגל לא מקרי שדה ירק:

והשתא מפרש כמה הוא רוחב פרסה ומפרש טפח:

והשתא מקשה למה תנינן תרין זימנין פי' תנינן הכא דר' יהודה. מצריך אורך ששה ורוחב טפח ותנינן תמן גבי ערוגה שהיא ששה על ששה דאר"י ששה באמצע והיינו נמי מהאי טעמא דסגי באורך ששה על רוחב טפח:

ומשני צריכה תרוייהו דאי תנא הכא דר"י ולא תניתה תמן הוינא אומר מה אם הכא דמקילין רבנן. פי' ואמרו דסגי ברוחב מלואו והיינו אפי' פחות מטפח מחמרי תמן. ומצריכי שמה שבאמצע יהיה ששה על ששה:

ר"י דהוא מחמיר הכא. ומצריך שיהא דוקא טפח. כ"ש דמחמיר תמן. דיהא צריך ששה על ששה:

הוי צורכה מיתני תמן. פי' לאשמעינן דאף התם ר"י מקיל ואמר דסגי באורך ששה על רוחב טפח:

או אילו תניתה תמן. פי' הא דא"ר יהודה ששה באמצע דהיינו דסגי באורך ששה על רוחב טפח:

ולא תניתה הכא. פי' הא דאר"י כמלא רוחב פרסה:

הייתי אומר מה אין רבנן דמחמרי תמן. פי' שמצריכין ששה על ששה התם סברי הכא דסגי ברוחב מלואו:

ר"י דמקיל תמן ואמר דאינו צריך אלא אורך ששה על רוחב טפח:

כ"ש דיקיל הכא. לומר שא"צ אלא רוחב מלואו:

הוי צורכה מיתני הכא. פי' לאשמעינן דר"י מחמיר ומצריך הכא רוחב פרסה:

חזקיה אמר במחלוקת. פי' שהירושלמי מפרש למתני' הכי דאם נוטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דלועין שתי שורות של פול המצרי אינם יכולים להצטרף אותן שתי שורות החיצונות לחבוש את האמצעית מפני שהן רחוקים זה מזה ח' אמות אבל אם נטע שורה א' של קישואין שורה אחת כו' ודאי אסור דשני מינין החיצוניות מצטרפין לאסור את האמצעי אבל אם זרע שורה אחת של קשואין ושורה אחת של דלועין ושורה אחת של פול המצרי ושורה קשואין אז פליגי ר"א וחכמים דר"א אמר מותר פי' דהא ודאי שני שורות החיצוניות אינן חובשין את האמצעיות שהרי רחוקין זה מזה שמונה אמות אלא שאתה רוצה לאסור מטעם ששורה של קשואין מצטרף עם שורה של פול המצרי לחבוש שורה של דלועין וכן מצד השני מצטרף שורה של קשואין עם שורה של דלועין לחבוש שורה של פול המצרי בהא קאמר ר"א דמותר דאפשר לפרש ב' טעמים אי משום דסבר כיון שאתה רוצה לאסור שניהם אמרינן שני מינים מצטרפין להציל וא"כ לעיל בשורה אחת של קשואין דאינו רוצה לאסור אלא מין אחד אז אפי' ר"א מודה שאסור או משום דסבר ר"א שאין שני מינין מצטרפין לאיסור משו"ה מותר וא"כ אפי' בשורה אחת של קשואין פליג ר"א ואמר שמותר כיון שאין שני מינין מצטרפין לאיסור. אבל רבנן דס"ל הכא שאסור ע"כ דס"ל אין שני מינין מצטרפין להציל ושני מינין מצטרפין לאיסור ואפי' בקמייתא נמי סבירא להו שאסור ובהא פליגי רב ור' ינאי דר' ינאי סבר טעמא דר"א דמתיר הכא גבי שורה של קשואין כו' ושורה של קשואין היינו משום דסבר שאין שני מינין מצטרפין לאסור והקשואין ודאי אין יכולין לחבוש שהרי רחוקים שמונה ולכך אמר אף קמייתא במחלוקת פי' שר"א מתיר אף בשורה של קשואין שאף שאינן רחוקין אלא ד' משום שאין שני מינין מצטרפין לאסור. ורב סבר טעמא דר"א משום דאמרינן ששני מינין מצטרפין להציל אבל באמת שני מינין מצטרפין לאסור וא"כ בקמייתא דליכא לצרופי שני מינין להציל מודה ר"א שאסור והשתא קאי על מתני' חזקי' אמר במחלוקת פי' הא דקתני הכא דאם יש שמונה אמות בין החיצונות תו אין חובשין היינו לאו אליבא דכ"ע אלא כר"ע דאמר גבי מוקשה בין הבצלים דבשמונה אמות תו אין חובשין אבל לרבנן דמצרכי התם שתים עשרה א"כ הכא אפי' שתי שורות של קשואין שתי שורות של כו' נמי אסור דשני מינין מצטרפין לאסור עד שיהא כאן שתים עשרה:

ורבי יוחנן אמר ד"ה היא. פי' דאפי' רבנן דהתם ס"ל הכא שאין חובשין בשמונה דיפה כח כו':

והדר מבעי ארכו בכמה חובש. פי' כמה יהיה אורך השורות החיצונות שיהיו נחשבין שדה לחבוש את האמצעי ולאסור:

ומשני נלמדנה מכרם. פי' כמו שגבי כרם צריך להיות אורך שמונה אמות דצריך עכ"פ שיהיה בצד א' שלשה גפנים ובין גפן לגפן צריך להיות לא פחות מארבע אמות והפליגו נמי שמונה פי' שלא יצטרפו השורות להיות כרם היינו נמי בשמונה דהיינו שאם היה שמונה אמות ביניהן אז מותר להביא זרע לשם והכא נמי שמעינן ההפלגה דהיינו שאם יש ביניהם שמונה אמות תו אין חובשין:

על דעתיה דחזקיה ניחא. פי' לא מבעיא לי פי' למ"ד הפליגו בשמונה אף ארכו בשמונה למ"ד הפליגו בשתים עשרה אף ארכו בשתים עשרה אבל לר' יוחנן דאמר אף למ"ד בשתים עשרה מודה הוא הכא בשמונה משום דהקילו הכא שאף אם רחוקים שמונה לא יחבוש ע"ז מבעיא ליה שפיר באורך מהו אי נלך בתר הכא ונימא דאורך חובש בשמונה אף דהכא הקילו שלא יחבוש בשמונה א"כ כ"ש התם שחובש אם יש אורך השורה שמונה אמות וא"כ לא הוי התם האורך כהפלגה ואי נלך בתר התם ונימא דאינו חובש אא"כ יהיה אורך השורה שתים עשרה אמה א"כ כ"ש הכא שלא יחבוש עד שיהיה אורך השורה שתים עשרה אמה דהא הכא הקילו מלחבוש וא"כ לא הוי הכא האורך כהפלגה:

מתני' מסייע לר' ינאי צ"ל מתני' פליגא על כו' פי' מדנקט ר"א מתיר משמע דוקא בהא מתיר הא בקמייתא לא פי' מדקתני בסיפא ולא קתני ברישא כן:

קוצב על דברי שתיהן. פי' ששניהן נתנו קצבה בדבר כמו דר"ע לעולם שמונה כן לר' ישמעאל לעולם שתים עשרה דצריך שיזרע אותו השורה באמצע:

על דעתיה דר' ישמעאל אסור לסמוך. פי' דלר' ישמעאל צריך ליטע השורה של דלועין באמצע שתי השורות שעקר כדי שיהיה אויר שתי אמות בין שורה של דלועין בין קמת בצלים אבל לרבנן לא איכפת לן אלא שיהיה שתים עשרה אמה בין שורה של דלועין לשורה של דלועין וא"כ מותר לסמוך לקמת בצלים ולהניח אויר של כל ד' אמות לצד השני או שלא להניח אויר כלל ולזרוע בתוכו ג' שורות של בצלים נמי מותר לרבנן:

א"ר יוחנן כו' נותנין לה עבודה. פי' אפי' שורה יחידית של דלעת צריך ליתן עבודה לרבנן ששה טפחים ולר' יוסי ד' אמות ר"ע אומר עד שיהא שתי שורות פי' אז צריך ליתן עבודה:

מהו ליתן עבודה לראשון ט"ס וכצ"ל לראשין. פי' אם רוצה לזרוע כנגד ראשי של שורות מהו אם צריך ליתן עבודה או אינו צריך ליתן עבודה אלא אם רוצה לזרוע כנגד השורה:

כמה דתימר גבי כרם כו':

לראשון צ"ל לראשים:

בין הגומות בין הגומות צ"ל בין השורות:

בכל הדלועין משערין. פי' אם אף בדלעת מצרי או לא משערין ליתן עבודה אלא בדלעת יונית:

ופשיט כל מקום כו':

ויתיביניה. פי' רבנן דר' יוסי לר' יוסי דאמר מצינו שזו חמורה מן הגפן שלגפן יחידי נותנין ששה טפחים ולדלעת יחידי בית רובע פי' אלמא שדלעת חמורה מן הגפן:

ועל זה מקשי אמאי לא מותיב ליה מהא והרי קלחים יחידים לזרעמן מה דלא מותיב ליה כן צ"ל מן מה דמותיב ליה כן. פי' מדמותיב ליה ר' יוסי כן הוי ר' יוסי סבר מימר היא מרובע היא שורה פי' דאין חילוק בין מרובע לשורה ולכך מוכיח שפיר ממה שחמור מגפן במרובע ה"ה לשורה:

ירקו פטור זרע לירק מתעשר זרע וירק פי' דמקשי אמאי קאמר המקיים קלחים יחידים לזרע למה לי לזרע הלא אפי' אם זרע לירק נמי נחשבת זרע כמו בכוסבר וא"כ צריך להפנות להם בית רובע:

ומשני שניא כוסבר שהיא וזרעה נאכלין. ולכך נחשבת זרע אפי' זרע לירק אבל שאר זרעים אינן נחשבין זרע אא"כ זרע לזרע אבל אם זרע לירק נחשבת ירק:

שתחילתו בבית כור וסופו בבית סאה צ"ל להיפך שתחילתו בבית סאה וסופו בבית כור:

הדרן עלך ערוגה