Beur HaGra on Jerusalem Talmud Kilayim Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נסב חד כרמין כי אית ט"ס וצ"ל נסיב חד שורה. פי' מן השבע א"כ נשתיירו שלשה שורות לכל צד:
א"כ אית ארבעה כרמין. פי' דלשלשה שורות קורא תרין כרמין דהא אמצעית נחשב לכאן ולכאן:
ותלתא ביניין ט"ס וצ"ל ותרין ביניין פי' אויר שביניהן:
נסב חד חורין אית תמן תלתא כרמין דמצד א' נשתיירו שני שורות דהיינו כרם ומצד א' נשתיירו ג' שורות דהיינו שני כרמים ותלתא ביניין כצ"ל:
נסב חד חורין אית תמן תרין כרמין. פי' שהרי לא נשתיירו אלא כדי כרם אחד מכאן דהיינו שני שורות וכן מצד השני:
ותרין ביניין ט"ס וצ"ל וארבעה ביניין:
כהנא אמר כתחילת מטעתו עושין אותו. פי' לב"ש דצריך גבי קרחת עשרים וארבע פליגי ג"כ על תחילת מטעתו וסברי דגם בתחילה אם על פחות מכ"ד אמות לא יביא זרע לשם וא"כ לפ"ז מתני' דלקמן דקתני הנוטע את כרמו שש עשרה אמות מותר להביא זרע לשם לא אתיא כב"ש:
א"ר יוחנן מחמיר ב"ש בחורבנו יותר מבמטעתו. פי' דב"ש נמי מודו דתחילת מטעתו שש עשרה מותר להביא זרע לשם והא דמצריך הכא עשרים וארבע היינו בחורבנו:
וכל הדברים ב"ש מוסיפין שליש. פי' אכהנא קאי דאמר לעיל כתחילת מטעתו עושין אותו ע"ז קאמר דלכל הדברים הוא מוסיף שליש:
ומפ' בתר הכי דהיינו מחול הכרם כו':
מחול הכרם על דעתיה דב"ש שמונה עשרה. פי' יהי' לב"ש שמונה עשרה דוקא דהא ע"ד דב"ה שתים עשרה וב"ש מוסיף שליש א"כ ליהוי שמונה עשרה:
והא תנינן כו' פי' דלב"ש נמי די בשש עשרה:
אית דבעי מימר מיותר וכצ"ל צא מהן ארבע אמות לגדר. פי' דעל הא לא מוסיפין ב"ש שליש דאין ב"ש מוסיף שליש אלא על עבודת הגפן דלב"ה ד' ולב"ש ששה וכן אם נשתייר פחות מד' לב"ה בטל לגבי כרם ולב"ש אפי' פחות מששה בטל:
והשתא מקשי ועבודת הגפן אדעתיה דב"ש ששה אמות בתמיה:
והא תנינן כו'. פי' אלמא דאף לב"ש לא קידש אא"כ זרע בתוך ארבע אמות:
ומשני בגין ב"ה תניתא. פי' לעולם לב"ש מקדש ששה אמות והא דנקט כאן ארבע אמות בגין דבעי למתני התם פלוגתא דב"ה שסבר קידש שתי שורות ואי הוה תני ששה אמות לא הוי לב"ה מקדש כלום:
ומקשי והתנינן איזהו ערים. פי' דהתם קתני בהדיא בש"א מודדין ארבע אמות מעיקר גפנים כו' אלמא דלב"ש אינו צריך למדוד אלא ד"א:
על דעתיה דרבי יהודה. פי' דאמר איזו מחול הכרם בין שני כרמים א"כ יעשה כבתוך הכרם. פי' כמו קרחת הכרם ויאסר אף לב"ה בששה עשר:
ומשני בשאין הכרתים מכוונין. פי' שלזה נטוע שתי ולזה נטוע ערב או הכריתין של זה כנגד הבנין של זה ולכן אינו חשוב כרם אחד:
עד שיהא מוקף גדר מד' רוחותיו. פי' אם אינו נחשב מחול אא"כ הוקף הגדר מד' הרוחות:
ופשיט מן מה דתני כו'. פי' מר' יהודה נשמע לרבנן פי' מדאמר ר' יהודה בין שני כרמים דהיינו כרם כנגד כרם ממילא נשמע לרבנן דאמרי בין כרם לגדר היינו נמי כרם כנגד גדר:
עד שיהא מוקף לגדר כל אותו הרוח. פי' אם אינו נחשב מחול אא"כ הגדר כנגד כל אותו הרוח או לא:
הא כנגד שלש יש לו מחול ט"ס וכצ"ל הא שלש כנגד שלש כנגד שלש יש לו מחול הדא אמרת. פי' מדאינו מקפיד אלא שיהי' כנגד כרם גדול אלמא דא"צ שיהי' כנגד כל הרוח מדלא הזכיר כאן:
ואמר צ"ל וחזר ואמר אם יש שלשה טפחים. פי' בין גדר לגדר נחשב מקום בפ"ע ומותר לזרוע שם אף שאין מן הגדר החיצונה להגפנים שתים עשרה אמה ואם לא כו':
היה שם מקום שתים עשרה אמה על שתים עשרה אמה. פי' בין גדר לגדר:
ניטל המחול ומותר לזרוע בין גדר הפנימית לגפנים וא"צ להרחיק רק ד"א מהגפנים כאילו אין שם גדר כלל:
ובלבד שתים עשרה על שתים עשרה. פי' שיהיה כל האורך שתים עשרה אמה רוחב שתים עשרה אפי' מיצר והולך אח"כ:
והעומד רבה על הפרוץ צ"ל ופרוץ רבה על העומד:
אין בעומד ארבעה צ"ל ויש בעומד ארבעה:
א"ר יונה כמחיצת שבת כן מחיצת כלאים צ"ל להיפך כמחיצת כלאים כן מחיצת שבת פי' שאף בשבת מותר בצורת הפתח ביותר מעשר:
א"ר יוחנן מעשה עד א"ר זעירא צ"ל למעלה קודם אר"ל בשם ר' יהודה:
בן קרחה מיותר:
עד שמיעטן עד כזה ט"ס וצ"ל עד שהעמידן על עשר א"ל כזה כו':
לענין שבת שהפאה מצלת צ"ל שאין הפאה מצלת:
א"ר יונה אמר אמר הראשון מיותר:
מה אמרת עד רבנן דקסרין ט"ס וכצ"ל מהו מלמעלן או מן הצד. פי' אם צריך גבי צוה"פ שיהיה דוקא מלמעלן או אף מן הצד שפיר דמי:
ומפרש אין תימר מן הצד כ"ש מלמעלן. דמן הצד אינו חשוב פתח כ"כ כמו מלמעלן:
אין תימר מלמעלן. פי' אז דוקא מלמעלן אבל מן הצד לא:
ופשיט ליה מהא דאמר ר' חגי. דפשיטא ליה דחבלים א"א לעשות אלא מן הצד. וע"ז קאמר שפיר אין תימר מן הצד. פי' אף מן הצד שפיר דמי:
יאות א"ר חגי. פי' יאות מוכיח ר' חגי שאין פאה מצלת ביותר מעשר דאל"כ למה לי שלשה חבלים כו':
אין תימר מלמעלן. פי' אבל מן הצד לא:
לא אמר ר' חגי כלום. פי' דאיכא למימר לעולם הפאה מצלת יותר מעשר והא דעשה שלשה חבלים היינו משום דחבלים אי אפשר לעשות אלא מן הצד:
ומשני רבנן דקסרין אמרין כו' כמין דוקרין. פי' אז יכול להניח החבל מלמעלה וא"כ אפי' תימא אין צוה"פ מציל אלא מלמעלה מוכיח ר' חגי שפיר שאין צוה"פ מציל ביותר מעשר דא"כ למה לי שלשה חבלים יעטה כמין דוקרין ויניח עליו חבל אחד:
פאה אינה מצלת מרוח אחת עד שתהא מגופפת מד' רוחותי'. פי' דהפאה מלמעלה ושני קנים בצדדין וסבר הירושלמי דצריך שיהיו הקנים נוגעין בקרקע וא"כ הם ד' רוחות מעלה ומטה ושני צדדין משא"כ בקורה שא"צ קנים כלל ואפי' מונחת על המבוי מותר:
א"ל פאה מצלת צ"ל אין מצלת:
סוף סכך עד מה בין צ"ל למעלה קודם פאה מהו שתציל בסוכה:
מה בין זה לזה עד א"ר אבהו צ"ל למעלה קודם א"ר פנחס:
כל אילין מילייא. פי' דאמרת לעיל שהפאה מצלת אפי' בד' רוחות כמעשה דרשב"ל בכלאים:
לענין משא ומתן. פי' לענין פלפול אבל להורות להתיר פאה בשבת לא מק"ו מסוכה:
לא ריב"ן מיותר:
פרוץ מרובה על העומד אסור צ"ל אף כנגד העומד אסור. פי' דכיון דליכא ארבעה מקום חשוב בטיל ליה לגבי פרוץ כיון שהפרוץ מרובה:
לית כאן מג' ועד ד'. פי' דאפי' עומד מרובה על הפרוץ אסור:
דיש כאן פרצה ג'. פי' להחשב פרצה ואין כאן מקום ד' להגן על הפרצה וא"כ בטל לגבי הפרצה:
ר' יוסי בר בון כו' פליג על ר' יודן וסובר דבעומד מרובה על הפרוץ אף בפחות מד' מותר:
והוא שזרע כנגד האמצעי צ"ל והוא שזרע כנגד כולן. פי' דלא תקשי אמאי דחשיב הא בעדיות גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה הא פעמים הוי להיפך דהיינו כשזרע כנגד הקרן זוית דלב"ש קידש שתי שורות דהיינו עשר גפנים ולב"ה לא קידש אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב מכאן ואחת יוצא זנב מכאן דלא הוי אלא ששה גפנים וכן אם זרע כנגד האמצעית ואינו יודע לאיזה [צד] קרובה בין לב"ש בין לב"ה ששה:
וע"ז משני בשזרע נגד כולן. פי' כל הצד אז הוי ודאי ב"ש לקולא דלא קידש אלא שורה אחת ולב"ה קידש שתי שורות ולכך חשיב התם בעדיות:
אוסר את כל השורה צ"ל אוסר שורה. פי' היינו חמשה גפנים האמצעים ושתים מכאן ושתים מכאן:
הרי אלו אסורות ואם לאו הרי אלו מותרות ט"ס וכצ"ל הרי זו אסורה ואם לאו הרי שתיהן אסורות:
איזהו שורה אסור ט"ס וכצ"ל אוסר שורה זו וזו:
על דעתיה דב"ש אוסר כל השורה ט"ס וצ"ל אוסר שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן:
זנב מכאן ושתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב מכאן ששית כו' ששית עד מתני' ט"ס וכצ"ל שלישית איזו היא ומפרש שלישית שבראשונה פי' שבשורה ראשונה:
ראשונה שבשלישית. פ' שבשורה שלישית:
מן ר' יונה עד מתני' ט"ס וכצ"ל ר' יונה בעי נטע שלש כנגד שלש ואחת מכוונת כנגד האמצעי אם רואה אותה כאלו אחרת נטוע כאן וכאלו אחרת נטוע כאן לעשותה כרם גדול. פי' הא פשיטא לי שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב אתה רואה אותה כאלו אחרת נטוע כאן. פי' הא נמי פשיטא לי:
אלא הא מבעיא לי היה שלש כנגד שלש ואחת מכוונת כנגד האמצעי ואחת יוצא זנב מכאן רואין אותו כאלו אחרת נטוע כאן לית יכיל שאין זנב לכרם גדול:
ומשני תמן בשעה שהוא גדול. פי' דהיינו שאם היה שלש כנגד שלש (כנגד שלש):
ברם הכא ליתן זנב לכרם קטן ולעשותו גדול. פי' הרי התם אינו כרם גדול אלא מחמת רואין לזה רואין אמרינן:
תוכו שמונה חוצה לו ששה עשר ט"ס וכצ"ל תוכו ששה עשר. פי' בכרם גדול חוצה לו פי' עבודת הכרם:
ארבעה פי' וא"כ ליכא למילף מתוכו שיהיה חוץ ממקום כרתין דאפשר דחוץ לו הקילו:
אתיא דראב"י כב"ש. פי' הא דאמר ראב"י במתניתין אפי' חרבה האמצעית כו' לא יביא זרע לשש אתיא כב"ש:
כמה דב"ש אמרי שורה אחת כרם כן כו' וא"כ הוי קרחת הכרם ובקרחת גופא ס"ל כב"ה דדי בשש עשרה אמות:
ואח"כ מקשי מה נפשך פי' כיון דסבר שורה אחת כרם א"כ מאי קאמר שאילו מתחילה נטען היה מותר בשמונה דמשמע שאם היה שמונה אמות מותר להביא זרע לשם ואמאי מותר אפי' תימא אין מצטרפין בשמונה להיות נקרא כרם אחד מ"מ הם שני כרמים וצריך ליתן כדי עבודה לזו דהיינו ד"א וכדי עבודה לזו:
ומשני ר' יודן לא אמר כן. פי' דאמר דלא אמר ראב"י היה מותר בשמונה אלא בשמונה היה אסור ובשמונה וכ"ש היה מותר:
ועוד משני אית דבעי כו' שאילו מתחילה. פי' דה"פ דמתני' דשאילו מתחילה נטען פי' כמו שהוא היום אם הי' נוטע מתחילה כן דהיינו ט"ז על ט"ז היה מותר ובשמונה היה מותר בשמונה אמות ולהביא שם זרע שהיה נותן עבודה לזו ד"א ולזו ד"א וזורע את המותר:
ר' יודא בן פזי בשם ר' יוחנן כו'. פי' שהוא מתרץ הכי הא דאמר ראב"י שאם חרבה האמצעי אסור בששה עשר לאו משום דסבר דשורה אחת כרם אלא משום דסבר החמירו בחורבנו יותר מבמטעתו שבתחילת מטעתו מותר בשמונה כדין כרם קטן שאין מצטרפין בשמונה אמות אבל בחורבנו אוסר בששה עשר והשתא לא קשה כלום:
אלא כר' ישמעאל תי' אלא מיותר:
הלכה כדברי המיקל. והיינו כר"מ דאף בשמונה אמות מותר:
הדרן עלך קרחת הכרם