מחוי לחברייא. פי' הא דקתני במתני' עשר גפנים לבית סאה ומפרש תשעה שורין מן שבע שבע. פי' שבכל שורה יש שבעה אילנות וכל שורה רחוקה מחברתה שמונה אמות:

נסב שורה פרח שורה. פי' בכל הכרם היה שורה אחת נשארת קיים ואחת נחרבת לשתי וכן לערב א"כ מאותן של שבעה נשתיירו ד' ומאותן התשעה נשתיירו ה' ד' פעמים ה' הוא כ':

ע"ז קאמר נשתיירו שם עשרים גפנים נסב תרתי מכא ותרתי מכא. פי' מאותו צד שהיו שם חמשה היה (בטל) [נוטל] שתים מכאן ושתים מכאן ומניח את האמצעי וכן מצד השני א"כ נשתיירו שם שני שורות שבכל אחד חמשה ושני זנבין מב' צדדין. ואח"כ נוטל אחת מכאן ומצד השני משורה השני' נוטל עוד אחת והשתא נשארו שלש כנגד שלש וד' זנבין:

והשתא מפרש את רואה כו' וא"כ ממילא מכח אותן העשרה נאסר כל בית סאה אבל בזוית מותר לזרוע. וע"ז קאמר שאין לאסור הזנב ג"כ מחמת שאני רואה את הזנב כאילו נטוע לרוחב נגד אותו הזנב:

על זה קאמר שאין זנב לזנב. פי' שאין מותחין הזנב שיהי' שורה עם אותו הזנב שנמתח אלא עם הגפנים העומדין כנגדן נמתח הזנב:

הדא אמרת שאין זנב לכרם גדול עד הדא פשיטא שאילתא דר' יונה. פי' דר' יונה בעי לעיל הדא מילתא אם עושין זנב לכרם קטן לעשותו גדול או לא:

והשתא מפרש האיך אסור מכח זה כל הבית סאה נמצאו ששים וארבע. פי' באותו צד של תשעה יש שמונה אוירים וכל שורה רחוקה מחברתה שמונה אמות א"כ הוי שמונה פעמים שמונה דהוי ס"ד ובאותו צד של שבעה יש ששה אוירים וששה פעמים שמונה הוי ארבעים ושמונה ובית סאה הוי חמשים על חמשים וכאן אינו אלא ארבעים ושמונה:

נסב לון תרתי מכא. פי' מאותן האורך העודף שתי אמות על רוחב ויהב לון הכא נמצאו ארבעים ושמונה אורך על רוחב חמשים:

חד ביני מיותר:

ועקר חד ביני ויהב כא. פי' עוקר עוד שתי אמות והב התם נמצאו חמשים על חמשים וי"ב אמות על אורך ארבעים ושמונה עודפין על בית סאה פחות שתי אמות:

קרח שש עשרה על שש עשרה. פי' שהרי בתחילה נטעו שמונה על שמונה ולבסוף כשנחרב דבינים הוי שש עשרה וכשאתה מותח הזנבין שיהיו שוים להגפנים העומדים נשאר קרח בזוית שש עשרה על שש עשרה ששם אי אתה יכול למתוח שהרי אין זנב לזנב:

עבודתו בשמונה אמות. פי' מפני שכבר נחרב ואתיא כמאן דמחמיר בחורבנו יותר מבמטעתו:

והשתא מקשי דמשמע במתני' דאינו אסור אלא בית סאה והשתא מסיק למילתיה אין תעבדיניה הוא ועבודתו לתוך בית סאה. פי' א"כ לא נשתייר מקום פנוי שמותר ליזרע שם אלא בכל זוית שמונה על שמונה וד"פ שמונה על שמונה הם רנ"ו וכשתחשוב היתר שיש כאן על בית סאה דהיינו י"ב פעמים ארבעים ושמונה פחות ד"א דהיינו שתי אמות על שתי אמות והוא תקע"ב וכשתטול רנ"ו מתקע"ב נשתיירו יתר מבית סאה תלת מאוון וששה עשר:

אין תעבדיניה חוץ לעבודתו. פי' שלא תחשוב לשיעור בית סאה אלא עד מקום שהגפנים וכלה (יכלו) שם כשתמתח הזנבין כנגד הגפנים א"כ לפ"ז אין אתה חושב כל הזויות ובכל זוית שהוא ט"ז על ט"ז הוא רנ"ו ד"פ רנ"ו הוא אלף וכ"ד וכשתטול מהן התקע"ב אזי נשאר חסר מבית סאה תנ"ב:

וכשיפלגו. פי' כשתעשה אוירים יותר רחוקים זה מזה א"כ נחשבין כיחידין ולא הוי כרם כלל:

אין תימר ברוצף. פי' כשתעשה יותר קרובים זה מזה:

הא תנינן מ"ד בפנים בתוך טפח. פי' הכי קים ליה:

ואיזו כרם דל תי' ואיזו מיותר:

כרם דל א"ר יונה כו'. פי' הוא מפרש הלשון אמאי נקרא כרם דל:

ומפרש דל בגפנים ועשיר בעבודות. פי' שאתה נותן לו עבודות הרבה:

כשהיו שש כנגד שש. פי' שאינו יודע איזה מהן מהחיצונות נחשב כאילו אינו החיצונה שמכאן או שמכאן ע"ז קאמר ר"ש מה שאת רואה כאילו אינן. הרי הן עיקרו של כרם:

אבל אם היו חמש כל עמא מודו. פי' אפי' ר"ש מודה שאת רואה השנייה והרביעית כאילו אינן:

ור' מנא. פליג ואמר להיפך דלא פליגי ר"ש ורבנן אלא בחמשה על חמשה אבל בששה אף רבנן מודו דאין את רואה את האמצעי כאילו אינן שאין אתה יודע איזו היא אלו או אלו:

כאילו אינן אילו אילו ט"ס וכצ"ל כאילו אינן אלו אלו או אלו אלו:

שמותר לדלותן ע"ג גפנים ט"ס וכצ"ל שמותר ליזרע בתוך ארבע אמות שלהן א"ר מנא כו':

כך הם חלוקין בשכונת קברות. הדין כן אם יודע שטמון שם אסור לפנות ואם לאו מותר לפנות והאיך אני יודע אם נטמן שם לדעת או לא ואמרו התם אם יש בין קבר לקבר ד"א אמרי' לדעתן הונח שם ואם רצופין אמרי' גל נפל עליהן ופליגי התם ר"ש ורבנן באם בא ומצא רצופין דרבנן אמרי אסור להפנות ור"ש מתיר ורצה בתחילה לומר דאזלין לטעמם לרבנן דסברי הכא רואין את האמצעים כאילו אינם גם שם אינו בטל מתורת קברות מחמת שהם מונחים רצופים ור"ש דסבר הכא שאינו כרם אף התם מחמת שהם רצופים נבטלו מתורת קברות:

ודחי ר' יונה לא דמיא. פי' שאין דומין להדדי:

תמן מרווחין ורצפן כו'. פי' אם היה יודע שבתחילה היו מרווחין ואח"כ רצפן בודאי אסור משום קברות אפי' לרבנן דלא מבטלי להו הרציפה מתורת קברות:

רצופין ומרווחין אין כו'. פי' אם היה יודע שבתחילה היו רצופין ואח"כ רווחן אף רבנן מודו שאין להם שכונת קברות ומותר להפנות משם כיון דבתחילה לא נקברו שם לדעת:

ברם הכא מרווחין ורצפן במחלוקת. פי' אף במרווחן ורצפן כשיודע בודאי ג"כ מחלוקת דר"ש ורבנן:

ברצופין ורווחן דברי הכל. פי' הכל מודים אפי' ר"ש דהוי כרם דלא איכפת ליה מה שהיו בתחילה אלא אזלינן בתר השתא ולא פליגי הכא אלא ברואין פי' אי אמרינן רואין את האמצעים כאילו אינן:

ברם הכא צ"ל ברם תמן מה פליגין. פי' כיון דביודע כ"ע מודו כדפרישית א"כ במה פליגין התם גבי שכונת קברות:

ואמר כשבא ומצאן רצופין. פי' שאינו יודע מה היה בתחילה ועכשיו מצא אותן רצופין:

ר"ש אומר כו':

מה פליגין. פי' ראב"י ורבנן וסברי דאם אינו מבריק אסור (לכ"ע) היינו כשיש שתי שורות מכאן כשיעור כרם:

אבל אם אינו אלא שורה אחת מכאן. פי' דאז אינו כרם אלא ע"י צירוף אז החריץ מחלק ביניהם ואפי' לרבנן:

מכיון שהוא מגיע נגד שלש. פי' שלא ישתייר שלש גפנים לבד מהחריץ אז לכ"ע בטל הכרם ומותר ליזרע:

תני פחות מכאן אסור. פי' דקאי על מתני' דקתני ואם לאו הרי הוא כגת תני עלה דאם פחות מכאן אסור:

ועל זה מקשי דלא כן מה אנן אמרין. פי' דקס"ד דקאי על עמוק שאם אינו עמוק עשרה טפחים אסור ולכן מקשה למה לי למתני הא אפי' עשרה אסור כדקתני במתני' ואם לאו הרי הוא כגת וא"כ כ"ש תשעה שאינו חולק רשות בפני עצמו:

ומשני מהו פחות מכאן לרוחב. פי' שאינו רוחב ד' אי לא הוה תני הייתי סובר דהוי כסתום:

ומקשי ואמאי לא הוי כסתום לא כן תני כו':

ומשני שאויר הכרם מקיפו. פי' לכך אם אינו מבריק אסור אפי' פחות מכאן דהרי אויר הכרם מקיף מכל צדדיו:

אמר ראב"י אי אתם מודים כו'. פי' היא מילתא באנפי נפשה ומייתי ראיה לסברתו דמכח שאויר הכרם מקיפו הוא אוסר יותר:

אלא שאויר הכרם ט"ס וצ"ל א"ל שאויר הכרם. פי' ומשו"ה החמירו כאן יותר מבגבוה:

צריך שיהא שם חלל ארבעה כו' וצריך שיהא עפר על גבה ג"ט. פי' קאי על הא דקתני במתני' שומירה שבכרם כו' ואשמעינן דדוקא שיהא החלל ארבעה בלא הדפנות וגם צריך שיהא עפר על גבה ג"ט ודוקא בעגולה אבל במרובעת אינו צריך:

משלשה ועד ארבעה היא מתני' מיותר וצ"ל בארבעה היא מתניתא. וקאי על הא דקתני הבית שבכרם זורעין אותו פי' דמשמע מיד היינו דוקא בארבעה הא פחות מארבעה כסתום פי' ואינו בית כלל ולכך אסור לזרוע שם:

מג' ועד ד' משלים ד'. פי' אינו רשאי לזרוע עוד אלא משלים עד ד' מהגפן ואח"כ זורע:

ארבעה זורע מיד. וא"כ מתני' דקתני זורעין בתוכה דמשמע מיד היינו נמי בארבעה:

ומשלים ארבעה וזורע מיד ט"ס וצ"ל משלים ארבעה ארבעה זורע מיד:

והוא שזרע כנגד האמצעית צ"ל אצל האמצעית:

האיך עבידא שבע שורין מן שבע שבע. פי' הירושלמי חושב אותן השורות שהוא מקדש אבל הכרם היה יותר גדול דהיינו אם היה הכרם תשע על תשע שורין וצ"ל בין שורה לשורה ד' אמות ובתשע שורין יש ח' אוירין וח' פעמים ד' הוא ל"ב וכשזרע סביב האמצעית הוא מקדש ט"ז אמה לכל רוח והיינו ל"ב אמה על ל"ב אמה והיינו כל הח' אוירים וא"כ נשאר שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן כדמפרש בתר הכי שאנו חושבין ד"א אויר חוץ ממקום כרתין וא"כ הוי ל"ב אמה חוץ משתי שורות החיצונות ומכח זה מוכיח נמי לקמן הדא דר"ז דאמר שמונה חוץ ממקום כרתין פי' דלא משערין האילנות בשיעור ריווח כלל מדלא משערין הכא:

צא מהן ארבע גפנים לארבע זויות. פי' שלא נתקדשו משום דאותן ט"ז אמות שמקדש היינו עגולות ובאלכסונן הוא מוסיף שתי חומשין על כל אמה דהיינו ששה אמות ושני חומשין א"כ לא נתקדש באלכסון אלא ששה שורות ושתי אמות פחות שני חומשין:

הדא מסייע לדר"א דר"א אמר מד' כו'. פי' מדאינו מזכיר כאן היו נטועות שמונה על שמונה אלא משום דאינו מקדש כלל:

בעלה קטן צ"ל בשליקטן אחר כו':

אבל אם ליקט הוא כו'. פי' דאז הוי כמו שלו:

בהדין ירבוזה. פי' שעליו ניכר ההוספה ובזה משערין כל הפירות:

ומניח אחד תי' אחד מיותר:

אין תימר בעומד בלבן צ"ל בשדה לבן. פי' הא בשדה כרם לא פי' אפי' סיערתו הרוח לאחוריו נמי אסור דלא הוה ליה ליכנס לכרם עם זרעים:

אין תימר אפי' עומד. פי' וקמ"ל דאפי' בשדה לבן אם סיערתו הרוח לפניו אסור אבל לעולם אפי' בשדה כרם לאחריו מותר:

עבר עבירה ואת אמרת מותר. פי' דמשמע ליה שהיה עובר עבירה שהיה עומד בכרם וזורע ואת אמרת מה שלאחריו מותר:

אם עשבים יופך הכל מותר. פי' דמפרש הלשון אמאי קתני גבי עשבים יופך וגבי אביב ינפץ ולכך מפרש יופך הכל מותר:

אם אביב ינפץ הקשין מותרין כו':

ר"י אמר לעולם הכל אסור. פי' בין עשבים בין אביב והא דקתני גבי עשבים יופך וגבי אביב ינפץ היינו כהדא דתני כו' את שדרכו כו'. פי' וזה דרכו בכך וזה דרכו בכך:

אם סביב ינפץ צ"ל אם אביב ינפץ:

הכל מותר אסור צ"ל לעולם הכל אסור:

גדולו אסור צ"ל גידולי איסור:

והאגין צ"ל והיגין:

והשיפין והחטין ט"ס וצ"ל והחשיפה והאי מין מין דשאים:

ואינו כלאים בכרם צ"ל וכלאים בכרם:

והתני ר' הושעיא אלו הן מיני דשאים כו' והאטד. פי' אלמא דהאטד מין דשאים והיכי תני לעיל הוא מין אילן:

ומשני תמן לברכה. פי' הא דקתני התם גבי אילן היינו לענין ברכה הא לכלאים הוי מין דשאים ומייתי ראיה על אתרוג משום דיש באילן מיני דשאים:

הדרן עלך כרם שחרב