אם בעריס המעוקם שנו מיותר:

ר' יונה בעי עד רבי יוחנן אמר צ"ל למטה בע"ב קודם אמר ר' יוחנן ר' יוסי ור' ישמעאל:

מכוונות הן ואת אמרת אסור צ"ל עריס הן ואת אמרת מותר:

בין הגומות צ"ל בין השורות:

א"ר חנינא מסתברא מודה ר"ל לר"י כו' בגין ב"ה. פי' דלא תימא מתני' לא איירי לר"ל אלא בעריס המעוקם אלא מסתברא דכ"ש בעריס המכוון דהוי עריס והא דמוקי מתני' בעריס המעוקם היינו משום דרצה לאוקמי מתני' שיהא אף אליבא דב"ש עריס:

ומודה ר"י לר"ל בעריס המעוקם שנו. פי' דלא תימא לר"י לא הוי עריס המעוקם עריס כלל בא להשמיענו דלדינא סבר ר' יוחנן דאף עריס המעוקם הוי עריס אלא שאמר שאינו מוכרח לאוקמי מתני' בהכי ומתני' איכא לאוקמי בעריס המכוון ובגין ב"ה:

בגין ר' יוחנן בן נורי. פי' דמריב"נ מוכח דאף ר' יוחנן מודה דמתני' איירי אף בעריס המעוקם וכדפרי' מדאמר טועין כל האומרין כן משמע דליכא עריס כלל בין בעריס המעוקם בין בעריס המכוון דאם לא כן מה אית בה כל פי' הוי לה למתני טועין האומרין כן מדאמר כל האומרין משמע דמתני' איירי בין בעריס המעוקם בין בעריס המכוון ומשו"ה קאמר כל אפי' אותן שאומרים בעריס המכוון נמי טועין אלמא דמתני' איירי אף בעריס המעוקם:

מה אית בה טועין צ"ל מה אית בה כל:

בין כמ"ד מעיקר הגפנים מושחין בין כמ"ד מעיקר הגדר מה ביניהן ט"ס וצ"ל בין לר' יוחנן בין לר"ל מה ביניהן. פי' כיון דתרווייהו סברי דמתני' איירי בין בעריס המכוון בין בעריס המעוקם א"כ מאי נפקא לן דר"ל מוקי מתני' בעריס המעוקם ומודה דמתני' איירי אף בעריס המכוון ור"י מוקי מתני' בעריס המכוון ובגין ב"ה ומודה דמתני' איירי אף בעריס המעוקם:

ומשני תיפתר שהיו הכרתין נתונין מקצתן בתוך ד"א ומקצתן חוץ לד"א. פי' ויש חמשה גפנים חוץ מאותן שחוץ לד"א:

מ"ד בעריס המעוקם שנו. פי' משמע דסבר דמעוקם ומכוון כי הדדי נינהו מדלא דחיק לאוקמי מתני' במכוון ובגין ב"ה וא"כ הכא הוי כמו חד עריס ומושחין מאותו שחוץ לד':

ומ"ד בעריס המכוון שנו ובגין ב"ה. פי' דלא רצה לאוקמי למתני' בעריס המעוקם אלא בגין ר' יוחנן בן נורי אבל בתחילה דחיק לאוקמי יותר בעריס המכוון ובגין ב"ה אלמא דסבר דעריס המעוקם לא הוי עריס כל כך כמו עריס המכוון ולכך כי מקצתן בתוך ד' כו' נמי לא הוי כחד עריס ובפני עצמן לא הוי עריס שהרי הם חוץ לד' לכך לא משחינן אלא מאותן שבתוך ד':

מקום שהחוט כלה אסור והשאר מותר. פי' ואותן שחוץ לד' הוי כגפנים יחידים:

ועוד יש נ"מ היה שם שתי אמות. פי' שהיו מקצתן סמוך לגדר ממש ומקצתן בתוך שתי אמות לגדר וכלין בתוך ד':

מ"ד בעריס המכוון שנו. מניחין מאותן הסמוכים לגדר:

ואינו אסור אלא שתי אמות. פי' שתי אמות רחוק מכל הגפנים:

מ"ד בעריס המעוקם שנו. מניחין מאותן ששתי אמות לגדר:

ואסור עוד שתי אמות:

מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא מ"ד מעיקר הגדר מושחין ט"ס וכצ"ל מ"ד בעריס המעוקם שנו מושחין מאותו שחוץ לד' מ"ד בעריס המכוון שנו מושחין מאותו שבתוך ד' ומקום שהחוט כלה אסור כו':

מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ט"ס וצ"ל מ"ד בעריס המכוון שנו:

מ"ד מעיקר הגדר מושחין ט"ס וצ"ל מ"ד בעריס המעוקם שנו:

עד שתי אמות צ"ל עוד שתי אמות:

ומקשי מאן דאמר מעיקר הגפנים מושחין ניחא. פי' דהכא נמי דקתני אם אין שם ארבע אמות היינו נמי מאותו הגפן שעומד באותו צד:

ר' יוסי ור' ישמעאל ור"י בן נורי שלשתן אמרו דבר אחד. פי' דכולהו סברי דאף שלא היה אסור כלל כי ליכא ד' אמות חובש ואסור להביא זרע לשם:

ר' ישמעאל כו' על גינה קטנה שהיא מוקפת עריס. פי' מבחוץ שמן הדין היה מותר להביא זרע בתוך המחיצות שהרי לא אסור בעריס אלא אותו צד שבגדר שהגפנים עומדים שם אבל מצד השני של הגדר מותר והכא משום שמקיפו מכל צדדיו קאמר ר' ישמעאל דאם אין ד"א בטל לגבי גפנים ואסור להביא זרע לשם:

מ"ד מעיקר הגפנים מושחין אותו ניחא. פי' גבי עריס דמתני' דצריך למדוד ד"א פליגי בית שמאי וב"ה אי מודדין מעיקר הגפנים או מן הגדר והכא אי תימא שמודדין מעיקר גפנים ומסתמא ר' ישמעאל נמי סבר כן והכא דאמר אם אין מלא בוצר וסלו מכאן היינו נמי ד"א מעיקר הגפנים וסבר דאם אין ד"א בטל:

ניחא. פי' שפיר אתיא הא דמדמי הא לדר' יוחנן בן נורי דריב"נ נמי סבר דאין עריס כלל ואפ"ה אם אין בין עריס לגדר ד"א לא יביא זרע לשם וא"כ הוי שניהם דומין דבשניהם תלוי הדבר במקום ד"א:

מ"ד מעיקר הגדר מושחין. פי' דבמתני' מושחין מן הגדר וא"כ מסתמא נמי ר' ישמעאל סבר כן דבהא ודאי לא פליג אלא ר"י בן נורי והא דא"ר ישמעאל הכא אמה בוצר ואמה סלו היינו ודאי מעיקר הגפנים מדתלי בבוצר וסלו וא"כ אין אותו הגדר ממעט פי' אפי' כשיש אמה בוצר ואמה סלו מן הגפן מ"מ מן הגדר אינו ד"א דהגדר ממעט ושמעינן לר' ישמעאל דצריך למשוח מן הגדר וא"כ אין ראיה דר' ישמעאל סבר דאם אין מקום ד"א בטל כר' יוחנן בן נורי דהא חזינן לר' ישמעאל דסבר אם יש מלא בוצר וסלו מן הגפן אע"פ שאין ד"א מן הגדר מותר להביא זרע וא"כ אפשר דלא תלוי כלל בד' אמות לר' ישמעאל לפי זה לא אסרו דבר אחד עם ר' יוחנן בן נורי:

ומשני תיפתר בשהיו חבוקין לכותל. פי' דאז אף בין הגדר יש ד' אמות דאין הגדר ממעט אז הוי דבר אחד עם ריב"נ דגם לר' יוחנן ב"נ אם יש ד"א בין הגדר ולגפנים מותר להביא זרע לשם:

ר' יוסי דתנינן ר' יוסי אומר אם אין שם ד"א כו'. פי' דקאי על מתני' דקתני עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך קרן וכלה פי' שהיה כותל כמין גאם ולצד אחד היה ארבעה גפנים לצד חוץ וגפן אחד יוצא לצד השני וגם שם יש כותל ארוך סברי רבנן דאין צריך אלא ליתן עבודתו דהיינו ששה טפחים ולזרוע את המותר וקאמר ר' יוסי דאם אין שם ד"א פי' באותו הגדר לא יביא זרע לשם:

מ"ד מעיקר הגדר מושחין אין אותו הכורת ממעט. פי' למ"ד דבמתני' מושחין מעיקר הגדר א"כ הכא נמי דקתני אם אין שם ארבע אמות היינו נמי אם אין בכל הכותל ד' אמות דמושחין מאותו הכותל שבצדו וע"ז מקשי ואין אותו הכורת ממעט מד' ואפ"ה מותר להביא זרע לשם אלמא שאינו מקפיד שיהיה בו דוקא ד':

ומשני תיפתר שהיה חבוק לכותל. פי' ואינו ממעט מד"א לכך קתני סתמא אם אין שם ד"א אבל באמת אם לא היה חבוק לכותל היה צריך למשוח ד"א מהגפן:

והכין ר' יוחנן בן נורי דהכא. פי' במתני' דסבר שאין עריס כלל ואפ"ה אם אין שם ד"א בין עריס לגדר אסור להביא זרע לשם:

כדברי מי שהוא מיקל בחו"ל. פי' דלא בעינן אלא ג"ט כר"ע:

משום מראית עין וחכ"א עד שיגום מעם הארץ:

משום ב"ש מיותר:

דלא אנן צ"ל דלא כן:

והתני שתי שורות במדריגה. פי' דקתני בתוספתא וכן שתי שורות במדרגה אם אין בין שורה לחברתה עשרה טפחים אסור א"כ משמע דהיינו אותן שתי שורות במדרגה אחת א"כ הא דקתני התם אם אין בין שורה לחברתה היינו ודאי שלא יהיה גבוה מדריגה דהא שתיהן במדריגה אחת היא אלא גבוה שורה וא"כ נפשוט הא דקתני במתני' גבוה היינו נמי גבוה שורה דשיפוע המדריגה כלמטן:

ומשני א"ר מנא כל אותן עשרה טפחים שבמדרגה יעשו אותן מקום בפני עצמן. פי' לעולם שפוע המדרגה כלמעלן ואפי' אין השורה גבוה מחברתה אלא טפח כיון שהמדרגה גבוה עשרה אינה מצטרפת והא דקתני גבי וכן שתי שורות אם אין בין שורה לחברתה לאו דצריך להיות השורה גבוה מחברתה עשרה אלא דכל עשרה טפחים חשוב מקום בפ"ע דהיינו אפי' אם שורה א' בטפח תשיעי ושורה א' בטפח י"א הוי כמו שיש בינם עשרה טפחים וא"כ הא דקתני הכא אם אין בין שורה לחברתה היינו נמי בכה"ג שלא יהיה סיום עשרה טפחים בין שורה לשורה:

אית לך מימר עד א"ר מנא ט"ס וכצ"ל אית לך מימר גבוה מדרגה אלא גבוה עשרה:

חזקיה אמר משלשה ועד ד' עד עד היכן מיותר כאן:

עד היכן. פי' בכמה אסור לזרוע תחת המותר:

ומפרש עד ד"א אבל יותר מד"א מותר לזרוע אותו המותר מד"א ור' אחא מפרש עד שש אמות:

אם היו שתי אפיפיריות מותר. פי' והגפן על פיפיור אחד אותו פיפיור השני מותר ומשמע בכל [ענין] אפי' דרכו ללכת הגפן ג"כ על אותו פיפיור מותר כל זמן שלא הלך:

א"ר חנינא תנא ופליג ט"ס וצ"ל ר' חנינא פליג ואמר אם היה דרכו לפסע אסור. פי' דאם היה דרכו של גפן לילך ג"כ על אותו פיפיור אסור כמו פיפיור אחד:

כאן צריך להיות הא דלעיל חזקיה אמר משלשה ועד ד' היא מתניתא. פי' הא דקתני אם היו שתי פיפירות מותר היינו משלשה ועד ד' דהיינו שאין בין פיפיור ד' ויש יותר משלשה:

ומפרש פחות משלשה כסתום. פי' דאם אין ביניהם ג' אז הוי כסתום וא"כ הוי כמו אפיפיור אחר ואפי' אין דרכו לפסע יהא אסור:

ארבעה נחת לה. פי' אם יש ארבעה ביניהם א"כ לא הוה פליג ר' חנינא ואמר אם היה דרכו לפסע אסור דהא בודאי אין דרכו לפסע כשיש ארבעה אלא נחת לה. פי' בינתים:

ר' יעקב בר אחא כו' במתני' צ"ל כמתני':

סימנא דכלים כלאים. פי' כמו דגבי כלאים דבר שהוא מבטל חשוב כמו תחת הגפן עצמו ודבר שאינו מבטל אינו חשוב כמו גפן עצמו כן גבי כלים אם מבטל הקשירה חשוב חיבור ואם לאו אינו חשוב חיבור:

דלכן מיותר:

לית הדא פליגא עד וכל שהוא ט"ס וכצ"ל לית הדא פליגא על דר"י דר' יהודה אמר שמונה אמות וכל שהוא. פי' דאמר לעיל על הא דראב"י דאמר שאילו מתחילה נטען היה מותר בשמונה עליה קאמר דר' יודן לא אמר כן אלא שמונה אמות אסור שמונה אמות וכל שהא מותר:

ולמה לא תגיתה פי' דהכא קתני במתני' כל מידות אין בהן ועוד חוץ כו' וא"כ יש בהן עוד ועוד כל שהוא:

ומשני כהדא דא"ר יוחנן כו':

ולא תסבור מיותר:

למה לי נן צ"ל למה אנן אמרין כו' והתנינן כו' מכאן מוכח דלא היה להם הגירסא במתני' שאמרו חכמים בכרם דאל"כ לא הוי מקשי מידי דהא בכרם דוקא אמרו שאין בו ועוד:

נטע אחת עשרה גפנים ואח"כ נפסקה האמצעית בין שנטע כו':

קשיתיה קומי ר' יעקב בר אחא ניחא פסקי עריס שרף דברי חכמים חלוקים עליו כו'. פי' ניחא הא מה דמביא מעשה מה ששרף משום שדברי חכמים חלוקים עליו דהכי קים להו שיש חכמים חלוקים עליו כדקתני במתני' מותר פסקי עריס אסור ואינו מקדש וכדמפ' בגמ' דמותר פסקי ענייס ו' טפחים:

אבל אין תימר בין עריס לגדר שרף דברי חכמים חלוקים עליו. פי' בתמיה הא ודאי אין חולקין עליו ששורפין על בין עריס לגדר וא"כ למה לו להביא:

ומשני ולא שמיע דא"ר יעקב בר אחא איתפלגון כו' עריס עצמו מהו ט"ם וצ"ל בין עריס לגדר מהו:

והוא שיהא בקרן זוית ארבעח טפחים כדי מקום פי' הא דקתני במתני' דעריס שהוא יוצא מן הכותל וכלה שנותנין לו עבודתו דהיינו ששה טפחים מן הגפן מפרש בגמ' דהיינו דוקא כשיש בכותל היוצא ד"ט כדי מקום אז אין נותנן עבודה אלא לגפן אבל אם אין ד"ט אז בטל כל הגדר לגבי גפן ומודדין ששה טפחים מסיף גדר:

כאילו שפוד של מתכות תחוב בו. פי' הא דקתני במתני' הפרח היוצא מ' העריס כו' ננגדו אסור מפרש דהיינו שרואין כאילו שפוד של מתכת וכו' ומתוח כל כך ואז כל מה שכנגדו אסור אפי' עכשיו כשהוא נכפף אינו כנגדו אסור:

עד מקום שהוא נקמז. פי' דאינו אסור אלא עד אותו מקום שהוא עומד נכפף והראש תלוי למטה מקום שהוא (נתחב) [נכפף] אסור והשאר מותר:

את אחר מותר צ"ל אתה אומר מותר:

הדרן ערך איוהו עדים