אית תנא תנא בסומך לפיריו. פי' שאף בסומך לפיריו אסור משום ערלה אף שאינו פרי:

ואית תנא תנא בעורל את פריו. פי' היינו המסבב את הפרי אסור משום ערלה אף שאינו פרי. והשתא מפרש מ"ד בסמוך לפריו. פי' דבסמוך לפריו אסור משום ערלה וא"צ שיהא מסבב את הפרי:

קליפין וגרעינין במשמע. דגרעינין נמי סמוך לפירי:

ומ"ד בעורל את פריו. פי' שאינו אסור אלא המסבב את הפרי:

קליפין במשמע ולא גרעינין. פי' משום דגרעינין אין מסבבין את הפרי:

מ"ד בעורל מ"ד בסומך. צ"ל להיפך. מ"ד בסומך. מ"ד בעורל:

וגרעינין מניין פי' דהא קי"ל דגרעינין נמי אסורין וא"כ קשיא מנין:

הוי סופך מימר בסומך לפריו. פי' דהאי תנא נמי סבר שאף הסמוך לפריו אסור משום ערלה דמערלתו תרתי משמע אלא דמר אמר חדא ומי אמר חדא:

אית דבעי נשמיעיני' מן הדא. פי' למ"ד בעורל את פריו. הא דקליפין אסורין היינו דדריש מערלתם ערלתו בעורל את פריו ופריו עורלו. פי' או שהוא מסבב את הפרי או שהפרי מסבבו אסור משום ערלה וגרעינין הרי הפרי מסבבן ולכן אסורין:

ה"ג וערלתם ערלתו את פריו בעורל את פריו ופריו עורלו כו'. כצ"ל:

עד שיבוא הכתוב ויפרש לך כו'. פי' שהוא מותר בהנאה:

תני חזקי' ופליג מיותר כאן:

וכי מה איסורו לכלב. צ"ל וכי מה אסרו לכלב. פי' הוא סיוע לר' אבוהו דסבר כל מקום שנאמר לא יאכל אסור בהנאה עד שיפרש לך הכתוב היתר כמו שפי' בטריפה. וא"כ קשה למה פי' בטריפה שמותר להשליך לכלב. וכי (מה) [מי] אסרו. אלא ודאי בכל מקום שנאמר לא יאכל אסור בהנאה לכך צריכה התם היתר:

קימיתי' בגיד הנשה של נבילה. פי' הא דמותר בהנאה גיד הנשה איכא למימר דהיינו משום דגיד הנשה של נבילה ודאי מותר. דכשהותרה נבילה היא וגידה הותרה ומסתמא כל בהמה שחוטה לא גרע מנבילה:

שקבע לה הכתוב זמן. פי' לאיסור עד י"ו בניסן ומסתמא אינו אסור בהנאה כיון שאינו אסור אלא עד אותו זמן מסתמא לא חמיר איסורו כ"כ שיהא אסור בהנאה. והא דחמץ אסור בהנאה. היינו משום שאותו חמץ שהיה בפסח אסור לעולם:

ה"ג א"ר מנא הם מיעוט איסור הנאה. פי מדכתיב שקץ הם משמע לא שהם עצמו אסורים ולא בהנאה שלהן:

פן תקדש. פן תוקד אש. פי' אלמא שצריך לשרוף אותם וכל מקום שנאמר פן אינו אלא ל"ת:

עשה לרחקו כתיב. דהיינו הנאה לא כתיב אלא עשה דכתיב וערלתם ערלתו ומיני' נפקינן לאיסור הנאה:

ל"ת לאוכלו כתיב ערלים לא יאכל. ומיבעי לי' אם לוקה על הנאה שלו:

מתני' פליגא על ר' יוחנן. פי' דאמר גבי שור הנסקל שאין ל"ת שלו מחוור והכא משמע דלא יאכל את בשרו איירי בהנאה א"כ הרי ל"ת מחוור ואמאי אינו לוקה. ומשני פתר לה בשקדמה בעלים ושחטוה כו'. פי' האי לא יאכל את בשרו מוקים לה לשקדמוה בעליהם ושחטוהו:

הכא את אמרת הכין. והכא את אמרת הכין. פי' לעיל א"ר אבהו כ"מ שנאמר לא יאכל אסור בהנאה והכא את אמר שאין לוקין על הנאה של שור הנסקל מפני שאין הלאו מחוור והרי כתיב לא יאכל את בשרו שהוא לאו ג"כ על הנאה לדידי':

א"ל חדא משמי' דר"א וחדא משמי דר' יוחנן. פי' דפליגי:

רבנן דקיסרין ר' אבוהו בשם ר' יוחנן. פי' שרבנן דקיסרין ור' אבוהו בשם ר' יוחנן אמר ג"כ שכ"מ שנאמר לא יאכל את תופס איסור הנאה. ופליגי אהאי דאמר לעיל העושה איספלנית משור הנסקל שאינו לוקה מפני שאין הלאו מחוור והשתא הלאו מחוור מדכתיב ולא יאכל את בשרו:

דאפי' תיקו קודם שנגמר דינו אם שחטו הבעלים שאסור באכילה דא"כ אף התם אסור בהנאה וכ"ש כשנסקל:

אין את תופס. תי' אין מיותר:

תני חזקי' מסייע לר' יוחנן. ט"ס וצ"ל תני חזקי' ופליג. פי' דאפי' כתיב לא יאכל אינו אסור בהנאה ממשמע שנאמר. פי' ואי קשיא לך ממשמע שנאמר כל חלב שור וכשב כו' לאיזה דבר נאמר וחלב נבילה. פי' להיתר הנאה. וכי מי אסרו כיון דסבר שלעולם מותר בהנאה. ומשני:

בא להודיעך שאפי' למלאכת גבוה מותר. וכן הא דמייתי דם ונבילה וטריפה הכל כדי שלא יקשה לך למה נכתב שם היתר הנאה מהיכי תיתי לאוסרו:

ומשני מתני' מסייע לדין פי' כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ למדנו שהוא אסור בהנאה. פי' דכ"מ שנאמר לא יאכל כו' אסור בהנאה הא מת"ל לא יאכל חמץ כו':

דר' יאשי' והיינו כר' יוחנן שכ"מ שנאמר לא יאכל אסור בהנאה:

ר' יצחק אמר א"צ. פי' האי קרא דלא יאכל עליו חמץ. לעשות את המאכיל כאוכל. כדפי' דמק"ו ילפינן. ומה אם שרצים קלים כו' הא מת"ל לא יאכל חמץ לאוסרו בהנאה:

בגין דכתיב. פי' לא יאכל שמיותר לכך מוקמינן לי' אהנאה אבל מלא תאכל לא ידעינן והיינו כחזקי' דפליג. והשתא מסיים. הדא מסייע לחזקיה. פי' דברי ר' יצחק:

והדא מסייע לר' יוחנן. פי' דברי ר' יאשי':

מפשיטא שאין הקרקע עד א"ר יוחנן סמנים בב"ב. כתובה בשיבוש. וכצ"ל. צר צורה בקרקע. פי' ועבדה פשיטא שאין הקרקע נאסר כדאמרינן בגמ' אלהיהם על ההרים כו':

צבעו דבר שיש בו רוח חיים אילו השתחווה לו לא אסרו מפני שצבעו אסרו. בגד שצבעו וחתכו ועשאו מוכין. פי' שצבע בצבע של ערלה:

מה את עביד ליה. פי' לאותו בגד:

כמוסגר או כמוחלט. פי' כבגד מוסגר או כבגד מוחלט:

אין תעבדיני' כמוסגר מותר אין תעבדיני' כמוחלט אסור:

בגד גדול שצבעו ע"מ לחתכו מוכין צריכה. פי' ועדיין לא חתכו:

מהו. אפי' אין תעבדיני' כמוסגר אפשר שהכא אסור כיון שעדיין לא חתכו. או כיון שצבעו ע"מ לחתכו אפילו אין תעבדיני' כמוחלט מותר:

צבעו והקדיח. פי' הצבע:

מ"ד נט"ל מותר אוף הכא מותר. מ"ד נט"ל אסור אוף הכא אסור:

צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפה אגוז של חולין אם היה צריכה לצביעה ראשונה. פי' השתא אחר הצביעה השניה. דהיינו אילו היה צובע תחילה בצביעה השניה לא היתה יפה כ"כ כמו השתא אסור ואם לאו מותר:

צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי רמון של חולין. פי' אם מין בשאינו מינו בטל או לא. ורצה לפשוט ייבא כהדא עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים. אלמא אף שאינן שווין מעלין זה את זה והקטנים מעלים את הגדולים:

רב הונא אמר כיני מתני'. פי' דאזלינן בכולהו לקולא:

הגדולים מעלים את הקטנים במשקל. והקטנים מעלין את הגדולים במנין:

ודחי תמן הוא ראוי לחתכו. פי' והיה שוה:

ברם הכא אינו ראוי לחתכו. פי' ולהיות שוה:

מה דמי לה גזים גזיזות. פי' מה את יכול לפשוט ממנו:

גזים גזיזות דהיינו שצבע בצבע של מין אחד דהיינו בתחילה אגוז של ערלה ואח"כ אגוז של חולין אלא שבתחילה צבעו כל הבגד כולו כא' ואח"כ צבע כל חתיכה בפ"ע אחר שחתכו. או שצבע חתיכות חתיכות בעודן מחוברין:

בגין למיעבד דורדסין. פי' דהיינו אם ירצה למעבד דורדסין יחתוך אז איכא למיפשט מעיגולי דבילה הגדולים מעלים את הקטנים דהכי נמי הרי הם גדולים וקטנים:

א"ר יוסי בר בון מה דמי לה בגד גדול שצבעו ע"מ לחתכו מעבדיני' דורדסין. כבר פי' לעיל בסמוך. ורצה לפשוט ייבא כהדא ר' יהושע אומר תאינים שחורות מעלות את הלבינות והלבינות מעלות את השחורות:

ודחי תמן מין במינו. פי' אלא שהמראות אינן שוות:

ברם הכא מין בשאינו מינו. דבתחילה צבעו בקליפי אגוז של ערלה ואח"כ צבעו בקליפי רמון של חולין שאינו מינו כלל:

מה דמי לה. פי' מה אתה יכול לפשוט ממנו:

צבעו בקליפי אגוז של ערלה ואח"כ צבעו בקליפי אגוז של חולין צבע אחר. פי' דהוי נמי מין אחד אלא שהמראות אינן שוות אז יכול לפשוט שאחד יכול לבטל את חבירו:

אמר ר' יוחנן סממנין בסממנין. פי' דהיינו אם נתערב סממנין של ערלה עצמן בסממנין של חולין אז בטילים במאתים כיון שהאיסור של ערלה בעין:

מי צבעים במי צבעים. פי' אם נתערב מים ששרה בהם צבעים של ערלה במי צבעים של חולין:

בטילין. דאינו בעין ואינו אלא שנהנה מאיסור ערלה והנאת ערלה בטילין ברוב כדמפרש ר' בא בר ממל. ומקשי מתני' פליגי תבשיל שבישל בקליפי ערלה ידלק. פי' וקתני בסיפא נתערבה באחרות ואחרות באחרות כולן ידלקו. מ"ש שנתבשל בקליפי ערלה שאינו בטילה ברוב. ומ"ש ששרה בהן קליפי ערלה שבטילין ברוב. ומשני תפתר בקדירה בקדירות. פי' הא דקתני במתני' דעולה באחד ומאתים. היינו שנתערב הקדירה עצמה דהוי דבר חשוב אבל אם נתערב תבשיל עצמו בתבשיל אחר באמת היה בטל ברוב כמו מי צבעים. וה"ה במי צבעים אם היה נתערב הקדירה בין הקדירות לא היה בטל עד מאתים ואחד:

א"ר יוסי. פי' לעולם מתני' איירי בתבשיל שנתערב בתבשיל חולין. ואפילו הכי אסור לאוכלו עד שיהא בו מאתים ואחד ולא קשיא מהא דר' בא בר ממל הנאת ערלה בטילה ברוב. דכי מסבר סבר ר' בא בר ממל שמותר לעשות כן בתחילה. פי' דהיינו שאם נפלה מי צבעים של ערלה במי צבעים של חולין בטילין ברוב ומותר לצבוע בגד לכתחילה לא לשעבר וכדמפרש מאי כדין דהיינו אם צבע בו בגד אם היה באיסור לבד כדי לצבוע רוב בגד אז אפי' בדיעבד אסור הבגד. דאם אין בו כדי לצבוע רוב בגד אז בדיעבד מותר. אבל לכתחילה אף שלא הי' בו כדי לצבוע רוב בגד נמי אסור עד שיהא בו א' ומאתים. וה"ה גבי תבשיל אסור לאכול לכתחילה עד שיהא בו א' ומאתים:

אותו האיסור שבו. צ"ל יש בו:

אם יש בו כדי לצבוע. פי' הרוב מהבגד:

אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה כו'. כצ"ל:

חרס הדרייני. פי' שהיו עושין חביות מטיט הדרייני שהוא בולע יין לתוכו [והיו] שופכין היין לתוכו והי' נבלע כל היין בין הדפנות. והיו שוברין את החביות ומוליכין עמן כשהיו הולכין בדרך. ובמקום שהיו רוצים לשתות היו נותנין זה החרס לתוך המים והיה פולט היין לתוכו. ותני הכא דאם הוא של גוי שהוא אסור בהנאה:

אר"ז ר"מ היא כו'. ואיסורו איסור הנאה:

דברי ר"מ כו'. כצ"ל:

ומקשי מה אנן קיימין. פי' הא דקתני דחרס הדרייני אסור בהנאה לר"מ. משמע דרבנן סברי שהוא מותר:

אם בשנתנו בתבשיל ד"ה אסור. פי' אפי' לרבנן דהא פולט יין נסך ממש ואינו איסור הנאה אלא איסור אכילה:

אם למכור חוץ מדמי יי"נ שבו ד"ה מותר. פי' דהיינו אפי' ר"מ מודה כיון שלא נהנה מאיסור יי"נ:

אלא כי אנן קיימין. פי' דפליגי ר"מ ורבנן:

בשנתנו ע"ג תבשיל. דר"מ אוסר משום שנהנה מריח יי"נ. ורבנן לא אסרו בהנאה כיון שאין היין בעין:

ומיבעי לי' מהו לסמוך בו כרעי המטה. פי' אם מותר בו שארי הנאות שאינו מחמת יי"נ לר"מ או לא:

ופליגי ר' לעזר ור' יוחנן כו'. ומיבעי להו ההן בגד דתנינן הכא. פי' שצבעו בקליפי ערלה שצריך לשרוף הבגד אם מותר לסמוך בו כרעי המטה. דהא אינו נהנה מהצביעה. או כיון שאיסורו ניכר דהיינו הצבע אסור:

ואיקפד לקיבליה. פי' שהיה מקפיד עליו למה הוא שואל אותו דהא ודאי אסור וכדמפ':

אפי' למ"ד מותר הכא אסור. פי' אפי' למאן דסבר גבי חרס הדרייני שיהא מותר לסמוך בו כרעי המטה מודה הכא שאסור וכדמפרש מפני שכאן איסורו ניכר:

כד נחתית מן אילפא. פי' מן הספינה:

שמעית קלי' דר' יעקב בר אחא יתיב מתני כו' ותנינן רשבג"א ימכור כולו לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו. פי' וקשה אמאי לא פליג רשב"ג ג"כ אבגד שימכור כולו לגוי חוץ מדמי אותו כרכר:

ומשני חגי קשיתיה וחגי קיימיה. פי' הוא עצמו הקשה. והא עצמו תירץ:

תמן. פי' גבי יין נסך:

אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי. פי' ולכך מותר למכור לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו. כיון שאינו נהנה מן האיסור:

ברם הכא. פי' וגבי בגד:

דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי. לכך אסור למכור אפי' לנכרי חוץ מדמי כרכר שבו. לא משום הנאה. אלא דחיישינן שמא ילך הנכרי וימכור לישראל והוא לא ידע שצבעו בקליפי ערלה ויבוא לידי תקלה לפיכך גזרו שלא ימכור כלל לנכרי:

מאן תנא סיט ר' מאיר. פי' הא דקתני במתני' שיעור סיט. היינו אליבא דר"מ שסובר ידלק כל הבגד ולא בטלי כלל. שזה א' מעשרה דברים המקדשין לר' מאיר. והיינו דוקא בסיט אבל פחות מסיט לא ידלק. אבל לרבנן דסברי שיעלו בא' ומאתים. אין חילוק בין סיט לפחות מסיט. דאפי' פחות מסיט צריך מאתים וא' לרבנן:

צמר בכור שטרפן. פי' אם טרפן בעודן צמר בטיל ברוב:

ומקשי איתיבי' חנינא ציפוראה כו'. ליטרא בשמונה ולא הודו. פי' דקתני בברייתא ליטרא בשמונה ולא הודו. דהיינו שיהא ליטרא צמר בכור בטל בשמונה ליטרין ולא הודו ואת אמרת שבטל ברוב:

מאילולי עד האורג. ט"ס. וצ"ל אילו לא מתניתא ולא מתניתין היא. פי' דממתניתין נמי יוכל להקשות. דקתני האורג מלא הסיט כו'. אלמא שאינו בטל ברוב:

ומשני א"ל אילו איתתבת תמן. פי' ממתניתין:

הות יאות. פי' דה"א בהאי דקתני בטל ברוב היינו בעודו צמר קודם שעשה חוט. לכך מקשי מברייתא דליטרא בשמונה דברייתא ודאי איירי קודם שעשאו חוט. דאחר שעשאו חוט לא היה הוה אמינא שליטרא בשמונה. שאפילו סיט לר"מ ידלק ולרבנן אינן בטילין אלא בא' ומאתים וכ"ש ליטרא:

ה"ג תמן תנינן אלו הן הנשרפין ואלו הן הנקברין. פי' וחשיב התם משיער הנזיר ופטר חמור בהדי הנקברין. וע"ז מקשי הכא את אמרת ישרפו. פירש הכא במתני' תנא האורג מלא הסיט משיער הנזיר ישרפו:

ואת אמרת הכא יקברו. פי' התם חשיב בהדי נקברין:

ומשני כאן בשק כאן בשיער. וכדמפרש טעמא דבשק מצי לחטט אחריו וחיישינן שמא יקח אחר כשרואה שקברו. לכך קתר במתני' ישרפו. והתם איירי בשיער שאינו מצוי לחטט אחריו לכך לא חיישינן:

כאן במקדש. פי' הא דקתני גבי שיער נזיר ישרף במקדש כדינו. והא דקתני יקבר היינו במדינה אם גילח שערותיו:

כאן בנזיר טהור. פי' הא דקתני יקבר בנזיר טמא והא דקתני ישרף בנזיר טהור ואידי ואידי במקדש הכי תני לה במס' נזיר:

ומקשי והתנינן פטר חמור. פי' הכא גבי ישרפו. והתם תני יקברו. והתם ליכא לחלק בין מקדש ובין גבולין:

אלא כאן בשק כאן בשיער. פי' הא איכא לפלוגי:

כאן בשק. פי' בשק ישרף כדפי' שהרי מצוי לחטט אחריו. אבל בשיער יקברו שאינו מצוי לחטט אחריו:

א"ר יוסי בר בון. פי' שהוא מתרץ. הן דתימר ישרף שערו. פי' הכא איירי בשערו של פטר חמור והתם איירי בגופו של פטר חמור:

הדא דתימא בקדשים שאין להם מתירין. פי' דהיינו קדשי מזבח שהן קרבן:

אבל בקדשים שיש להם מתירים. פירש דהיינו קדשי בדק הבית שעומדין לפדותן ולצאת לחולין אין אוסרין בכל שהו אלא שצריכין סיט. פירש שיעור סיט:

ומקשי והא מתני' פליגי. פי' על האי סברא:

האורג מצמר הבכור מלא הסיט בבגד ידלק כו'. פי' דהכי תני במתני' דגבי בכור אינו אוסר אא"כ סיט. ובכור לאו כקדשים שאין להם מתירין. פי' הרי בכור נמי אינו יוצא בפדיון. והוי כקדשים שאין להם מתירין. אפ"ה אינו אוסר אלא בסיט:

ובכל האי סוגיא בקדשיס שיש להם מתירין שאין להם מתירין. צ"ל להיפך:

אית דתני לה בשם ר"מ. פי' הך סיפא דקתני האורג מלא הסיט משיער הבכור עד סוף מתני' דקתני בכולם ידלק. ולא תני דעולה. אתיא כר"מ הא לרבנן אף הכא עולה:

ואית דלא תני לה בשם ר"מ. פי' דבהא ל"פ דאף רבנן סברי דאינו עולה כו':

ומקשי מאן דתני בשם ר"מ. פי' דרבנן פליגי עליו:

אית ליה עשרה דברים מקדשין. פי' דמשמע דבעשרה דברים פליגי עליו רבנן. והיינו ששה המנויין במתני' אגוזי פרך כו' והך תלתא בפירקין. דהיינו בגד שצבעו בקליפי ערלה. והאורג מלא הסיט מקליפי ערלה. ומי שהיו לו חבילי תלתן. הרי תשע. והך דהכא הרי עשרה:

אבל מאן דלא תני לה בשם ר"מ. פי' אלא אף רבנן מודו. וא"כ הא לא חשבינן בהדי עשרה דברים. ומנין לי' עשרה דברים:

ומשני דסבר כר"ע דאף ככרות של בעה"ב הוי דבד שבמנין ואוסר לר"מ בכ"ש. וא"כ הוי שבעה דמתני' ושלשה השנוין בפירקין כדפי' הרי עשרה:

גידולי ערלה. צ"ל גחלי ערלה:

שעיממו. פי' דהיינו שאין יכול להדליק קיסם מאיליו הרי אלו מותרין. פי' כיון שאינו נהנה מאיסור בעין:

ומקשי ולא מתניתא היא כו'. פי' דמסיים התם בשלה ע"ג גחלים הפת מותרת:

ר"ח אומר לית כאן. פי' שיבוש הוא אבל באמת לית כאן בשלה ע"ג גחלים. ולהכי אשמעינן ר' חייא בשם ר' יוחנן:

ר' מנא אמר אית כאן. פי' באמת תני התם בשלה ע"ג גחלים. אלא דהתם איירי שהגחלים אינן עצמן מאיסורי ערלה אלא שהעצים נתייבשו בקליפה ערלה תחילה ואח"כ נעשו ממנה גחלים. ואתא ר' חייא בשם ר' יוחנן לאשמועינן שאפי' היו העצים גופן של ערלה ועשאן גחלים ועממן הרי זו מותרת כיון שאינו נהנה מאיסור בעין:

שעשאן סיד. פי' ששרפן ועשאן סיד. פי' דהוי כמו גחלים:

אית תני תני שעלו מטומאתן. פי' מטומאת נגע:

מ"ד עלו מידי טומאתן. פי' שבטלה ממנו הטומאה:

הרי אלו מותרות. פי' שבטלה ממנו אף האיסור:

הרי אלו אסורות. פי' שלא בטלו:

מפרש מ"מ אסורות בהנאה היאך כתיבא:

ומפרש דכתיב צרעת ממארת. תן בו מארה. פי' הוא לשון קללה. דהיינו שיקולל מבלי שיהנה ממנה שום אדם:

חוץ מאפר הבא מחמת ע"ז. פי' דכתיב ולא ידבק בידך מאומה:

הרי אפר הבית. פי' בית המנוגע:

הרי אינו בא מחמת ע"ז. פי' ואמרינן לעיל שהוא אע"ג דאמר כל הנשרפין וא"כ איכא למימר דחוץ מנשרפין איכא אחרינא. והיינו משום דע"כ לאו דוקא נשרפין. דהא אפר הבא מחמת ע"ז נמי אינו נשרף. ולא אתא אלא לאפוקי נקברין דהתם כולן אסורין בהנאה:

דכתיב נתיצה. ט"ס. וצ"ל דילפינן נתיצה. פי' מע"ז והוי כע"ז:

עשרים וארבע. צ"ל עשרים וחמש זירין:

וארבע מנהון. פי' מהחבילות:

חד אמר עשרה דברים מקדשין. פי' לר"מ דסבר שאין דרכו להימנות אלא עשרה דברים לחוד:

וחד אמר כל הדברים. פי' שדרכו להימנות דיש יותר מעשרה:

ה"ג ר' יעקב בר אחא אמר מתניתא פליגא על מ"ד דברי ר"מ כל הדברים מקדשין:

דתנינן תמן למה הוזכרו רמוני בדן. פי' לחלק בין שארי רמונים הרי כולהו שווין לענין מעשרות:

אלא שיהא מקדשין בכ"ש. פי' ואינן צריכין [שיעור] והשתא קשה. והני רמונים. פי' שאר רמונים אין דרכן להימנות. פי' בתמיה אלא ודאי שאין כל הדברים שדרכן לימנות מקדש אלא עשרה דברים. ומשני רמוני בדן ע"י שהן חשופות דרכן להימנות. ולעולם כל הדברים שדרכן להימנות מקדש אלא ששאר רמונים אין דרכן להימנות:

ר' יונה בעי הא שקידי פרך לא. פי' מדלא נקט אלא אגוזי פרך משמע דוקא אגוזים ולא שקידים:

ה"ג מתני' פי' דקתני חביות סתומות:

בסתומה בין הסתומות אבל בפתוחה בין הסתומות ונסתמו צריכה שיעור. פי' אז אינו אוסר בכ"ש אלא שצריך לשיעור לבטל:

ומקשי האיך אפשר בפתוחה בין הסתומות להתערב. ומשני אר"ז לאו פתוחה לגמרי אלא משום דסתימת החנוני יותר חזקה מסתימת בעה"ב. ופתיחת החנוני נקראת אצל בעה"ב סתימה. והשתא איירי הא דקרי הכא פתוחה היינו פתוחה אצל החנוני ואצל הבע"ה נקראת סתומה ומש"ה אינו יכול להכיר אותה. דחילוק מעט ביניהם ולהכי צריכה שיעור. פי' משום דנחשב לו כפתוחה ופתוחה אינו דבר חשוב. והשתא מסיים והדא דתני ונסתמו כו'. כצ"ל. פי' לאו שנסתמו אח"כ בפועל אלא שחזר בעליה ונטלה. פי' הבעה"ב. שאם היה בשעת העירוב אצל בעה"ב ודאי לא היה בטל. שאצלו נקראת סתומה מ"מ השתא כשנתערב בשעה שהי' אצל החנוני דהוי פתוחה. אף שחזר אח"כ בעליה ונטלה דהוי כנסתמה אפ"ה צריכה שיעור אבל בטילה:

תרומה נוהגת בכל. פי' ולא שייך לומר הראוי לתרומה שהרי כולן ראויין:

כבר קנסו בידו. פי' די לו הקנס שחייבו להפצוחית ובודאי לא יעשה מזיד:

ה"ג דלעת ששלקה בבית אביה. פי' בעודו מחוברת:

מהו שתטבול למעשרות. פי' שהאור טובל. ומבעי לי' אם טובל ג"כ במחובר או לא:

שלוקה כמחותכת היא או לאו. פי' ומטמא טומאת אוכלין או לא:

מילתי' דשמואל אמר כו' כצ"ל:

נתפרסו ככרות כו'. פי' משמע דוקא נתפרסו. הא כל זמן שהן שלימין אינן בטילין ע"ז אמר דמתני' דר"ע:

איזו ספק ערלה. פי' דמותר בסוריא:

אף זה ספק אסור בסוריא. פי' זה הספק אסור אף בסוריא:

ה"ג איזו ספק כלאי הכרם. פי' שמותר בסוריא כרם של כלאי הכרם וירק נמכר חוצה לה. פי' לאותו כרם:

בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יודן אף זה ספיקן אסור בסוריא כו'. א"ר יודן עוד היא כקדמיתא. פי' דפליג אמתני' דבמתני' קתני שגבי כלאי הכרם מותר לראות כשהוא לוקט אלא שלא ילקוט ביד ופליג ר' יהודא וסבר שאף בכלאי הכרם אסור לראות כשהוא לוקט:

ה"ג בחדש שיצא מחו"ל. פי' מא"י אף רבנן מודו שאסור:

ולמה לא תנינן. פי' בהדי ערלה וכלאי הכרם:

הלכה למשה מסיני ואת אמדת הכין. פי' שמיקל כולי האי שספק מותר בסוריא. ומשני בשעה שניתנה הלכה כן ניתנה. פי' שלא יהא אסור אלא ודאי. אלא שבא"י גזרו אף על הספק:

הא בכלאי זרעים מותר. פירש אפי' מדרבנן:

הא בכלאי זרעים אסור. פי' מדאורייתא:

אמרינה בשם ר' יוחנן. פי' שכלאי זרעים אסור מדאורייתא:

וקיימנוה. פי' מהאי קרא את חוקותי תשמרו וגו':

ה"ג ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עלך:

קומי דשמואל וקנסיה. פי' שהוא סבר שאף לכתחילה מותר:

ה"ג אין עושין עם הגוי בכלאים. פי' אפי' עם הגוי אסור:

מפני שהוא ממעט בעבירה. תי' תני מיותר:

ה"ג אין עושין עם הגוי בכלאים בין בכלאי הכרם כו' כצ"ל:

שמואל פתר מתני' אין עושין עם הגוי בכלאים. פי' דהיינו בא"י ולכך אפי' לשמואל אסור בין בכלאי הכרם ובין בכלאי זרעים:

ר' יוחנן פתר כו'. כשם שכלאים בארץ כן כלאים בחו"ל:

הא בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים. פי' הא דקתני אבל עיירות המובלעות כו' עושין. היינו בכלאי הכרם. אבל בכלאי זרעים ודאי אסור דהא אסור אף בחו"ל מדאורייתא. והא דקתני כשם שכלאים בארץ כך כלאים בח"ל היינו כלאי זרעים שאסור מדאורייתא:

סליק מסכת ערלה