Beur HaGra on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב יד א ר"מ שנייא מחלוקת ור"ש שנייא כב"ה. פי' ר"מ מפרש דעת שניהם משתכלה הליחה הוא דעת ב"ש שאמר לעיל כל זמן שהוא יפה לפרי ולכל זמן שבני אדם כו' הוא לב"ה ור"ש אינו מפרש אלא דברי ב"ה ונותן ג"כ זמן קבוע דלר"מ אף לב"ה אינו זמן קבוע כ"כ אלא פעמים שהוא מוקדם ופעמים שהוא מאוחר ודו"ק:
מן הוי מאן תנא עד לא סוף דבר מיותר:
כתב יד ב ר"מ שניא מחלוקת. ר"ל ר"מ מפרש דעת ב"ש ודעת ב"ה מ"ש משתכלה הליחה הוא לב"ש דאמר כ"ז שהוא יפה לפרי. ומ"ש כ"ז שב"א חורשים הוא לב"ה:
ור"ש שניא כב"ה. אינו מפרש אלא לב"ה (כ"א) שקובע להם זמן [כמו ב"ה במ"א בפרקין דלעיל]. אבל לר"מ אף לב"ה אין זמנו קבוע. פעמים שהוא מוקדם פעמים שהוא מאוחר:
כתב יד א ה"ג ויטע וישרש ואילן עושה שרשים משלשה ימים אלא ר' אומר עד לפני ר"ה שלשה ימים כדי שיזרע אורז וישרש ויטע דלועין וישרש כו':
כתב יד א ה"ג רש"א אבל לא מכסחין וכאן הוא אמר הכין. פי' נוטל את העלה מן האשכול:
ומשני שניא הוא כו'. פי' שאם לא יטול יהיה הפסד גדול לכך מתיר ר"ש:
וכאן הוא אמר הכין. פי' עד ר"ה:
כתב יד ב שהוא כמציל מן הדליקה. הכא אם לא יטול יהי' ההפסד גדול לכן מתיר ר"ש כאן:
כתב יד א ומניח את הנוגעות בארץ. פי' אף בשביעית:
כתב יד א דר"ש כרבנן בקירסום דאינון תרין תנאין. פי' מה שאמר ר"ש כל זמן שאני רשאי כו' היינו עד ר"ה:
הוי תלתא תנאין כו':
כתב יד ב דר"ש כרבנן בקרסום. מ"ש ר"ש כל זמן שאני רשאי כו' היינו עד ר"ה:
כתב יד א אנן תנינן סכין את הפגין. פי' ופגי ערב שביעית שנכנסו כו' כמו של שביעית שיצאו כו':
ותנא דבי רבי ואלו הן פגי ערב שביעית כו'. פי' הא דקאמר במתני' דפגי ערב שביעית סכין ומנקבין עד ר"ה פי' לתנא דבי רבי אפי' פגי ערב שביעית שיכנסו לשביעית סכין וללישנא קמא דוקא אותן שלא יכנסו לשביעית אבל אותן שיכנסו בשביעית כו' פי' ערב שביעית אין סכין כו':
כתב יד ב אנן תנינן סכין את הפגים. היינו פגי ע"ש שלא יכנסו לשביעית דאלו שיכנסו לשביעית הא תני במתני' דחד דינא להו עם של שביעית שיצא למ"ש. ותניי דבי רבי מפרש ואלו הן כו'. ר"ל האי סכין את הפגים מפרש פגי ע"ש שיכנסו לשביעית:
כתב יד א ה"ג דבר בריא שנשתרש מותר. פחות משלשה ימים קודם:
כתב יד א ואתיא כמ"ד מפני החשד. פי' דתנן הנוטע בשביעית בין בשוגג ובין במזיד יעקר המבשל בשבת בשוגג יאכל ומקשינן מ"ש ומשני נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ומכח זה קנסו בשביעית יותר מבשבת ולפי זה נטעו ומת בנו מותר דלבנו לא קנסו ועוד יש טעם אחר משום דצריך למנות לו שני ערלה מר"ה של שביעית א"כ מחזי כמו שנטעו בשביעית וא"כ אין חילוק הוא מונה בנו מונה:
כתב יד א נראין הדברים בשנטעו לפני ר"ה ל' יום. פי' כיון דמכח ששלשים יום בשנה עלתה לו לשנה אז צריך להמתין עד ט"ו בשבט:
הא אם לא נטעו כו'. פי' אז צריך למנות לו שנה שלימה מיום ליום או מר"ה אז א"צ להמתין עד ט"ו בשבט:
וע"ז אמרו איתא חמי כו' א"ל אין כיני אפי' נטעו פחות משלשים יום כו' יהא אסור עד ט"ו בשבט מאי כדון מכיון שהוא כו'. פי' כיון שט"ו בשבט ר"ה לאילנות והוא עומד בתוך שנתו כלומר שאינו מתחיל ממנו השנה לעולם צריך להשלים עד ט"ו בשבט ודו"ק:
כתב יד א ה"ג בפירות הילכו אחר השליש ובאורז אחר השרשה כו':
כתב יד א שא"א לעמוד עליו. פי' שאינו מביא את השליש בפעם א' אלא מעט היום ומעט למחר:
וע"ז פריך ויצבור את גרנו לתוכו כו':
ומשני מעשר אחד את מעשר כו' וכאן כשאתה צוברו פעמים שהוא צריך להפריש עליו שני מעשרות דהיינו מעשר שני ומעשר עני:
כתיב שש שנים תזרע שדך ואספת כו'. פי' משמע ליה האי ואספת אשש שנים קאי דליהוי שש שנים אוספות ואם הלכו בו אחר השליש כיון דדרך להביא השליש אחר ר"ה א"כ יהיה נקרא האסיפה על שנה שביעית ויהיה שבעה אוספות:
ע"ז מקשי בשיתא לית אנן קיימין אלא בשבעה. כלומר אם הלכו בו אחר השליש אפי' שש אסיפות ליכא דמה שמביא השליש בשביעית נאמר משום שביעית וא"כ ליכא אלא חמשה אסיפות ואת אמרת שבעה:
אלא כיני כלומר אלא אימא ששה זורעין וששה אוספין ולא ששה כו':
התיבון הרי פול המצרי. פי' דבפול המצרי ודאי הלכו בו אחר השליש לרבנן וגם דרכו להביא השליש אחר ר"ה ועמד בקושיא:
דתני צובר גרנו מיותר:
כתב יד ב לא ששה זרעין וששה אוספים. מפני שדרך להביא השליש אחר ר"ה ואם הלכו בו אחר שליש תהי' האסיפה נקרא בשנה השביעית והוי שבעה אוספות:
בשיתא לינן יכלין קיימין. ואם הלכו בו אחר שליש אפי' ששה אסיפות ליכא דהשליש שמביא בשביעית נחשבהו לשביעית. וא"כ ליכא אלא חמשה אסיפות ואת אמרת שבעה:
הרי פול המצרי. ובפול המצרי ודאי הלכו בו אחר השליש לרבנן ודרכו להביא השליש אחרי ר"ה. ונשאר בקושיא:
כתב יד א וקסמיה בידיה צ"ל וקיימוה בידי':
את מהלך בהן לשעבר אף אלו הואיל והן חיין כו':
כתב יד א קנקולין. לשון כיסין:
כתב יד א ה"ג או שזרע לזרע וחשב עליו לירק. פי' דאמרינן בסמוך דבאין מחשבה:
מעשר מזרעו כו' בשליקט לפני ר"ה אבל אם ליקט לאחר ר"ה זרעו מתעשר כו' עד כשעת לקיטתו עישורו וכשהביא שליש לפני ר"ה אבל אם הביא שליש אחר ר"ה בין זרעו כו' עד אלא א"כ מנע ממנו שלש מורביות פי' השקאות:
ואח"כ צ"ל מה שכתוב למטה בסמוך א"ר יוסי והוא שהביא שליש למחשבת זרע אבל אם הביא שליש למחשבת ירק לא. פי' אינו מועיל מה שחישב עליו לזרע:
כתב יד א ה"ג לא מנע ממנו ג' מורביות. פי' אזלינן בתר קצצין דהיינו עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו כשעת לקיטתו עישורו לא עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה בין זרעו בין ירקו מתעשר לבא מקצתן עשה קצצין גמורין ומקצתן לא עשה הדא איתמר צובר גרנו לתוכו:
מן ונמצא מעשר כו' עד כשעת לקיטתו עישורו מיותר:
א"ר יוסי כו' עד למחשבת ירק שייך לעיל:
ואח"כ צ"ל אפשר לומר זרעו מתעשר לשעבר. פי' דמקשי על ת"ק דאמר גבי מקצתן עשה כו' ומקצתן כו' צובר גרנו כיון דמדינא אותן שעשו צריך לעשר מזרעו לשעבר ומירקו לבא והאיך אמרת צובר:
כתב יד א עד פשיטא זרעו מותר וירקו אסור כצ"ל. ואח"כ צ"ל כאן מה שכתוב למטה זרע לפני ר"ה השמינית כו' עד זרעו אסור וירקו מהו כצ"ל:
ואח"כ תני ר' חייא אסור כו' עד מפני מראית עין:
ואח"כ ואפי' למ"ד אסור היה לוקט ונמצא בתוכו ירק מותר ואפי' למ"ד מותר לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו ולא יאכיל את בהמתו ולא יהא לוקט על האומן. פי' דבר מרובה:
כאן צ"ל כהדא בר נש עאל בשעון לעשר מיסרין דלובי לר' ירמיה א"ל לא תעביד כן לא תלקוט אלא צורכה דלפסה. פי' דבר מועט:
א"ר יוסי בר בון אם נעקרו הנימית מותר דניכר שהוא לזרע ודו"ק:
כתב יד א ה"ג מה לי הוקשו מה לי לא הוקשו מכיון שהוקשו כו':
כתב יד א קרמולין פטורין. פי' (כשהגם) [אולי צ"ל כשהנם] עלין:
כתב יד ב קרמולין פי' (כשהגם) [כשהנם] עלין:
כתב יד א ה"ג הורי ר' יוסי באילין קולקמיא. פי' מין עשב:
שאסור לגמות בהן מים מפני שהם באים אוכלים. פי' וכתיב לאכלה ולא להפסד:
כתב יד א ה"ג דתנינן תמן ראב"י אומר מושכין כו' וחכמים מתירין ר' מנא אמר בסתם. פי' בין מרוחקין בין מקורבין:
ר' אבון בשם שמואל אמר מה אנן כו':
כתב יד ב ר' מנא אמר לה סתם. פי' בין במרוחקין בין במקורבין:
והן עפר לא כמרווחין הוא. פי' בשנות אלי' לא שפיר למימר הכי דמרווחין כ"ע מודים דאסור הרי עפר לבן היינו מתני' דכאן דודאי הוי כמרווחין ואעפ"כ סברי דשרי. אלא כאן בשביעית כאן במועד:
כתב יד א ואותן שבעת ימים אחרות כו'. פי' בא לתרץ דלא תקשי מאותן שבעת ימים אחרונים של שביעית מפני מה התירו יותר מבמועד כיון שגם הם זמן קצר ועל זה אמר דלא מסתברא לחלק כיון שגם הם אינו אסור אלא משום איסור שביעית לא פליג:
הדרן עלך עד אימתי תנינא
כתב יד ב ואותן ז' ימים אחרונים. פי' א"ת ז' ימים האחרונים של שביעית שזמנו קצר יאסר ג"כ כמו במועד:
ומשני לא מסתברא. ר"ל כיון שאיסורן אינו אלא משום שביעית אינו מסתבר לחלק ימים האחרונים מן ימי כל השנה: