כתב יד א ר' יונה אמר משיקשור עליו. פי' דזהו סימן לידע אותן שהן משלש שנים:

תוחב בהן קסמין. פי' בשביעית לסימן לאותן שגדלו בשביעית:

כתב יד א קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר. דט"ו בשבט ר"ה לאילנות לב"ה:

תני א"ר נחמי'. תני מיותר:

שעושה שתי גרנות בשנה. פי' שדרכן לעשות גורן א' קודם ר"ה וגורן א' אחר ר"ה לכך תקנו שיהא לו ט"ו בשבט ר"ה אבל אם עושה גורן א' ודאי א' בתשרי ר"ה:

יהו שביעית. פי' דסבר טעמא דר' נחמי' שהוא כירק הילכך ר"ה שלו א' בתשרי אלא דבעושה ב' גרנות תקנו שיהא ט"ו בשבט ר"ה לכך מקשי ליזל בתר לקיטה כמו ירק:

כתב יד ב שהיא עושה שתי גרנות. היינו גורן א' קודם ר"ה וגורן א' אחר ר"ה תקנו חז"ל שיהי' לו ר"ה ט"ו בשבט. אבל באילן שהוא עושה גורן א' ודאי ר"ה שלו א' בתשרי:

מה שעשו בשביעית יהו שביעית. דס"ל טעמא דר' נחמי' מפני שהוא כירק לכן ר"ה שלו א' בתשרי אלא בעושה שתי גרנות תקנו ט"ו בשבט. ומקשי ליזל ג"כ בתר לקיטה כירק:

כתב יד א הרי חרובין כו' והן מתעשרין לבא. פי' אלמא דט"ו בשבט ר"ה:

ומשני לא שמיע כו':

שלשולן הוא הנטן. פי' ושלשולן אחר ר"ה ולכך נוהגין לעשר להבא:

כתב יד ב והרי הן מתעשרין להבא. אלמא דר"ה הוא ט"ו בשבט:

ומשני שלשולן הוא חנטן. ושלשולן אחר ר"ה לכך הן מתעשרים להבא:

כתב יד א מטילות שאור. היא הבאת שליש בתמרים:

ה"ג מן הדא ר"י ור"ל ואח"כ גרסינן מעתה שליש הראשון לשעבר כו'. פי' דאפי' תימא א' בתשרי ר"ה והביא שליש לפני ר"ה אפי' כן לא יתעשר לשעבר אלא שליש הראשון:

עד והוא יודע אימתי חנטה ואח"כ גרסינן ר' יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא חנט קודם ט"ו בשבט כצ"ל. פי' דסבר דט"ו בשבט ר"ה ואזלינן בתר חנטה ולא בתר הבאת שליש:

וע"ז א"ר זעירא ויאות. פי' אמת מאי דאמר דט"ו בשבט ר"ה דילפינן ק"ו מאתרוג:

הרי אתרוג ועקרתה חנטו. פי' דאזלינן בתר לקיטה כירק:

לא עקרתה שנתו. דהוי ר"ה שלו ט"ו בשבט כשאר אילנות:

כאן שלא עקרתה חנטו לא עקרתה שנתו:

כתב יד ב חנט שליש קודם ט"ו בשבט. דסבר ט"ו בשבט הוא ר"ה ובתר חנטה אזלינן:

א"ר זירא ויאות. ר"ל שפיר אמר ט"ו בשבט ר"ה דילפינן ט"ו ט"ו מאתרוג:

כתב יד א ה"ג אמר להם והרי עמכם כו' עד לשתי שנים ואח"כ אמרו לו כו' עד לשנה אחת:

כתב יד א מתני' עד שלא גזרו כו'. פי' מתני' דקתני יעשה חשבון כו' או אין לעניים כו' ע"כ צריך לאוקמי קודם שגזרו על הספיחין דלאחר שגזרו אסור הספיחין:

א"ל וכי בעלייה היית. כלומר וכי גזרו על הלוף שתאמר דקודם גזירה הוי הרי לא גזרו על הלוף כלל:

ה"ג סבר ר' אמי אין איסור ספיחין תורה. מדאמר מתני' עד שלא גזרו:

כתב יד ב מתני' עד שלא גזרו. דקתני במתני' יעשה חשבון כו' היינו קודם שגזרו איסור ספיחין:

סבר ר"א מימר אין איסור ספיחין תורה. מדקאמר מתני' עד שלא גזרו:

כתב יד א א"ר ירמיה בעלי לוף שוטה היא מתניתא. דעלין שלהן אין מתקיים בארץ ואינו הולך אחר העיקר ע"כ יש לו ביעור דבעלי לוף פקח אין ביעור כמו בדעיקר:

אייתי רב הושעיא מתניתא כו' עלי לוף ועלי בצלים. בהאי דינא דמתני' אם יעשה חשבון עם העניים אם לאו:

אית לך למימר בצלים השוטים:

ואח"כ גרסי' מה עביד ליה ר' ירמיה פתר לה בששיקף בעלין. פי' הא דמשמע בברייתא דעלי בצלים יש להם ביעור היינו היכא דדרך לשקוף העלין פי' לתלוש דאז אינו מתקיים בארץ ואינו הולך אחר העיקר:

מילתיה דר' ירמיה. פי' מדמוקי ר' ירמיה בעלי לוף שוטה משמע אפי' לא שקפן דאי שקפן אף עלי בצלים ועלי לוף פקח יש ביעור וא"כ הוי העלין עם העיקר ועיקר אין לו ביעור ואעפ"כ יש לעלין ביעור שמעינן דבר שיש לו ביעור כו':

כתב יד ב בעלי לוף שוטה היא מתניתא דעלין שלהן אינן מתקיים בארץ. ואינן הולכים אחר העקרים לכן יש לו ביעור אבל עלי לוף פקח אין להן ביעור כמו בהעיקר:

פתר לה בששיקף העלין. ר"ל הא דדייקינן עלי בצלים י"ל ביעור היינו דדרך לתלוש העלין ואינו מתקיים בארץ ואינו הולך אחר העיקר:

מילתא דר"י. מדאוקי בעלי לוף שוטה משמע דס"ל אפי לא שקפן דאי שקפן אף עלי בצלים ועלי לוף פקח י"ל ביעור ואי בדלא שקפן הוי העלין עם העיקר והעיקר א"ל ביעור ולעלין יש ביעור שמעינן דבר שיש לו ביעור שנמצא בצד דבר שא"ל ביעור כו':

כתב יד א ר' יוסי פתר לה מתניתא. פי' דמוקי פלוגתייהו דר"א ור' יהושע דמתני' בהכי דהיינו שנטע לפני ר"ה השביעית דהיינו כמה שנים לפני ר"ה השביעית:

ועשה ביצים לפני ר"ה השביעית ודכם לפני ר"ה השביעית. פי' שדכן את העלין שלא יגדלו לפני ר"ה:

אין תימר דיכון אין כעוקר כולו לעניים. דגידולו איסור אוסרין אף את ההיתר:

ואין תימר דיכון כעוקר כו'. והוו כמו שנעקרו לפני ר"ה השביעית וא"כ אינן נאסרין מחמת הגידולין שגדלו בשביעית ולא הוי כולו לעניים:

אלא יעשה חשבון עם העניים. מה שגדלו לפני שביעית לבעה"ב ומה שגדלו בשביעית לעניים והשתא ר"א סבר דיכון כעוקר לפיכך יעשה חשבון ור' יהושע סבר אין דיכון כעוקר והוי כולו לעניים לפיכך אין לעניים עמו חשבון אלא יטלו את כולו:

כתב יד ב נטעו לפני ר"ה שביעית. ר"ל כמה שנים לפני ר"ה שביעית. ודכן את העלין שלא יגדלו:

דיכון אין כעוקר. וגידולי איסור אוסרין את ההיתר לכן כולו לעניים:

כתב יד א וה"ג אין תימר דיכון אין כעוקר הוי כולו לעניים ואין תימר דיכון כעוקר אין כולו לעניים אלא יעשה חשבון עם העניים ומספק מיותר:

ר' חזקיה פתר. פי' לפלוגתייהו דר"א ור"י דמתני' בשנטעו ערב ר"ה שביעית ועשה ביצים בשביעית ודיכון בסוף שביעית ועקרו אחר שביעית. פי' אחר כמה שנים:

אין תימר דיכון אין כעוקר כולו לבעה"ב. פי' דגידולו היתר מעלין את האיסור:

ואין תימר דיכון כעוקר. א"כ הוי כאילו נעקרו בסוף שביעית ואין הגידולין של היתר מעלין אותם:

א"כ אין כולו לבעה"ב ויעשה עם העניים חשבון. וה"פ ר"א סבר דיכון כעוקר וא"כ מה שגדלו בשביעית אסור ומה שגדלו אחר שביעית מותר לפיכך יעשה חשבון כו' ור' יהושע סבר אין דיכון כעוקר וא"כ הגידולין שגדלו אחר שביעית העלו את האיסור לפיכך אין לעניים עמו חשבון אלא כולו לבעה"ב:

וה"ג אין תימר אין דיכון כעוקר כולו לבעה"ב לפיכך אין לעניים עמו חשבון ואין תימר דיכון כעוקר אין כולו לבעה"ב לפיכך יעשה חשבון כו':

כתב יד ב אין תימר דיכון כעוקר. הוי כאלו נעקרו לפני ר"ה שביעית ולא נאסרו מהגדולין של שביעית. אלא יעשה חשבון עם העניים ומה שגדל קודם שביעית הוא של בעה"ב. ומה שגדל בשביעית הוא של עניים ור' אליעזר סבר דיכון כעוקר. ור' יהושע סבר אין דיכון כעוקר:

ועקרו אחר שביעית. ר"ל כמה שנים אחר שביעית ואם אין דיכון כעוקר כולו לבעה"ב משום דגידולי ההיתר מעלין את האיסור. ואם דיכון כעוקר הרי נעקרו בסוף שביעית ואין גדולין של היתר מעלה אותן ויעשה חשבון עם העניים ומפרש איך יעשה החשבון עשה בארץ שלש שנים כו':

כתב יד א והשתא מפרש איך יהיה החשבון עשה בארץ כו':

ר' יוסי פתר מתני' לפני ר"ה שביעית. פי' כגון שזרע לפני ר"ה השביעית וא"כ אותן השלש שנים היו ג"כ לפני ר"ה:

ר' חזקיה פתר מתני' ער"ה שביעית. פי' שנטע ערב ר"ה כו' וא"כ אותן השנים היו אחר ר"ה שביעית:

כתב יד ב ר' יוסי פתר לה מתני' לפני ר"ה שביעית. פי' שזרע ג' שנים לפני ר"ה שביעית:

ור' חזקיה פתר מתני' ער"ה שביעית. כלומר ואותן השנים היו אחר שביעית:

כתב יד א אף בשאר שני שבוע כן. פי' אם ג"כ נחלקו ר"א ור' יהושע אם דיכון כעוקר בשאר שני שבוע כו':

אינו מדכנו. פי' שאם הוא מדכנו לא יעלו הגידולין שגדלו בשנה שלישית את הגידולין של שנה שניה להיותן מתעשרין מעשר עני:

ואינו מונע מהן מים. פי' באותן שאם ימנע יהיו מתעשרין לשעבר כמו בצלים הסריסין ונמצא מפסיד את העניים:

בשביל שיהא מעשר. פי' מעשר שני:

היתה שלישית כו'. אלמא דלא סברי דדיכון כעוקר:

ומשני שעקרן. פי' אינו מדכנן בלבד אלא שעקרן ג"כ עד שלא צמחו פי' בשנה השלישית ואח"כ שתלן דודאי לכ"ע אין הגידולין מעלין כו':

כתב יד ב אף בשאר שני שבוע כן. מבעי ליה. אם בשאר שני שבוע נחלקו ג"כ ר"א ור"י בדין דיכון כעיקור או לא:

אינו מדכנו. שאם ידכנן לא יעלו הגידולין של שלישית לשניה. ונמצא מפסיד מעשר עני:

ואינו מונע מהן מים. היינו באותן הדברים שאם מונע מהן מים מתעשרין לשעבר כמו בצלים הסריסים וכו':

בשביל שיהא מעשר. ר"ל מעשר שני ונמצא שהוא מפסיד מעשר עני:

תפתר שעקרן עד שלא צמחו. כלומר האי מדכנו ר"ל שעקרו לגמרי עד שלא צמחו בשנה השלישית ואח"כ שתלן דאז לכ"ע אין הגדולין מעלין:

כתב יד א קטינאי. פי' של קיץ:

ה"ג לחרוש יחפור לנכש יעקר:

כתב יד א ה"ג גזרו על הירק ולא גזרו על הלוף:

בטמון אנן קיימין. פי' דאינו מתיר ר' יהודה לאכול ירק במוצאי שביעית אלא בטמון וא"כ בשביעית גזרינן שלא יבוא מן המשומר אבל במוצאי שביעית כולי האי לא גזרינן:

כתב יד ב בטמון אנן קיימינן. דר' יהודא לא התיר לאכול ירק במוצאי שביעית אלא מן הטמון אלא דבשביעית גזרינן שמא יביא מן המשומר אבל במוצאי שביעית לא גזרינן כולי האי:

כתב יד א וחש לומר שמא החליף. פי' שמא יקח גם אותן של שמן וימלא בהן יין:

ומשני אדרא דאילין חכימא. פי' עורות של יין ניכרים דר' יונה אמר דהכדים גופא ניכרים והוא מפרש דהכדים אינם ניכרים רק העורות:

כתב יד ב אדרא דאילן חכימא. ניכר העורות של יין. אבל ר' ינאי סבר הכדים בעצמם ניכרים בלתי העורות:

כתב יד א ה"ג אפי' הקונה מן הארץ. פי' אפי' אותו שקונה אותם הוא מן הארץ אם הוא קונה בחו"ל אין לחוש לסרסור שהוא קונה למכור לאחרים:

כתב יד ב אפי' הקונה מן הארץ היינו שהמוכר היא מא"י אין לחוש אם קונה בחו"ל:

כתב יד א ואפי' יסבור כב"ה לית אורחיה משתחיט מיד אלא משתהא תלתין יומין ואותן תלתין יומין לאו מקח טעות. פי' דרב מודה דיכול לומר לשחיטה מכרתי כמו גבי שביעית אבל כאן אפי' לשחיטה אינו ראוי כיון דאינו יכול להשהות אותו שלשים יום לפני השחיטה משו"ה הוי מקח טעות לרב:

לית אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. היכא שיכול לחרוש עמו בודאי הוא קונה אותו לחרישה ומשו"ה אסור בשביעית אבל כאן שאינו יכול לחרוש עמו מפני שהוא נגחן סבר דיכול לומר לשחיטה מכרתי לך כו':

כתב יד ב ואפי' יסבור כב"ה. ר"ל אפי' רב מודה גבי שביעית דיכול לומר לשחיטה מכרתי אבל גבי נגחן אינו ראוי לשחיטה. דאינו יכול להשהותו ליום שדרך להשהות לפני שחיטה לכן הוי מקח טעות:

לית אורחא דבר נש מיכוס תורא רדיא. דכל שהוא ראוי לחרישה אינו שוחטו אלא הוא קונה לחרישה לכן בשביעית אסור. אבל נגחן שאינו ראוי לחרישה שפיר יכול למימר לשחיטה מכרתיו:

כתב יד א כ"ש במשכירה לו. פי' שיצא מרשותו:

כתב יד ב כ"ש במשכירה. לפי שיצא מרשותו:

כתב יד א וסתמו לאו כפירושו הוא. פי' כיון שאינו מיוחד אלא לאיסור:

ה"ג א"ל אני אומר. פי' דיכול לעשות בו דבר של היתר:

כתב יד א ה"ג במקום שזורעין ואוכלין או במקום שאוכלין ואין זורעין. פי' מה שאינו יכול לסייע לו:

אין תימר כו' לוקח מן הסירקי מותר אין תימר שאוכלין ואין זורעין. פי' ואפ"ה קנסו:

ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור:

כתב יד א על כל פרקא איתאמרת. פי' האי מפני דרכי שלום:

מן מה דלא תנינן בגיטין. פי' דקא חשיב התם מה שתקנו מפני דרכי שלום:

כתב יד ב מן מה דלא תנינן בגיטין. דהתם קחשיב כל אלו שתקנו מפני דרכי שלום:

כתב יד א כאן לחולין. פי' מתני' דקתני בוררת בחולין דאינו אלא חשש מעשר ורוב ע"ה מעשרין הן ונחתום איירי בתרומה דאסור לטמאות אותה כו':

ואח"כ מתרץ כאן בלותת [כאן באינו לותת]. פי' מתני' איירי באינו לותת שעדיין לא הוכשר דאינו אלא חשש מעשר ורוב ע"ה כו' וכאן איירי בלותת ויש חשש מה שגורם טומאה לחלה:

ומייתי ראיה מן אבל משתטיל מים כו' משמע דעד השתא איירי בלא הוכשר ודו"ק:

כתב יד ב כאן לחולין כאן לתרומה. מתני' דקתני בוררת מיירי בחולין דאינו אלא חשש משום מעשר ורוב ע"ה מעשרין. והא דתנינן בנחתום מיירי בתרומה דאסור לגרום טומאה:

כאן בלותת. הא דתמן תנינן איירי בלותת:

וכאן בשאינו לותת. מתני' איירי בשאינו לותת ולא הוכשר. ואין כאן אלא חשש מעשר דרוב ע"ה כו':

מתניתא מסייעא. דעד השתא מיירי בשלא הוכשר:

כתב יד א וכולן לא אמרו כו' מיותר:

ר"ח ור' אמי כו' אמחזיקין ידי גוים קאי:

הדרן עלך פרק בנות שוח

כתב יד ב ר' חייא ור' אימי כו'. קאי אמחזיקים ידי גוים: