כתב יד א בדין שלא תטמא טומאת אוכלין. ולא יהא חייב בתרומה:

והן אמרו שתטמא טומאת אוכלין. ויהא חייב בתרומה פי' א"כ הן אמרו והן אמרו אבל גבי תבלין שמדאורייתא הוא אוכל וחייב בתרומה אינו מותר לזרים. ומטמא טומאת כו' עד שבטלה טעמן:

כתב יד א ה"ג והתני אומן מותר ושאינו אומן אסור וא"ר יוחנן בר מרי אפי' כמאן דאמר אומן מותר ובלבד בידוע. פי' וא"כ ודאי לא מרע אנפשיה אומן מותר לא באינו מבושלין דאי במבושלין מה לי אומן ומה לי אחר ודכוותה בשאינו אומן אסור אפי' בשאינו מבושלין וא"כ קשה באינו מבושלין למה אסור הא ודאי משום יין ואי אמרת יין במורייס פוגם למה אסור:

ה"ג הנאת תרומה מותרת. פי' ואינו אסור אלא טעם תרומה וכיון שהוא נטל"פ מותר:

אבל הנאת ע"ז אסורה. פי' ומשו"ה אפי' נטל"פ אסור כיון שיש לו הנאה:

כתב יד א ה"ג הוי דר"א הוא דאמר מפני שממעט משותיו פי' ולהכי מחלק בין כהן לבעלים בבעלים אסור לבשל מפני שממעט משותיו אבל בכהן כיון שהוא רוצה לשתות טוב לו יותר מחי אבל אי אמרת מפני שממעט ממדתו אדרבא בבעלים עדיף טפי להתיר לתרום מהמבושל על שאינו מבושל כיון שהוא נותן לפי מדת השאינו מבושל א"כ אין לו היזק במה שנמעט ממדתו:

כתב יד א ור' יהושע פוטר. פי' דמשמע אפי' מקרן:

ומשני כאן משנתרמה וכאן עד שלא נתרמה. פי' כ"ז שלא נתרמה אינו חייב בתרומה אבל אם אחר שנתרמה זב מהם הוי תרומה דהוי טבל אלא שפטרו מחומש:

כתב יד א ה"ג תני ר' נתן אומר לא שר"א מחייב במעשרות אלא שר"א אומר שלא יאכל מן הדבש עד שיעשר על התמרים ומודה ר"א שאם עישר על התמרים אפי' באספמיא שדבשן מותר מילתיה אמר שהוא מעשר על הדבש ועל התמרים:

לפי תמרים פי' שאינו מעשר אלא לפי תמרים ודבש ממילא מותר:

מילתיה דת"ק אמר. פי' שפליג על ר' נתן וסובר שר"א מחייב דבש תמרים במעשר. שהוא מעשר מן התמרים על הדבש ועל התמרים לפי דבש ולפי תמרים:

כתב יד א ר"א מטמא משום משקה כו':

כתב יד א ה"ג דו אמר אין מי פירות מבטלין לעולם. פי' דאמרינן במס' מכשירין פ"ד רש"א אם היו לחין והסיקן ורבו משקין היוצאין מהן על משקין שבלעו טהורין פי' משום דמי פירות מבטלין למשקין וחכמים פליגי עלי' כדקתני בתוספתא בפי' ע"ש וסתם מתני' ר"מ:

כתב יד א ה"ג דו אמר פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט והכל בכלל. פי' דכאן בתחילה כתיב מים דהיינו פרט. ואח"כ כתיב וכל משקה דהיינו כלל:

ורובה מדר' ישמעאל. פי' דר' ישמעאל לא אמר אלא בפרט וכלל:

ודו אמר אפי' פרט וכלל ופרט הכל בכלל. פי' דהכא יש כאן עוד פרט דהיינו אשר ישתה:

רבי פרינדי דקיסרין אמר ר"א כר' ישמעאל. פי' דליכא כאן אלא פרט וכלל ואשר ישתה מוקי לדרשא אחריתי ותני כן וכל משקה מה ת"ל אשר ישתה פרט למשקה סרוח דברי ר"א אמרו לו אין משקין יוצאין לא מידי עופות ולא מידי פרה. פי' משו"ה לא נפסל מתורת משקה ע"י שאינה ראויה לעופות או לפרה וכן הוא משיב ר"א לחכמים מה דאית לכון כו' יהא משקה סרוח מעיקרו טהור אלא כי אמרו לו כו' שכן משקה בהמה לאדם באין במחשבה:

כתב יד א חבריא בשם ר' אלעזר מודה ר"א במשקה סרוח מעיקרו שהוא טמא. פי' מדהשיבו לו רבנן ממשקה סרוח מעיקרו שהוא טמא ולא אמר שאני סובר שהוא טהור משמע שגם ר"א מודה:

המוהל היוצא מהן ר"א מטהר. פי' משום דהוי משקה סרוח אלמא דמשקה סרוח מעיקרו לר"א טהור:

ומשני מודי ר"א במי ים הגדול. פי' דאין משקה סרוח טמא אלא במי ים הגדול אבל שאר משקה סרוח אפי' מעיקרו טהור משמע דרבנן דמטמאי משום משקה סרוח מש"ה א"ה כל משקה סרוח מעיקרו לרבנן טמא אבל בתלמוד בבלי משמע דמשקה סרוח מעיקרו אפי' לרבנן אינו טמא אלא במי ים הגדול ולא פליגי אלא במשקה הסרוח שאינו מעיקרו דר"א מטהר ורבנן מטמאי ומוהל היוצא מהן דמטמאי רבנן היינו משום דלא חשיב משקה סרוח והא דמטהר ר"א היינו משום דסבר דאינו אלא זיעה בעלמא:

כתב יד א ואין הוי חורין לא הוי מניניה מיותר:

כתב יד א ה"ג תמן תנינן יוסף הכהן הביא בכורים יין ולא קבלו ממנו. פירש וקשיא על מתני' דתני אין מביאין כו':

אלא היוצא מן הזיתים וענבים משמע דמן הזיתים וענבים מביאין וכא את אמרת הכין כדפי':

ר' אילא בשם ר"א כיני מתני' אין עושין בכורים משקין אלא היוצא מזיתים וענבים ואפי' משזכו בהן בעלים. אבל להביא אפי' מזיתים וענבים אין מביאין אלא שלכהן מותר לעשות משקין מזיתים וענבים:

ת"ל תביא. פי' אלמא שמותר אפי' להביא ואמאי לא קבלו ממנו:

כתב יד א ה"ג א"ר יודן מודי ר"א ור"י בזיתים וענבים טהורות שיעשו על מה נחלקו על הטמאים כו':

וענבים בין טמאות יעשו מיותר:

ה"ג אמר רבי מודה ר"א ור"י בזיתים טהורות שיעשו זיתים וענבים טמאות שלא יעשו על מה נחלקו על ענבים טהורות:

כתב יד א ה"ג בשם ר"א מתני' במובלעות באוכל. פי' הא דאסור העוקצין לזרים היינו במובלעות באוכל (כל) ר' זירא [כל] דתרומות כו':

כתב יד א ה"ג אר"א בגלעיני הרוטב. פי' שהם רכים למצמץ אותם:

כתב יד א רגילין לחבוט. פי' שאינו יכול לדוש אותם מפני שהם עדיין רכים:

כתב יד א כן היא שיעורה. פי' הא דקתני במתני' קב או קביים לסאה דוקא אבל אינו רשאי לעשות יותר נקייה:

כתב יד א ה"ג לא מסתברא אלא בתרומה גדולה. פי' שהיא נטלת מאומד אבל בתרומת מעשר אין תורמין לא מן העלין על הקלחין ולא מן הקלחין על העלין:

כתב יד א ה"ג הרי היא של מוכר וכא את אמרת הכין. דהרי זה תרומה א"ר יוחנן כו' אלא של לוקח א"ר יצחק בן אליעזר משום [יאוש] פי' משו"ה הוי של מוכר משא"כ בתרומה:

ואף בקודש כן פי' דא"צ רק שינטל ג' טיפין:

כתב יד א ה"ג הדא אמרת אם אין צריך להחזיר והחזיר עובר משום יתרון:

כתב יד א ה"ג אף שלישי אסור רמ"א שלישי אסור רביעי מותר שמרים של מעשר שני כו' בנ"ט שמרים של הקדש שלישי אסור רביעי מותר רמ"א אף הרביעי בנ"ט ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק כאיסורו כך הכשרו. פי' כל זמן שהן אסורין הם נחשבים יין ומכשירין ואם הן מותרים נחשבים מים ואין מכשירין וכגון שנפלו מי גשמים עליהם מעצמם ואח"כ נפלו על הפירות מעצמן דמי גשמים צריכין מחשבה ונ"מ דאם הם מים אין מכשירין עד שיחשב עליהן ואם הם יין מכשירים אפי' בלא מחשבה:

כתב יד א חרסן של זב. פי' שהזב מטיל לתוכו מים:

כתב יד א ה"ג פחות מיכן נותנו באור:

ה"ג באוכל כביצה הדא דתימא בטמא אבל בטהור אפי' כ"ש צריך להחזיר כו':

כתב יד א ה"ג מנין לכהן שנשא אשה או קנה עבד שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו יכול אפי' בהמה ת"ל הם:

יכול לא יאכילה בכרשינין ת"ל נפש פי' דמשמע אפי' בהמה ומוקי לה בכרשינין שהן עיקר למאכל בהמה ואינו עומד לאדם אלא ברעב:

כתב יד א ה"ג מאן דאמר בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן ניחא מחלקו אתיא. פי' הרי הן שלו ואינו אסור אלא משום איסור זרות וכיון שהוא ברשות כהן מותר ומ"ד בתרומת גורנו בלא כן. פי' בלא איסור זרות:

א"צ זכיה. פי' הרי הוא צריך ליתן לכהן והכהן עוד לא זכה בהן:

כתב יד א ומשני תני בת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל. ומשו"ה מותר אפי' בתרומת גורנו. ומקשי אעפ"כ זכי' בעי. ומשני א"ל במזכה להן ע"י אחר:

כתב יד א תני בת ישראל שנכנסה להדליק כו' עד ולא עמד ב"ד וביטל. וכמה דתימר הכא לא עמד ב"ד וביטל כן הוא אמר תמן לא עמד ב"ד וביטל. פי' גבי שביעית שהתירו לחרוש מפני האונסין:

כתב יד א ה"ג שהי' אוכל אצל ישראל עד ואינו חושש:

ה"ג ישראל שהי' בחנותו של כהן ממלא ישראל את הנר שמן שריפה ועולה לעליה ויורד לחנות לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל. ואם היו שותפין בחנות מותר כהן שבא לעשות חשבון עם ישראל:

ה"ג ולא כן סברין מימר לעשות צרכיו של כהן:

ה"ג ע"י כן הוי קרוץ בשחר:

כתב יד א ה"ג ר' נחמי' כן ר' אילא לא נסיב פתילה:

כלא מן הדין משמשא מבזבזא קדושה פי' משו"ה מותר לאדא שמשא ליטול:

כתב יד א ה"ג אין מחייבין אותו לכבותו:

הדרן עלך אין נותנין דבילה וסליקא לה מסכת תרומות