כתב יד א ה"ג מטמא טומאת אוכלין פי' מספק דילמא אוכל הוא ואין שורפין עליה תרומה. פי' דילמא לאו אוכל הוא ואין חייבין עליה חומש פי' אם אכלה. דדלמא לאו אוכל הוא:

ואין לוקין עליה חוץ לחומה. פי' אם הוציא חוץ לחומה ואכלה:

ה"ג ככר שנטמא ע"י אדם פי' דהוי כמו שיש בו דעת לשאול:

בספק פי' ספק אם נטמא ספק אי לא נטמא:

ברה"י ספקו טמא וברה"ר ספקו טהור והכא טהור. פי' אפי' ברה"י:

שהן שני ספיקות. פי' ספק אוכל ספק אינו אוכל כו':

כתב יד א מוסיף על החיצון כו'. פי' מה דתנן במתני' שיחזור ויתרום היינו שיוסיף כדי שיהי' בחיצון לבד כשיעור תרומה:

כתב יד א ה"ג לא אמרו אלא נמצאת ניקור. פי' אחר שנתרמה ואינו יודע אם היה מנוקר בשעה שהפריש אם לא:

אבל לכתחילה פי' שיודע שהי' מנוקר בשעה שהפריש:

לא. פי' אינה תרומה:

לא מסתברא אלא כשראו אותו נוקר. פי' הא דאמרינן דאינה תרומה היינו דוקא כשראה בעצמו שהנחש נוקר אבל כשלא ראה הנחש נוקר אלא שמצא אותה מנוקר הוי ספק אם נחש ניקר או לאו וא"כ הוי תרומה ויחזור ויתרום:

א"ל יודע הוא אם הטיל ארס פי' כיון שאתה סובר דלא אמרינן מספק שאינה תרומה אף אם ראה הנחש נוקר יש ספק אם הטיל ארס אלא ודאי כיון דאסור לאוכלו אף מספק לא חשבינן לאוכל ואינה תרומה א"כ אף בשלא ראה אותו נוקר אסור לאוכלו מספק:

מה בינה לטמא. פי' מ"ש טמא דחשבינן לי' אוכל ואפי' אם תרם בשוגג תרומתו תרומה וגם במזיד אינו אלא קנס ושורפין עליה תרומה אף שאסור באכילה והכא כשראו אותה מנוקר לא חשבינן ליה אוכל אפי' יש כמה ספיקות:

ומשני טמא בעינו הוא. פ' דאם היה חולין טמאין היה מותר באכילה:

תרומה היא שגרמה. פי' שם תרומה שעליה היא גרם לה שתהא אסורה לאכול וא"כ מכח זה לא נאבד תורת אוכל מינה אבל הכא עפר הוא דאף אם הי' חולין הי' אסור לאוכלו:

כתב יד א ר' חייא בשם ר' יוחנן דרבי היא. פי' דסבר חומץ ויין ב' מינין:

כתב יד א ר' יעקב בר אחא הלכה כו' ר' בא בר כהן בעי כו':

ר' בא ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן ר"ש ור' יהודא הלכה כר' יודא ואין. צ"ל ר"מ ור' יודא הלכה כר"י ומנה את שמע ר"מ ור"ש הלכה כר"ש:

כתב יד א ה"ג סאה של שני חציו תרומה וחציו טבל טבולה למעשרות. פי' מה שהפריש השני פשיטא לי דבשעת הפרשה הי' חציו תרומה דהיינו החצי שלו והחצי השני של שותפו אינו טובל אלא למעשרות שכבר תיקן הראשון:

סאה של ראשון חציו תרומה וחציו טבל טבולה לכל. פי' מה שהפריש הראשון היה בשעת הפרשה חציו תרומה דהיינו החצי שלו והחצי של שותפו טבל טבולה לכל דעדיין לא תיקן השני הא פשיטא לי אבל הא מיבעיא לי חצי סאה של שני מהו שיפטור החצי סאה של ראשון. פי' אחר שתיקן השני אם נתקן ג"כ חצי סאה שהיה טבל ביד הראשון דאמרינן מסתמא הי' דעתו גם עליה או כיון שהפריש לכתחילה ולא הי' כאן בשעה שהפריש השני לא נתקן:

ופשט נשמעינה מן הדא כו'. אלמא דאף החצי סאה של ראשון ג"כ נתקן:

כתב יד א ה"ג אין תעבדיניה כשיעור תורה ר' יוסי כרבנן. פי' דמסתמא אף רבנן דאמרי תרומת הראשון תרומה היינו כשתרם כשיעור תורה:

אין תעבדיניה כשיעור חבירו לית ר' יוסי כרבנן. פי' דרבנן לא חלקו ואף שלא תרם כדעת חבירו סברי תרומת הראשון תרומה:

כתב יד א תפתר כגון שאמר לו לך וקבע בצפון וקבע בדרום. פי' שאמר לו בעה"ב לשליח לך וקבע בצפון וחזר וקבע בעה"ב עצמו בדרום דהוי ביטול ע"י מעשה ועליו אמרו אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו כו' וקבע בדרום משום דודאי איירי שלא תרם בעה"ב התרומה שעשה השליח:

כתב יד א ה"ג שהי' הבור קטן ושהיו בעלים אחרים משכשכין בהם תרומתו תרומה:

ה"ג מטמאין את הבור מיד והתני הפועלין כו'. וא"ל אלא כאן ביין כאן בשמן וכו':

כתב יד א ה"ג ניחא למ"ד משטוענו דהוי אחר שיטחנו אבל למ"ד משיטחנו ק' לא כן (תנין) א"ר יוחנן הדרונות מכיון שהלכו בו שתי וערב מטמאין את הבור מיד ומקשי והתני הפועלין וכו':

ושני ליה כאן ביין כאן בשמן:

ומקשי ולא היא יין היא שמן. ושני ליה יין טומאתו מצוייה שמן אין טומאתו מצוייה. פי' וא"כ קשה למ"ד משיטחנו למה צריך להקדים זמן תרומה כ"כ דס"ד דבזיתים ג"כ אין טומאתם מצוייה כמו בשמן:

ומשני כאן וכאן הטומאה מצוייה. פי' בין ביין בין בזיתים והא דאמר לעיל יין טומאתו מצוייה לא להוציא שאר הדברים שהן חוץ מיין אלא שהטומאה מצויה ביין יותר מבשמן אבל לעולם גם בזיתים הטומאה מצויה כו':

כתב יד א ונותנין זיתים תחת הממל והולך ובא עליהן. פי' ותורם תיכף כמו בענבים:

אמר לו אין דומין וכו':

כתב יד א ה"ג על המעות הללו רש"א קרא לה שם כו':

ה"ג מ"ש שהחבית זה מחולל על המעות הללו ולא קבע לו מקום. פי' למ"ש:

רש"א קרא לו שם כו'. אלמא דאפי' לא אמר אלא בו כי הכא ג"כ לר"ש קרא שם:

כתב יד א ה"ג מה התורם במסויים אף מחשבה במסויים:

כתב יד א ה"ג בעושה אותו כמין כף חד מן ארבעה:

כתב יד א ה"ג קומי ר' יוחנן מה עובר לוקה או אינו לוקה ושתיק כו':

ה"ג לכשהי' הכרי נפק מביניהון כו':

מה מקיים ר' יוחנן מלאתך ודמעך לא תאחר פתר לה בביעור. פי' דלא תאחר קאי ג"כ על הביעור וא"כ הוי לאו שבכללות כמו לא תאכלו על הדם. דדרשיגן בגמרא לכמה דברים. ואר"י בגמרא שאין לוקין עליהן משום דהוי לאו שבכללות:

כתב יד א ה"ג אלא על הגורן:

כתב יד א ה"ג א"ל ר' מנא אבא בנימין תני בכורים בימינו ותרומה בשמאלו פי' וכיון שמותר לכתחילה להפריש שניהם כא' מסתמא אף אם הקדים התרומה לבכורים אינו מעכב:

אית תנא תני עובר. מלתא באפני נפשה היא וקאי אאם הקדים תרומה לבכורים:

כתב יד א ה"ג בש"א הקדש טעות הוי הקדש ובה"א לא הוי הקדש כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון ה"ז הקדש ויצא לבן בש"א הקדש ובה"א אינו הקדש א"ר ירמיה בא לומר חולין ואמר עולה קדשה. פי' דהשור שסבור שיהא חולין דסבור שיצא השחור ראשון ואמר עולה בטעות קדשה:

א"ר יוסי במתכון להקדש אנן קיימין. פי' אותו השור שנתכוין להקדש דהיינו השחור סבור ב"ש דקדשה אלא שטעה מחמת דבר אחר. פי' דסבר שיצא ראשון בכה"ג סבר ב"ש דהוי הקדש אבל בא לומר חולין ואמר עולה כהאי דשור לבן לא קדשה:

על דעתיה דר' ירמיה. פי' דסבר דלב"ש אף בבא לומר חולין ואמר עולה קדשה א"כ מתני' דתני לא אמר כלום במחלוקת דלב"ש הוי הקדש:

על דעתיה דר' יוסי. פי' דסבר דוקא במתכוין להקדש הוא דסבר ב"ש דהוי הקדש אבל בא לומר חולין אף ב"ש מודו דלא הוי הקדש א"כ הא מתני' ד"ה:

כתב יד א ה"ג תני בשפתים ולא בלב שמואל אמר אף בלב פי' אף שגמר בלבו שלא יוציא בשפתיו נמי סבר שמואל דלא הוי נדר:

כתב יד א ה"ג אין צריך להפריש אלא תרומה בלבד כו':

ה"ג אין צריך להפריש אלא תרומה ומעשר ראשון בלבד כו':

כתב יד א מה פליגין בתרומת גרנו. פי' ומשום הכי ר"ש פוטר משום דסבר יש קינין כו':

וקשיא על דר"ש פוטר טבלו דבר תורה. פי' הרי יכול לתקן הטבל אפי' פירות שלקח מישראל ד"ת:

ותימר הכין. פי' שפטור מחומש:

ה"ג דברי ר"ש ר' יוסי מחייב כו' מה פליגין פי' ר"ש דפוטר מחומש כו':

הדרן עלך פרק התורם