כתב יד א מה נפלוג. פי' דכשהפריש בדעתו להפריש אבל אם אין בדעתו להפריש אינו מוציא תרומה ממנו אפי' עליו או לא:

א"ל סתמא כשהפריש ובדעתו להפריש. פי' ולא פליגי:

כתב יד א ומקשי מה בין מוציא ממנו עליו. פי' שמותר:

למוציא ממנו למקום אחר. שאסור:

ומשני בשעה שהוציא ממנו עליו כו':

ואח"כ מקשי וקשיא נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו נמלך להוציא למקום אחר מזה ומזה עלה בידו. פי' בתחלה אמרת שמה שבידו טבל ואח"כ כשנמלך אני אומר שמה שבידו מזה ומזה הוא וכן להיפך:

כתב יד א ומשני אר"ל תפתר במרבה בתרומה. פי' הא דקתני במתני' שאינו מוציא ממנו למקום אחר היינו כשרוצה להרבות בתרומה כדי להיות תרומה גם על מקום אחר דגבי שאר טבל קתני המרבה בתרומה עושה אותה תרומה על מקום אחר אבל בזה שהפריש ממנו מקצת אסור אבל כל זמן שלא הפריש עדיין עליו מותר לתרום אפי' על מקום אחר:

ומקשי ניחא מרבה בתרומה. פי' שדרכו להרבות כיון שניטלת באומד הא קתני ובמעשרות פי' דגם מעשרות קתני במתני' שאסור להוציא ממנו על מקום אחר ובמעשר ודאי אין דרכו להרבות אלא ע"כ באינו מרבה איירי ואפ"ה אסור להוציא ממנו על מקום אחר:

ומשני לא תני רשב"ל ובמעשרות. פי' דרשב"ל לא תני במתני' אלא תרומה גדולה:

ומקשי הוסיף כל הטבל עלה בידו פיחת וחזר והוסיף מזה ומזה עלה. פי' מאי שנא אם בתחלה כשהוסיף אמרינן כל הטבל עלה בידו ומותר לתרום על מקום אחר ומ"ש דאם פיחת תחלה ואח"כ הוסיף דאמרינן מזה ומזה עלה בידו ואסור לתרום על מקום אחר ואף שטועה כן. פי' אם הוסיף בתחילה אפי' בטעות אמרי' שכל הטבל עלה בידו כדמייתי בתר הכי היה סבור שהוא חייב שתים ואינו חייב אלא אחת ר' אימי בשם רשב"ל אותה סאה שהוא מוסיף עושה אותה תרומה על מקום אחר. פי' אלמא אפי' אם הוסיף אף בטעות אמרינן כל הטבל עלה בידו. ובפיחת והוסיף אפי' אינו בטעות אמרי' מזה ומזה עלה בידו ועוד מכיון דנאמר כל הטבל עלה בידו מה בין הוציא ממנו כו'. פי' מ"ש:

כתב יד א ומשני מאי כדון מכיון שנתן דעתו להפריש. פי' שלא רצה לפטור כולם בזה השיעור שהפריש נסתיים הכל וחטה במקומה. פי' נמצא בכל חטה מחצה חולין מתוקנים ומחצה טבל ולפיכך אינו מוציא ממנו למקום אחר והא דתני ר"ל במרבה בתרומה היינו להוציא ממנו עליו פי' דאף להוציא ממנו עליו אינו רשאי (אלמא) [אלא] כשמרבה בתרומה שיהי' כ"כ חטין שיהא בהן טבל כשיעור שצריך להפריש תרומה עליו. ואח"כ גרסינן מתני' כשלא נתקן רובה. פי' מתני' דקתני שמותר להוציא ממנו עליו היינו שלא נתקן רובה וא"כ הוי הרוב טבל אבל כשנתקן רובה א"כ הוי המועט טבל והרוב חולין:

פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דאמר ר"ל כו'. פי' וא"כ לחזקי' דסבר טבל בטל ברוב אסור להוציא אפי' ממנו עליו וא"כ לפ"ז ראב"י דפליג וסבר אינו מוציא ממנו לא עליו ולא על מקום אחר היינו אפי' כשלא נתקן רובה ואית דבעי מימר על הדא דראב"י דאמר אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר עד כדון כשנתקן רובה של כרי אז המיעוט טבל בטל ברוב לפיכך אסור הוציא עליו אבל כשלא נתקן רובה של כרי דאז הוי הרוב טבל אפי' ראב"י מודה דמוציא ממנו עליו וא"כ לפ"ז מתני' איירי אפי' כשנתקן רובה של כרי ואפ"ה מוציא ממנו עליו:

וייבא כהדא מיותר:

היו לפניו ב' כריים כו'. מילתא באנפי נפשא. פי' דקתני מתני' דמוציא ממנו עליו מיבעיא לו אם מוציא ממנו למקום אחר כיוצא בו:

ר"א בשם ר' חייא רובה אין תורמין ולא מעשרין כו'. איידי נקט הכא וקאי על הא דמבעיא לעיל [פרק שני ה"א דף ט' ע"ב]} הי' אחד מקצתו טמא ומקצתו טהור אם מפריש על כרי אחר כיוצא בו עלי' אר"א דאין תורמין מזה על זה:

כתב יד א עשו אותה כפועל שאינו כו'. פי' דגבי פועל אמרינן דחושך גרוגרת א' ואוכל עליהן ט' ואמרינן דאותו א' שהפריש תחלה הוא תרומה על אותן הט' שמפריש אח"כ וה"נ כיוצא הוא:

כתב יד א ה"ג נשרפו הפירות דתרומה בטיבולה נשרפה התרומה הפירות בטיבולן לכשיאכלו הפירות כו':

כתב יד א ה"ג תורם חטין אחד מששים שעורים אחד משלשים כו':

ה"ג דכתיב ששית האיפה מחומר החטים:

ה"ג משלשים דכתיב וששיתם את האיפה כו' ה"ג והרעה מחמשים מן הדא דר' לוי כו':

כתב יד א ה"ג כמה דאנן אמרין תרם ועלה בידו א' מששים תרומה וא"צ לתרום כן בש"א תרם ועלה בידו א' מנ' תרומה וא"צ לתרום:

לא צורכה דלא כמה דאנן אמרין תרם ועלה בידו מס' וא' תרומה ויחזור ויתרום כן בש"א תרם ועלה בידו מנ"א תרומה ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד אר"ח בר (אמי) [איסי] לא תני בר קפרא כן אלא כו':

כתב יד א ה"ג אפי' כמו שהוא למוד במדה ואם נתכוין להוסיף אפי' כמה כו':

כתב יד א א"ל משום ר' יהודה אני שונה אותה מבעיא ליה אי לחיוב אי לפטור פי' מה הי' ר' יהודא אמר מחייב התוס' במעשר או פטור:

אין תימר לחייב ניחא. פי' הא דרבנן פליגי עלי' ופטרי דסברי דהוי תרומה מעלייתא דהא אמרי נמי ליטול שלא מן המוקף:

אין תימר לפטור ואמרת משום ר' יהודה אני שונה אותה. משמע הא רבנן מחייבי קשיא כו'. פי' דהא עבדי לה טפי תרומה מר' יודא דר"י מתיר לטול שלא מן המוקף ורבנן אסרי:

א"ר יוסי המשנה לא אמר כן כו'. פי' דממתני' משמע דמה שהוסיף פטור מן המעשרות:

ומפרש דילמא הדא דתנינן תרם ועלה בידו מס"א תרומה ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד ולא תני עלה חזר והוסיף חייב במעשרות כמו דתני על הא דתרם ועלה בידו א' מס' אלמא דהכא פטור:

ה"ג תרם ועלה בידו (א' מס') [מס' ואחד] תרומה ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד ולא תני עליה כו':

כתב יד א ה"ג ר' ינאי אומר אפי' אחד מאלף כו':

כתב יד א הפוחת א' מעשרה תרומה והמוסיף אחד מעשרה תרומה פי' כגון שהיו לו נ' סאין ובדעתו להפריש א' מנ' דהיינו סאה ופיחת עשירית סאה או הוסיף עשירית סאה:

ולא לחולין. פי' דאין הפירוש פיחת עשרה דהיינו שתרם א' מס' או הוסיף עשרה שתרם אחד ממ' והיינו עשרה לחולין דאין הפחות והתוספות שוין כדמפרש ואזיל:

כתב יד א כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף. פי' לעולם פיחת עשרה או הוסיף עשרה היינו לחולין והא דקשיא לך דאין הפחת והתוספת שוין כלומר דבפחות ד' לוגין אין תרומתו תרומה ובתוספת עד ששה לוגין תרומתו תרומה ומפרש דאינו דומה מתכוין לפחות למתכוין להוסיף פי' דבמתכוין לפחות הוא מקפיד אפי' על ד' לוגין ובמתכוין להוסיף אינו מקפיד עד ך' לוגין:

כתב יד א כולן מעלו והכא את אמרת הכין. פי' דהתם אף ששינה דעתו של בעה"ב מ"מ על אותן שלא שינה נעשה שלוחו של בעה"ב והבעה"ב מעל על חתיכה אחת. והכא את אמרת אם נתכוין להוסיף אפי' א' אין תרומתו תרומה משמע אפי' אותו השיעור שהי' בדעתו של בעה"ב לתרום. נמי לא קדשה לשם תרומה:

ומשני תמן מחתיכה הראשונה נסתיימה שליחותו של בעה"ב. פי' כיון שנטל חתיכה הראשונה נעשה שליחותו של בעה"ב והחתיכה השניה שנטל מדעתו לא שייך לשליחותו של בעה"ב ולכך לא ביטל השליחות אבל הכא על כל חטה וחטה לא נסתיימה שליחותו של בעה"ב. פי' דלא נעשה שליחותו של בעה"ב עד שיתרום על כל הכרי וכשהוא תורם על כל הכרי כבר שינה בשליחותו שהוסיף מדעתו ונתבטל שליחותו של בעה"ב ולכך אפי' השיעור שהי' בדעתו של בעה"ב לתרום אין תרומתו תרומה:

ה"ג מה דמי לה פי' אם אתה רוצה לדמות לחתיכות כזה אתה יכול לדמות דהיינו שני כריים דהתם נמי כשתירם (כשתיהן) הכרי הראשון כבר נסתיימה שליחותו של בעה"ב:

כתב יד א ה"ג קדמו לשם תרומה והשאר טבל טבול למעשרות כו':

ה"ג קדשו לשם תרומה והשאר טבל טבול לכל ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומה על מקום אחר כו':

ה"ג דתני ר' חייא יתר מכאן יעשנה תרומה על מקום אחר כו':

כתב יד א משובח מן התורם באומד. פי' דסבר דמתני' קאי על טבל לתרומה גדולה ולכן אף האומד משובח אלא שהמונה משובח מן התורם באומד אר"ח כו' מתנייתא אמרה כן כו' והשוקל משובח משלשתן. פי' דמשמע משלשה הוא משובח והיינו מודד ומונה ואומד אלמא דאומד נמי משובח:

אר"ח לעולם יכול לאוקמי מתניתין בתרומת מעשר. שמצוה למדוד במדידה והתם ודאי אין האומד משובח כלל והא דקתני משלשתן דמשמע דאף התורם באומד משובח לאו דוקא אלא בשלשתן והיינו באותן השלשה דהיינו שוקל ומונה ומודד אבל האומד אינו משובח כלל:

כתב יד א ה"ג מנין שאין עולין במאה א"ר יונה כו':

כתב יד א ה"ג אמר רבי אלעזר כך היה ר' אלעזר משיב את ר' יהושע שחורות שנפלו לתוך הלבנות אוכל את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות מלתא דרבי יהושע אמר בידוע ממה נפלו מעלות זה אחר זה כו':

ה"ג לתוך שתים שחורות כו':

ה"ג לא מסתברא אלא בתוך שלש שאם תעלה א' מהן יהיו שם שתים כו':

ה"ג אמר לי' אף אנא סבר כן. פירוש דצריך שלשה:

כתב יד א מילתא דרבנן פליגין כהנא שאל לשמואל. לא מסתברא כהדין מדומע הכא פי' שפוטר מן החלה אלא שריבה תרומה א"ל ואנא סבר כן אלא כד תסלק לארעא דישראל את שאיל לה כו' ויתיבניה שנייא אינון בעיגולין שכבר בטלו מדאורייתא. פי' לפיכך הקילו אבל בחלה מנין לפטור שאף מדאורייתא לא בטלו החולין בתרומה אלא ודאי אף מדאורייתא לא בטלו גבי עיגולין דא"צ שיפול לתוך שלשה:

בר פדיה אמר טוחן ומתיר. פי' גבי עיגול שמותרות שנפל לתוך שחורות ולבנות שטוחן והותרו כולן דכבר נתערבו אע"ג כו' ר' יונה ור' יוסי כו':

כתב יד א היו לפניו עשרים תאנים ונפלה כל אחד מהם לתוך אחרות כו' כולן נעשו הוכיח. פי' משום דבאחד מהן איכא ודאי תרומה ואינו יודע באיזה מהן לכך אמרינן דכולן אסורות:

מודה ר' יוחנן שאם נפלה מקצתן למקום אחר. או שריבה ממקום אחר על מקצתן שספיקן בטל ברוב. פי' משום דאמרינן באותן שלא נפלו נשתיירה התרומה:

כתב יד א ה"ג עד חמשים אינה צריכה רוב מכאן ואילך צריכה רוב כו':

כתב יד א ה"ג בידוע לא תעלה שאינו בידוע תעלה דברי ר"א ר' יהושע אומר בין בידוע בין שאינו בידוע תעלה:

כתב יד א ה"ג דר"מ ר' יהודא אומר כו':

ה"ג הפומין אסורין והשוליים מותרין דר"מ ר' יהודא אומר כו'. וזהו תנאי דא"ר יוחנן דממשמעות המשנה משמע דר"א אוסר אפי' בשאינו ידוע ור' יהושע מתיר אפי' בידוע והיינו כר' יהודא וגבי ליטרא קציעות קאמר אליבא דר' יהושע דלא תעלה עד שיהא שם מאה כדין משמע הא יש שם מאה כדין מותר והיינו כר"מ דלר' יהודא אליבא דר' יהושע אפי' יש שם ג' מאות פומין לא תעלה:

**ה"ג הדא אמרת פומין עשו אותה כדבר שדרכו לימנות הדא אמרת וסייע למ"ד דברי ר"מ כל הדברים מקדשין הדא אמרת דלעת אפי' אחד ממאה בה אוסר דרסה ואינו יודע היכן דרסה.**פי' אם על גבה אם בתוכה ד"ה תעלה. פי' דהתחתונות מצטרפות להעלות את העליונות הא ארעיתא לא. פי' מה שיש בתחתונות אין מצטרפין דברי ר"א עשו אותה כמרבה מזיד. פי' להכי אין מצטרפין מה שבתחתונות משום שקפה כבר והוי כאלו מרבה עליהן במזיד דהא בתחתונות ליכא ספק כלל ואינן מונחות עמהן אבל כל זמן שהיו מונחות שם היו בטלות דגם התחתונות נצטרפו ועכשיו כשקפה הרי ידוע דהתרומה כאן ואם אין בקפוי מאה חזרה להיות מדומע:

כתב יד א עשו אותה כסאה העולה מתוך מאה. פי' אע"ג דכבר נבטלו כשהיו שם במגורה מ"מ כשנטל סאה ראשונה הוי כסאה העולה מתוך מאה דלר"א מדמעת כתרומה ודאי וא"כ אח"כ כשקפה ואין בקפוי מאה סאה הוי מדומע כאילו נפלה למקום אחר ומפרש החילוק שביניהן אי משום סאה העולה מתוך מאה מותר לרבות ואפי' קפה וחזר וקפה ואפילו לא שיור דהשתא ודאי לא נטל כדי להתיר את השאר מותר ואי משום מרבה במזיד דוקא בלא שיור ולא קפה וחזר וקפה ואסור לרבות:

ה"ג קפה וחזר וקפה ע"ד דר' אסי מותר כו':

כתב יד א ה"ג מזו מחצה ומזו מחצה מעלה וכן שני קיפואין אם קפה מזה חמשים ומזה חמשים רצה מזה מעלה רצה מזה מעלה מחצה מזו ומחצה מזו מעלה:

כתב יד א ר' סימון בר פדי' כו':

וכן שני קיפואין. פי' אם היו שני מגורות ונפלה סאה תרומה לתוך אחד מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה וקפה שתיהן מזו חמשים ומזו חמשים שניהם מצטרפין להעלות ואח"כ כשרוצה להעלות רצה מזו מעלה וכו' מחצה מזו ומחצה מזו מעלה. אע"ג דבודאי לא נפל מחצה לזו ומחצה לזו:

ה"ג למקום שנפלו שם הראשונה כו':

ה"ג חזרה ואם תצרף שתיהן. נמצא שתי סאין עולות מן מאה וחמשים כו'. ריבה על הידוע ובטלו שוגג מעלה ומתיר. פי' אותו הסאה הידוע להיכן נפלה כבר ניתרת ע"י העלאה וא"כ השתא אינו אסור אלא מכח הסאה שאינו ידוע להיכן נפלה דשמא נפלה לתוכה והשתא אינו יכול להעלות בא' ומאה אם כן אף השניה חזרה. פי' דהשתא אף השניה נאסר דאין בזו לתלות טפי מבזו ואין תימר יצטרפו שתיהן ויעלו נמצא שתי סאין עולין במאה וחמשים:

ה"ג ריבה על אחד מהן ובטלה שוגג מעלה ומתיר. פי' אם נפלה לאותה שאינה ידועה היא כבר ניתרת והשניה אסורה ואם נפלה להידוע א"כ היא ניתרת מחמת סאה הידועה להיכן נפלה אבל אסורה מחמת הספק וכן השניה עד שירבה להשוגג:

כתב יד א אמר מה שלמעלן תרומה ומה שלמטן חולין מה שלמטן תרומה ומה שלמעלן חולין ולדעתו הדבר תלוי. פי' דהשתא קדשו מדומעין וצריך לקפות א"כ תלוי בדעתו עד היכן הי' דעתו שיקרא תרומה ועד כאן צריך לקפות אבל טפי לא:

כתב יד א ואף בקפוי כן. פי' אם נפלה סאה תרומה או למעלה או למטה אינו רשאי להקפות אלא עד כדי שהוא מסופק בלבו שמא היא תרומה אבל יתר מכאן אסור:

כתב יד א ה"ג תני ר' יוסי אומר בלול מעלה כו':

הדרן עלך פרק המפריש