כתב יד א ה"ג סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון כו':

ולא טבל היא. פי' המעשר ראשון וכו':

כתב יד א ה"ג המדליק בפת של תרומה ישרפו עצמותיו כו':

מהו להדליק. פי' בשאר דברים:

כתב יד א ה"ג טהורין ירקבו וטמאין ירקבו. פי' דקתני במתני' אם נפלה תרומה טמאה לתוך חולין טהורין בפחות ממאה בין שהי' חולין טמאין ובין שהי' חולין טהורין ירקבו:

ע"ד דחזקי' ניחא ירקבו. פי' דחזקי' אמר לעיל לא שנו אלא פת ושמן הא שאר כל הדברים לא איכא למימר להכי תני ירקבו משום שאר כל הדברים:

ע"ד דר' יוחנן. פי' דאמר אפי' שאר כל הדברים יחלוקו קשה למה לי' ירקבו ידליק:

ומשני סבר ר' יוחנן שמא ימצא בהן עליה. פי' להכי אסור להדליק שמא יפול לתוכן עוד ותעלה ובדבר שאין דרכו לאכול:

אבל בדבר שדרכו לאכול שמא ימצא בהן תקלה. פי' ולכך מותר לשרוף תיכף:

כתב יד א ומקשי ולא כן סברינן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו. פי' ואין לנו לחוש שמא יפול עוד ותעלה אלא כיון דהשתא מדומע מותר לשרוף:

ומשני תפתר כגון שחרב המקום. פי' הא דקתני במתני' ירקבו לאו דוקא אלא אפי' חרב המקום ואין למכור אפי' בדמי עצים ירקבו ואסור לאכול:

כתב יד א הדא אמרת טהורה בטהורין. פי' הא דקתני במתניתין ואם טהורה היתה אותה הסאה. פי' התרומה ולא פי' אם היו החולין טמאין או טהורין ומפרש הדא אמרת טהורה בטהורין. פי' שהיו גם החולין טהורין:

אבל טהורה בטמאין. פי' שהיו החולין טמאין הדא היא דתנינן כו':

ע"ד דר' יוסי ניחא. פי' הא דקתני במתני' ואם למעשר ראשון נפל יקרא שם לתרומת מעשר כו' ואם טמאין היו החולין יאכלו נקודים או קליות ולא פירש כלום אם למעשר ראשון טמא נפל מה דינו משמע דדינו כמו בטהור שקורא שם לתרומת מעשר ואח"כ יאכלו נקודים או קליות והשתא אומר ע"ד דר' יוסי ניחא. פי' דאמר לעיל דתרומת מעשר נטלת מן הטהור על הטמא:

עשה שינתן לאהרן בכהונתו. פי' שיוכל להנות ממנה א"כ הכא כי אין טהור מותר ליטול אפי' ממנו גופא תרומת מעשר דהרי מזה נהנה הכהן מה שיהא מותר לאכול אותו הסאה שנפלה ע"י נקודים או קליות:

אבל ע"ד דכהנא. פי' דאמר לעיל דתרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטמא דוקא מהאי קרא את כל חלבו את מקדשו ממנו יטול מן המקודש שבו וא"כ אף הכא כי אין לו טהור לא יטול תרומת מעשר מן הטמא על הטהור והכא משמע במתני' דנוטלין כדפרישית:

ומשני ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן. פי' דהכא שהכהן נהנה במה שהוא נוטל אף מן הטמא אף כהנא מודי שמותר ליטול מן הטמא על הטהור והכא כשמפריש תרומת מעשר ממנו לפי חשבון המעשר שיש כאן יהא הכהן מותר לאכול כל המעשר ע"י נקודים:

כתב יד א ה"ג והדין נקודים בפחות מכביצה כו':

כתב יד א ה"ג כמה דאמר תמן כל התרומה עלה. פי' גבי מדמעת כתרומה כן הוא אמר הכא כל התרומה עלה בידו. פי' הא דאמר תירום ותשרף:

למאה חולין טמאין. פי' ותני תעלה ותאכל נקודים כו':

ה"ג לא מפני גזירה ושורפין והכא מפני גזירה ושורפין:

ה"ג סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה כו'. פי' דתני ר' הושעיא עליו תאכל נקודים כו':

כתב יד א הכי גרסינן חזקי' אמר אפילו חולין ששם לא יאכלו אלא נקודים. פירש דקאי על מתניתין דקתני גבי סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך חולין טהורין דסברי חכמים תעלה ותאכל נקודים עליו אמר אפילו חולין ששם מפני חלתן. והדין נקודים כמאה ביצים. פירש דבמאה ביצים ליכא כביצה מתרומה טמאה לטמא חלתו ולכן צריך שיהי' העיסה כ"כ כדי שלא יהי' בחלה רק מאה ביצים. והוא י"ז סאין פחות קב:

ה"ג ד' קבין ושתות ד' קבין וכא הוא אמר הכין. פי' דהתם אמר שצרוך שיהי' בעיסה רק ד' קבין וכו' שהוא קי"ב ביצים וכאן אמר שמותר להרבות בעיסה עד כדי שלא יהא בחלה רק ק' ביצים:

ומשני תמן בשגיבל ואח"כ הפריש כו'. פי' תמן דקתני צריך שלא יהיה בעיסה רק ד' קבין וכו' איירי במגבל תחילה ואח"כ מפריש לכן אם יהי' ק"א ביצים אזי יהי' ביצה מתרומה טמאה לפי חשבון ויטמא החלה שבה. אבל אם מפריש תחילה אזי לא איכפת לן כמה יש בעיסה רק שלא יהא בחלה רק ק' ביצים:

כתב יד א ה"ג ד' קבין כמה עביד תשעין ושית ביעין:

ה"ג אין יגבל חמש יש כאן כביצה. פי' שהי' סבר שתות לד' קבין וא"כ הוי שית עשרה ביעין ולכך מקשי למה לי כולי האי אפי' אם יוסיף חמשה לתשעין ושית אזי יהי' ק"א ביצים. ויהיה כביצה מתרומה טמאה ומשני ואין יגבל ארבע אין כאן שיור פי' דהאי שתות היינו לקב דהיינו ד' ביצים ולא יהי' רק ק' ולא יהיה כביצה מתרומה טמאה:

כתב יד א ה"ג מילתא דחזקי' אמר ובלבד שלא תהא כביצה טמאה בגופה פי' שמותר להרבות העיסה כ"כ כדי שלא יהא כביצה מתרומה טמאה בגופה של חלה:

מילתי' דר' יוחנן כו' כביצה טמאה בעיסה. פי' שלא יהא העיסה כ"כ כדי שלא יהא ביצה מתרומה טמאה בה:

א"ר יוסי לר' ירמי' לא מסתברא כו'. פי' דהוא סבר דאף במפריש תחלה ואח"כ מגבל אינו מותר אלא בדיעבד דהיינו שעשה והפריש תחלה ואח"כ גיבל ויודע שלא נגע בעיסה [בעיסת] החלה אחר שנתן מים אבל לכתחילה אין לעשות דיש לחוש שמא יגע החלה בשעה שיקרא שם כי צריך להיות מן המוקף:

ה"ג ואיזה היא גופה. פי' כמה יהי' העיסה ויהיה מותר ע"ד דחזקי' עד י"ז סאין פחות קב ומשהו. פי' דלחזקי' מותר עד שיהי' בחלה ק"א בצים. וא"א להיות בחלה ק"א ביצים רק אם יהיה בעיסה כ"ד פעמים ק"א ביצים והוא י"ז קבין פחות קב ואם יהיה מעט פחות מזה אזי מותר:

ע"ד דר' יוחנן. פי' דאמר אפי' הפריש תחלה ואח"כ גיבל אסור לכתחילה שמא יגע בשעת קריאת שם. וא"כ אינו מותר אלא אם לא יהיה אחר שהפריש חלה בעיסה כביצה צריך לגרוס ד' קבין ועשירית. פי' ועשירית מד' קבין פחות מעט:

וגרסינן אח"ז כיצד הוא עושה מגבל חמש ונוטל ד'. פי' דד' קבין ועשירית הוא ק"ה ביצים וג' חומשין וצריך ליקח מהן חלה ד' ביצים ושני חומשין וא"כ נשתיירו בעיסה ק"א ביצים וחומש וא"כ יהיו כביצה מתרומה טמאה לכך צריך לפחות כדי שלא יהיה אחר הפרשה כביצה מתרומה טמאה ולזה קאמר מגבל חמשה. פי' מהעשירית פחות מעט עם הד' קבין ונוטל ארבע פי' לחלה יותר מעט כדפרישית:

כתב יד א ה"ג והסיטה לא בטל א"ר יוסי תמן א"א לשחיטה שתעשה נבילה אבל הכא אפשר לטהורה שתעשה טמאה א"ר חזקיה כו':

כתב יד א ה"ג ואין משלמין עליהן קרן וחומש ולא מהן על מקום אחר אלא לפי חשבון:

כתב יד א ה"ג סאה תרומה טמאה שנפלה למאה טהורות:

כתב יד א א"ר יוחנן סאה תרומה שנפלה למאה והגביה חולין כ"ש מבטלין אותן פי' דהרי יש כאן באותה סאה א' ממאה ועוד תרומה והשאר חולין ומן הדין היה שיבטל אלא שחכמים גזרו עליה והיינו כשהוא בעין אבל כשנפלו לתוכו עוד חולין כ"ש מבטלין אותו ומותר לאכול לזרים:

ומקשי מתני' פליגא על ר' יוחנן. פי' דתני אינה מדמעת אלא לפי חשבון פי' משמע הא לפי חשבון מדמעת אלמא דאין חולין כ"ש מבטלין אותו וא"כ אינה מדמעת כל עיקר אלא שצריך שיהא בחולין כשיעור רוב חשבון התרומה שיש בסאה וע"ז אמר אינו מדמעת אלא לפי חשבון. פי' אין צריך רוב אלא לפי חשבון תרומה שיש בה משמע הא לפי חשבון מדמעת. פי' שאם אין רוב אף לפי חשבון תרומה נעשה מדומע:

אר"א והוא שנפלה למקום מדומע אחר. פי' הא דקתני במתני' אינה מדמעת אלא לפי חשבון משמע הא לפי חשבון מדמעת היינו כשנפלה למקום מדומע אחר אפי' אילו לא נפלה היתה עולה כגון שיש שם מאה פעמים ועוד נגד התרומה ששם השתא כשנפלה אותה הסאה נצטרפה התרומה שבסאה עם התרומה ששם. ואם אין שם בחולין א' ומאה נגד ב' התרומות נעשה מדומע ואסור. ומקשי ע"ד דר"א החולין שלמטן והחולין שלמעלן מצטרפין לעלות. פי' אפי' לא יהא שם מאה ועוד חולין נגד ב' התרומות הרי גם באותה סאה יש מאה ועוד חולין נגד התרומה שיש בה וא"כ ב' החולין יצטרפו ויעלו שתיהן:

ומשני סבר ר"א חולין שלמטן נעשין חרשין. פי' דסבר ר"א דחולין שיש בתוך הסאה נעשין חרשין ואין מצטרפין להעלות את התרומה והוא שרבו תרומה על החולין. פי' שהסאה שנפלה הוא רוב נגד החולין ששם אז אין החולין שבסאה מצטרפין וצריך שיהא בחולין לבד נגד ב' התרומות ששם אבל אם [אין] הסאה רוב נגד החולין ששם מצטרפין שניהם להעלות את התרומה:

כתב יד א א"ר יוסי בן חנינא והוא שנפלה לתוך ה' מקומות. פי' הא דקתני במתני' שאם נפלה מן המדומע למקום אחר מדמעת כתרומת ודאי היינו כגון שהי' ה' סאה ונפלו לה' מקומות ואמרינן כיון דבאחד יש ודאי סאה ואינו יודע באיזה הוא כולן נעשו [מדומעות] וצריך שיהא בכ"א מאה וא' לבטל הסאה שנפלה לשם:

אבל נפלו כולן למקום אחד אף ר"א מודי. דהא הכא ודאי אין כאן אלא סאה א' תרומה והשאר חולין וא"כ אין צריך לבטל אלא אותו הסאה ואף שאר הסאין מצטרפין להעלות:

ר' יוחנן אמר אפי' נפלו כולן למקום א' היא המחלוקת. פי' דסבר ר"א מדמעת כתרומת ודאי פי' דנעשה כאילו לא נפל לתוכו אלא תרומת ודאי ואין שאר הסאין מצטרפין להעלות אותו הסאה:

חלפוי אמר ע"ד דר"א. פי' טעמא דר"א שאמר מדמעת כתרומת ודאי דסבר חולין שלמטן נעשין חרשין פי' אותו החולין שנדמעו תחלה נעשו חרשין ואין מצטרפין תו להעלות:

ומקשי הא ר"א אמר ע"ד דרבנן חולין שלמטן נעשין חרשין. פי' גבי סאה שעלתה מתוך מאה ונפלה למקום מדומע אחר ורבו הסאה תרומה על החולין ששם דאין החולין שבסאה מצטרפין להעלות את התרומה:

וא"כ מה בין ר"א ורבנן. פי' מ"מ פליגין הכא רבנן וסברי שאינה מדמעת אלא לפי חשבון כיון דהכא נמי איכא טעמא דחרשין ורבנן נמי סברי טעמא דחרשין ואין לומר דהכא הקילו:

ע"ז אמר חומר הוא בסאה שעלה מתוך מאה או אינו אלא קל. וא"כ כיון דאפי' [התם] אמרו רבנן שנעשו חרשין כ"ש הכא ומשני אמרי כי דא"ר יוחנן. פי' דר' יוחנן דהכא פליג לעיל על ר"א ולא מוקי טעמא דרבנן משום שנעשו חרשין ואין מצטרפין החולין שבסאה להעלות אלא כי דאמר ר' יוחנן לעיל דלרבנן אפי' חולין כ"ש מבטלין אותה דהחולין שבסאה מצטרפין להעלות כדפרישית:

כתב יד א ה"ג תני ריבה חולין נעשה כמרבה מזיד. פי' קאי על מתני' דקתני סאה תרומה שנפלה למאה והגביה כו' עד שתרבה תרומה על החולין ומפרש בברייתא דאם רבתה תרומה על החולין ואח"כ ריבה חולין כדי שיהא החולין רוב נעשה כמרבה במזיד ואסור אפי' הכא שכבר בטלו כ"א בא' ומאה כיון שחזר להיות רוב ונאסר ואח"כ ביטל אינו מועיל הביטול:

ומקשי והא תנינן היו בו מ' סאה כו' עד היכן רב איסי בשם ר' מנא כו' עד רובא של מקוה. משמע דא"צ רק שיהא הרוב במי מקוה ואפי' רבו מי פירות מותר לרבות אח"כ מי מקוה מכשר מדלא תני עליה ג"כ כי הכא:

וכא את אמרת הכין. פי' דאינו רשאי לרבות אח"כ בחולין:

ומשני תמן הי' בו רוב את מרבה עליו והוא כשר פי' דתנן גבי מקוה אין מי פירות נקראין איסור כלל דאם היו בו רוב מי מקוה מותר להרבות בתוכו אפי' לכתחילה במי פירות א"כ א"צ רק שיהי' הרוב במי מקוה וא"כ אפי' כי נתרבה מי פירות מותר ליתן אח"כ מי מקוה לתוכן כדי שיהי' מי מקוה רוב ואינו נקרא מבטל איסור לכתחילה:

ברם הכא על כל סאה וסאה צריכה מאה סאה. פי' והכא הוי אפי' איסור חמור דאפי' נפל לתוכו סאה אחת צריך מאה סאה לבטלה. ואם הטיל לתוכו במזיד כולו אסור וא"כ משו"ה כי רבתה התרומה על החולין אסור לרבות חולין דהוי מבטל איסור לכתחילה:

כתב יד א ה"ג ולא סופה למכור לכהן חורין והוא נותן לו דמי עצים. פי' שהוא אומר לו היזקתי מה שלא נפל לפחות ממאה כי אף אם הי' נופל לפחות ממאה אם הי' רוצה למכור לא הי' נותן לך רק חצי דמי עצים:

לא סוף דבר שפיחתה התרומה. פי' שאין אני יודע אם פיחתה התרומה אם לאו ואני אומר כשם שפחתה החולין כך פחתה התרומה. דהיינו מחמת פחת אחר אלא אפי' יודע בודאי שפחתה החולין ותרומה בעינה כגון שהיו החטין של חולין רכות ואין עושין קמח הרבה והחטין של תרומה יפות ועושות קמח הרבה מותר דתני אין טינופות של תרומה כו' וא"כ בודאי פחתה התרומה ולא החולין:

ה"ג להעלות את התרומה סאה תרומה כו':

כתב יד א תני אף טוחן הוא בתחלה ומתיר. פי' ואין בו משום מבטל איסור לכתחילה:

מתני' דר' יוסי. דר' יוסי אמר אף מתכוין וילקוט ויעלה בא' ומאתים. פי' גבי נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנאבדו באחרות שאינו יכול לבטל במחובר ולכשיתלוש בטלין קאמר ר' יוסי שמותר ללקוט לכתחילה כדי שתתבטל בידים. ואינו נקרא מבטל איסור לכתחילה. וה"ה הכא גבי טחינה:

א"ר זעירא שכן כו'. פי' והכא אפי' רבנן מודו שמותר לטחון לכתחילה כדי שתתבטל:

**מה נפק מביניהון.**פי' מאי נ"מ אם תיקו כר' יוסי או דאף רבנן מודו הכא:

ע"ד דר' יוסי. פי' אם תיקו כר' יוסי מתני' א"כ אף בכלאי הכרם טוחן ומתיר. פי' אם נתערב חטין של כלאי הכרם בחטין של חולין ג"כ מותר לטחון אף שאין דרך בני אדם לטחון כלאי הכרם בתוך בתיהן נמי מותר וא"כ מתני' דקתני גבי תרומה לאו דוקא דהא לר' יוסי מותר אף ללקוט אף שאין דרך ללקוט:

ע"ד דרבנן. פי' ואם תיקו מתני' כרבנן והכא מותר:

משום שדרך בני אדם כו'. פי' אף דלא נתיר להו גם הכהן יטחון בבית וא"כ בכלאי הכרם דליכא למימר הכי דאי לא נתיר להו מי יטחון דהא לכ"ע יהי' אסור א"כ למתני' אינו טוחן ומתיר אלא דוקא בתרומה:

הדרן עלך סאה תרומה