ס"א כל. מתניתין קכ"ב ב':

חוץ. קנ"ו א':

כגון. גמ' קכ"ג ב' וכפי' תוס' שם ד"ה וסכינא. וי"מ כו':

או. הרא"ש נלמד מהנ"ל:

ואפי'. תוס' שם בד"ה הנ"ל וכ"ה בגמ' שם א' קסבר דבר שמלאכתו כו' איתביה כו' כיון דשמעה כו' וכ' בתה"א וכ"ש לצורך מקומו דחמיר יותר. וכ"ה שם אמר אביי התירו כו' וקכ"ד א' אמר רבה לצורך כו':

ואפילו תחובים. עמ"א:

וה"ה לקורנס. שם קכ"ג א' כר"ח ב"א הרי"ף ורא"ש וכדרכם בכ"מ דקאמר מ"ד כו':

וה"ה כלים. מ"ט ב' נסרים כו' שאני כו' אבל שלחין דלא קפיד מותר כמ"ש אבא שלחא הוי וערש"י שם וז"ש כלים כו' ומקפיד:

ס"ב כל כלי כו' לא כו'. קכ"א קכ"ב ואמרינן שם קרונות של בית רבי כו' ופי' התוס' ספ"ב ל"ה א' ד"ה ואפי'. בגדולות דהיינו בשני ב"א מהא דחוליות מ"ו א' ואמרינן בירושלמי שהוא נוטלו בב' מותר לטלטלו בשלשה בחמשה אסור א"ר זעירא מכיון דתימא מותר לטלטלו אף בד' וה' מותר ודלא כפירש"י שם ספט"ז דקטנות היו דלפרש"י קשה כיון דפשיט ליה דבב' ידים דאסור מאי קמבעיא ליה בב' ב"א ועוד דהא אפי' אביי דמחמיר ברפי"ז מתיר בב' ידים וכ"ש לרבא שם דאפי' בב' ב"א שרי וכן ראיית תוס' ממנורה דדוקא חוליות וחדקי וע' תוס' הנ"ל וע' הגמ"ר סי' קמ"ו:

ולא. עירובין ק"ב א':

ס"ג או נפחים. קכ"ב ב':

קורדום. שם:

בין. קכ"ג וקכ"ד:

ומותר לו. מ"ג א' א"ר יצחק כו' מיתבי כו' ת"ש כו' בצריך למקומו וע' הג"א ריש יו"ט ושם בשבת קכ"ד א' לרבה אליבא דר' נחמיה כו' והא ע"כ מסלקינן מכולא בית כמש"ש מידי דהוה אגרף של רעי וא"כ גם לרבא קשה לר' נחמיה:

או יגנב. שם ב':

כל מוקצה כו'. מתניתין קנ"א א' סכין כו':

וכן מותר ליקח. עירובין פ"ד א' ושבת ק"מ ב' האי כיתניתא כו' וכמש"ל סט"ז ושם קמ"א ב' הב"ע ברפוי:

וכן כו' ולא כו'. שבת קכ"ג א':

ס"ד כלי. קכ"ג וקכ"ד:

אבל. שם וחזרו והתירו אפי' כו' ול"ק והתירו לגמרי וכן שם ואפי' מחמה לצל ול"ק שלא לצורך כלל:

וכתבי. שלא היו בכלל הגזירה דנחמיה ועתוס' ד"ה מקצוע:

ותפלין. גיטין פ' הניזקין האי ספרא דאפטרתא כו':

ושופר. ע' תוס' ל"ה ול"ו ד"ה והתניא כו' וד"ה הא ר"ש ובירושלמי מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק:

כ"א לצורך. ספ"ק דיו"ט ר"ש שרא לשדורי תפילין כו':

ס"ה יש מתירין. קכ"ד א' איתביה אביי לרבא מדוכה כו' ועמ"א ומ"ש ולא אמרו ככר כו' היינו בדבר שאסור לטלטלו לגמרי ואין תורת כלי עליו והרשב"א חולק ע"ז ועט"ז שהשיג על הש"ע בסעיף זה אבל אין קושייתו כלום דמנורה שהדליקו מוקצה מחמת איסור דדחייה בידים ואפי' לצורך גופו אסור וה"ה כמו ארנקי אבל מ"מ האמת כדבריו וכמ"ש דלא התירו ככר כו' וכמש"ל סי' שי"א ס"ה ומדוכה שאני כמ"ש הרשב"א בעבודת הקודש מ"ו א' בזמן שיש שום למה מטלטלה והלא לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד לפי שלא נאסרה המדוכה אלא מחמת מלאכה זו של שחיקת שום וכיוצא ועכשיו ה"ה משמשת היתר במלאכתה נמצא האוסרה מתירה כקדירה המטלטלת עם התבשיל עכ"ל ולפ"ז אין מטלטלין אלא אם יש בתוכו דבר המיוחד לו וכן דייק לשון הברייתא שום דוקא וכן פסק בחידושיו רפי"ז שם ע"ש:

ס"ו אפי' בשבת. גמ' שם וכת"ק:

ואם. מ"ב א':

ס"ז בחול. ל"ד ועמ"א:

מכלי. כמ"שו:

ואפי' חזי. מ"ז א':

ודוקא חתיכת כו'. כמ"ש בכל הני דשמעתין שירי פרוזמיות וכן בכולהו ועמש"ש:

משום דאתי' כו'. דאל"כ וכי עדיפא מכיסוי כלים:

צרורות. מ"ו א':

או אבנים. יו"ט י"ב א':

דכ"ר שאינו. קכ"ד א'.

ס"ח הנטלים. עתוס' ד"ה כל:

בין. גמ' שם:

ס"י כיסוי. אפי' לר"י וע' רש"י שם:

ושל כלים. אפי' לת"ק:

אפי'. שם קכ"ה א' כראב"י וכרבינא ובהא מודה ת"ק:

והוא. ר"ל דוקא באותן שא"צ בית אחיזה:

שתקנם. כפי' תוס' שם ד"ה וכ"ת:

או. הר"ן מהא דחריות נ"א וכרב אסי דקי"ל כוותיה כמ"ש בס"כ וכ' דלכך הצריך הרי"ף בקנה ובכיסוי כלים תיקון כלי ולא הוצרך בפקק לפי שסתמא נשתמש בה מבע"י שצריך להיות מכוון למדתו של חלון ועסי' כ"ב וסי' שי"ג ס"א:

וכסוי חביות הקבורות. רמב"ם וכת"ק דאינהו נמי ס"ל הא דראב"י אלא דמיירי בכה"ג ולכן פסק הרי"ף כת"ק וכראב"י. ר"ן:

סי"ב ואם זרקן. כמש"ל בס"ז:

סי"ג ויש מתירין כו' אח"כ. שמפ' בכה"ג וכ"מ ברש"י שם דאל"כ לא גרע משירי מחלצאות וחרס קטנה ועתוס' ד"ה מחצלת:

סט"ז ואם תחבו כו' אפי'. שם:

וכן. נלמד מכירה אע"ג די"ל דספסל ראוי לסמוך דהא גם כירה ראוי לסמוך מדשרי ת"ק באחת:

אא"כ ישב. קמ"א ל"ש אלא כו' ועמ"א:

גם. שם קל"ח ב' שמא יתקע:

משום. עסי' שי"ג ס"ט:

סי"ט של שובך. דל"פ ב"ה על ב"ש אלא משום שמחת יו"ט כמ"ש שם ב' אלמא כו':

ס"כ וכ"ש. דבהא כ"ע מודו:

אפי' בחול. מדקאמר ונמלך כו' ורשב"ג אמר כו' דמ' אפי' בחול ואמרינן שם ושמואל דאמר כרשב"ג וע' רא"ש:

סכ"א אבל נדבך. כמ"ש ואזדו לטעמייהו כו' וקי"ל כרבה שם וע' קמ"ב ב':

וי"א. עמ"א:

סכ"ב אסור לכסות כו' אע"פ כו'. שם ורב יוסף כו' אבל במניח נעשה כו' ולא קי"ל כוותיה כנ"ל ובחידושיו הקשה דשם א"ר אסי דבהנחה בעלמא סגי וכן אמר שם צאו ושפשפום ובספי"ז אמר והוא שיש תורת כלי עליו ותי' דשם חשב מבע"י והתקינם לשבת לתשמיש זו וסגי לרב אשי ביחוד לשבת א' ולכן הביא ההיא דנדבך ששם ג"כ אין מיחדן לישיבה לעולם כמ"ש בפ"ג גבי לבנים דחזי למזגי עלייהו וגבי אבנים משני במקורזלות אלא אין אדם מיחדן לישיבה וכמ"ש בירושלמי שהן קשים לישיבה ואנן קי"ל כרבה:

או בקעת או כו'. יו"ט ל"ב ב' ושם קכ"ד א':

אע"פ שחשב כו'. שם צאו וישבו כו' ולא קי"ל כוותיה כנ"ל:

אא"כ. כמו בעפר נ' א'. רשב"א וע' רש"י ס"ה ב' ד"ה אתאן כו':

וה"מ בדבר כו'. הר"ן כמו בחריות דמחשבת לצורך מחר לבד סגי דאי לעולם לא היה פליג ת"ק ועוד דאמרי' שם ומאן תנא כו' שנשב עליהם למחר והר"ן אזל לשיטתו שכ' בפ' ניטל ל"ש אלא בשוכח כו' וא"ת מ"ש מחריות כו' וי"ל דחריות עבידי לישיבה אבל אבן לא עבידא לכיסוי חביות:

ויש מי. הרשב"א ול"ד לחריות:

וי"א שצריך. כמ"ש בסכ"א ול"ד לעפר דהוא קל יותר מחריות דאפי' ת"ק מודה וההיא דפורפת מפ' בתיקון מעשה קצת:

סכ"ד אם חשב. אפי' בחול כמ"ש בס"כ והא דקאמר צבען תיקון מעליא נקט. הרא"ש שם:

או שישב. תוס' שם ד"ה אבל דל"ד יצא:

תו לית. תוס' ד"ה הנ"ל דל"ד אין יוצאין דאף לטלטלם אסור:

ומשום. רש"י שם:

וי"א. לתרץ קושית תוס' ד"ה ואם וכ' דמחזי כמוציא בשבת ולפ"ז הא דקאמר שם ואין יוצאין בהם דוקא וה"ה ואם יצא דוקא ועסי' ש"א ס"נ:

סכ"ה עורות יבשים. כפי' ר"ת שם בתוס' מהא די"ט י"א ושבת קי"ז א':

וי"א. כתי' רש"י שם:

אא"כ. מהא דפורסין עור ק"כ א' לפירש"י ועתוס':

סכ"ז שראויים כו'. כפי' תוס' דבאינם ראויין אף ר"ש מודה כמ"ש שם מעבירים כו' וסתמא כר"ש:

אבל אם. דבהא ל"פ:

ואם יש. קמ"ב א':

ואם היה צריך. שם ב' וכמ"ש תוס' בריש י"ט דהני עצמות וקליפין הוו כשוכח מדמתיר לנערם:

סכ"ט כל שהוא כו' אם יש. קכ"ח א' פילין לא שכיחא אי אית ליה פילין כו' ואע"ג דאין הלכה כרשב"ג דשום דנעמיות לא שכיחי אלא בבני מלכים כמ"ש בגמ' שם וכ' הר"ן דת"ק דמתני' ות' ק דברייתא ל"פ אהדדי אלא מר כי אתריה כו' באתריה דת"ק דברייתא שכיחי יונים ע"ש:

ולפ"ז. ז"ל הר"ן בפ' נוטל וכי קשרי ר"ש לטלטולי עצמות הראויין לכלבים כו' אע"פ שנתפרקו העצמות בשבת אבל אם נתפרקו מע"ש אפי' ר"ש מודה וכ' בד"מ הואיל ואין לו כלבים ולדעת האומרים דבאין לו אפי' מצוים אסור וז"ש כאן ולפ"ז כו' אבל דברי ב"י נכונים שהגיה אפי' ר"י מודה כמ"ש בנבלה קנ"ו ב' וכ"כ תוס' קכ"ח א' בד"ה מטלטלין כו':

ס"ל ואדם חשוב. ע' תוס' שם ד"ה שמואל:

סל"א דחזי לאומצא. ר"ן וכ"ה ברמב"ם וכגי' הרי"ף ורא"ש וכן הכריח הרשב"א אתמר בשר חי מותר לטלטלו בשר תפוח רה"א כו' אבל בשר תפל אפי' ר"י מודה משום דחזי לאומצא כמש"ש וקמ"ב ב' וי"ט ל"ב א' וכל בשר חזי לאומצא כמ"ש בפ"ק דחולין ושאר מקומות ול"ב שם וסתמא כר"ש והטור שכ' דחזי לכלבים הוא כפי גי' איתמר בשר תפל וע' בתוס' שם ד"ה דג:

סל"ד כ"ד מטונף. ל' הרמב"ם:

בין של אדם. ר"ן לפי' ברי"ף וז"ל הרי"ף ורא"ש ואוקימנא שלתרנגולים ובחצר אחרת אבל צואה של תרנגולין ושל ב"א באותה חצר מותר כו' ופי' הר"ן הא דנקט ברישא תרנגולין דסתמן הן בחצר אחרת ע"ש וצ"ל לפ"ז דלא היה לרי"ף גי' הגמ' שלנו וכל שקלא וטריא ממעינות הנובעים וכ"ז דוחק גדול וכן מה שהתחיל הרי"ף בתרנגולין וסיים בתרנגולין וב"א דלפי' הר"ן לא ה"ל להזכירן כלל אלא לחלק בין חצר אחרת ויותר קשה על הב"י שרוצה לפ' דברי הטור כפי' הר"ן והטור לא הזכיר רק של תרנגולין וכגי' שלנו דשל ב"א בכ"ע מותר וכ"כ בהדיא ברמזים וע"כ צ"ל שמפ' כן דברי הרי"ף ורא"ש אבל באמת שדברי הרי"ף ג"כ כדברי הרמזים רק שצ"ל אבל של ב"א ושל תרנגולים וקאי באותה חצר אתרנגולים והוא כגי' שלנו רק שכ' במקום באשפה שבחצר בחצר אחרת והכל א' וכ"כ ב"ח שמצא כגי' זו ב"א קודם לתרנגולים כנ"ל:

ואפי'. שם:

אם ירא. מתני' שם:

סל"ו ואם. מדקאמר וכי עושין כו' ואם אסור אף בדיעבד אין איסור בעשייתן:

סל"ז במקום. כב' התי' של תוס' שם לחומרא. טור. וכדרכו בכ"מ:

סל"ח ולכן. ול"ד לתבן קכ"ג א' דהתם בתבן שהכניסו לאוצר וע' גמ' נ' א' בגזי הפתק וע"כ צ"ל כן וקש שע"ג המטה שם:

סל"ט אסור. מהא דלמטה ובעודם עליו כו' מהא דס"מ:

ס"מ דהיינו. רש"י:

אם צריכין. דאל"כ אסור מהא דמת קנ"א א' ובלבד כו':

ובלבד. מתני' שם וכמ"ש בעירובין פ' ב' כ"מ שאר"י כו':

סמ"ה אסור לשחוק. ירושל' פ"ב דתענית:

ויש. והירושלמי איירי בר"ה משום הוצאה וע' בתוס' פ"ק די"ט י"ב א':

סמ"ז יש אוסרים. סוף פ"ק די"ט אלא כלאים כו':

ויש. שקושית הגמ' משום דתנן שם כל שנאותין בו כו':

סמ"ט מכבדות. ר"ל אפי' מחמה לצל ומה שאסרו שם קכ"ד ב' היינו לפי הברייתא שם צ"ה א' אבל לפי המסקנא דשם וכפי' הרי"ף ובה"ג שם דה"ה בכיבוד מותר בטלטול. הרי"ף וכ"פ הרמב"ם לפי שיטתם שמותר במרוצף ועסי' של"ז ס"ב:

סנ"א מה שמורה. דדמי למדידת הזמן או הצל והוי מלאכתו לאיסור דמדידה של רשות אסור כמ"ש קנ"ז ב' אימור דאמרי רבנן כו':