אלישע בן אבויה אומר וכו׳ מע״ט. עניו וסבלן אהבת רעך כמוך וכדומה:

שבונה אבנים מלמטה. שהוא יסוד חזק ונקט המשל בזה ע״ד וכל בניך וגו׳ א״ת בניך אלא בוניך ועיין ס״פ השלום:

אין מחין. כך ע״י מע״ט אינו זז ממשנתו:

לסיד שטוח. בא להוסיף לא די שאין מכבן אלא ג״כ שהתורה ומע״ט שעשה יגינו עליו שלא יכשל בחטא והיינו לסיד שטוח ע״ג לבינים דהסיד גורם מגין שאין המים מזיזין וממחין הלבנים. מפרש:

שניטוח ע״ג לבנים. ר״ל שניטול ונקלף הטוח מע״ג לבנים:

פיספס. פי׳ בערוך שהוא האבן שיש לו ד׳ פיות על ד׳ רוחותיה ואינו נופל וכן מוכח לקמן ספכ״ח ד״ה אבן פיספס כך כוס זה יש לו מושב רחב תחתיו ואינו טח ליפול:

ואדם שאין בו מע״ט וכו׳. סוף שהתורה נשתכח ממנו ודואג יוכיח כדלעיל. מפרש:

כלים נאים. הכלל הכל הרסן לבלום וכלי עדוי שמייפים בו ויכול להטות הסוס ההוא למקום שלבו חפץ כך הנמשל באדם שיש בו מע״ט מתנהג עם הכל בנחת ונהנין ממנו עצה ותושיה:

ואדם שאין בו מע״ט. ע״ז נאמר (מלאכי ב׳:ז׳) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו׳ אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו כדאיתא בחגיגה דף ט״ו. מפרש:

בדמיו. בס״א הגירסא במעיו:

ויוצאין מפיו. משום דגירסא דינקותא אינו שוכח לכן הכל מתוקן ומפורש אצלו. מפרש. (ועיין עירובין דנ״ד):

ונוחין לאבדם. ע״י שכחה רש״י חגיגה דף טו:

יש לו תקנה. שמתיכן לנקב או הבסיס והוא שלם כמקדם לאפוקי כלי זכוכית א״א לתקן השבירה כ״א שמתיכין אותו לגמרי בכבשן ופנים חדשות בא לו:

ומה אני מקיים. לענין מה נכתב זכוכית בין זהב לכלי פז דבוודאי ג״כ להקיש אליה לכאן ולכאן. מפרש:

פניו מצהיבות כפז. פז זהב טהור מנהיר כמרגלית. רש״י שם בפסוק:

בעשרים שנה. בסדר אליהו זוטא פט״ו איתא בעשרה שנים וכ״ז בסגנון אחר ובשם ר״י בן אלישע ע״ש:

כיצד ישב ששה חדשים וכו׳. כל ששה חדשים מסכת לפ״ע מדריגה יותר עד שיושב ודומם מכל. ומה שנקט כל פעם מדריגה של ששה חדשים סמך אקרא על שדה איש וגו׳ וסתם שדה נמשך זמנה לניר ולחרישה לא פחות מחצי שנה כדאיתא בב״מ פרק הפועלים. מפרש:

איש עצל. ועיין רש״י שם שמטין דבריו כמו הכא ולקמן ספכ״ה:

אלא בגופו. ר״ל בגופו של חבירו שמעלה עליו הכתוב כאילו הציל את חבירו בנפשו והיינו בגופו דאם לא היה מעשה חבירו למצוה זו היה הקב״ה נוטל נשמתו כדמסיק במשל. מפרש. ול״נ שיש לכוין ע״ד כאילו עשאו בגופו ר״ל כאילו המעשה בעצמו עשה המצוה בגופו. ועוד יותר מזה שאפילו גדול המעשה יותר מן העושה כדאיתא בב״ב דף ט ע״א:

שצד צפור. נשא משלו בצפור משום דהתורה יש בה שתי בחינות כצפור. א׳ אף מי שצד צפור אם אין לו שמירה מעולה בקל יפרח באויר ויאבד אותה כך ד״ת כתיב בה התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג). ובחינה שנית כמו שצפור בא ליד אדם ע״י צדיה כך התורה אינה נקנית אלא ביגיעה כי יגעתי ומצאתי תאמין. עיין שבת דף פט. מפרש. וע״ד משל זה נאמר כצפרים עפות כן יגן ה׳ וגו׳ (ישעיה לא):

שאם את נזהר בו טוב. במנחות דף צט ע״ב איתא תנא דבי ר״י משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו א״ל כמדומה אתה שאם אתה מאבדה איסר אני נוטל ממך בדמיה. נשמתך אני נוטל ממך וכתב במהרש״א שם בח״א דכתיב השמר לך ושמור נפשך השמר לך בתורה ועי״ז תשמור נפשך שהיא הנשמה באדם וכו׳ ע״ש:

כי לא דבר רק הוא וגו׳. ג״כ ראיה דהקב״ה נוטל נשמתו בעד התורה דכתיב כי הוא חייכם ומכלל הן אתה שומע לאו. מפרש. ורש״י בפי׳ החומש (שם לב) כתב כי לא דבר רק הוא לא לחנם אתם יגעים בה כי הרבה שכר תלוי בה כי היא חייכם ד״א אין לך דברים ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בה מתן שכר וכו׳: