Brief Commentary on Bava Metzia Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מרבין על השכר וכו'. מפורש במשנתנו פ"ה מ"ב.
לא מה שאת נותן לו וכו'. כלומר, במלוה אם הוא קוצץ לו רבית הוא מחייב את עצמו מיד בשעת ההלואה, אלא שדוחה את הפרעון, והוא שכר המתנה, אבל בשכירות אינו חייב כלום בשעת השכירות אלא בגמר השכירות, ואם משלם לו מיד בפחות, הרי הוא כאילו קונה מקח בזול. עיין בבה"א.
כיצד משכיר אדם מעותיו, לשלחני להתנאות בהן וכו'. לפנינו לשון קצרה, ופירושה כיצד משכיר אדם מעותיו, ]משכירן[ לשלחני וכו'.
נשתלט עליהם, אסור משום רבית. צ"ל: נשתלש (כעין גי' ד) עליהם וכו'. כלומר, אם השלישו אצל השולחני כספים על סמך הדינרים שראו ברשותו, וכאילו משכן את הדינרין למשלישים, סיכן אותם ושינה מדעת המפקיד וחייב באונסין, ויש כאן ריבית. עיין בבה"א.
הרי זה מעל. כלומר, הנותן מעות לשולחני להתנאות בהן ומקבל שכר, מעל המשכיר.
טול לך סאה וכו'. נראה שצ"ל: מאה (שיבוש רגיל) של חטין, מאה סאה, והיינו ארבע סאין בסלע, עשרים וחמשה סלעים, מנה. והמלוה טוען שהוא זקוק לכסף ואין בכוחו להלוות, אבל הוא מציע לו חטים במחיר הרגיל, שימכור אותן ויקבל כסף.
ולקח ממנו עשרים וארבע וכו'. כלומר שמכר בחזרה את החיטין למוכר בעשרים וארבע סלעים (והמוכר הרויח סלע) אין כאן אלא הערמת רבית. והטעם הוא שהמוכר אומר לו אם תלך ותמכור את החטים לא יתנו לך יותר מעשרים וארבע סלעים, שהרי הוא הריוח של כל סוחר, והוא הוא השווי של מכירת חטים בשוק, הריני עושה לך טובה וחוסך לך את הטירחה, וקונה ממך את החטים במחיר הרגיל.
המוכר שדה וכו'. כלומר, בקניין גמור, אעפ"י שלא נתן לו מעות, השדה היא של הלוקח, ורשאים להתנות כל מיני תנאים, מה שאין כן במשכן שדהו.
יפה סלע בחדש, מותר. כלומר, אם היה להפך, שהלוה שכר ממנו את הדירה בזול, מפני שפרע לו לפני הזמן, מותר, והוא כקונה הלואתו, ואין איסור ריבית אלא במלוה, אבל הלוה מותר לו לקבל ריבית אם הקדים את הפירעון.
כדרך שאתה נותן לי וכו'. כלומר, כאילו אתה נותן לי במקום פלוני. ובירושלמי: כדרך שאתה נותנן במקום פלוני. והמקבל משתמש במעות כשמוכר את החבילה ופורע כשהוא חוזר.
שאחריות הנותן וכו'. שאינו אלא שלוחו, ויש מחייבים לתת לו שכר עמלו ומזונו, שאם לא כן יש כאן ריבית מוקדמת שטורח בשבילו כדי שיקבל אחר כך הלואה.
ממקום היוקר למקום הזול וכו'. צ"ל: למקום היוקר ממקום הזול.
אם יש לו וכו'. דינו כאילו החליף פירות בפירות, ומעכשיו הם כבר ברשות ההולך, ואין כאן הלואה כלל, עיין בבה"א.
אבל חמרין מקבלין וכו'. עיין בבה"א.
יש לו בכיס מותר. ואעפ"י שאין מטבע נעשה חליפין, מותר, מפני שנעשה הלויני עד שיבוא בני, וכאן אעפ"י שמוסיף לו מותר, מפני שאינו מחזיר לו אותו המטבע, ונראה כמקח וממכר. (תוספות).
לא אמ' כלום. ואם אין כאן קניין יש כאן חשש של ריבית. עיין בבה"א.
שכרו כפועל בטל. כדי שלא יטרח בעד שותפו בשכר הלואתו. ועיין בבה"א.
בשליש אתה שותף לי. כלומר, גם בשליש שהוא שלי אתה שותף, והשליש האחר שאתה מקבל הוא בשכרך, בשכר הבטלה, מותר. עיין בבה"א.
עושה עמו בחנות וכו'. כלומר, אם השותף (המלוה) עמו יחד בחנות אין לחשוש, שאם יבוא קונה יוכל הוא להתעסק עמו.
שכר בית שכר בטלה. כלומר, אם המקבל קנה פירות ונתנן בביתו, ואח"כ העבירן לחנות, למקום המכירה, משלם לו המלוה שכר הבית, ושכר הטירחה כפועל בטל.
בשעה שלוקח ובשעה שמוכר. כלומר, הוא משלם לו כפועל בטל בעד זמן הקניה ובעד זמן המכירה בחנות (שכבר דברו עליה במשנתנו ולעיל).
מחשב עמו שכר מכירה. כנראה שצ"ל: עמן שכר מכירה.
מחשב עמו שכר לקיחה. כנראה שצ"ל: עמן שכר לקיחה.
שכר בית משלי וכו'. כלומר, כולו משלי.
בשליש אתה שותף לי וכו'. כלעיל, שורה 35.
הנותן מעות וכו'. כלומר, אין הבדל בין המושיב את חבירו בחנות (לעיל שורה 31) לנותן מעות לחבירו, ודינן שוה.
שכר בית, שכר בטילה מעכשיו. כלומר, אפילו אם היה המקבל עד עכשיו שומר חנם, הרי מעכשיו שנעשה לוח למחצה, הרי נוטל ממנו שכר הבית ושכר בטלה, שלא יראה כריבית.
שכר כתף בשכר עלייה וכו'. כלומר, שהנותן ישלם שכר כתף כולו משלו, מוציא כנגדו את שכר העלייה.
לעמוד על הפרטרוט. כלומר, קשה עלי הטירחה לעשות חשבון מדוייק, ואני משער שאין הריוח עולה על הסכום שאני מציע לך אסור, שמא מעדיף הוא על הריוח, ואעפ"י שאינו מתכוין כאן אלא לטובת עצמו, אסור.
פירות שהוקרו וכו'. כלומר, והנותן מתרצה לקבל את הסכום, מותר, מפני שקרוב לוודאי שהריוח יהא יותר, והנותן מותר לו לקנות את הלואתו בזול (ח"ד).
ערב שביעית וכו'. והוא רוצה לקנות לצורך ששית, שביעית ושמינית, שעל מנת כן השתתפו.
בפני הזרע. כלומר, לפני (כמפורש בבבלי) הזרע, בזמן שמתחילין לקנות לזריעה. ובזמנים הללו מותר לשותף למכור שלא מדעת חבירו, שעל מנת כן השתתפו.
ובודקין אותו וכו'. פירש"י יין שהניחו להיות מפריש עליו צריך לבודקו שמא החמיץ, ואין תורמין מן החומץ על היין.
ובשל חבירו שעורין. כלומר, בחלק שלו (ההלואה) קונה חטין ובחלק של חבירו (הפקדון) קונה שעורין, אעפ"י שקונה את שתיהן בשוויין. והרי כל עניין העיסקא הוא שהנותן רוצה שהמקבל המתעסק יהיה שותף בכל כדי שיהא מסור ומעוניין להרויח.
שוות בחבילה. כלומר, שכל חבילת הסחורה כולה תהיה של שותפות.
ליקח בהן פירות וכו'. כלומר, ולא התנה עמו מה יקנה, הרי סמך עליו.
לא כסות, ולא עצים. נחלקו הראשונים אם הטעם הוא משום שאמר לו לקנות פירות וכסות ועצים אינם פירות, ולפ"ז אם לא הזכיר פירות מותר לו לקנות כסות ועצים, ויש שפסקו שאפילו לא הזכיר פירות אינו רשיי לקנות כסות ועצים, משום ששכרם מועט וטרחתם מרובה. עיין בבה"א.
רשיי הלוקח וכו'. כלומר, ממעות עצמו, אף שיש מקום לחשד שקנה לעצמו סחורה יותר משובחת. ולפ"ז כל שכן שמותר לקנות לעצמו מין אחר. אבל עיין בבה"א.
אלא תרעומת. משום שהמבטל כיסו של חבירו פטור, כמפורש בירושלמי. ועיין בבה"א.
ועד שנים עשר חודש. כלומר, ע"פ המחיר של עכשיו, אעפ"י שיתייקרו הפירות.
שלא כאיסורו ]בא[ וכו'. צ"ל: שלא באיסרו בא, כלומר, אסור משום אבק ריבית שלא בא באיסרו, כלומר, בכסף מזומן. אבל היה נותן לו מזומן, מותר. עיין בבה"א.
שבא ואמ' הלויני וכו'. צ"ל: ]הרי[ שבא ואמ' וכו'. ובכי"ע: בא ואמ' לו וכו'.
שאתה מוכר בו, מותר. הרמב"ן מגיה כאן: אסור, ועיין בבה"א.
תרנגלת משלי וכו'. פירש"י שכל לשון חלוקה עיסקא היא, וממילא יש כאן המחלוקת של התנאים כמה נוטלת המטפלת בשכר טרחתה.