Brief Commentary on Bava Metzia Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קבל ממנו מאה צאן וכו'. להלן הי"ד מבארת התוספתא מהו צאן ברזל. וכאן אנו עוסקים בקבלנות ובאבק ריבית.
במאה של זהב, למחצה, לשליש וכו'. כלומר, כל קבלנות, אלא ששם אין המקבל מקבל עליו אחריות אלא לחלקו, וכאן שם את העדר במאה של זהב, והאחריות עליו, ונותן לבעל הבית מחצה או שליש וכו' מן הגיזה והוולדות, ובאחרונה נוטל המקבל סלע מכל אחת ואחת. ואין כאן ריבית קצוצה שהרי אפשר שההכנסה של הנותן תהיה פחות מסלע לכל אחת ולא יהנה כלום, אבל אסור משום אבק רבית שהרי ע"פ רוב ירויח יותר מסלע לכל אחת ואחת.
מחצה למזונות וכו'. כלומר, שיש כאן עיסקא רגילה, ולא קבל עליו אחריות בעד כל הצאן, והוא נוטל סלע (כצ"ל לפנינו, כגי' כי"ע) מכל ראש וראש. חרי מותר לכולי עלמא, ונחשב כאילו נותן לו למקבל שכרו משלם.
מאה עגל וכו'. ובעגלים אין לא חליבה לא גיזה ולא וולדות (שאינן יולדות לפני שלש שנים, כמשנת בכורות רפ"ג), וכל השבח הוא בגופם לכשימכרם כשיגדילו, ובמותר זה חולקים הנותן והמקבל. והמקבל קבל כאן את כל האחריות.
דינר זהב מתוך חלקך וכו'. כלומר, נוסף על חלק השבח בעגלים שמגיע לי אני נוטל עוד דינר זהב מתוך חלקך. והייתי סבור שיש כאן מקח, שהנותן קונה את חלקו מן המקבל בדינר זהב שנותן לו באחרונה, בין שיהיה שם שבח בין שלא יהיה, אף כאן אסור, משום אבק ריבית.
מחצה למזונות וכו'. וכאן אין שומא במאה של זהב, אלא קבלנות ככל המקבלים, ובאחרונה (כשהם מגיעים לשלש שנים) מקבל דינר זהב בעד כל העדר, מותר.
בכורות תמימין וכו'. כאן הכהן הנותן מקבל עליו את כל האחריות, ונותן לישראל המקבל מחצית המזונות ושכר עמלו, שאם יפול מום בבכור נוטל הכהן את בכורו ואוכלו, ונותן מחצית השבח. ואסור לעשות כן מפני שישראל המקבל לשבח בכור תם, עושה סחורה בבכורות (עיין במשנ' שביעית פ"ז מ"ג), וכל זמן שלא נפל בו הוא דבר האסור. ועיין בבה"א.
בעלי מומין. שהרי הם מותרין באכילה, ואם הכהן שם בכור בעל מום מיד אחרי העצרת הרי מותר לו לישראל לקנותו לחג הסוכות, ואין כאן סחורה בבכורות.
תמימין לכהנים וכו'. שהכהן המקבל יכול לומר: מחר יבנה המקדש ואוכלנו מיד.
שאינו עושה ואוכל וכו'. כלומר, אף שחולקים בגיזה וחלב, אסור אלא אם כן נותן לו שכרו.
שהן חולבות. ופירשו בבבלי מפני שהנסיובין כולן שלו.
שהן גוזזות. והנושרות הן כולן שלו.
מטפלת באפרוחיה וכו'. כלומר, אין המקבלת רשאית לומר, אני נותנת לך את חלקך מיד.
באדם, עשרים וארבעה חדש. כלומר, מיניקה אינה יכולה לחזור בה בתוך כ"ד חודש שהוא זמן היניקה.
ואין חושש משם רבית. כלומר, אעפ"י שהמנהג הוא להעלות שכר כתף למעות, כאן שמין עגל עם אמו ואין מעלה לו כלום.
חלקו של בעל הבית וכו'. כלומר, אם טיפל במה שהיה חלקו של בעל הבית, שם אותו ונוטל חצי שבח מחלקו של בעל הבית.
ובגודרות וכו'. כלומר, פרדאות קטנות, עיין בבה"א.
בימות הגשמים. צ"ל: בימות החמה, כגי' ד והירושלמי.
מתה בכוסיא וכו'. צ"ל: בבוסיא, כמו שהוא בכי"ע, בכי"ש ועוד, וכן בסורית "בסיא" פירושה פשיעה.
ששה של זהב. שהרי פשע וחייב לשלם כשעת מיתתה, אלא שמנכה את חלקו בשבח.
מאתים דינר וכו'. כלומר, בהלואה, וכפירש"י.
עושה ואוכל. צ"ל עושה בגופו , כמו שמעתיק בס' הנר, וכ"ה בירושלמי.
חייב באחריותו. והוא הדין אם פיחתו (עיין בבה"א). ואעפ"י שיש כאן כעין הלואה, ואשתו נפטרת מכמה מלאכות שהיא חייבת בהן אין כאן אבק ריבית, עיין בבה"א.
ואתה מעלה לי סלע מכל אחת ואחת, מותר. הגירסא "מותר" הוא שיבוש ברור, ובראשונים וכן בירושלמי הגירסא היא: אסור. ולפנינו ערבוב נוסחאות, ובכמה מן הראשונים חסר כאן "ואתה מעלה לי סלע מכל אחת ואחת", ולגירסא שלפנינו הרי יש כאן ריבית קצוצה. ועיין בבה"א.
אפי' מישראל. כלומר, שמקבל עליו אחריות הפירות, אפילו אם לא יהיו שם פירות כלל, דינו כחוכר סתם, שאין שדה מתה, ואף אונסים אחרים אינם שכיחים בשדה. ועיין בבה"א.
ללוות שקל ולהלוות בסלע וכו'. כלומר, אין ישראל רשיי ללוות מישראל אחר שקל על מנת להלוות לגוי בסלע, והם חולקים את הריבית, משום שהישראל הראשון מקבל ריבית מישראל השני. עיין בבה"א.
אבל גוי רשיי וכו'. משום שהגוי הוא שמקבל את הריבית, ואין לישראל שום עסק עם ישראל השני.
שנעשה לו גוי אפוטרופוס וכו'. הנכון הוא בד: שנעשה לו ]ל[גוי אפוטרופוס וכו'. עיין בבה"א.
שנעשה לו ישראל וכו'. אף כאן הנכון בד: שנעשה לו ]ל[ישראל וכו'.
הכל כמנהג המדינה. כלומר, ואם המנהג הוא שלא לקורעו אין קורעין אותו, וגובה את הקרן.
צא שלי בשלך. ושטר אחד מבטל את חבירו, ואין כאן גבייה כלל.
לבית החשבון אסור. כלומר, שהתחילו לחשב כמה אחד עודף, או פחות, מחבירו, אסור, מפני שנראה כאילו שניהם גובים ריבית.