לא בחצירות וכו'. משום שעירוב חצירות הוא משום קניין, וכל אחד קונה ברשות חבירו, או משום שנראה כמתקן ביום טוב. ועיין בבה"א.

מערבין וכו'. הם סוברים שעירוב חצירות משום דירה, ואין כאן קניין כלל (ועיין בבה"א), אבל בתחומין אסור, שיש כאן קניין רשות.

בפת וכו'. כלומר, עירובי חצירות הן בפת גרידא, ועירובי תבשילין הן בתבשיל גרידא, עיין בבה"א.

אפי' צלי אפי' שלוק. כלומר לאו דווקא מבושל במים, אלא אפילו צלי, ואפילו מרותח ע"י הבל שהוא פחות מבישול, עיין בבה"א.

קוליס וכו'. הוא דג (κολίας) שמשיר את קשקשיו כשעולה מן הים. וממילא נראה לאכילה כשמדיחין אותו בחמים, עיין בבה"א.

העושה תבשיל וכו'. וסומך על התבשיל אף לאפייה, כר' יהושע בירוש' רפ"ב. ועיין בבה"א.

בשבת. כלומר, לשבת, ועיין בשנו"ס.

מבעוד יום. כלומר, לפני שנכנסה שבת, אם כבר הכין את הכל לשבת.

במתנה. ואף חבירו מערב באותו עירוב.

רשאין בני חצר וכו'. כלומר, רשאין לעשות כן מבלי לשאול רשות האחרים.

בשבת. לשבת, כלעיל, שו' 5.

לעשותו. כלומר, לעשות אותו עירוב תבשילין אף שיתוף למבוי, והוא משמש לשתי מצות.

ואחרים וכו'. כלומר, אחרים (עיין בשנו"ס) שעירבו מותרין לעשות לו משלהם, או משלו כשמזכה להם את המאכל. ועושים לו כל צורכו.

הוא עצמו וכו'. כלומר, הוא עצמו, אם שכח ולא עירב, מותר וכו', שהתירו לו לעשות בעצמו בצמצום כדי חייו, עיין בבה"א.

שהן וכו'. כלומר, שעירובי תבשילין הן וכו', וחולק על משנתנו פ"ב מ"א.

שעליו. שטח עליו ביצה חיה וצלה אותו.

שפירפר ביצה וכו'. כלומר, שבישל מתחילה את הביצה, ואח"כ פרפרה על הדג.

כדי צרכו. שהרי כל ככר וככר טעון אפייה ורדייה לעצמו.

יצחיבו. כלומר שלא יריבו ולא יצערו, עיין בבה"א.

בו ביום. כלומר ביום טוב, אלא צריך לטבול ביום שלפניו, בחול, כדי שלא יראה כמתקן גברא, שהרי בלא הטבילה לא היה אוכל בתרומתו. ועיין בבה"א.

מגב לגב. משם אחד לשני (עיין בה"א), שאינו אלא לתוספת טהרה.

לעשות גתו וכו'. כלומר, שטבל מתחילה לעשות את בדו, ועכשיו רוצה לטבול שוב לעשות את גתו, והרי הוא טהור, ואין כאן אלא סלסול בטהרה.

אין מטבילין וכו'. כל הברייתא נתבארה לעיל שבת, פט"ז הי"א ואילך, עמ' 77 ואילך.

מטייל בה וכו'. כלומר, לפי דרכו, ולא להזיע.

אבל מרגילין וכו'. צ"ל: אין (כגי' כי"ע, ערוך ועוד) מרגילין, כלומר אין מוציאין את בשר הרגלים דרך מקום השחיטה (כדי שישאר העור כולו שלם), משום הטורח המרובה שבהפשט כזה. (ערוך). ואין מרגילין בבכור וכו', כדי שלא ייראה כאילו משמרו מפני עורו שרוצה למוכרו ביוקר. ועיין בבה"א.

שאין עושין וכו'. כמבואר במשנת שבת פי"ט מ"ב.

כמן. כמון, מין קצח (cuminum ).

שלא יקרע וכו'. אלא כורך את הסמרטוטין כמו שהן.

לא היו זוקפין וכו'. והעמידוה בשני התלמודים במנורה העשויה חוליות חוליות (ומפרקין אותה ביום, וחוזרין ומרכיבין וזוקפין אותה בלילה), ואם ירכיבוה ויזקפוה בלילי יו"ט נראה כבונה. ועיין בבה"א.

ונפלה. כלומר, ונתפרקה.

מטלטלין וכו'. כלומר, אעפ"י שהוא מחמיר שלא לזוקפה ביו"ט. ועיין בבה"א.

היו מכבדין וכו'. אבל חכמים (עיין במסה"ת) אוסרין, משום שאין מכבדין ומטאטאין ביו"ט, כלעיל שבת פ"ט הי"ג.

את המוגמר וכו'. בשמים על גבי גחלים (גומרין), אבל חכמים (עיין במסה"ת) אוסרין, משום שמוגמר אינו דבר השוה לכל נפש.

ערדסקאות וכו'. ארגזים, מגירות, עיין בבה"א.

אי זהו גדי מקולס וכו'. נסמך למשנתנו (פ"ב מ"ז): ועושין (כלומר, כאן מקל רבן גמליאל) גדי מקולס בלילי פסחים. וחכמים אוסרין. ומבארת הברייתא במה אסרו חכמים.

ביום טוב וכו'. כלומר, אפילו בלילי יום טוב של חג, ובלילי יו"ט האחרון של פסח. ועיין בשנו"ס ובבה"א.

ביום טוב וכו'. כלומר, אפילו בלילי יו"ט הראשון של פסח, שהרי עגל אינו בא קרבן פסח, ומותר לעשותו אפילו לחכמים. ועיין בבה"א.

מפני שקורין וכו'. כלומר, בני רומי היו קורין אותן פסחים, מה שאין כן בני הארץ, ולפיכך התיר רבן גמליאל במשנתנו.

ברחים שלהן. וכנראה שהרחים שלהן לא כרחים הרגילים של שלשה כלים, שנשנו במשנתנו פ"ב מ"ט, ואף הם לא התירו טחינה כדרכה, עיין בבה"א.

אנגרון ואכסגרון. מורייס של יין (οἰνόγαρον) ומורייס של חומץ (ὀξύγαρον).

אי זהו קירוד וכו'. הברייתא נסמכה למשנתנו פ"ב מ"ח, ומבארת הברייתא שקירוד היא סריקת הזבובים הקטנים מגוף הבהמה שעושין חבורה בשעה שעוקרין אותם מן הגוף. עיין בבה"א.

גורר וכו'. ואעפ"י שעושה חריץ שהרי אינו מתכוין לכך. והברייתא נסמכה למשנתנו ספ"ב.

דלת הגוררת וכו'. כלומר, שיש לה ציר, אעפ"י שהיא נגררת ע"ג הקרקע, עיין לעיל עירובין פ"ח, עמ' 135.

וקנקלא. דלת השער שעשויה כסריג.