ביברין וכו'. פירש הערוך פרדס שמאספין שם חיות (βιβάριον, vivarium) וחפירה שמאספין שם דגים, ומדברים בביברין גדול (ואצל דגים שהם קטנים, סתם ביברין הוא גדול), והגדלים שם מחוסרים צידה. ועיין בבה"א.

ואין נותנין וכו'. משום שהם מוקצה, עיין בבה"א.

אבל צדין וכו'. צדין לאו דווקא, אלא אם עשה שם מעשה והגביל את תנועתם, חשובים כניצודים, ודינם כמוכנים.

שוחטין מן הנגרים וכו'. כלומר, שוחטין את החיות שנתפסו מערב יום טוב בחפירות עמוקות, מפני שמהן אי אפשר להמלט, ויש כאן הכנה גמורה, עיין להלן.

מן המשוטות וכו'. צ"ל: מן המצודות (כבשאר הנוסחאות, עיין בשנו"ס. וכ"ה בירושלמי). וברייתא זו חולקת על משנתנו (פ"ג מ"ב), וסוברת שאעפ"י שידוע שניצודו מערב יו"ט אסורות, מפני שאין כאן הכנה גמורה, ואין דעתו עליהם, משום שהחיות יכולות להנצל מן המצודות והמכמרות. כפירוש הערוך. עיין בבה"א.

מערב יום טוב. מלים אילו חסרות בדפוסים, ובכי"ע: ביום טוב. ור"ש בן אלעזר סובר כמשנתנו (הנ"ל). ועיין בבה"א שפירשנו גם את הגירסא שלפנינו.

אותו ואת בנו וכו'. הברייתא נסמכה למשנתנו (פ"ב מ"ד, להלן שו' 11): בכור שנפל לבור וכו' (ושם אם אין בו מום, הרי אסור לשוחטו, והוא מוקצה), ומבארת הברייתא את דינה של סתם בהמה שנפלה לבור, אם מותר להעלותה ביו"ט שלא על מנת לשוחטה, שהרי מותר לשוחטה, ואינה מוקצה, ויש כאן צער בעלי חיים. ועיין בבה"א.

שנפל לבור וכו'. וע"י הנפילה נפל בו מום. ועיין בבה"א.

בשביל שלא יברח. ומשום פסידא התירו, אבל אחרת אסור, עיין בבה"א.

אותו בתחלה. כלומר, אפילו אינו צד אותן ממש, אלא מפזר מזונות, כדי שישכנו שם (ואין כאן פסידא ממש, אלא מניעת הריוח) אסור, משום טירחא, עיין בבה"א.

כיצד אין וכו'. מפרש את משנתנו פ"ג מ"ו.

אין משגיחין וכו'. כלומר, אין משתמשין בהם כלל, ואפילו להניח שם בשר לשמרו מן העכברים.

שוקל בידו וכו'. כלומר, מותר לו לשער את המשקל בידו ולהניח לפני האורחים.

אבל חותך וכו'. כלומר, אעפ"י שהוא יודע לאמן את ידיו לחתוך בדיוק, כאילו שוקל בליטרא, מותר שאינו נראה כעושה מעשה חול.

גלוסקה. עיגול עבה של פת חטים מנופות.

סכום מניין. שלא יאמר לו'. עכשיו יש לך בידי סך של מאה אגוזים בצרוף מה שלקחתי ממך מכבר. ועיין בבה"א.

סכום ממכר. שלא יאמר לו: עכשיו יש לך בידי סך עשרה זוז בצרוף מה שאני חייב לך מכבר, אבל מותר להזכיר את הדמים של עכשיו, שהרי בדבר שיש לו דמים קצובים עסיקינן, ואינו קוצב עכשיו כלום, אלא נותן סימן בעלמא, לכמה הוא צריך. ועיין בבה"א.

קודח בסאה וכו'. משקע את הסאה לתוך הכרי ושואב בה.

במיניקית. כף שיש לה יד ארוכה ששואבין בה משקין.

שלא יתכוין וכו'. כלומר, שלא יתכוין לקדוח במדה כדי שיעלה לו במדה בדיוק, אלא או חסר או יתר.

והיו ממלין וכו'. מפני שאין מודדין ביו"ט.

מפני מצוי וכו'. שהיו מרכינין ומטים את מדותיהם על כלי הלקוחות מאתמול, כדי שיתמצה כל המשקה לתוך כלי הלקוחות.

אף הוא וכו'. כלומר, אבא שאול בן בטנית, והברייתא נסמכה למשנתנו, שלא הוזכר שם אלא אבא שאול.

אין נוטלין וכו'. שהרי הוקצו למצותן, ומתוך שאין נוטלין גם בין השמשות של שמיני (משום ספק), הוקצו לכל היום.

לא בחבל וכו'. ואפילו מכונסין בחצירו, מפני שהוא כמעשה חול, וכמשנ' רפ"ד.

לא נחלקו וכו'. הברייתא נסמכה למשנתנו פ"ד מ"ב.

שבקרפיף. מקום מוקף מחיצות מאחורי הבית או החצר.

שלא יביאו. ואעפ"י שהעצים תלושים הן, לא היתה דעתו עליהם, ואסור משום מוקצה.

יביאו. דגיבוב ביו"ט מותר, דצורך אכילה חשיב כבקוע עצים, ומעולם לא הוקצו.

סואר וכו'. צבר של קורות הסדורות לבניין.

ושקדין עצמן וכו'. כלומר, בלי הגרעינין, שאינן עומדין להסקה. ועיין בשנו"ס ובבה"א.

מודים וכו'. כלומר, אעפ"י שבמשנתנו (פ"ד מ"ג) אין החכמים מתירים לסתור את הלבנים מ"מ מודים הם בדותים שבקרקע שפיהם חתום וצרור בחבלים שמנענעים ומרפים את הקשר.

ומפקיעין. כלומר את החותמות עצמן, עיין בבה"א.

לעשות זינוק. לכוין את החור בצורת מרזב, שיהא היין מזנק מתוכו.

לפסין סתומין. שמתחילתן עשויין לכך, שעושין שריטה עמוקה במקום שראוי לחלקן.

בחור וכו'. כלומר, שוברה בשינוי, אבל בלא שינוי אסור, שלא התירו בקוע אלא בקורות ועצים גדולים, אבל בקעת נוחה להדלק בלי בקוע, וכשבוקעה טוחן הוא, עיין בבה"א.

אבל ממתיקין וכו'. כלומר, אעפ"י שאין עושין פחמים ביו"ט (כלעיל בסמוך), אבל ממתיקין בגחלת, אע"פ שמכבה וכאילו עושה פחם, עיין בבה"א.

נוטל אדם וכו'. ועצים שבחצר מוכנים הם לכל דבר, ולא דווקא להסקה.

מן האבוס וכו'. דדבר העומד לאכילה, מוכן הוא לכל צורך. (רש"י).

שלא יקטמנו וכו'. אפילו קיסם מן האיבוס, עיין בבה"א.

אם קיטמו וכו'. עיין בבה"א.

שכל שבחצר וכו'. הוא טעם כללי להלכה שלפנינו, שאפילו קיסמין דקין מוכנים הן להדלקה, עיין בבה"א.

מולגין וכו'. נתבאר לעיל, עמ' 170, שו' 42 ואילך.

בתספורת. כלומר, בתספורת שלו, שרגילין בה לגזוז במחובר.

הקרנס וכו'. צ"ל: הקנרס (עיין בשנו"ס), κύναρος, artichoke,

העכביות. דרדר, כרכום הגדל בין החוחים, והמינים הללו מלאים קוצים, ואי אפשר לתקנן בלי מספרים, ודרכם היה להסיר את הקוצים במספרים כשהם תלושים, ואין כאן חשד, ואי אפשר לאכלם בלאו הכי.

בפורני. ואעפ"י שפורנה הוא תנור גדול ואופים בו לחם הרבה, אין לחשוש אם יש לו אוכלים מרובים.

באנטיכי. ביורה גדולה של נחושת (ונקראת כן ע"ש מקומם העיקרי, אנטוכיא), ואין חוששין לו משום צירוף. (ס' המכתם). ועיין בבה"א.

כתחלה. כלומר, פורני חדשה, שמא תפחת, ונמצא טורח שלא לצורך. (רש"י).

ומעכבין. בשאר נוסחאות: וממעכין וכו', כלומר כדי להקשותה. ועיין בבה"א.

באור וכו'. בירושלמי: מביא שתי נרות ונותנה (כלומר, את שני קצוות הפתילה) בשניהן, וחולקן באור (כלומר, מדליק באמצע) לשני נרות. ועיין בבה"א.