Brief Commentary on Demai Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הקלין וכו'. הקולין מה שדינו קל" (תשה"ג אסף, הוצ' מק"נ, 178), כלומר הפירות שהקלו עליהם בדמאי, ואינו מעשר עליהם.
שבדמיי. הלוקח פירות מעם הארץ חייב לעשר "דמאי", כלומר מפריש מעשר ותרומת מעשר, ונותן תרו"מ לכהן, ומעכב את המעשר לעצמו. אבל פטור מתרומה גדולה, שלא נחשדו עליה ע"ה. ובשנת מעשר עני מפרישו ומעכב לעצמו; ובשנת מעשר שני מפרישו ואוכלו בירושלים או מחללו על המעות.
השיתין. כלומר. השחיתין, תאנים גרועות שאינן מתבשלות יפה, מפני שהן יוצאות מתחת העלים המסתירים אותן מקרני השמש.
והרימין. צ"ל: והדימין (כגי' ד), והוא מין סנה שמגדל פרי גרוע. עיין בבה"א על כל המינים הללו.
והחוזרדין. והוא עץ ממשפחת הורדניים.
פטורין. מפני שחזקתן שלא באו מן המשומר.
אם כחס וכו'. כלומר, שאינם משתמרים מחמת עצמן, אלא אגב השדה שבעה"ב מקפיד שלא ידרכו בה בני אדם.
שנמכרות וכו'. פירשו בירושלמי שמעורבות עם התמרים. ועיין בבה"א.
התמד. משקה שנעשה מנתינת מים על חרצנין וזגין או על שמרי יין.
והסייפות. תאנים הנשארות בסוף העונה.
המקצעות. המחצלאות שמייבשין עליהן את התאנים.
חייב וכו'. כלומר, פירות שנמכרים בא"י בחזקת שבאומא"י.
אין מפרישין וכו'. מפני שאנו תולים שקנו מן הגוים.
פירות וכו'. כלומר, של טבל וודאי. של מעשר שני וכו'. כלומר, של שנת מעשר שני (כמפורש בכי"ע) נאמן, ואינו חושש שמא משנת מעשר עני הם.
אין נאמן. כלומר, וצריך להפריש מעשר, ולהתנות אם משנת מעשר עני הם הפירות הרי הוא מעשר עני, ואם לאו הרי הוא מעשר שני, ומחולל על המעות, ונותן את המעשר לעניים.
ואמ' מעושרין וכו'. שמא צ"ל: ואמ' [מעשר עני הן] מעושרין וכו', כלומר שהן משנת מעשר עני אלא שעישר אותם, נאמן, ואינו צריך להפריש מעשר עני. אבל פשיטא שמפריש מעשר שני. עיין בבה"א.
בערב שביעית וכו'. בבא זו משובשת ואינני יודע לפרשה בלי תיקון ביד חזקה. ועיין בבה"א.
ששתיקתו פטורה וכו'. כלומר, בכל מקום ששתיקת המוכר אינה מחייבת מ"מ נאמן בדבורו להחמיר, ולפיכך נאמן בדבורו אף להקל, שהרי היה יכול לשתוק.
שרבו וכו'. כלומר, שבמקום זה רוב הפירות הן פירות של ארץ ישראל.
התדירין וכו'. כלומר, דברים שרגילים להביאם מחו"ל.
ודורמסקניות. מיני שזיפים שמקורם מסביבות דמשק. ופסיליה. מין פול ידוע, phaselos.
ופסלקאות. בכפו"פ גורס: והפסדקאות, ושמא צ"ל: ואפסטקאות, כלומר, אפסטוקין, כמו ששער בח"ד.
שאינו קבוע וכו'. כלומר, שאין מביאים אותו בכל שנה ושנה מחו"ל.
מן החמרת וכו'. כלומר מן השיירא.
המוגירות וכו'. כלומר, מן האוצרות.
פטור וכו'. מפני שאין דרך להביא פירות מא"י בשיירא לצור הסמוכה לה. וכן האוצרות של צידון בחזקת פטור, משום שאנו תולים שאגרו שם מפירות המקום, שהוא חו"ל. אבל להפך, יש לחשוש שבאו מפירות א"י.
פטור. מפני שהולכים אחרי מקומם באותה שעה.
מחמר אחד וכו'. חוזר לדברי הת"ק שפוטר דווקא בלוקח מחמרת (משיירא) אבל מחמר אחד יש לחשוש שהובאו מא"י.
מן הספינה וכו'. כלומר, שעומדת בנמל, והולכים אחר מעמדה.
כופת הישוב וכו'. כלומר, הלוקח מאוצר של העיר ישוב ושל העיר אנטיפרס.
הדרך. כלומר, הדרך ההולכת מיהודה לגליל, על יד עיירות הכותים.
כגון התבואה וכו'. שמא צ"ל: כגון [אלו], התבואה וכו', כלומר, כגון הערים שנמנו לעיל. (שירי מנחה).
ודאי וכו'. מפני שאין קניין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר.
דמיי. חכמים סוברים שיש קניין ביד גוי בא"י להפקיע מידי מעשר, ואינו חייב אלא מדרבנן, ולפיכך היקלו אם ישראל מטיל לתוכו. ועיין בבה"א.
של יחיד. כלומר, אוצר שמטילין שם למכירה, וידוע שאף ישראל מטיל לשם, ונעשה הוכח ואינו מעשר אלא דמאי.
של מלכים וכו'. כלומר. שמטילים שם מס, חזקה שישראל לא יטיל שם חולין, שהרי יכול לשקול על ידי גוי וישלם לו דמי טבל (עיין בבה"א). ולפיכך אם רוב תושבי הסביבה הם גוים חזקה שהטילו טבל ודאי לשם, ומעשר ודאי מדרבנן.
ישראל וכותין וכו'. ור' יהודה סובר שכותי כישראל לעניין חיוב מעשרות, וחייב מדאורייתא. וכותי בוודאי אינו מעשר מה שהוא מוכר, ולפיכך אם רוב כותים הולכים אחר הרוב ומעשר וודאי, ואם רוב ישראל מעשר דמאי. ועיין בבה"א.
אחר שהוריתה וכו'. הגר"א ז"ל מגיה: אתה שהוריתה וכו'.
חייב לפי חשבון. מפני שפירות חו"ל פטורין אפילו מדרבנן, ולפיכך עשו אותם כטבל דמאי (שהרי ישראל רובן מעשרין) וחולין (פירות חו"ל) שנתערבו (עיין חלה פ"ג מ"ח ואילך), ואינו מפריש דמאי אלא לפי חשבון.
שטהור אחד וכו'. הדברים הללו לא נאמרו אלא בדרך דרש ומוסר, כלומר שצדיק אחד מטהר כמה רשעים, כשם שישראל אחד עושה את כל פירות הגוי דמאי, עיין בבה"א.
לא ימכרם וכו'. מפני שכבר נתחייבו בדמאי כשלקחן לאכילה, ואין מוכרין טבל לגוי. וכן אינו מאכילו לבהמתו.
בירושה וכו'. מפני שסתמם לאכילה, וכלעיל.
מן הגוי. כלומר, ואין חוששין שמא זרע טבל שנקבע בידי ישראל, ומותר לאכול ממנו ארעי.
וכן מישראל וכו'. ואין חוששין שמא זרע פירות שביעית.
לוקחין זרע. בכי"ע: הלוקח לזרע. וזו היא פיסקא ממשנתנו (פ"א מ"ג), כלומר, הלוקח לזרע פטור מן הדמאי.
ואין מחפין וכו'. כלומר, אין מכסים את הזרעים בעפר.
חייב. כלומר, ללקט מה שזרע.
לא יקשור וכו'. מפני שנראה כאילו מאכילה טבל בידים.
משכיר וכו'. שהרי מזונותיה על הגוי, והוא רשאי להאכילה טבל.
ובלבד שלא וכו'. מפני שאם פסק אתו סכום מניין נראה כאילו מאכילה טבל של בעל הבהמה בשליחותו.
בודיי אסור. מפני שטבל אסור בהנאה של כילוי.
ובדמיי מותר. מפני שלגוי חולה מותר להאכיל דמאי ולסוך אותו דמאי. ועיין בבה"א.
נפל וכו'. כלומר, אם נפל השמן שסך על גבי מכת הגוי על בשרו של ישראל מותר לו לישראל לשפשפו על גופו ואינו חושש, כמפורש להלן בסמוך. עיין מ"ש להלן תרומות פ"י הי"א.
לתוך המוריס. כלומר, לציר שהיו מכינים אותו מקרבי דגים והיו נותנים יין לתוכו.
אילנתית. פירשו בבבלי: יין ישן ומים צלולין ואפרסמון.
וכרשנין וכו'. כרשינין הם כמין פולים שחורים, ועושים מהם טחינין, כלומר, טוחנים אותם ושמים בהם תבלין ודבש. עיין בבה"א.
פטורין וכו'. ופירשו בבבלי שלא גזרו דמאי על התערובת.
וכרשנין לעשותן וכו'. חוזר על הלכה זו, מפני המחלוקת של ר"ש בן אלעזר.
לעשותן טחינין וכו'. שמא צ"ל: ועשאן טחינין וכו', כלומר אפילו לקח אותן לאכילה כמות שהן, ואח"כ עשאן טחינין פטור. עיין בבה"א.
לתוך הקילור. כלומר, לתוך משחת העינים, וכולם מודים שבכגון דא היין בטל לגמרי.
מלוגמא. כלומר, רטייה, אלא שהראשון יונית והשני עברית.
מותר ליתן וכו'. מפני שכבר נמאס ובטל.
שמן ערב. שמן שפיטמו בבשמים לריח.
פוטרין. מפני שעיקרו לסיכה, ולא גזרו עליו דמאי.
פליטון. כלומר שמן נרד, והוא בטל על גבי הבשמים המרובים שניתנו לתוכו.
בשמן ורד ודנין. צ"ל: ווירינון (כגי' הירושלמי), והוא שמן אירינון, שמן שמפטמין אותו בפרח האירוס, וב"ה מחייבין לעשר דמאי בשמן ורד ובאירינון, מפני שהורד והאירוס לא היו מפסידין את השמן לגמרי.
מותר העומר. כלומר, שירי העומר, עיין בבה"א.
בפת המרחץ וכו'. צ"ל: כפת המרחץ (כני' כי"ע וכפו"פ), והכוונה לשמן שפטמו בעשב ששמו "כפה", והיו סכין בשמן זה במרחץ.
נותנין ממנו וכו'. שהרי שמן של שביעית ניתן לסיכת אדם ולא לסיכת כלים (הר"ש).