שדהו מישראל וכו'. צ"ל: שדה מישראל, כגי' ד'.

חולקין וכו'. כלומר, את המעשרות ואעפ"י שישראל המקבל מכהן המעשרות לכהן (פ"ו מ"ד), שאני הכא ששניהם שוים, ועיין בבה"א בשם ירושלמי.

מעשר ראשון תרומה וכו'. צ"ל: מעשר ראשון [ללוי]. תרומה וכו', כמו שמעתיק במהרי"ק.

ואמ' לו וכו'. כלומר, ישראל המקבל.

שהמעשרות וכו', "מעשרות" פירושו כאן תרומה ותרומת מעשר, עיין בבה"א, הע' 5.

שלך. אגב גררא נקטה, שהרי בלי התנאי התרומה ותרומת מעשר הן של כהן.

אסור. צ"ל מותר, וכ"ה בירושלמי, וכן הגיה הגר"א. וטעם ההיתר הוא, שהרי התרומה היא של הכהן מדינא, ויכול הוא למוכרה, ליתנה במתנה, ולהוסיף על האריסות בשבילה. ואמ' לו וכו'. כלומר, הכהן המקבל.

מותר. שכן הוא דרך העולם לתת את המעשרות לאריס (עיין בבלי בכורות ל"ה סע"א). וראייה לדבר, שלר' אליעזר, בכגון דא, המעשרות הם למקבל מדינא (פ"ו מ"ג).

שלך או. צ"ל: שלך א[ס]ו', אסור. וכ"ה בד ובירושלמי. ופירושו שאמר לו הכהן כל המעשרות שלך לעכבם לעצמך, והרי יש כאן כהן המסייע בבית הגרנות, שבהע"ב מוסר בקבלה לכהן זה, בשביל המעשרות שמחזירם לו.

שלי ושלך. פירשו בירושלמי, שאמר: שלי שלי. "שלך שלי ושלך", כלומר, בחלק המגיע לך אני נוטל את החצי, והחצי השני אני מחזיר לך לעצמך, אין לחשוש, אם קבל עליו כדרך המקבלים, שהרי הכהן מקבל שלשה רבעים של המעשרות, ולא הוריד לו בעה"ב כלום מדרך המקבלים.

שדה מכהן וכו'. צ"ל: שדה מישראל וכו'. וכ"ה בירושלמי, וכן הגיהו בח"ד והגר"א.

ויטלם לפלוני וכו'. כלומר, שכל המעשרות יטול פלוני כהן. ועיין בבה"א, הע' 6.

מעשרות לשוכר וכו'. שהרי אין הוא מחוייב לתת לבעל השדה מתוך פירות השדה, ואינו שייך לומר כאן שבעל השדה שייר את המעשרות לעצמו.

למחצית שכר. אין כאן אלא הביטוי הרגיל, והכוונה כאן שיקבל חלק מן הפירות אם הם קיימים.

אמ' לו. כלומר הכהן הנותן בקבלה.

אם הותירו וכו'. צ"ל: אם [פחתו או] הותירו, כגי' ד וירושלמי, ולהלן שו' 16. והכוונה שהנותן מקבל עליו את כל האחריות, והמקבל אינו אלא שליח.

אסור. צ"ל: מותר, וכ"ה וירושלמי, וכן הגיה הגר"א. ומכיוון שהפירות הם של הכהן, הרי המעשרות הם שלו מדינא, וכנכסיו הם, ויכול ליתנם למקבל בשכר טרחתו.

אמ' לו. כלומר, ישראל הנותן בקבלה.

אסור. שהרי הישראל פורע חובו במעשרות, ואינו מקיים מצות נתינה כלל, והכהן הוא מסייע בבית הגרנות.

תרומה לכהן. מפני שאנו תולים שבשעת נתינה בקבלה היתה דעתה להנשא לכהן, ושיירה לעצמה את התרומה. ובד גורס: חולקין ביניה'.

שהיית שומה וכו'. כלומר, ששניהם קבלו עליהם אחריות של יוקרא וזולא, והם חולקים בשבח ובוולדות, ושכר המלאכה הוא למקבל. עיין בבה"א.

שאינו נאמן וכו'. כלומר, חשוד וודאי.

צריך לעשר וכו'. יש כאן סרוס, וצ"ל להפך: אין צריך וכו' צריך. וכ"ה בירושלמי ובר"מ.

למי שאכלו וכו'. בד: למה שאכלו וכו'. והטעם הוא שהרי אסור לו לאריס לאכול לפני החלוקה, מחמת גזל, ואין אנו אחראים לרמאים.

משמירחו מעשרות וכו'. פי' הראב"ד שאחרי המירוח כבר זכה המוכר במעשרות, ומוכר כל זכות שיש לו בפירות. ובבא זו עונה על לוי גרידא.

הפריש תרומה וכו'. בד: מפריש תרומה וכו', וצ"ל: מפריש תרומה ותרומת מעשר וכו', שהרי בהן אין זכות ללוי. אבל מעשר ראשון הוא שלו, שהרי הלוי מכר לו כל זכות שבידו, ודינו כישראל שירש טבלים ממורחים מאבי אמו כהן, עיין בבה"א.

עד שלא מירחו וכו'. צ"ל: עד שלא מירח מעשרות שלהן, משמרח מעשרות שלו. וכ"ה במשנת פאה ספ"א ובר"מ. ובארו בירושלמי (פאה שם) שקנסו את הכהנים שלא יקפצו לגרנות ויקנו טבלים ממורחים, ויפקיעו מתנות אחיהם.

נאמן וכו'. צ"ל: ואמר וכו', וכ"ה בירושלמי ובר"מ, והכוונה שהכהן אמר לישראל.

ישראל שמכר וכו'. בד: ישראל שקבל שדה מכהן וכו'. וכ"ה בר"מ וכן עיקר.

ואמ' לו וכו'. כלומר, ישראל המקבל וכו'. וכיוון שהמעשרות הם של הכהן מדינא, הרי יכול לעשות בנכסיו כל מה שהוא רוצה, כלעיל שו' 8, וכגי' הירושלמי בשו' 9.

שאין כהן וכו'. כלומר, שאין כהן ממנה ישראל להיות כהן תחתיו ולקבל את מעשרותיו לעולם.

גובה לאחרים וכו'. בד: מאחרים, כלומר, שלא יגבה מעשרות מישראלים אחרים, כדי לגבות את החוב שהיה הלוי חייב לו מכבר.

מפריש ישראל וכו'. כלומר, יכול הוא לקנות את המעשרות מן הלוי ומן העני למפרע, ולהפריש על חשבונם וברשותם, והוא עושה עמהם חשבון באחרונה ומשלם להם אח"כ.

ור' שמע' או'. כלומר, אוסרין, וכ"ה בד.

עישור. וכהן. צ"ל: עישורו. כהן וכו', עיין בבה"א. כלומר, אסור להפריש ברשותו ע"מ לעשות חשבון אח"כ, אלא קונה ממנו דווקא כשכבר נתן לו את עישורו (או את דמיו).

כרם. שהרי מפסיד לכהן את המעשרות של ג' שני ערלה ושנה של רבעי.

סטיס. הוא איסטיס הרגיל במשנה, והוא צמח שעושים ממנו צבע, והוא פטור מן המעשרות. ועיין בבה"א.