חוץ לתחום וכו'. כלומר, חוץ לתחום העיר, והוא היה בשעת חשיכה מחוץ לעיר לצד העירוב.

אין עירובו וכו'. כדין נותן עירובו מחוץ לתחומו בשעת חשיכה. ועיין בבה"א.

ואין בני חמתה וכו'. מפני שטבריא היתה עיר גדולה, והיה תחום בני חמתה כלה במקום הכיפה של טבריא.

עיר אחת. שעיברו אותם יחד ע"י מערות ובורגנים.

אימתי בזמן וכו'. כלומר, כשכל העיר הקטנה מובלעת בתחומה של העיר הגדולה.

ואנשי עיר קטנה וכו'. מפני שסתם עיר גדולה אינה פחותה מאלפים על אלפים, וממילא אם יש הפסק בין הערים, לעולם אין אנשי הקטנה יכולים ללכת עד סוף העיר הגדולה.

גדודיות. חורבות וערימות של אבנים מבתים שחרבו. אבל עדיין נשארו מחיצות של חומת העיר. ועיין בבה"א.

להיות כעיר. וכולה נחשבת כד' אמות.

ומערבין וכו'. כלומר בפת, ומשתתפין בה, וכולה רשות אחת.

לחצאין. כלומר, שחציה תערב לעצמה, והשניה לעצמה, שהרי כבר הכשירו מתחילה את כל העיר ועשו אותה רשות אחת. עיין בבה"א.

מבוי בפני עצמו. ופירשוה בבבלי שעשו דקה, כלומר פתח קטן בחומת העיר לכל מבוי, וגילו דעתם שהסתלקו כל אחד מחברו.

כאיסר. כלומר, קטן כאיסר, שהרי פחות מגרוגרת, מספיק לעירובי חצרות.

כדי דמוע וחלתו. כנראה שצ"ל: דמעו וחלתו (כעין גירסת הבבלי), כלומר דמאו (דמאי שלו) וחלתו. ונקטו לדוגמא לוקח ככר מנחתום ע"ה שצריך להפריש דמאי, והיינו קובע מקום למעשר, ומפריש תרומת מעשר (אחד ממאה) וחלה (אחד ממ"ח), הכל כשלשה אחוז. ואם ערב בככר שפרס ממנו עד כשיעור זה עדיין נחשב שלם, ואין בני אדם מקפידין על זה, והכל יבינו שלקחו מנחתום ע"ה, והפריש ממנו תרומת מעשר וחלה. ועיין בבה"א.

טרקלין שלהן וכו'. כלומר, הואיל ויש להם מקום שיד כולם שוה בו צריכים לערב. ועיין בבה"א.

שנים ששותפין וכו'. כלומר, שותפים לשם שותפות, ולא לשם שיתוף מבואות. וסוברים החכמים ששיתוף מבואות מתיר גם את החצרות.

אסורין וכו'. כלומר, אפילו שניהם שותפין ביין, או בשמן, צריכים לערב בחצרות, מפני שאין שתוף מבואות מתיר את החצרות.

צריך לחי וכו'. כלומר, ניתר בלחי וכו'. ואעפ"י שאין מבוי ניתר בלחי, או בקורה, אם אין שם אלא בית וחצר אחת, מ"מ אף הללו אינן נחשבים כיחיד. ועיין בבה"א.

מוליך לכהן וכו'. כלומר, מוליך לו כהן לכהן ע"ה תרומה ומשמרה, משום שכהן ע"ה שלבו גס בתרומה, חשוד לטמאה, ואין מערבין בתרומה טמאה לכולי עלמא.

ובשביעית וכו'. כלומר, בשביעית מותר להוליך ככר ישן לע"ה, ואינו חשוד להחליפה בככר אחר מתבואת שביעית האסורה.

אין צריך להפריש וכו'. שהרי בעל הבית דר ולן שם, וממילא מתערב. ועיין בבה"א.

בבית ישן. שרגילים לתת בו את העירוב.

אם היה שם וכו'. כלומר, בבית החדש.

מצוה על אדם וכו'. כלומר, אדם שמחמיר על עצמו ואינו מודה בעירוב שעשו (משום שהוא תלוי במחלוקת בהלכה).

אדם גדול. כלומר, ועומד על דעתו, ומן הדין הוא שינהגו כמותו, מפני הכבוד.

אינו אוסר. כלומר, אינו אוסר את החצר, ועדיין יכולים לערב, או לבטל רשות אחד לשני. והיורש אינו אוסר, מפני שאינו דר שם. אבל כשמת משחשיכה היורש אוסר, עיין בבה"א.

מבני חצר וכו'. וכולם עירבו.

הרי זה אוסר. שאין עירוב היורש מועיל לבית שנפל לו אח"כ בירושה, וכמ"ד שעירוב משום קניין, וכב"ש. אבל כשמת משחשיכה אינו אוסר לב"ש, משום כשם שאין מבטלין משתחשך, כך אין אוסרין משתחשך, עיין בבה"א.

הרי ששכח וכו'. וחזקתו שבטל רשותו, עיין בבה"א.

מי שביטל רשותו וכו'. כלומר, בפירוש, ואין חזקתו מבטל רשות. עיין בבה"א.

לאחד שלא עירב. כלומר, שנתן רק לזה שלא עירב, ולא נתן לשני שעירב עמו.

ושכח אחד מהן וכו'. כלומר, ולפיכך אין לתת רשות לשנים שלא עירבו, שהרי כל אחד מהם אוסר על השני.

אין צריך וכו'. כלומר, אינו יכול, עיין בבה"א.

לזכות. פירש"י: בקניין סודר.

כדיר של בהמה וכו'. כלומר, חצר הגוי היא כדיר של בהמה, וכל הבתים של הגוים בחצר הם כדירים שאינם חולקים רשות לעצמן. ומותר לישראל להכניס מן הבתים לחצר, שאף הבית הוא כחצר, וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלם בכל החצר, אעפ"י שיש בתוכו יותר מבית סאתים. עיין בבה"א.

הרי זה אוסרה וכו'. כלומר, הגוי אוסר את החצר, מפני שדירתו של גוי כחצרו, ונמצא שהחצר היא של שותפות, ואוסר על הישראל. עיין בבה"א.

אוסרין זה על זה. ובכגון דא הגוי מעכבם מלערב, אבל אם לא היה שם אלא ישראל אחד, דירת הגוי היא כדיר וסהר ממש, ואם אין שם צורך בעירוב אין דירת הגוי אוסרת עליו כלל כדיר וסהר. אבל אם יש צורך בעירוב, הגוי מעכבם, מפני שאין כאן עירוב רשויות ממש, שהרי יש לגוי שותפות ברשות. עיין בבה"א.

קסדור וכו'. פקיד גבוה הממונה על גביית המסים (quaestor).

או שאין עמהן וכו'. כר' אליעזר בן יעקב לעיל, שו' 54.

אכסדרה וכו'. בניין מקורה על עמודים, וברובו אינו מגופף מכל הצדדים (ἐξέδρα).

אין מגופפת וכו'. דינה כחצר.

וכלים ששבתו וכו'. כלומר אפילו לא עירבו כלל.

כלים ששבתו וכו'. כלומר, אעפ"י שכלים ששבתו בחצר מותרים לטלטל בכל החצר, אם שבתו במבוי אסורים לטלטל מחוץ לד' אמות.

מתיר. כלומר, אם לא עירבו החצרות עם הבתים.

אין צריכה וכו'. ואין רגלו אוסרת אותה לכולי עלמא, לשיטת הירושלמי. ולשיטת הבבלי היא כרבנן הסוברים שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת. עיין בבה"א.

והחיצונה אין צריכה וכו'. מפני שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת.

שדריסת הרגל וכו'. לשיטת הירושלמי הנ"ל, היא אוסרת מפני שאף במקומה לא הותרה אלא ע"י עירוב, ואין עירובם מתירם לדרוס בחיצונה שלא עירבו עמה.

אין דריסת וכו'. כלומר, אפילו רגל האסורה במקומה.

שתיהן אסורות. ואעפ"י שהפנימית עירבה כולה, אסורה משום שנתנו את עירובם במקום האסור.

ולא עירב הפנימית אסורה. צ"ל: שתיהן אסורות, עיין בשנו"ס. ובבא זו לכולי עלמא, שהרי החיצונה נתנה את עירובה במקום האסור לה.

מן החיצונה ולא עירב וכו'. לפי הירושלמי שתיהן אסורות מפני שהערוב עושה את כולם אחת. ובבבלי פירשו שר"ע אוסר את החיצונה, מפני שהעירוב מרגילן לבא לפנימית.

הפנימית מותרת וכו'. שהרי אין להם לחיצונה דריסת הרגל בפנימית.

ואחד שלש דיטאות וכו'. כלומר, שלש דירות (δίαιτα) זו למעלה מזו דינן כחצרות זו לפנים מזו, וקיימות בהן ההלכות שלמעלה, והעליונה דינה כפנימית.

ועל מקצתה וכו'. כלומר, או אפילו על מקצתה, ואין לה יד בכל הדירה, או החצר, נאסרת כל הרשות.

ושכחו ולא עירבו וכו'. כלומר, לא עירבו כולם בהדי הדדי אלא כל חצר לעצמה, מותרים אפילו לר"ע, שהרי אינן פתוחות זו לזו, אלא לכולן יש פתחים לבית שער אחד.

לאלקטי. מקום מוקף מחיצות שמדלים עליו צמחים מטפסים, ועשוי להתקרר בו בקיץ.