פתוחה לצפון וכו'. כלומר, ואין ביניהן פתח, ואין יכולים לערב אחת, אבל הגגות שוות ואין ביניהן הפסק. וברייתא זו היא כר"מ לעיל פ"ז, שו' 60, ואילך, ומטלטלין מגג לגג, אבל לא מחצר לחצר, שהן רשויות מובדלות.

היתה אחת וכו'. כלומר, אחת מן החצרות הללו היתה גבוהה וכו', ולפיכך לא יכלה לערב עם חברתה, והיו רשויות מובדלות, אלא שמעט את הגובה וכו'.

ובכפתים וכו'. עיין לעיל פ"ו, שו' 46.

פחות מיכן וכו'. כלומר, שרוחב הנסר הוא פחות מד' טפחים.

משלשל וכו'. עיין בבה"א.

ואחד שמן קולט וכו'. כגון שנשברו חביותיו בראש גגו, והוא גבוה עשרה, קולט מן האויר בידו, ומכניס ממקום פטור (או מרשות היחיד) לרשות היחיד.

ומוציאה ומכניסה וכו'. כנראה, שהמלה "ומוציאה" נשתרבבה כאן מן הסיפא, וכאן הכוונה שמותר לו להחזיר את ידו לרשות היחיד, שהרי לא נחו האוכלים ברשות הרבים. ועיין בבה"א.

אפוטני כלים וכו'. כלומר, כיסויי כלים.

הכוהה וכו'. כלומר, הכוחה, המוציא את כיחו.

שתי מטהרות וכו'. כלומר, שני רהטי מים זו על גבי זו, ורוצה להכשיר את העליונה לטבילה ע"י שיוציא את פקקה וישיקה לתחתונה.

ומחזיר את הפקק. ואין כאן לא משום סתירה, ולא משום בניין. ועיין בבה"א.

שתי בריכות וכו'. כלומר, בנטילת הפקק הוא סובר כת"ק, ואינו חולק אלא בהחזרתו.

ובלבד שיחזיר וכו'. ברוב הנוסחאות: ובלבד שלא יחזיר (עיין בבה"א), כלומר, בכגון דא שהוא מקפיד שהחמין לא יצטננו יותר מדאי, יש לחשוש שיפקוק בהדוק, ויבוא לידי בניין.

ולא עוד וכו'. חוזר לדברי הת"ק, והוא מתיר להוציא את הפקק לא להשקה גרידא, שאינה אלא לרגע, אלא מותר לו לחכות עד שיצאו כל המים, ואינו נראה כסותר ובונה.

בשביל שתינגב. כלומר, ואינו מחזירו אלא לאחר זמן, יש כאן גזירת בניין.

שלא יציפו וכו'. כלומר, שלא יקלחו במהירות, ויציפו את האכלים, ואין פוקקין בכגון דא אלא ברפיון וחלחול, כדי להאיט את מרוצת המים, אבל אם יפקוק בהידוק יעברו המים על שפת הביב ויציפו יותר.

כדי שירדו וכו'. כלומר, שלא יצאו מן הביב לרשות הרבים, אלא יעברו על שפתו, ויפלו לבור שבחצרו, ובכגון דא סותם בהידוק, ויש כאן כעין בניין.

נתלו בה וכו'. צ"ל: נתלו בו קוצין ודיבקגין וכו', כגי' קג"נ. כלומר, שניתלו בו בבגדיו קוצים ושאר דברים שנאחזים ומתדבקין בבגדים.

ושל בהמה וכו'. כלומר, ובשל דיבקני בהמה (גללים) שניתלו בסנדליו או במנעליו, דורס ברגליו עד שנחלצים ממנו.

של קנים וכו'. כלומר, בין שהמחצלות הן של קנים, או של שובלין וכו'.

נשברו ציריה וכו'. לפני בבא זו צריך לגרוס את הבבא שלהלן שו'

דלת שיש לה ציר, פותחין ונועלין בה בשבת. וכ"ה בשאר נוסחאות ובמקבילה.

דלת הגוררת וכו'. כלומר, שיש לה ציר, וכלעיל.

וקנקלין. דלת השער העשויה כסריג, עיין בבה"א.

דלת שיש לה ציר וכו'. עיין מ"ש לעיל, שו' 37.

על האסקופ'. כלומר, על אסקופת הבית, שהיא רחבה ד', ואינה גבוה עשרה, ואין עליה קירוי, ונתגלגלה מגילת הספר, ראשו אחד לחוץ, לרשות הרבים, וראשה השני לבית, מותר לו לגלול את שני הראשים מרשות הרבים ומרשות היחיד לכרמלית. עיין בבה"א.

אבית אגיף. כלומר, על בית הגפת הדלתות שבאסקופה, והאגף יעכבו מלהתגולל שוב. ועיין בבה"א.

אבל מפתח וכו'. כלומר, שבית מנעולו סתמו גבוה י' טפחים, ואינו רחב ד', והוא מקום פטור, מותר להעבירו לכרמלית אחרת, וכחכמים לעיל פ"ז, שו' 8 ואילך.

מלבן וכו'. כלומר, מלבן שמכניסים בו אבן שקופה ונותנין אותו לתוך החלון, וכן תריסין (או: סריגין) של חלונות שיש להם צירין.

נשמטין וכו'. כלומר, מן הצירין.

נקמז. כלומר שנתרפה, ואינו נשמט לגמרי, עיין בבה"א.

נגר נגרר וכו'. המלה "נגרר" היא באשגרה מלמטה.

נוטלו וכו'. כלומר, שנוטלו אחרי שסוגר בו.

שנים שנים. משום שסובר ששבת לאו זמן תפילין היא, ואין הבדל בין זוג אחד לשנים, ואף בחול אם רוצה מניח שתי זוגות. ועיין בבה"א.

בחדשות. כלומר שאינן בדוקות, ויש לחשוש שהן קמיע.

ובסכנה. כלומר בשעת השמד, שיסתכן אם ישב על יד הספר לשומרו.

מתעטף וכו'. כלומר, חוזר לביתו ומתעטף בעור, ומכסה בעור זה את הספר.

לרשות הרבים וכו'. כלומר, וקידש עליו היום, מכסה את ראשו שלא יראו את התפילין.

נוטלן ומניחן וכו'. ואינו מחזירן לביתו דרך מלבוש.

ציר התחתון וכו'. שכל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו.

של בור וכו'. כלומר, בבניינים המחוברים לקרקע לא יחזיר אפילו את התחתון, שיש כאן בניין ממש.

יציע, של דות. דות (חדות) הוא בור שהיו מחזיקים בו חביות של יין ושמן, או תבואה. ועל יציע, עיין בבה"א.

שנפסקה וכו'. כלומר, נימת כינור שבמקדש שנפסקה בשבת, קושרין אותה, וכמ"ד שמכשירי מצוה שבעבודת המקדש דוחין את השבת.

אין קושרין וכו'. כלומר, אם קושרין וכו'.

משלשל מלמעלה וכו'. כלומר, אין צורך בקשירה אלא מאריך את הנימא ע"י שמשלשל ומגלגל את ראשה מן היתד העליון שהיא כרוכה מסביבו הרבה פעמים, ועונב את ראשה התחתון על היתד התחתון.

יבלת במתניו וכו'. כלומר, יבלת שהיא פוסלת אותו מן העבודה, והרי אינו יכול לחותכו בעצמו בשניו.

אין ממלין וכו'. משום שאף העדשה דינה כגלגל שאין ממלין בו בשבת.

כחס על חבל וכו'. כלומר, ואינו ממלא בה במלואה שלא ינתק החבל, הרי מוכח שממלא לשתייתו.

צבתה בצבתא וכו'. וכמו שעשו צבת בצבת, כן למדו שביתה משביתה.

הא לאיי וכו'. כלומר, הלא היא, הלא זה דברי. עיין לעיל פ"ד שו' 7.

שמנה מקצעות וכו'. ומנה טהרות וטומאות לאחת. ועיין בבה"א.