ואת העני וכו'. כלומר, שמלוה להם מעות על מנת לגבות את חובו מחלקם שעתיד להפריש, כמפורש במשנתנו פ"ג מ"ז.

כל שירשו. כלומר, שירשו ממש, ולא שראויים לירש, והמת לא הניח כלום. ופירשו בירושלמי ובבבלי שירשו קרקע (ולא מטלטלים), ובכגון דא גרידא יכולים לתת רשות.

כל עניים. כלומר, אפילו עניי כותים, עיין בה"א.

שאין מפרישין וכו'. מפני שבשעה שהעשיר פקעה זכותו לקבל מעשר עני בחייו, ובכגון דא אפילו רשות ב"ד אינה מועילה, עיין בה"א.

בשער הזול. כלומר, אם היו הפירות בזול בשעת הלואה ואח"כ הוקרו, או להפך, בשתיהם מקבל המלוה את הפירות בשער הזול.

אם רצה וכו'. כלומר, המלוה.

אם נתיאשו מהן וכו'. כלומר, שהיתה שנת בצורת וכבר נתייאשו הבעלים מן התבואה, מפסידים את חלקם, שהרי אין כאן שעבוד הגוף של הלוה, וכל שעבוד החוב מצומצם לגבי פירות של שנה זו גרידא. ולפיכך אם אירע נס ונתקנה התבואה אינו מפריש עליה.

אינו חושש וכו'. כלומר, הלוי אינו חושש שמא לקח ממנו את הכל כחולין על סמך שהלוי יפריש תרומת מעשר על כל מה שמכר, שהרי לא הזכיר לו בעה"ב מדת הפירות, וכיצד יפריש?

חושש מעת לעת. ונחלקו בירושלמי ובבבלי אם הכוונה למעת לעת האחרון, או הראשון (כלומר, חושש עד מעת לעת של הנחה, או של בדיקה).

בשלשה פרקים וכו'. ונתפרשו במשנתנו ספ"ג.

ומבטלו. ומסיים במשנתנו: התקין ר"ג הזקן שלא יהו עושין כן.

אינו יכול לבטלו. משום שהוא סובר ששליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואם השני לא ידע שבטל וימסור את הגט לאשה לא תהא מגורשת, והיא לא תדע ותנשא.

ישתעבד וכו'. כלומר, לרבו ראשון, אלא שהוא מחזיר את דמי הפדיון לזה שפדאהו.

ואין רבו נותן וכו'. לא אמר כן אלא אגב הרישא, ופשיטא שאין הבעלים מחוייבים בפרקון עבדיהם.

כשם שמצויין וכו'. צ"ל: כשם שמצווין (כמו שהוא בכי"ע) וכו', ולפיכך ישתעבד אפילו אם פדאוהו לשם בן חורין, ואין לחשוש שמא ימנעו מלפדות עבדי ישראל.

אף בזה לא יחזיר וכו'. עיין בה"א.

שצריך חקירת וכו'. צ"ל: שאין צריך וכו', כמו שהוא בכי"ע ובראשונים.

נדר לגרש ונמלך כו'. כללו של דבר לא אסרו להחזירה אלא דווקא אם גרש מחמת הנדר, אבל אם נמלך בנתים, או שקדמו הגירושין לנדר, יכול להחזירה, עיין בה"א.

נדר בנזיר וכו'. עיין בה"א.

שתיקותיך יפה לך וכו'. שהבעל יטעון שאם היה יודע שיצטרך ליתן כתובה לא היה מגרשה, ונמצא גט פסול והולד ממזר.

שהיא כשירה. כלומר, מוכשרת להוליד בנים.

אין מבלעין דינרי זהב וכו'. כלומר, כדי להבריחן מן האויב, עיין בה"א.

אין בה משום סיקריקון וכו'. כלומר, לא דנו בה דין סיקריקון (דין ליסטים), וישראל שקנה שדה מן הגזלן אין מוציאין אותה מידו, מפני יישוב המדינה, כדי שלא ימנעו מליקח, ולא ישארו הקרקעות בידי הגזלנים.

לפני מלחמה וכו'. כלומר בסמוך לה לפניה.

מקחו קיים. שהרי היה יכול לתבעו לדין, ואם מכר לו, מרצונו מכר לו. ועיין מ"ש להלן.

מקחו בטל. שהרי מכר לו דבר שאינו ברשותו, ולא כיוון אלא שהלוקח יוציא מידי הסיקריקון ואח"כ יטרוף מידו. אבל במשנתנו (פ"ה מ"ו) מפורש להפך.

רביע בקרקעות וכו'. עיין בה"א.

על העליונה. כלומר, רצו נוטלים קרקע, רצו נוטלים מעות.

והחבורות והאפטרופין אין בהן וכו'. צ"ל: והחכורות (כגי' כי"ע) וכו'. והטעם הוא שאם יוציאו מהם יבוא הגזלן ויוציא מידי הבעלים, שהרי הוא מפסיד את הפירות, מה שאין בלוקח ממנו ונותן לו דמים לא איכפת לו לגזלן אם יוציאו מידי הלוקח.

לשם אנפרות וכו'. כלומר, היורד לשדה משום שלא פרעו את מס הקרקע אין בה דין סיקריקון. ועיין בבה"א.

אנפרות עצמה וכו'. כלומר, היורד לשדה מחמת אנפרות אינו מוכר את השדה מיד, אלא ממתין לבעלים י"ב חודש, ונותן זמן לבעליה לפדותה.

בכתובתה. שדה שייחד לה לכתובתה.

מקחו קיים. שאין שום סברא לומר שעשו כן שלא מרצונם. אבל אם הוא מכר מתחילה ואח"כ היא, יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי.

פעוטות אלא בהווה. עיין בה"א.

שנוטל בידו ומשליך וכו'. כלומר, שנוטל בידו כל זית ומשליך מן האילן.