הראשונה קודמת וכו'. משום שהשעבוד הוא מזמן הכתובה, ולא משעת מיתה.

וחידש לה כתובה. כלומר, שכתב לה כתובה חדשה על הראשונה, וחייב בשתי כתובות, אחת מזמן נישואין הראשונים, ואחת מזמן נישואין השניים.

שתיהן שוות. שהרי חיוב המזונות אינו חל אלא משעת מיתה ואילך.

האשה והבנות וכו'. כלומר, לעניין מזונות.

כתובת אמן וכו'. כלומר, הראשונים נוטלין כתובת בנין דכרין שהיא מתקנת חכמים, והשניים נוטלין את כתובת אמן ממש, שנתחייב לה בשעת מיתתו, והם יורשין אותה.

אין שם יתר וכו'. ואם יטלו הראשונים כתובת בנין דכרין של אמן משום תקנת חכמים בתנאי כתובה והשניים יטלו כיורשי האם תבטל כאן ירושת האב שהיא מדאורייתא.

חולקין בשוה. ובכגון דא אין כאן כתובת בנין דיכרין.

שזכין לקטן וכו'. והוא הדין לגדול, וכאן הכוונה שאפילו בפניה ומדעתה אין מחילתה מחילה, "דקטנים כשלא בפניו דמו" (לשון רש"י קידושין מ"ב א', ד"ה אלא).

או נזונת וכו'. שהרי אשה נאמנת לומר מת בעלי.

עד כדי כתובה. שיש כאן ממה נפשך, אם נתגרשה יש לה כתובה, ואם לא נתגרשה יש לה מזונות.

לגירושין. כלומר, שאינה נאמנת לומר שלא בפניו גרשני בעלי.

השאר לאמצע וכו'. כלומר, באופן שוה לכל השותפין, ולא לפי המעות. ועיין בבה"א.

שכר לאמצע וכו'. משום שבעל המנה יכול לטעון לולא המנה שלי לא היית משיג את הסחורה, או שהיה יכול להפך כמה פעמים בסחורה של מנה ולהרויח כמו שהרויחו בסחורה גדולה שאינה נוחה להפך בה כמה פעמים בזמן קצר, וכשהשתתפנו על דעת שנחלק בשוה השתתפנו. ועיין בבה"א.

ונתערבו וכו'. וכאן הרי לא נשתתפו מדעת שניהם, ודינם כאילו התנו במפורש שכל אחד יטול לפי מעותיו. עליהן. צ"ל: עליו (כמו שהוא בכי"ע), כלומר, על הלוה.

הראשון נשבע וכו'. כלומר, שלא נפרע, שאם נפרע הרי השדה היא בחזקת השני. ומטעם זה נשבע גם השני לשלישי.

יכול למחות וכו'. משום שהראשון בשעה שנשבע נשבע גם לשלישי, ושבועה לאחד שבועה למאה, ואין בידי השני למחול. ועיין בבה"א.

שדהו לשנים. כלומר, ובכל שדה לחוד יש בה בכדי חובו.

אין השיני יכול וכו'. ט"ס ברורה, וצ"ל: אין הוא יכול לגבות, כלומר, המלוה שכתב לשני אינו יכול לגבות מן הראשון, שהרי כשקנה הראשון את השדה הניח לו מקום לגבות את חובו מבני חורין.